מה זאת אהבה?

"ראיתי צעיר כבן 22-20. קומתו בינונית, אבעבועות בפניו, פוזל קצת, אבל בכל זאת בעל מראה נעים למדי ושערותיו חומות-בהירות": על ביאליק ומאניה ועל אחד משירי האהבה הגדולים של כל הזמנים

מאניה ביאליק
מאניה ביאליק בשנת 1896

את שורת המחץ "מה זאת אהבה?", הלקוחה משירו של ביאליק "הכניסיני", מכירים כולם. כבר מזמן נעשה השיר "הכניסיני" על שלל ביצועיו ולחניו אחד השירים המוכרים והחשובים בזמר העברי – נכס צאן ברזל שאין שירון או מצגת שירי אהבה לט"ו באב שלמים בלעדיו.

השיר "הכניסיני", שכבר מלאו לו יותר ממאה שנים, זכה בחלוף השנים למסורות פרשניות רבות מספור שדנו בכל היבט והיבט שלו.

הוא התפרסם לראשונה באוקטובר 1905 לצד השירים "הברכה" ו"מגלת האש" בכתב העת "השילוח" שבעריכת יוסף קלוזנר ובעריכת ביאליק עצמו.

ביאליק
פרסום ראשון של השיר 'הכניסיני' בכתב העת השילוח תרס"ה

ביאליק

בשולי השיר נכתב תאריך החיבור: י"ב אדר תרס"ה – כחודש לאחר שובו של ביאליק ממסע נדודים בוורשה אל ביתו ואל אשתו שבאודיסה.

תאריך כתיבתו של השיר הותיר לדורות שאלה מעניינת שנשאלה תדיר בקרב קוראים וחוקרים: מי היא נמענת השיר שאליה כתב ביאליק את "הכניסני"?

האם כתב את השיר לאשת החוק – למאניה אשתו מתוך געגועיו אליה בעת ששהה במרחקים? או שמא כתב את השיר לאשת החיק, לאירה יאן, שנסיבות היכרותם בשנת 1903, סביב שליחותו של ביאליק לקישינב, הובילו לכך שבעת כתיבת השיר כבר מלאו להיכרותם ולקשר הנפשות העמוק ביניהם שנתיים? ואולי נכתב השיר מתוך עמדה רוחנית או דתית, ונמענתו היא השכינה, שאליה הוא פונה כמתחנן על נפשו ומבקש קרבת רוח וקיום מטאפיזי מנחם?

ביאליק
מתוך ציורה של הציירת אירה יאן לשיריו של חיים נחמן ביאליק

דמות האישה האחרת

בחלק גדול משירי האהבה ומהסיפורים הרבים שכתב, העמיד ביאליק דמות נשית ערטילאית, שאינה ניתנת לפירוש קונקרטי: פעמים היא דמותה של "אישה זרה" ובלתי מושגת או אישה בת חלוף, שנתיבה בחייו של המושרר נעלם, והיא כולה כמו סופה שסוערת עליו אך עוברת לנשוב במקומות אחרים.

כזאת למשל היא הנערה שבה צופה המשורר בשירו "הלילה ארבתי":

וְאַתְּ לֹא-רָאִית, אֲהוּבָתִי,

כִּי כְּיוֹנָה חֲרֵדָה בְּחַלּוֹנֵךְ

הִתְחַבְּטָה, הִתְלַבְּטָה נִשְׁמָתִי.

וכזאת היא האשה אליה נכסף ב"איך":

אַיֵּךְ?

וַאֲנִי עוֹד לֹא יָדַעְתִּי מִי וָמָה אַתְּ –

וּשְׁמֵךְ עַל-שְׂפָתַי רָעַד,

וּכְרִצְפַּת אֵשׁ בַּלֵּילוֹת עַל-מִשְׁכָּבִי

בָּעַרְתְּ בִּלְבָבִי;

וָאֵבְךְּ בִּנְדוּדֵי לֵיל, וָאֶשֹּׁךְ כָּרִי

וּלְזִכְרֵךְ כָּלָה בְשָׂרִי;

וכזאת למשל היא מארינקה, הנערה ה"שיקס'ה" שנמצאת מאחורי הגדר, במרחק הושטת יד, או במרחק הצצה מחור קטן בקרשים מנֹח הצעיר, גיבור סיפורו של ביאליק "מאחורי הגדר", שהוא סיפור התבגרות אנושי וכואב על נער צעיר שלמד בדרך הקשה מה זאת אהבה:

ויש שגופו של נֹח מוטל כאן בעליה, ונשמתו יוצאת דרך הארובה הקטנה ופורחת לה עם הסנוניות לשם, אל השדות והמקשאות, מקום שמארינקא עומדת שם עתה עם חברים וחברות בתוך קמות גבוהות וִירָקוֹת… הנה הוא מוטל שם, למשל, רואה ולא נראה, מאחורי אחת הגדרות וּמציץ בחשאי במה שנעשה מבפנים. אוכל הוא בעיניו כל טפח מגולה של בּשׂרהּ.

 

אירה

בשנת 1972 נחשפו לראשונה לציבור הקוראים מכתבי ביאליק לאירה יאן, ונחשפה פרשת אהבתם במאמר שכתב משה שמיר בשם "אהבת ביאליק". מאז אותו מאמר היסטורי שבו פירש שמיר חטיבה שלמה משירי האהבה מאת ביאליק בעקבות פרשת היכרותו עם הציירת אירה יאן, נדמה כי שירי האהבה של ביאליק נצבעו ונחתמו בחותמה של פרשיה היסטורית זו, וכבר קשה לקרוא את שירי האהבה של ביאליק מבלי להרהר בשאלת הנמענת הספציפית שאליה נכתב השיר.

מטבע הדברים, נעשתה הפרשה האסורה והמסקרנת על אודות המשורר הלאומי שלנו, שמכתביו הוסתרו במשך שנות דור בידי מקורביו ושומרי זכרו, מקור בלתי נלדה לפרשנויות, הנחות יסוד (לעיתים מופרכות) והתייחסויות פואטיות שגובלות בפרשנות יתר.

אך יש ומכתביהם של ביאליק ואירה יאן העמידו והאירו בעצמם את הזיקות הברורות לשירתו של ביאליק.

הנה למשל, בכמה מכתבים שונים, מזכירה יאן את שירו הנודע של ביאליק "הכניסיני", וממכתביה אנו לומדים כי השיר, על לחנו, היה נפוץ בירושלים של ראשית המאה, ונושא מדובר בהתכתבותם המרתקת. וכך כותבת יאן:

חיים יוזופוביץ

אני עובדת די הרבה במצב רוח אמנותי אפייני, ואחר-כך אני עולה על גג ביתי. יש לי גג נהדר, רחב, גבוה! מעליו – השמיים, ומלמטה, מן הארץ, מגיע אליי ניגון עצוב שמשמיע מישהו מבין שכניי.

 זהו שיר של משורר ערירי אחד הקורא: "היי לי אם, היי לי אחות", והוא אינו יודע מה זאת אהבה. השיר נפוץ מאד כאן בירושלים, ואני שומעת אותו תכופות. אפילו חזן מקומי שר אותו כשהתארח אצלי. הוא בעצמו חיבר לו מנגינה.

ביאליק
אירה יאן, דיוקן עצמי. מתוך אלבום ציוריה של אירה יאן

ובמקום אחר היא כותבת לו:

הכוכבים הבטיחו פעם אך רימו אותך, ולא אותך בלבד, חיים יוספוביץ! ויודע אתה מדוע? הם נוטלים את נקמתם על כך שאנשים רימו אותם. אל תרמה את הכוכבים ותראה כיצד הם יקרצו לך! הכוכבים היפים! הבהירים ביותר! הם יתנו לך את הכח שלא לרמות. את אשה מוזרה – אמרת לי בעת פרדה. אמר זאת משורר מהשורה הראשונה. היודע אתה במה מתבטאת מוזרותי? בכך שאינני רוצה לרמות את הכוכבים. אפילו אישרף, אפילו איכחד – לא ארמה אותם. בזה מתבטאת מוזרותי. הקרבתי הכל למען "הכוכבים", כל מה שנחשב ביותר עבור אישה: שקט, נוחות, נישואין – לא למען אדם כלשהו, אלא למענם, למען ה"כוכבים". ולא כדי לרמותם, אלא כדי שאוכל להתקרב אל הטוהר והברק שלהם.

מאז גילויה של פרשת אירה יאן עברו הרבה מים בדנייפר ובירקון, וספרים רבים נכתבו על אותה אפיזודה בחייו של המשורר הלאומי.

אור הזרקורים שהאיר על אירה יאן עמעם במשהו את נוכחותה של מאניה ביאליק, ובספרון קטן שיצא בשנת תשכ"ג אפשר למצוא אותה שוב, ולערוך איתה היכרות אינטימית ומרתקת.

 

מאניה

את הספרון הקטן שהוציאה מאניה ביאליק בהוצאת 'דביר' של בעלה המנוח, לא רבים מכירים. זהו ספרון קטנטן, ובו כחמישים עמודים, המתעד באהבה ובהערצה את חייהם המשותפים של חיים נחמן ומאניה ביאליק.

בפתח הספרון כותבת מאניה:

אנסה לחדש לעצמי, לפחות במקצת, את זכרונותי על בעלי היקר, הבלתי נשכח שנפטר בלא עתו, חיים נחמן ביאליק.

מיד לאחר פתיחת הספר פונה מאניה לתאר בפרטי פרטים את היכרותה הראשונה עם 'חיים נחמן'. היא מספרת שבנערותה היה למשפחתה מכר איש רוח ואינטלקטואל. אותו מכר נסע לז'יטומיר כדי להכיר שם "משורר חדש. חיים נחמן ביאליק". הדבר היה לאחר שפרסם ביאליק את שירו הראשון "אל הציפור". וכך מתארת מניה את שיבתו של אותו מכר למשפחתה לאחר פגישתו עם ביאליק:

הוא חזר כעבור יומיים. בא אלינו ושתק. לא סיפר לנו אם ראה את המשורר ומה הוא בעיניו. לא התאפקתי ושאלתי: "ובכן, מה בדבר המשורר שלך"?

"אכזבה קטנה" ענה. "מהי האכזבה" שאלתי. והוא ענה: "חשבתי שאמצא בחור גבוה ויפה, בעל עיניים שחורות ותלתלים והנה ראיתי צעיר חיוור ערמוני במעיל ארוך למטה מן הירכיים". "ומה עוד". שאלתי. "אחרי כן שכחתי את מראיתו ואת מעילו הארוך" ולא חדל כל הזמן מלדבר עליו.

באותה שנה הגיע שדכן לבית המשפחה כדי להציע שידוך עם נכדו של יעקב-משה ביאליק מז'יטומיר. על הצעת השדכן כתבה:

 הקשבתי בעניין רב ואמרתי לעצמי: אם רק אמצא חן בעיניו אנשא לו ואפילו אם מאד איננו יפה…

ביאליק
חיים נחמן ביאליק

הוריה של מאניה מסכימים לשידוך והיא ממשיכה בתיאוריה:

אבא נסע לז'יטומיר והכיר את החתן וכשחזר סיפר שהצעיר עשה עליו רושם טוב מאד. הוא באמת למדן גדול ולבוש נקי ובקפדנות ונועל מגפי לכה גבוהים.

נדברנו שאסע לז'יטומיר כדי להכירו…

ראיתי צעיר כבן 22-20. קומתו בינונית, אבעבועות בפניו, פוזל קצת, אבל בכל זאת בעל מראה נעים למדי ושערותיו חומות-בהירות.

הם ישבו עד שעה מאוחרת והחתן דיבר הרבה עם הקרוב שלנו, שהיה אף הוא ידען גדול בעברית.

אנחנו רק החלפנו מילים מועטות וירינו באלכסון מבטים זה לזו.

בת קרובנו, שהיתה גדולה ממני בכמה שנים וכבר ארוסה, אמרה לי לאחר שהלכו: "שמעי, אם תאמרי לא, פשוט ארביץ בך, הרי הוא אדם משכיל ומעניין שמועטים כמוהו.

ביאליק
מאניה וחיים ביאליק

על ימי היכרותם הראשונים מספרת מאניה בהרחבה ובגעגוע:

למחרת נסע אבא לסבא שלו וכבר נדבר איתו על הכל והוחלט שבערב יהיו האירוסין. התרגשתי מאד שלא שאלוני אם אני מסכימה אבל שתקתי. למחרת נסענו כולנו לביקור אצל סבא שלו. הוא היה זקן שחוח מופלג כבן 86-85. נתן לי מאה רובל ובירכני, שכל רובל יהפוך לאלף. נשארתי בז'יטומיר לשנים שלושה שבועות וחיים נחמן התחיל לבקרני יום יום וכך באו היכרות והתקרבות. חיים נחמן מאד התקרב לבני משפחתי, מן היום הראשון הרגיש עצמו בן בית. הוא שוחח עם קרובינו על נושאים ספרותיים. יש שהיינו יושבות ומאזינות בשתיקה. התגאיתי שארוסי הוא כל כך מלומד. לפעמים היינו יוצאים ומשתובבים כילדים. ביאליק היה מצטרף אלינו ומשתובב איתנו כנער.

ובעדות אופי אגבית היא מספרת:

הוא היה מאד מפוזר ותמיד צחקנו לפיזור נפשו. כשבאה לז'יטומיר גם אחותי הצעירה היה לעיתים קרובות סבור שזו אני, אף על פי שלא היינו דמות כלל זו לזו…

כמה שבועות לאחר אירוסיהם של חיים נחמן ומאניה, לאחר ששמע אותה פורטת על מנדולינה, כתב לה ביאליק שיר ושלח אותו לרבניצקי, עורך 'הפרדס', כדי שיפרסם את שיר האהבה שכתב לכלתו הצעירה. ביאליק ביקש מרבניצקי שיקדיש את השיר בכותרתו למאניה אורבוך.

ביאליק

רבניצקי סרב לפרסם את השיר ואת הקדשתו בטענה שאין זה מן הראוי שחתן יקדיש כך בפומבי שיר לכלתו, והשיר ראה אור כעבור כמה שנים בלוח אחיאסף.

על יום חתונתם של חיים נחמן ומאניה, מספרת מאניה את הסיפור המבודח הזה:

אני הייתי רק בת שבע עשרה, והוא בן עשרים. ביום 18 במאי 1893, אחרי שבועות, נערכה החתונה. באו כארבע מאות אורחים. הרבי מקורוסטישב סידר את הקידושין. קיבל שכר טרחה ששה רובל.

כשיצאו המחותנים מצד החתן מז'יטומיר שכחו לקחת איתם את החתן. מז'יטומיר לקורוסטישב היו נוסעים דיליז'אנסים מאד נוחים. כל משפחתו שכרה שני דיליז'אנסים בשביל חמישים נפש. כולם עלו ויצאו לדרך ולא שמו לב, שהחתן איננו. וביאליק, כשראה שכולם נסעו, שכר כרכרה כדי להשיג אותם. הוא הדביקם במרחק וירסטאות אחדות מז'יטומיר ורק אז הרגישו שלא היה אתם עד כה.

ביאליק
ביאליק בחברת רעייתו ובת אחותו

את עקבותיה של מאניה אפשר וכדאי לחפש ולמצוא במרחב כל יצירתו של ביאליק, בכל מיני פינות ובכל מיני מקומות: בספרי הילדים שלו, בהקדשותיו על מהדורות ספרי שיריו, בשירה הקאנונית שלו ובשירי הקדשה והזדמנות.

 

מכתבי אירה יאן המצוטטים ברשימה זו לקוחים מתוך ספרה של זיווה שמיר "לנתיבה הנעלם : עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק"

 

כתבות נוספות

מפרומותאוס ועד אבא: ביאליק וירושותיו הרוחניות

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

מסעו של ביאליק ל'עיר ההרגה' בקישינב

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.
לכתבות נוספות של הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו