לאחרונה מתנגן ברדיו שיר פופולרי שעוסק באירוע תנ"כי. אם נקשיב למילותיו נגלה שהוא מעתיק את פרשת 12 המרגלים לארץ ישראל של ימינו. הוא מלא ברמזים ובארמזים. הדמויות מהסיפור התנ"כי לא מופיעות בשמן המלא אלא על פי האות הראשונה בשמם – י', כ' ו-מ' – משל היו אנשי ביטחון נועזים בישראל של ימינו. אולי הם באמת היו כאלה.
זהו שירו של שלומי שבן, "כנען (12 המרגלים)". שבן משנה קצת את ההתרחשות לצרכיו. מקריאת המילים מתקבל הרושם שגם משה רבנו הצטרף למשימת הריגול – והרי על פי הפשט התנ"כי לא היא. על כן לאורו של השיר המודרני ביקשנו לחזור שוב אל הפרשה המפורסמת ולבדוק – מי באמת היו אותם שנים עשר שליחים? מה מספר עליהם המקרא ואילו אגדות נקשרו בשמם?
ראשית הנה תקציר הסיפור המקראי המקורי. בני ישראל נחים במדבר פארן, כלומר במדבר סיני. אלוהים מצווה על משה לשלוח מרגלים שיתורו את הארץ ויספרו עליה לשאר העם. משה ממלא את ההוראה כלשונה ובוחר שנים עשר נציגים, אחד מכל שבט, כולם בעלי מעמד בשבטיהם. ואלו הם:
- שבט ראובן – שַמוּע בן זַכּוּר
- שבט שמעון – שָפָט בן חוֹרי
- שבט יהודה – כָּלֵב בן יפוּנֶה
- שבט יששכר – יגאל בן יוסף
- שבט אפרים – יהושע בן נוּן
- שבט בנימין – פַּלְטי בן רָפוּא
- שבט זבולון – גדיאל בן סוֹדי
- שבט מנשה – גדי בן סוּסי
- שבט דן – עמיאל בן גְּמַלי
- שבט אשר – סְתוּר בן מיכאל
- שבט נפתלי – נַחְבּי בן וָפְסי
- שבט גד – גְּאוּאֵל בן מָכִי
חברי המשלחת יוצאים לדרכם עם תדרוך מודיעין מאת משה: הוא מבקש מהם לבדוק האם יושבי הארץ חזקים צבאית, האם הם יושבים בערים מבוצרות, והאם יש בה פירות טובים למאכל. 40 יום הם תרים את הארץ לאורכה ולרוחבה, ואף חוזרים עם אשכול ענבים. בשובם מספרים עשרה מתוכם את שראו: הארץ מלאה בעמים עזים וחזקים, שיושבים בערים בצורות. אפילו ענקים הם ראו שם. הם אמנם מצאו ענבים (דבר המרמז על פריונה של הארץ), אך זוהי ארץ אוכלת יושביה. לא בדיוק מסע הפרסום המוצלח ביותר שאפשר לבקש.
בזמן שהם מדווחים על שראו עיניהם עומד נציג שבט יהודה, כלב בן יפונה, ואומר שלמרות הכל "יכול נוכל לה". קולו לא נשמע, והעם ששמע את דבריהם של שאר המרגלים בכה כל הלילה מאכזבה ומייאוש. כפי שכבר קרה במסעם במדבר, שוב אומרים בני ישראל שמוטב למות במדבר מאשר בעד ארצנו. גם כלב בן יפונה ונציג שבט אפרים, יהושע בן נון, קורעים את בגדיהם ונוהגים מנהגי אבלות. אבל הם לא מוותרים, ובבגדים קרועים חוזרים ואומרים לעם המפוחד: "טובה הארץ מאוד מאוד", זו ארץ זבת חלב ודבש, אומרים השניים, ומבקשים מעמם לא לפחד. בעם לא כל כך משתכנעים. הם רוצים לרגום אותם באבנים, ורק התערבות של האל מונעת את הלינץ'.
על הוצאת דיבת הארץ רעה על ידי עשרת המרגלים האחרים, ועל חוסר האמונה של העם ביקש אלוהים להענישו בחומרה. משה מצליח להניא את האל מהחלטתו הראשונית להרוג את כולם; אלוהים מסתפק בעונש חמור מעט פחות: בני העם שהביעו את רצונם למות במדבר אכן יזכו לכך. רק ילדיהם יזכו להיכנס לארץ כנען המובטחת. בני דור המדבר – למעט יהושע וכלב – לא יכנסו לארץ. כנגד 40 יום בהם תרו המרגלים את הארץ, בני ישראל יילכו במדבר 40 שנה. וכך הגיע המספר המוכר לסיפור ההליכה במדבר.
המרגל המפורסם ביותר
על יהושע בן נון, המרגל המפורסם ביותר, קצרה היריעה מלספר כאן. יהושע הרי הפך למנהיג עם ישראל לאחר מותו של משה, ועל כן זכה למעמד רם ונישא בתרבות היהודית. הוא זה שהוביל את הכניסה לארץ כנען, את כיבושה של הארץ המובטחת, הוא האיש שחצה את הירדן במעין תמונת ראי של חציית ים סוף, הוא אדם שנטען שהיה בכוחו לעצור את מהלכם של השמש והירח לצרכיו. בסיפור המרגלים הוא אחד משני המרגלים "הטובים", כאמור, שמבקשים לעודד את העם ולהבטיח שעם עזרתו של האל הם יוכלו להתמודד עם כל הקשיים שתזמן להם הארץ הזאת.
סיפורו של יהושע, אם כן, דורש אפילו סדרת מאמרים. הוא היחיד מבין התריסר שיש ספר שלם בתנ"ך על שמו, וזה ששמו מוזכר תדיר ברשימת גדולי העם היהודי. הוא היה לוחם, נביא ואיש דת. נזכיר אולי רק שליהושע יוחס אולי הכוח לשלוט בשמש, על פי הסיפור של השמש שעצרה בגבעון. מקום קבורתו נקרא ככל הנראה על שמה של השמש, ונטען שעל קברו נקבעה תמונת השמש גם כן. המיתוס על דמותו העוצמתית שרד כנראה עוד מאות ארוכות של שנים באזור הגליל, וגם שמו נותר פופולרי מאוד לאורך השנים.
המרגל המפורסם השני הוא כלב בן יפונה. בסיפור המרגלים הוא עולה על הבמה המקראית לראשונה, אך זהו אינו הסיפור היחיד שסופר עליו, אם כי באופן טבעי הוא משמעותי מעט פחות מאשר יהושע שהיה מנהיג העם כולו. נספר פה מקצתם של הסיפורים שנקשרו בשמו.
בן יפונה או בן חצרון? מי אתה כלב?
בראש ובראשונה מופיע שמו של כלב יחד עם הנחלה שלה זכה כשנכנס לארץ – חברון. הופעתו השנייה במקרא מתרחשת במעמד חלוקת הארץ על ידי יהושע, אז הוא מזכיר לנביא את הבטחתו של משה לפיה כלב יזכה בהר חברון. חז"ל ביקשו לחזק את הקשר בין כלב לבין חברון וסיפרו שבעת מסע המרגלים, פרש כלב מחברתם והלך לבדו לחברון, על מנת להשתטח על קברי האבות שם ולהתפלל כדי שיינצל מחטא המרגלים הצפוי (בבלי, מסכת סוטה, ל"ד ב'). נזכיר, שלחברון מעמד משמעותי בתנ"ך שמקרין גם על מעמדו של כלב: מעבר להיותה עיר משמעותית בנחלת שבט יהודה, מעבר להיותה מקום קבורת האבות והאמהות, זוהי העיר שבה החלה מלכותו של המלך דוד.
ואם כבר הזכרנו את דוד, נעסוק קצת במשפחתו של כלב ובקשריו המשפחתיים: חז"ל זיהו את כלב בן יפונה עם אדם בשם כלב בן חצרון שמשפחתו מתוארת בספר דברי הימים (א', פרק ב'). אם כך הדבר, סבו של כלב היה פרץ בן יהודה, שהוא גם אבי שושלתו של דוד המלך – וכך ניתן לבסס גם קשר משפחתי בין כלב לדוד. על פי הפרשנות שמאחדת את שני האישים, יפונה הוא כינוי משום שכלב פנה מעצת המרגלים והתבדל מהם. לצד זאת, נטען שאחיו הצעיר היה עתניאל בן קנז, השופט הראשון של בני ישראל (בתקופת השופטים). גם כלב עצמו מופיע לעיתים בלווית התואר "הקנזי". אם כך, אפשר שמוצאו של כלב היה מהשבט הקנזי, עם שהסתפח אל שבט יהודה. ייתכן שהקישור לחצרון – שהוא צאצא ישיר של יהודה – נעשה בשלב מאוחר יותר על מנת לקשור את דוד המלך לחברון שבה ישבו צאצאי כלב. המדרשים סידרו לכלב ייחוס נאה גם מנישואין, ועל פי כמה מהם אשתו הראשונה הייתה בת פרעה, ואשתו השנייה הייתה ציפורה אחות משה.
לכל איש יש שם
מה עם כל שאר המרגלים? ובכן, עבור כל היתר זוהי הופעה יחידאית במקרא, לכל הפחות בגרסה זו של שמם. אבל כפי שחז"ל פירשו ששמו של כלב מרמז על פועלו בפרשת המרגלים, המדרש פירש בצורה דומה גם את שמותיהם של המרגלים האחרים. באותה מסכת סוטה של התלמוד הבבלי שבה מספרים חז"ל על מסעו של כלב לחברון, אומר רבי יצחק: "דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו". וכך עוברים חכמינו לנסות ולפרש את שמותיהם של מרגלים נוספים. במסכת הזו רק שניים מעשרת המרגלים הנותרים מקבלים הסבר לשמם. האחד הוא סתור בן מיכאל, שעל פי המדרש סתר את מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ומיכאל על שום שעשה עצמו מך, כלומר עני. השני הוא נחבי בן ופסי, שם מוזר לכל הדעות, שהמדרש מפרש שהחביא את דבריו של הקדוש ברוך הוא. בחיבור מדרש תנחומא נמסר מדרש שם למרגלים נוספים. חלקם קרויים למשל בלשון סגי נהור: שמוע בן זכור שלא שמע בקול האל, שפט בן חורי שלא שפט את יצרו. חלק קרויים על פי גורלם: יגאל בן יוסף שהוציא דיבה על הארץ ועל כן נאסף "בלא עתו", פלטי בן רפוא "פלט את עמו ממעשים טובים ורפו ידיו, שהרי מת". אחרים קרויים על שם דברים שאמרו. כך למשל "גדיאל בן סודי דיבר דברים קשים כגידין" ואילו גדי בן סוסי "העלה סיסיא", כלומר דיבר דופי. עמיאל בן גמלי גמל לעצמו שלא ייכנס לארץ ישראל וכך הלאה וכך הלאה.
ומה קורה בשיר של שבן? שם כאמור, המרגלים שאינם כלב ויהושע שותקים לכל אורכו, ואילו משה מצטרף גם הוא למשימת הריגול. בניגוד לנעשה בסיפור המקראי, נראה שיהושע וכלב מתווכחים עם משה על נחיצות המשימה ועל התארכותה – קצת כמו שבני ישראל נהגו לאורך מסעם במדבר על פי התנ"ך. בסופו של דבר גם פזמון השיר חוזר על המסר שעולה מספר במדבר, מסר שמעשה המרגלים הוביל למעשה להתבססותו – זוהי דרך ארוכה לארץ המובטחת.
