מלחמת יום הכיפורים לא השאירה את הספרייה הלאומית אדישה. גם עובדי הספרייה נקראו לחזית ונשארו לשרת עוד חודשים ארוכים במילואים לאורך קווי החזית. בזמן הזה הם עדכנו את חבריהם במחלקת הארכיונים וכתבי היד בנעשה, בשלומם, והביעו תקווה לשוב ולעסוק במה שבאמת חשוב: "טוב לראות שיש אנשים שעדיין מתעסקים בקטלוגים ובארכיונים"

יוסי בנאי היה עמוד תווך בתרבות הישראלית: איש תיאטרון, איש במה, כותב, במאי ומבצע, שתמיד חיפש את הדבר הבא. בשביל זה הוא עבד לא מעט ובילה שעות ארוכות באולפנים ועל הבמות. בכל הזמן הזה הוא גם התגעגע למשפחתו, לאשתו ולילדיו – ושיקע את אהבתו בפתקים קצרים שהשאיר להם. האהבה והגעגועים שלא ידעו גבול ניכרים מכל מילה בהודעות הקצרות, בשירים, במסרים ובברכות שכעת אפשר לקרוא בזכות ארכיונו העשיר שהופקד על ידי משפחתו בספרייה הלאומית

כשמוטי קירשנבאום הפגיש בין נעמי שמר ועמוס קינן כדי לשמוע את דעתם על המצב במדינה, הוא לא ידע מה תהיה התוצאה. בצפייה חוזרת, 40 שנה אחרי, נראה ש"אל בורות המים" הוא סרט שהפך לשיר אהבה לארץ – סוערת ומורכבת ככל שתהיה. חזרנו לסיפור מאחורי הסרט, ולשיר שנכתב בעקבותיו. ומה הקשר ל"ירושלים של זהב?"