אורית נוימאיר פוטשניק

•
אֶל תּוֹךְ בֵּיתִי הַפַּרְוָרִי בַּלַּיְלָה מִתְגַּנֵּב
הַשֶּׁקֶט הַכָּבֵד וּמְמַלֵּא בּוֹ כָּל פִּנָּה.
הַשֶּׁקֶט הַכָּבֵד מַפִּיל אוֹתִי אֶל הַשֵּׁנָה.
וֲּבֲחֲלוֹמוֹתַי תָּמִיד צִלּוֹ שֶׁל זָר אוֹרֵב

וְהוּא גָּבוֹהַ וְיָפֶה מִמְּךָ וְהוּא חוֹשֵׁב
שֶׁאִם יַמְתִּין וִיחַיֵּךְ מֵעֵבֶר לַפִּנָּה,
אֵצֵא אֵלָיו בְּכוּתַנְתִי מִשַּׁעַר הַגִּנָּה
וְלֹא אָחוּשׁ הַפַּעַם אֶת הַמָּוֶת הַקָּרֵב.

גְּבָרִים הָיוּ רַבִּים אֲבָל הַמָּוֶת הוּא אֶחָד.
יוֹתֵר לֹא אֶתְמַסֵּר אֵלָיו, אֶחְיֶה כִּנְזִירָה.
שׁוּב לֹא אָקוּם מִתּוֹךְ מִטַּת הַנִּשּׂוּאִים לשֵׁמַע

קְרִיאַת הַגּוּף הַמִּתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ חֲלוֹם נִפְחַד,
קְרִיאַת הַמָּוֶת הַמָּתוֹק, הָעֹנֶג הַנּוֹרָא.
חַבְּקִי חָזָק אֶת בַּעֲלֵךְ בִּשְׁתֵּי יָדַיִךְ, אֶמָה.

חורף

הַגַּעֲגּוּעִים מְמִיסִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם.
הִיא מְדַמֶּמֶת אֶל צַמְרוֹת הַבָּתִים,
הַמַּסְמִיכִים חֲשֵׁכָה.
דְּמוּתִי הַבְּהִירָה אֵינָהּ מִשְׁתַּקֶּפֶת בַּזְּגוּגִיּוֹת.
קַר.
הַכֹּל נָמוֹג לְאֵד בֵּין כַּפּוֹת יָדַי.
אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת עוֹד
אֶת קוֹלָן הַמָּתוֹק שֶׁל הַסִירֵנוֹת.
אֲנִי מְגֹרֶשֶׁת.
הֵן הִטִּילוּ אוֹתִי בְּכַעַס
אֶל הַחוֹף הָעִירוֹנִי,
הַמֻּסְדָּר גַּם בַּחֹרֶף,
אֶל הָרְצוּעָה הֲרְדּוּדָה הַשְּׂרוּעָה,
בֵּין שׁוֹבְרֵי גַּלִּים חִוְּרִים
צֵל זַעְמָן.

אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב 1973, היא בעלת תואר שני בפיזיקה, אשת הייטק בעבר ומורה בהווה. אמא לשלושה. משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בגיליונות "הו!" ו"מאזניים".

יהודית אוריה

הָלְכָה לִי לְאִבּוּד בְּאַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה, בְּבַּרְצֶלוֹנָה.

הָלְכָה לִי לְאִבּוּד בְּאַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה, בְּבַּרְצֶלוֹנָה.
נִרְאֲתָה לָאַחֲרוֹנָה בִּכְנִיסָתָהּ לְשֵׁרוּתֵי הַבָּנוֹת, בְּבֵית הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹן עַל שֵׁם תֶּלְמָה יֵלִין
בְּ-1972, בְּהִתְחַכֵּךְ כִּתְפָהּ בְּכִתְפִי.
הַמּוֹצֵא הַיָּשָׁר יְשַׁחְזֵר
זֹהַר הִתְעַרְפְּלוּת חוּשִׁים בִּנְגִינָתָהּ.

צְרוּבִים בִּי פָּנֶיהָ בִּקְרִינַת-עַל כְּשֶׁשָּׁרָה
מִשְׁפָּט שֶׁל קוֹנְצֶ'רְטוֹ לִפְסַנְתֵּר שֶׁל שׁוֹפִֵּן
הַשִּׁירָה הָיְתָה אֹפֶן חֲשִׁיבָתָהּ, אַתֶּם יוֹדְעִים.

•
לִפְנֵי שֶׁיִּכְבֶּה הָאוֹר לִפְנֵי שֶׁאֶכְבֶּה
יֵשׁ אוֹר שֶׁמְּגַלִּים רַק הַצְּלִילִים
שֶׁל מַלְחִין וְנַגָּן שֶׁמֵּתוּ מִזְּמַן
וְשֶׁל אִישׁ שֶׁחַי וְרוֹעֵד
כשֶׁהַנְּיָר נִשְׂרָף

יהודית אוריה, ילידת 1955, היא משוררת, מוזיקאית וחוקרת היסטוריה צבאית, נעה בין ישראל לקליפורניה. ספריה: 'חלל מושלם' (תמוז-אגודת הסופרים, 1994), 'רשימותיה של חווה' (כרמל 2003) ו'צבאים', (פרדס, 2016).

טליה מירון כנעני

ריש שרע

כֵּיצַד לַמַּד הָאָדָם לְהַרְדִּים אֶת עַצְמוֹ?
תְּחִלָּה, כְּתִינוֹק
שִׁלֵּחַ דִמְעוֹתָיו
אֶל הַיָּד
שֶׁתָּבוֹא וְתִתְרַכֵּך אֵלָיו

לְאַחַר מִכֶּן
קָרָא בְּקוֹל לַשְּׂפָתַיִם
שֶׁיִּשְּׁקוּ עַל מִצְחוֹ

והוֹדוֹת לִתְרוּפַת הַהוֹרֶה, נִרְדַּם

כֵּיצַד יִלְמַד אָדָם לְהַרְדִּים עַצְמוֹ
בְּשׁוּלֵי לֵּילוֹת
וּבִקְצוֹת יָמִים
מְלֵאֵי תְּלָאוֹת

אָדָם נֶאֱנַח בְּחֹשֶׁךְ
מְשַׁוֵּעַ לְמַגַּע
תָּר כִּמְשֻׁגָּע

מִזְדַּקֵּר בִּכְמִיהָה
וּמְבַקֵּשׁ רַק עוֹד דַּקָּה
שֶׁל עֵרוּת.
בִּשְׁנַיִם.

טליה מירון כנעני היא משוררת צעירה, טבחית וסטודנטית לספרות ומדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.

אבישי חורי

מִגדל

לוּ לְפָחוֹת הָיָה מִגְדָּל פִּקּוּחַ
נֶפֶשׁ.
לוּחַ טִיסוֹת שֶׁיַּרְגִיע, בְּקָּרוֹב הַהַמְרָאָה
מַסֵּכוֹת חַמְצָן בִּנְּחִיתוֹת הָאֹנֶס
חִצִּים זוֹהֲרִים לַיְּצִיאָה הַקְּרוֹבָה

וְלֹא רַק הַלֵּב הַזֶּה הַמְהוּסָס
קַבַּרְנִיט שֶׁנִּנְעַל בְּתָּא הַטַּיָּס
מוּכָן כִּלְאָחָר מָנוֹף-יָד
לְהִתְרַסֵּק אֶל חֹד מוּשְׁלָג
(כּוֹכָב אֶחָד נוֹפֵל לְבַד)
בְּאֵינְסוֹף הַהִימָלָאיָה.

החיים בארון

לְהַחְמִיץ בְּצִנְצֶנֶת
אֶת כָּל הַשָּׁנִים

שַׁבָּת

שׁוּב אֶשְׁמֹט גּוּר
יָקָר לִי מִמֶּנִּי.
שׁוּב אֲשְׁמוֹת
יְאָכְּלוּ כְּמוֹ חֻמְצָה כְּשֶׁהוּא יָשׁוּב,
מְיַלֵּל,
אַחַת לְשָׁבוּע

שׁוּב אֶסְטֹר בְּכַפּוֹת הַחִבּוּק שֶׁל גּוּר לָבָן

לְכָה גּוּרִי לִקְרַאת קְלָלָה

אבישי חורי (25), משורר, מנחה סדנאות כתיבה וסטודנט לרכיבה טיפולית. זוכה המקום השני בתחרות הסיפור הקצר של הארץ לשנת תשע"ז.

תוכן עניינים – גיליון מס' 14