כשראש עיריית ירושלים התחנן לבריטים: תנו לי להיכנע!

עם נסיגת הכוחות התורכיים מירושלים, יצאה משלחת ראש העיר להיכנע בפני הכוחות הבריטיים. שוב ושוב נכנע ראש העיר בפניי כל חייל שפגש, שוב ושוב נדחה. זהו הסיפור על היום הארוך בחייו של ראש העיר, יום שהביא ככל הנראה גם למותו.

הגנרל אלנבי בקרבת שער יפו, אל העיר ייכנס הגנרל ברגל. צילום: אריק מטסון, לע"מ

​אחד מהשיאים של המערכה הבריטית לכיבוש ארץ ישראל היה סמלי יותר מאשר צבאי: כיבושה של ירושלים. התקדמותה המהירה של האימפריה הבריטית מסיני, דרך עזה ועד לסביבות ירושלים הוכיחה לאימפריה העות'מנית שהמצב הצבאי אבוד. כוחות האימפריה העות'מנית בעיר קיבלו את הפקודה: נסיגה כוללת מירושלים שתתבצע בתשעה בדצמבר 1917.

בעוד הכוחות התורכיים נסוגים בבהלה מהעיר, ארגן ראש העיר חוסיין סאלים אל-חוסייני משלחת כניעה רשמית. ראש העיר עבר במושבה האמריקנית בעיר וחיפש צלם לתעד את האירוע. משמצא ראש העיר את צלם המושבות הולס לארס לרסון, קרא לעברו, "אני הולך למסור את העיר לידי האנגלים, הבא את המצלמה". בדרך עצרו בבית החולים האיטלקי, הסירו סדין לבן מאחת המיטות וחיברו למקל-מטאטא: דגל הכניעה הוכן!

עתה הכל היה מוכן ומזומן לטקס הכניעה, השאלה היחידה שנותרה הייתה: בפני מי להיכנע?

בסביבות חמש לפנות בוקר זיהתה המשלחת שני טבחים אנגלים שנשלחו בערב הקודם לרכוש ביצים בכפר הסמוך ואיבדו את דרכם למחנה. המשלחת הנכבדת מיהרה להיכנע בפני שני הסמלים והגישה להם – בתור נציגיו של הצבא הבריטי האדיר – את איגרת ההסגרה ודגל כניעה לבן. הסיטואציה הלא שגרתית הזאת רק הפכה מוזרה יותר משעה שהתעשתו שני הסמלים וסירבו לקבל בעצמם את כתב הכניעה. הם ביקשו מהנכבדים כמה שעות של דחייה ויצאו לחפש את מפקדם להתייעצות מהירה – עד אז, לא תיכנע העיר בפני האימפריה החדשה באזור.

בעוד הטבחים עושים את דרכם למחנה, צצו סמלי סיור בריטיים ברובים דרוכים ודרשו שחברי המשלחת יזדהו. ראש העיר לא איבד את עשתונותיו וניסה, בפעם השנייה באותו בוקר ארוך, להיכנע בפני שני נציגים של הצבא הבריטי האדיר – הם סירבו, דרשו שהמשלחת תחכה עד להגעת הגנרל אבל הסכימו להפצרת הצלם והסכימו להצטלם יחד עם המשלחת.

משלחת ראש העיר עם שני הסיירים שסירבו לקבל את הכניעה, מתוך ארכיון ספריית הקונגרס

כמה שעות לאחר מכן הגיע הקולונל ווטסון והוצג בפני ראש העיר וחבורתו. ווטסון ראה עצמו ראוי למעמד והסכים לקבל את כתב הכניעה. בתום הטקס החפוז פנה הקולונל המצונן אל הצלם ושאל אותו, "היכן אוכל לקבל כוס תה?" משם פנה החבורה אל בית החולים "שערי צדק", לחגוג את כניעת העיר על תה וביסקוויטים.

למחרת לקח הצלם לרסון את תמונות הטקס של ווטסון אל המפקדה של מייג'ור גנרל ג'ון שיי בעיר. מתוך הכרה בחשיבות ההיסטורית של המעמד בו נכח, שאל לרסון את הגנרל לגבי הדרך הנאותה להעביר את התמונות ללונדון. "אילו תמונות?" שאל הגנרל בתמיהה, "האם כוונתך לתמונות מן הטקס שבו קראתי את המנשר על מדרגות מגדל דוד?". מששמע הגנרל שיין על התרחשות יום האתמול מהצלם שתיעד אותה, זעם על הקולונל ווטסון שקיבל את כניעת העיר בשם הגנרל אלנבי והורה לצלם להשמיד את התמונות מהטקס של ווטסון. טקס הכניעה האמיתי היה זה שקיים על מדרגות מגדל דוד, טען בנחרצות.

יומיים לאחר יום הכניעות הארוך, הגיע מפקד המערכה הבריטית של סיני וארץ ישראל אל ירושלים. בכניסה לשער יפו ירד הגנרל אדמונד אלנבי מסוסו ונכנס אל העיר ברגל, שמא ייתפס ככובש פטרוני ואכזרי המביט בתושביה ממרום סוסו.

הגנרל אלנבי בקרבת שער יפו, אל העיר ייכנס הגנרל ברגל.
צילום: אריק מטסון, לע"מ

אלנבי ביטל באחת את כל טקסי הכניעה הקודמים ודרש לארגן טקס כניעה שלישי (או רביעי, תלוי איך סופרים) בפניו. ראש העיר אל-חוסייני התחמק מהטקס הסופי בתואנה (המוצדקת) שחלה בדלקת ריאות ביום הכניעה הארוך שעבר יומיים קודם לכן.

הגנרל אלנבי בליווי קצינים משלושה צבאות – אמריקה, צרפת ואיטליה, נכנס ברגל אל ירושלים דרך שער יפו. התמונה לקוחה מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית

וכך, בהיעדרו של ראש העיר נערך טקס הכניעה של העיר ירושלים – בטקס השתתפו הגנרל אלנבי, נציגי העדות השונות בעיר וכמה אלפי תושבים שהגיעו לחזות בשליטים החדשים. שבועות ספורים לאחר מכן נפטר ראש העיר חוסיין סאלים אל-חוסייני מדלקת הריאות.

טקס כניעת ירושלים בפניי הגנרל אלנבי. התמונה לקוחה מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית

 

הציטוטים לכתבה לקוחים מתוך המאמר – הקרב על תצלומי הכניעה מאת דב גביש, התפרסם בספר'ירושלים תרע"ח, 1917/8: חורבן נס וגאולה"

 

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.

לכתבות נוספות של הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו