רעד קולך | עינב ג'קסון כהן בשני ביצועים לשירי משוררים

לחן וביצוע של עינב ג'קסון כהן לשירים מאת תרצה אתר וחיים גורי

צלמת: אלה ברק

.

לחן וביצוע של עינב ג'קסון כהן לשיר 'עקרתי אל עיר אחרת' מאת חיים גורי

 

עָקַרְתִּי אֶל עִיר אַחֶרֶת שָׁם אֲנִי גָר

אֵינֶנִּי מֻכָּר הָעִיר לֹא מֻכֶּרֶת

 

עָקַרְתִּי אֶל עִיר אַחֶרֶת פָּנַי אֲחֵרוֹת

אַתְּ מְלֵאַת הַשְׁעָרוֹת אַתְּ נֶעְצֶרֶת

 

עָקַרְתִּי אֶל עִיר אַחֶרֶת רְחוֹקָה מְאֹד

אַתְּ מְלֵאַת שְׁמוּעוֹת וְהֵן מְעַט מִזְעָר עוֹד

 

עָקַרְתִּי אֶל עִיר אַחֶרֶת שָׁמַרְתִּי אֶת פִּי

אַל נָא תִּתְעַלְּפִי אַל תֵּשְׁבִי בַּדֶּרֶךְ

 

עָקַרְתִּי אֶל עִיר אַחֶרֶת הֵמַרְתִּי אֶת שְׁמִי

אַל תִּהְיִי עִמִּי בְּלַחַשׁ הַנּוֹדֶרֶת

 

גרסה של עינב ג'קסון כהן לשיר 'בגלל הלילה' מאת תרצה אתר

 

בגלל הלילה

בגללו

אני כעת יושבת

ולא נלקחת

בגלל החושך

בגללו

אני נדמית לך

חולמת או משתעשעת

 

אינני נלקחת לשום מקום

בכיתי בגלל דברים שאין להם שמות

ובגללך למשל בכיתי רק לרגע

מפני שהיו בי דמעות פתאום

 

לא בכיתי כדי שתלך

רציתי להחליף את המילים

ביקשתי ללכת מעט אחריך

חשבתי שתלך בצעדים קטנים

 

האור החזק מפריע לי

לבכות את צערך

ואני רק תמונה נקיה בהירה

אני רק תמונת אישה

 

 

עינב ג'קסון כהן

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 16

   

   

   

   

 

כשראש עיריית ירושלים התחנן לבריטים: תנו לי להיכנע!

עם נסיגת הכוחות התורכיים מירושלים, יצאה משלחת ראש העיר להיכנע בפני הכוחות הבריטיים. שוב ושוב נכנע ראש העיר בפניי כל חייל שפגש, שוב ושוב נדחה. זהו הסיפור על היום הארוך בחייו של ראש העיר, יום שהביא ככל הנראה גם למותו.

הגנרל אלנבי בקרבת שער יפו, אל העיר ייכנס הגנרל ברגל. צילום: אריק מטסון, לע"מ

​אחד מהשיאים של המערכה הבריטית לכיבוש ארץ ישראל היה סמלי יותר מאשר צבאי: כיבושה של ירושלים. התקדמותה המהירה של האימפריה הבריטית מסיני, דרך עזה ועד לסביבות ירושלים הוכיחה לאימפריה העות'מנית שהמצב הצבאי אבוד. כוחות האימפריה העות'מנית בעיר קיבלו את הפקודה: נסיגה כוללת מירושלים שתתבצע בתשעה בדצמבר 1917.

בעוד הכוחות התורכיים נסוגים בבהלה מהעיר, ארגן ראש העיר חוסיין סאלים אל-חוסייני משלחת כניעה רשמית. ראש העיר עבר במושבה האמריקנית בעיר וחיפש צלם לתעד את האירוע. משמצא ראש העיר את צלם המושבות הולס לארס לרסון, קרא לעברו, "אני הולך למסור את העיר לידי האנגלים, הבא את המצלמה". בדרך עצרו בבית החולים האיטלקי, הסירו סדין לבן מאחת המיטות וחיברו למקל-מטאטא: דגל הכניעה הוכן!

עתה הכל היה מוכן ומזומן לטקס הכניעה, השאלה היחידה שנותרה הייתה: בפני מי להיכנע?

בסביבות חמש לפנות בוקר זיהתה המשלחת שני טבחים אנגלים שנשלחו בערב הקודם לרכוש ביצים בכפר הסמוך ואיבדו את דרכם למחנה. המשלחת הנכבדת מיהרה להיכנע בפני שני הסמלים והגישה להם – בתור נציגיו של הצבא הבריטי האדיר – את איגרת ההסגרה ודגל כניעה לבן. הסיטואציה הלא שגרתית הזאת רק הפכה מוזרה יותר משעה שהתעשתו שני הסמלים וסירבו לקבל בעצמם את כתב הכניעה. הם ביקשו מהנכבדים כמה שעות של דחייה ויצאו לחפש את מפקדם להתייעצות מהירה – עד אז, לא תיכנע העיר בפני האימפריה החדשה באזור.

בעוד הטבחים עושים את דרכם למחנה, צצו סמלי סיור בריטיים ברובים דרוכים ודרשו שחברי המשלחת יזדהו. ראש העיר לא איבד את עשתונותיו וניסה, בפעם השנייה באותו בוקר ארוך, להיכנע בפני שני נציגים של הצבא הבריטי האדיר – הם סירבו, דרשו שהמשלחת תחכה עד להגעת הגנרל אבל הסכימו להפצרת הצלם והסכימו להצטלם יחד עם המשלחת.

משלחת ראש העיר עם שני הסיירים שסירבו לקבל את הכניעה, מתוך ארכיון ספריית הקונגרס

כמה שעות לאחר מכן הגיע הקולונל ווטסון והוצג בפני ראש העיר וחבורתו. ווטסון ראה עצמו ראוי למעמד והסכים לקבל את כתב הכניעה. בתום הטקס החפוז פנה הקולונל המצונן אל הצלם ושאל אותו, "היכן אוכל לקבל כוס תה?" משם פנה החבורה אל בית החולים "שערי צדק", לחגוג את כניעת העיר על תה וביסקוויטים.

למחרת לקח הצלם לרסון את תמונות הטקס של ווטסון אל המפקדה של מייג'ור גנרל ג'ון שיי בעיר. מתוך הכרה בחשיבות ההיסטורית של המעמד בו נכח, שאל לרסון את הגנרל לגבי הדרך הנאותה להעביר את התמונות ללונדון. "אילו תמונות?" שאל הגנרל בתמיהה, "האם כוונתך לתמונות מן הטקס שבו קראתי את המנשר על מדרגות מגדל דוד?". מששמע הגנרל שיין על התרחשות יום האתמול מהצלם שתיעד אותה, זעם על הקולונל ווטסון שקיבל את כניעת העיר בשם הגנרל אלנבי והורה לצלם להשמיד את התמונות מהטקס של ווטסון. טקס הכניעה האמיתי היה זה שקיים על מדרגות מגדל דוד, טען בנחרצות.

יומיים לאחר יום הכניעות הארוך, הגיע מפקד המערכה הבריטית של סיני וארץ ישראל אל ירושלים. בכניסה לשער יפו ירד הגנרל אדמונד אלנבי מסוסו ונכנס אל העיר ברגל, שמא ייתפס ככובש פטרוני ואכזרי המביט בתושביה ממרום סוסו.

הגנרל אלנבי בקרבת שער יפו, אל העיר ייכנס הגנרל ברגל.
צילום: אריק מטסון, לע"מ

אלנבי ביטל באחת את כל טקסי הכניעה הקודמים ודרש לארגן טקס כניעה שלישי (או רביעי, תלוי איך סופרים) בפניו. ראש העיר אל-חוסייני התחמק מהטקס הסופי בתואנה (המוצדקת) שחלה בדלקת ריאות ביום הכניעה הארוך שעבר יומיים קודם לכן.

הגנרל אלנבי בליווי קצינים משלושה צבאות – אמריקה, צרפת ואיטליה, נכנס ברגל אל ירושלים דרך שער יפו. התמונה לקוחה מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית

וכך, בהיעדרו של ראש העיר נערך טקס הכניעה של העיר ירושלים – בטקס השתתפו הגנרל אלנבי, נציגי העדות השונות בעיר וכמה אלפי תושבים שהגיעו לחזות בשליטים החדשים. שבועות ספורים לאחר מכן נפטר ראש העיר חוסיין סאלים אל-חוסייני מדלקת הריאות.

טקס כניעת ירושלים בפניי הגנרל אלנבי. התמונה לקוחה מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית

 

הציטוטים לכתבה לקוחים מתוך המאמר – הקרב על תצלומי הכניעה מאת דב גביש, התפרסם בספר'ירושלים תרע"ח, 1917/8: חורבן נס וגאולה"

הַמּוּסָךְ: מוסף מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה – גיליון מס' 15

ספרו החדש של ירמי פינקוס, שירים חדשים מאת מיה גורן ז"ל ומאת יערה שחורי, מיכל בן-נפתלי קוראת ב"מה קורה לקורא" מאת מירב רוט, צדדים מפתיעים בסרטונים לשירי לאה גולדברג ופרסום ראשון: הקומיקאית לילך וולך בסיפור על מגיפת צחוק.

צילום: אפרת בלוססקי

המוסך נולד מתוך הרגשה נמשכת, משותפת לרבות ולרבים, כי יש צורך בתיקון עמוק בסצנת הספרות בישראל, שחלקים מרכזיים ומבוססים בה לוקים בכוחנות, במחיקת נשים יוצרות, בהעדפת פרובוקציות, אלימות ומדנים על פני איכות, בצמצום נמשך של במות לשירה עכשווית ושל השיח על אודותיה. מתוך הצורך הזה ערכנו ב-2016 את פסטיבל 'תיקון' האלטרנטיבי לשירה, בארבעה מוקדים ברחבי הארץ, ומתוך הכרה בנחיצותה של אלטרנטיבה קבועה אנחנו מייסדות כעת את המוסך – מוסף מקוון דו-שבועי לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה. המוסך ייערך על בסיס פתיחות, שוויון והומניזם, אתיקה המכירה בכך שמאחורי כל יצירה ניצבת נפש, ומעל לכול – התשוקה הפשוטה לספרות טובה.

רוצים לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכם!

אמנית מלווה: אפרת בלוססקי

      

      

      

 

לגיליונות הקודמים:

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 14

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 13

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 12

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 11

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 10

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 9

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 8

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 7

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 6

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 5

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 4

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

שירה | עַד שֶׁיָּבוֹא הָעוֹלָם אֶל סוֹפוֹ / נְנַצֵּל זֶה אֶת גּוּפוֹ שֶׁל זֶה / לְפָחוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים

שירים חדשים מאת מיה גורן ז"ל, אביטל גד-ציקמן, יערה שחורי, נדבי נוקד ועפרה שלו

צילום: אפרת בלוססקי

מיה גורן

ירח ורוד

אֵיכְשֶׁהוּ הָיָה אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת אֶקְדַּח.

אֲנִי דַּוְקָא לֹא רָצִיתִי,

אֲבָל דֵיוִיד אָמַר שֶׁצָּרִיךְ

 

גַּרְנוּ בְּבִקְתָּה בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר,

גַּרְנוּ בְּשׁוּם מָקוֹם

 

סְבִיבֵנוּ הָיָה רַק חוֹל צָהֹב

וְשָׁמַיִם כְּחֻלִּים מֵעָלֵינוּ

 

מוּלֵנוּ דֶּרֶךְ עָפָר מְפֻתֶּלֶת

וְכָל

קוֹל שֶׁל מְכוֹנִית עוֹבֶרֶת

הִקְפִּיץ אוֹתָנוּ

מִשַּׁלְוָתֵנוּ הַמְּדֻמָּה.

 

מיה גורן ז"ל (1976-2014) היתה סופרת ומשוררת בתחילת דרכה. נרצחה בחודש יוני השנה על ידי בן זוגה. סיפור פרי עטה, "אני והילד", הופיע בגיליון 7 של המוסך. השיר "ירח ורוד" מתפרסם כאן לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים.

 

 

אביטל גד־ציקמן

רגע

כְּשֶׁיָּבוֹא סוֹף הָעוֹלָם נֶחֱצֶה אֶת הַגֶּשֶׁר
אֲבָל לְעֵת עַתָּה
נִשָּׁאֵר פֹּה וְנַחֲזִיק יָדַיִם.
אֲנִי אָכִין לְךָ קָפֶה
וְאַתָּה תַּחְתֹּך אֶת הַפָּפָּיָה,
נְדַבֵּר עַל הַהַפְגָּנוֹת וְעַל הַגֶּשֶׁם
כְּאִלּוּ עוֹד רֶגַע נֵצֵא,
אֲבָל הַסַּפָּה מַזְמִינָה
וְהַשָּׁטִיחַ.

עַד שֶׁיָּבוֹא הָעוֹלָם אֶל סוֹפוֹ
נְנַצֵּל זֶה אֶת גּוּפוֹ שֶׁל זֶה
לְפָחוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים
וְנוּכַל לְפָרֵק אֶת עַצְמֵנוּ
זֶה לְתוֹךְ זֶה
וְלוֹמַר פַּעַם אַחַת לְפָחוֹת
כַּמָּה זֶה טוֹב.
כַּמָּה זֶה טוֹב.
זֶה טוֹב מִתָּמִיד
רֶגַע לִפְנֵי הַסּוֹף.

 

לא כלום

רֵיחַ הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בֶּאֱמֶת
עָלָה בְּאַפִּי
וְנִפְרַשׂ כְּזְנַב טַוָּס
כְּנֶגֶד הַשְּׂעָרוֹת הַזְּעִירוֹת
וּמָתַח אֶת עוֹרִי,
וּבִקַע אֶת עַצְמוֹתַי,
וּפֵרֵק אֶת פָּנַי
עַד שֶׁנִּהְיוּ אֲחֵרִים
וְהַקְּמָטִים
חָרְצוּ אֶת נִשְׁמָתִי,
וְהָיִיתִי לְלֹא כְלוּם
כְּמוֹ הָעוֹלָם
רֶגַע לִפְנֵי שְׁעַת הַבְּרִיאָה.

 

סיפוריה של אביטל גד־ציקמן הופיעו באנתולוגיות ובמגזינים רבים, בהם, בעברית, בעיתון 77 ובאלכסון, ובאנגלית ב־W.W. Norton’s International Flash Anthology, McSweeney's Best American Flash of the 21st Century Anthology,  Prairie Schooner, Calyx & Ambit. מבחר מסיפוריה בשם 'LIFE IN, LIFE OUT' הופיע בארצות הברית (Matter Press, 2014). היא חיה בברזיל וכותבת דוקטורט בנושא מיעוטים, גוף האישה וטראומה בספרות כתובה על ידי נשים.

 

יערה שחורי

*

אֵין צֹרֶךְ בְּשָׁעוֹן כְּדֵי לָדַעַת
הִנֵּה אֶמְצַע הַחַיִּים.

אֲנִי כְּחֻלָּה מֵרֹב מִלִּים
וְכָל הָעוֹלָם מִלָּה אַחַת.

אַתָּה נִכְתָּב בַּחֵלֶק הַפְּנִימִי
שֶׁל זְרוֹעוֹתַי.

 

*

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד חַלָּשָׁה בָּרְקִיעִים
וּבְתוֹךְ יָדַי שְׁתֵּי יָדֶיהָ.

בְּלֶב הַקֹּר זוֹרַחַת נוּרָה
בִּתִּי הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ.

אֲנִי קוֹרֵאת בְּאָזְנֶיהָ
וּבְעֵינֶיהָ כְּבָר דּוֹלֵק יוֹם.

הִנֵּה הַלֶּקֶט
הִנֵּה הַשִּׁכְחָה.

מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ מֻכְרָח לְהַסְפִּיק.
אוֹר הַחַשְׁמַל לֹא יַסְפִּיק.

 

*

אַתָּה בְּוַדַּאי מֵבִין
טָעִיתִי בְּקֶשֶׁר לַכֹּל.

הַסְּכוּם הַסּוֹפִי אֵינוֹ מַחֲזִיק דָּבָר
הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת תָּמִיד בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם.

אֶת הָעֲשָׂבִים שֶׁקָּטְפָה כְּמוֹ פְּרָחִים
שָׁמַרְתִּי בְּכִיס הַמְּעִיל.

הָעֲשָׂבִים בַּכִּיס וְהָאֶבֶן בַּכִּיס וְהַיָּדַיִם
הַזְּגוּגִיּוֹת עֲדַיִן שְׁלֵמוֹת.

הַאִם אֵי־פַּעַם הָיְתָה מוּגֶנֶת.
הַאִם אֵי־פַּעַם הָיְתָה מוּגֶנֶת.

שׁוּב יָדַי אֵינָן קָרוֹת מִכְּדֵי לָגַעַת.

 

יערה שחורי היא סופרת ועורכת. ספרה האחרון, "אקווריום", זכה בפרס ברנשטיין לשנת 2017.

 

נדבי נוקד

צוּף

טִפּוֹת הַקָּרָמֶל
שֶׁנִּקְווֹת מֵעַל עוּגַת הַתַּפּוּחִים שֶׁל אִמָּא
הֵן בְּעֵינֵי קוֹנְדִּיטוֹר
אוּלַי טָעוּת עִרְבּוּל וַאֲפִיָּה

עֲבוּרִי הֵן צוּף יַלְדוּת
מָן לַמַּסָּע בַּמִּדְבָּר
טַל בֹּקֶר
הֹוֶה
עָבָר

 

נדבי נוקד, יליד פתח תקווה, 1977, בעל תואר שני במנהל עסקים, עיתונאי בעבר ומורה ומוזיקאי בהווה. משורר ומתרגם שירה מולחנת. שירים פרי עטו התפרסמו בעיתונים מעריב וידיעות אחרונות. מופיע מעת לעת במועדונים עם נוסח עברי לשירים לועזיים.

 

עפרה שלו

*

בָּאתִי לַעֲזֹר לָכֶם לְפַנּוֹת אֶת הַבַּיִת,
כָּל אֶחָד הֶעֱסִיק עַצְמוֹ בְּפִינָה אַחֶרֶת,
הַשֶּׁקֶט שִׁוַּעַ מִן הַקִּירוֹת.
אֲנִי גִּלְגַּלְתִּי אֶת הַדְּמָעוֹת חֲזָרָה לַאֲרֻבּוֹת הָעַיִן,
הִיא הִסְתּוֹבְבָה בֵּין הַחֲדָרִים וְעֵינֶיהָ חֲלוּלוֹת,
עַל דַלְתּוֹת שְֹפָתֵיךָ נִנְעָלוּ הָמִילִים.
אַרְגָּזִים נֶעֶרְמוּ
מְלֵאִים בִּימֵי הָאוֹר שֶׁקִּפַּלְנוּ לְתוֹכָם.
דָּמְמוּ קוֹלוֹת הַיְּלָדִים
רַק בִּכְיוֹ שֶׁל הַפָּעוֹט קָרַע עָלִינוּ קְרִיעָה

בַּיִת מִתְרוֹקֵן מֵחַיָּיו.

*

בְּסוֹף הַיּוֹם,
כְּשֶׁמַּלְכוּת שָׁמַיִם תִּכְבֹּש
אֶת נִימָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הָאוֹר,
יֵאָסְפוּ פֵּרוּרֵי הַיּוֹם
מִכָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת,
הֵדֵי מַעֲשֵׂי אָדָם שֶׁהִסְתַּנְּנוּ אֵלָיו
יְבַקְּשׁוּ מִפְלָט בְּחַדְרֵי חֲדָרִים.
הָעוֹלָם יִשְׁקֹט,
יַרְפֶּה אֲחִיזָה
מֵחָרְבוֹת הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם,
יִתֵּן לַשֶּׁקֶט
לַעֲרֹךְ אֶת הַמִּשְׁפָּטִים
לַסִּפּוּר
שֶיִיצָרֵב בִּבְשַׂר
הַחַיִּים.

 

עפרה שלו למדה אמנות ועיצוב בארץ ובאנגליה. עוסקת באוּמנות, צורפות ועיצוב. ספר ביכוריה, "תנשמי", הופיע ב-2014 בהוצאת עיתון 77. ספרה השני, "ציפורנים שחורות", יראה אור בקרוב, עם תצלומים של אפרת בלוססקי המקיימים דיאלוג עם השירים.