בשנתו הראשונה באוניברסיטה גילה קפקא כישרון ברישום
חלומם של ההורים נכזב. פרנץ החולמני כבר לא יקבל על עצמו את ניהול חנות הסדקית של אביו. אחרי מעט חושבים מצאו בני הזוג את הפתרון המתבקש: יתרצה הצעיר ויילך ללמוד מקצוע באוניברסיטה.
ההורים רצו מקצוע מכובד ומכניס לבנם. הוא דיבר על ייעוד בתחום שפתוחה בו האפשרות לחדש, ובכך להטביע חותם. הרמן, אב משפחת קפקא ובעיני בנו גם הרודן הבלתי מעורער שלה, יכול היה בקלות להכתיב לבנו מסלול לימודים. אחרי הכול, הסטודנט בן ה-18 היה תלוי כלכלית בקצבה שסיפק האב. רק הרגישות למקובל ולנהוג בחברה הפראגאית מנעו מהתערבות זאת.
שלושה שבועות הספיקו לצעיר כדי להחליט שלא בלימודי הכימיה יימצא את מבוקשו. הוא נרשם ללימוד משפטים באוניברסיטת פראג – תחום שסלד ממנו תחילה, אך כזה שהבטיח אפשרויות תעסוקה רבות שקרצו לצעיר – מעל הכול, כי הבטיחו לו אפשרות לדחות את ההחלטה על עתידו המקצועי בכמה שנים.
כצפוי, סירב קפקא הסטודנט להקדיש את כולו ללימודי החוק הרומי (כך נהג לכנות את לימודיו), ונרשם לקורסים בתחומי האומנות, הארכיטקטורה והפסיכולוגיה. בשלב מוקדם זה של לימודיו טרם זיהה את עצמו ככותב. מבין שתי אהבותיו הגדולות – האומנות החזותית והספרות – נדמה היה שאהבתו הראשונה תגבר. הוא גילה, להפתעתו, כישרון לא מבוטל ברישום, והחל למלא את שולי מחברותיו בשרבוטים.
ריינר שטאך, בעל הביוגרפיה המונומנטלית בת שלושת הכרכים על חייו של קפקא, העריך שרישומיו הראשונים של הסטודנט הם צעד ראשוני ומהותי דווקא בגיבוש היצירה הספרותית העתידית שלו. בשנותיו הראשונות באוניברסיטה, פרנץ חובב האומנות הוקסם במיוחד מהיצירות "היפניות" של אמיל אורליק – צייר ממוצא יהודי-אוסטרי שלמד את אומנותו ביפן.
תנועת המכחול היחידה שבאמצעותה תפס אורליק נופים ואנשים כאחד, וה"שטחיות" של אותם ציורים מינימליסטים שבו את ליבו של הצעיר, שגילה מאחורי חזותם הפשוטה, כביכול – עומק רב. הבחירה בצורות אסתטיות פשוטות, אפשר שאמר לעצמו הסופר לעתיד, יכולה לשאת בתוכה עוצמה יצירתית אדירה.
בתיקי העיזבון של פרנץ קפקא נמצאה מחברת שחורה שאותה מילא בציורים. בסוף המחברת מופיע פרגמנט ספרותי בכותרת "הנסיעה – אינני יודע". הפרגמנט מתחיל במילים "כך היא ישנה, אני לא מעיר אותה". חברו מקס ברוד ציין בדף נפרד שצורף למחברת, שהפרגמנט נוצר ככל הנראה בשנות העשרים של המאה הקודמת (קפקא נפטר ב-1924) כיוון שמופיעה בפרגמנט המילה העברית "סנאית" – וידוע שקפקא החל את לימודי העברית שלו בשנת 1917.
מדוע זנח קפקא את הציור והעדיף על פניו את המדיום הספרותי? אפשר שהתשובה נרמזת במשפט שאמר לחברו גוסטב יאנוך, המצוטט בספר שיחות עם קפקא (ספרית פועלים, 1987): "מאוד הייתי רוצה לדעת לצייר. למעשה, אני חוזר שוב ושוב ומנסה, אך אין תוצאות. זהו כתב תמונות אישי לחלוטין. כעבור זמן מסוים, אני עצמי איני יכול לגלות את פירושו".
לקריאה נוספת:
Reiner Stach, Kafka: The Early Years (translated: Shelly Frisch), Princeton University Press, 2017
גוסטב יאנוך, שיחות עם קפקא (תירגם: שלמה טנאי), ספרית הפועלים, 1951
קבלו טעימה מארכיון קפקא
כשקפקא כתב מכתב זועם בן 47 עמודים לאבא
תגובות על כתבה זו