פופקורן | סרטונים של יוצרים לשירים של לאה גולדברג חושפים צדדים חבויים ומאפשרים להכיר אותה קצת אחרת. האישה הכובשת

ריקי כהן על אינטרפרטציות מפתיעות ומבריקות לשירת לאה גולדברג

משהו נרעד בתוכי כשאני מדמיינת את לאה גולדברג מתעוררת מן המתים ומתבוננת במיתוס התרבותי שנוצר ממנה ובייצוג האמנותי שלו. שלא לדבר על השטר החדש שעליו הוטבעה דמותה, והוא זוכה למעין מיני פולחן ברשתות החברתיות ולכינויים והברקות כגון "לאה שקל" ו"מאה גולדברג" (״אני היחיד פה בחדר שהכיר אישית את שלושתם, ושלושתם היו תפרנים״, אמר השבוע הסופר עמוס עוז על משוררי השטרות, כפי שציטטה אותו בטוויטר בתו הסופרת פניה עוז-זלצברגר).
האישה חמורת הסבר, הסגפנית, הקפדנית – מה היא הייתה חושבת על העיבודים הרבים שהעניקו אמנים שונים לשיריה; למשל הביצוע המופתי של רות דולורס וייס לשיר "משירי ארץ אהבתי", שמעניק לו פרשנות אינטימית כל כך, וגם אלגורית? ועוד יותר – מה הייתה חושבת לנוכח הייצוגים הוויזואליים העוסקים ביצירתה, בראש ובראשונה יצירתו של יאיר קדר, לאה גולדברג בחמישה בתים, סרט שביים במסגרת "העברים" – מיזם לתיעוד התרבות העברית. הסרט, שיצא לאקרנים ב-2011, הוא יצירה אמנותית עזה ומצוינת על קורות חייה ועל שירתה של גולדברג. באופן טבעי, החומרים הוויזואליים על גולדברג העומדים לרשות היוצרים מוגבלים בכמותם ואף באיכותם הטכנית. מה גם שהלבשת פירוטכניקה עכשווית בפילם או בווידאו על יצירתה הקלאסית היא לדעתי מהלך שנועד כמעט בוודאות לכישלון. טוב עשה קדר כשנמנע ממלכודת זו ובחר למשל להגיש את השיר המזוהה איתה ביותר, "משירי ארץ אהבתי", כמצגת סטילס של תמונות ביוגרפיות שלה, לצד קולה הקורא את מילותיו.

לי, שאני ילידת סוף שנות השישים, ספוגה במיתוס שלפיו היא הייתה אישה דיכאונית, בודדה מאוד, סובלת בשל מראֶיהָ, שלא היה חביב עליה – התמונות הללו מגלות שזהו סיפור חלקי מאוד. במצגת היא נראית שובת לב, 'קוּלית', חייכנית, חבוקה בזרועות בני זוג ומוקפת חברים. ההנגדה בין תוכנו הפוליטי של השיר, הקשרו הלאומי, לתמונות הפרטיות כל כך, הנוגעות ללב, היא בחירה אמנותית רגישה, חכמה ואפקטיבית.

ובעוד יצירתו של קדר קרובה ברוחה לאסתטיקה הפיוטית של גולדברג, יצירתו של המאייר והמעצב הגרפי ASFE רחוקה ממנה שנות אור. זוהי "הצעה לגרסת אייפד של השיר 'הילד הרע'", אינטרפרטציה מונפשת לשיר ידוע זה, משירי הילדים של גולדברג. האנימציה שיצר ASFE מגשרת על פער הטכנולוגיה והדורות – ואולי בה בעת מדגישה אותו – וממחישה באופן מקורי ומבריק את הטרנספורמציה שגולדברג דנה בה בשיר.

גם עורכת הסרטים שירה ארד נדרשה ליצירתה של גולדברג. היא בחרה את השיר "גם הפחד", ובחרה להקראתו ילדה הנשמעת רכה בשנים. האנימציה, פשוטה וכהה, מציגה את מילות השיר בתנועה ובפונטים משתנים. הנגדה מעניינת נוצרת מהצבת האנימציה ומילות השיר הקודרות לצד קולה המתוק של הילדה.

 

      

      

      

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, ריקי כהן, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה. אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ התמחות: נגה שיאון. מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן. גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו