מכירים את שירי הילדים של ביאליק? ודאי שכן, ורובכם גם התחלתם מן הסתם לזמזם את אחד משיריו הרבים של המשורר הלאומי שגם זכו ללחן נאה: "קן לציפור", "נדנדה", "פרש (רוץ בן סוסי)" ועוד. אבל כידוע, להצלחה אבות רבים, וגם משורר לאומי שהולחן בלי סוף לא זוכה להגיע למעמדו ללא סיוע. כפי שלמדנו, כל כוכב גדול צריך קצת עזרה מחברים, וגם ביאליק קיבל אותה בראשית דרכו.
באביב 1900 התיישב ביאליק הצעיר בן ה-27 ישיבת קבע באודסה, עיר הנמל הגדולה שלחופו האוקראיני של הים השחור. אודסה הייתה מרכז לסופרים עבריים ולתרבות עברית עוד לפני בואו של ביאליק לעיר לראשונה, כ-8 שנים מוקדם יותר. בעיר חיו מחשובי הסופרים העבריים שנודעו לימים כ"אסכולה האודסאית": מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, אחד העם, טשרניחובסקי, ועוד. ביאליק השתלב בטבעיות בסצינה הספרותית־יהודית שהתפתחה בעיר.
באודסה, למשל, קרם עור וגידים מפעלם המונומנטלי של ביאליק ושל י.ח. רבניצקי שקיבצו יחד מדרשים ב"ספר האגדה". שם ייסד ביאליק את הוצאת הספרים "מוריה", ושם פרסם את ספר שיריו הראשון. לצד זאת, התיידד ביאליק באודסה גם עם שני מוזיקאים: החזן פנחס מינקובסקי, והמנצח דוד נובקובסקי.
פנחס מינקובסקי היה חזן ושליח ציבור בבית הכנסת ברודי באודסה, לשם חזר בערך באותו זמן שבו הגיע לעיר ביאליק בפעם הראשונה. מינקובסקי, שארכיונו שמור היום בספרייה הלאומית, לא הסתפק בפעילות בבית הכנסת: הוא כתב מאמרים על מוזיקה, הלחין עשרות מנגינות לבית הכנסת ועבור שירי ילדים, והיה פעיל בקרב החוגים הציוניים בעיר. מינקובסקי ניסה להגדיר מוזיקה יהודית כאמצעי לכינון לאום יהודי. בין השאר, אחד מלחניו הידועים הוא הלחן ל"שיר המעלות" המככב בברכת המזון ("שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים").
יחד עימו עבד בבית הכנסת גם דוד נובקובסקי, מלחין ומנצח שניהל את המקהלה של בית הכנסת הברודי, בית כנסת מתוקן שפעל במתכונת דומה לבתי הכנסת של תנועת ההשכלה בגרמניה. הוא הלחין בעיקר מוזיקה ליטורגית בבית הכנסת, לחנים שבוצעו על ידי החזן מינקובסקי. גם נובקובסקי לקח חלק בפעילות הציונית־תרבותית בעיר: לקראת הקונגרס הציוני החמישי, הלחין נובקובסקי חלק מבתי השיר "תקוותנו", השיר שחיבר נפתלי הרץ אימבר, שהפך ברבות השנים – בלחן אחר – להמנון הלאומי "התקווה".
לצד פעילותם המשותפת של מינקובסקי ונובקובסקי בבית הכנסת, שיתפו השניים פעולה גם לקידום מטרותיהם המוזיקליות־חינוכיות־לאומיות. בשנת 1903 יצא לאור באודסה קובץ השירים "הזמיר" שערך נח פינס. מטרת הקובץ הייתה לאסוף שירים עבריים – וציוניים – שיתאימו לחינוך ילדי הגן הרכים. "הזמיר" יצא בהוצאה לאור "מוריה" – שאותה הקים כביאליק – והופיעו בו שירים של שאול טשרניחובסקי, נפתלי הרץ אימבר, יהודה לייב גורדון, וכמובן – ביאליק. אולי לא תופתעו לגלות שמינקובסקי ונובקובסקי, ידידיו של ביאליק ובני בית באגודות הספרות העבריות באודסה, הופקדו שניהם על הלחנת השירים שהופיעו בקובץ.
כך חבריו של ביאליק סיפקו כמה מהלחנים המוקדמים ביותר לשירי הילדים שלו, 30 שנים לפני צאתו לאור של ״שירים ופזמונות לילדים״, אוסף שירי הילדים הגדול של ביאליק. אחד הלחנים המוכרים מתוך "הזמיר" הוא לחנו של מינקובסקי לשיר "שבת המלכה" של ביאליק ("החמה מראש האילנות נסתלקה…"). עם זאת, חלק גדול מהלחנים הללו לא הצליחו להיקלט בקאנון והם אינם מוכרים לקהל הרחב. חלקם אף לא הוקלט מעולם. כך למשל, גילתה ד"ר ענת רובינשטיין לחן לא מוכר של פנחס מינקובסקי לשיר "לכבוד החנוכה" ("אבי קנה סביבון לי…"). הלחן שאנו שרים כיום מבוסס על מזמור חב"די. ואין כמו הדוגמה הזו כדי להדגיש את שיתוף הפעולה הציוני־חינוכי של השניים.
תוכלו לשמוע עוד על חברותם של השלושה, ואף לשמוע כמה מן הלחנים הלא מוכרים, בהרצאתה של ד"ר רובינשטיין, המפגש האחרון במסגרת סדרת "חוקר בצהריים", שתיערך ביום חמישי, ל' במרחשוון תש"פ, 28.11.2019, בשעה 13:30.
כתבות נוספות:
