זאת דרך ארוכה לכנען: מי היו 12 המרגלים?

מסע המרגלים לחקור את הארץ ותוצאותיו הוא אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתנ"ך. משמעויות רבות נקשרו בו והוא עשוי להרגיש רלוונטי גם לחיינו היום. אבל מי היו האנשים שנשלחו למשימת המודיעין הראשונה בתנ"ך? איך הם השפיעו על גורל העם היהודי? מה בדיוק עשה שם אשכול ענבים? ואיך הכל קשור לשלומי שבן?

1

ילדים נושאים ענבים במושבה רחובות בגלויה שנצבעה מחדש. צילום מקורי: יעקב בן דוב, מתוך אוסף הגלויות, הספרייה הלאומית

לאחרונה מתנגן ברדיו שיר פופולרי שעוסק באירוע תנ"כי. אם נקשיב למילותיו נגלה שהוא מעתיק את פרשת 12 המרגלים לארץ ישראל של ימינו. הוא מלא ברמזים ובארמזים. הדמויות מהסיפור התנ"כי לא מופיעות בשמן המלא אלא על פי האות הראשונה בשמם – י', כ' ו-מ' – משל היו אנשי ביטחון נועזים בישראל של ימינו. אולי הם באמת היו כאלה.

זהו שירו של שלומי שבן, "כנען (12 המרגלים)". שבן משנה קצת את ההתרחשות לצרכיו. מקריאת המילים מתקבל הרושם שגם משה רבנו הצטרף למשימת הריגול – והרי על פי הפשט התנ"כי לא היא. על כן לאורו של השיר המודרני ביקשנו לחזור שוב אל הפרשה המפורסמת ולבדוק – מי באמת היו אותם שנים עשר שליחים? מה מספר עליהם המקרא ואילו אגדות נקשרו בשמם?

1
המרגלים נושאים אשכול ענבים, תבליט של האמן שמואל קרצ'מר על גלויה בהוצאת הקרן הקיימת לישראל. מתוך אוסף הגלויות, הספרייה הלאומית

ראשית הנה תקציר הסיפור המקראי המקורי. בני ישראל נחים במדבר פארן, כלומר במדבר סיני. אלוהים מצווה על משה לשלוח מרגלים שיתורו את הארץ ויספרו עליה לשאר העם. משה ממלא את ההוראה כלשונה ובוחר שנים עשר נציגים, אחד מכל שבט, כולם בעלי מעמד בשבטיהם. ואלו הם:

  • שבט ראובן – שַמוּע בן זַכּוּר
  • שבט שמעון – שָפָט בן חוֹרי
  • שבט יהודה – כָּלֵב בן יפוּנֶה 
  • שבט יששכר – יגאל בן יוסף
  • שבט אפרים – יהושע בן נוּן
  • שבט בנימין – פַּלְטי בן רָפוּא
  • שבט זבולון – גדיאל בן סוֹדי
  • שבט מנשה – גדי בן סוּסי
  • שבט דן – עמיאל בן גְּמַלי
  • שבט אשר – סְתוּר בן מיכאל
  • שבט נפתלי – נַחְבּי בן וָפְסי
  • שבט גד – גְּאוּאֵל בן מָכִי

חברי המשלחת יוצאים לדרכם עם תדרוך מודיעין מאת משה: הוא מבקש מהם לבדוק האם יושבי הארץ חזקים צבאית, האם הם יושבים בערים מבוצרות, והאם יש בה פירות טובים למאכל. 40 יום הם תרים את הארץ לאורכה ולרוחבה, ואף חוזרים עם אשכול ענבים. בשובם מספרים עשרה מתוכם את שראו: הארץ מלאה בעמים עזים וחזקים, שיושבים בערים בצורות. אפילו ענקים הם ראו שם. הם אמנם מצאו ענבים (דבר המרמז על פריונה של הארץ), אך זוהי ארץ אוכלת יושביה. לא בדיוק מסע הפרסום המוצלח ביותר שאפשר לבקש.

1
ציפורה לבית בלבן ובעלה יהודה פרנקל מגדרה נושאים סברסים. מתוך פרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) באדיבות יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

בזמן שהם מדווחים על שראו עיניהם עומד נציג שבט יהודה, כלב בן יפונה, ואומר שלמרות הכל "יכול נוכל לה". קולו לא נשמע, והעם ששמע את דבריהם של שאר המרגלים בכה כל הלילה מאכזבה ומייאוש. כפי שכבר קרה במסעם במדבר, שוב אומרים בני ישראל שמוטב למות במדבר מאשר בעד ארצנו. גם כלב בן יפונה ונציג שבט אפרים, יהושע בן נון, קורעים את בגדיהם ונוהגים מנהגי אבלות. אבל הם לא מוותרים, ובבגדים קרועים חוזרים ואומרים לעם המפוחד: "טובה הארץ מאוד מאוד", זו ארץ זבת חלב ודבש, אומרים השניים, ומבקשים מעמם לא לפחד. בעם לא כל כך משתכנעים. הם רוצים לרגום אותם באבנים, ורק התערבות של האל מונעת את הלינץ'. 

על הוצאת דיבת הארץ רעה על ידי עשרת המרגלים האחרים, ועל חוסר האמונה של העם ביקש אלוהים להענישו בחומרה. משה מצליח להניא את האל מהחלטתו הראשונית להרוג את כולם; אלוהים מסתפק בעונש חמור מעט פחות: בני העם שהביעו את רצונם למות במדבר אכן יזכו לכך. רק ילדיהם יזכו להיכנס לארץ כנען המובטחת. בני דור המדבר – למעט יהושע וכלב – לא יכנסו לארץ. כנגד 40 יום בהם תרו המרגלים את הארץ, בני ישראל יילכו במדבר 40 שנה. וכך הגיע המספר המוכר לסיפור ההליכה במדבר.

1
הזמנה לקיום תיקון חטא המרגלים ביום ז' באלול. מתוך אוסף הפשקווילים, הספרייה הלאומית

המרגל המפורסם ביותר

על יהושע בן נון, המרגל המפורסם ביותר, קצרה היריעה מלספר כאן. יהושע הרי הפך למנהיג עם ישראל לאחר מותו של משה, ועל כן זכה למעמד רם ונישא בתרבות היהודית. הוא זה שהוביל את הכניסה לארץ כנען, את כיבושה של הארץ המובטחת, הוא האיש שחצה את הירדן במעין תמונת ראי של חציית ים סוף, הוא אדם שנטען שהיה בכוחו לעצור את מהלכם של השמש והירח לצרכיו. בסיפור המרגלים הוא אחד משני המרגלים "הטובים", כאמור, שמבקשים לעודד את העם ולהבטיח שעם עזרתו של האל הם יוכלו להתמודד עם כל הקשיים שתזמן להם הארץ הזאת.

סיפורו של יהושע, אם כן, דורש אפילו סדרת מאמרים. הוא היחיד מבין התריסר שיש ספר שלם בתנ"ך על שמו, וזה ששמו מוזכר תדיר ברשימת גדולי העם היהודי. הוא היה לוחם, נביא ואיש דת. נזכיר אולי רק שליהושע יוחס אולי הכוח לשלוט בשמש, על פי הסיפור של השמש שעצרה בגבעון. מקום קבורתו נקרא ככל הנראה על שמה של השמש, ונטען שעל קברו נקבעה תמונת השמש גם כן. המיתוס על דמותו העוצמתית שרד כנראה עוד מאות ארוכות של שנים באזור הגליל, וגם שמו נותר פופולרי מאוד לאורך השנים.

1
יהושע עוצר את השמש בגבעון. גלויה מתוך אוסף מרים ולייב קלוץ, באדיבות נדב מן, ביתמונה, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

המרגל המפורסם השני הוא כלב בן יפונה. בסיפור המרגלים הוא עולה על הבמה המקראית לראשונה, אך זהו אינו הסיפור היחיד שסופר עליו, אם כי באופן טבעי הוא משמעותי מעט פחות מאשר יהושע שהיה מנהיג העם כולו. נספר פה מקצתם של הסיפורים שנקשרו בשמו.

בן יפונה או בן חצרון? מי אתה כלב?

בראש ובראשונה מופיע שמו של כלב יחד עם הנחלה שלה זכה כשנכנס לארץ – חברון. הופעתו השנייה במקרא מתרחשת במעמד חלוקת הארץ על ידי יהושע, אז הוא מזכיר לנביא את הבטחתו של משה לפיה כלב יזכה בהר חברון. חז"ל ביקשו לחזק את הקשר בין כלב לבין חברון וסיפרו שבעת מסע המרגלים, פרש כלב מחברתם והלך לבדו לחברון, על מנת להשתטח על קברי האבות שם ולהתפלל כדי שיינצל מחטא המרגלים הצפוי (בבלי, מסכת סוטה, ל"ד ב'). נזכיר, שלחברון מעמד משמעותי בתנ"ך שמקרין גם על מעמדו של כלב: מעבר להיותה עיר משמעותית בנחלת שבט יהודה, מעבר להיותה מקום קבורת האבות והאמהות, זוהי העיר שבה החלה מלכותו של המלך דוד.

ואם כבר הזכרנו את דוד, נעסוק קצת במשפחתו של כלב ובקשריו המשפחתיים: חז"ל זיהו את כלב בן יפונה עם אדם בשם כלב בן חצרון שמשפחתו מתוארת בספר דברי הימים (א', פרק ב'). אם כך הדבר, סבו של כלב היה פרץ בן יהודה, שהוא גם אבי שושלתו של דוד המלך – וכך ניתן לבסס גם קשר משפחתי בין כלב לדוד. על פי הפרשנות שמאחדת את שני האישים, יפונה הוא כינוי משום שכלב פנה מעצת המרגלים והתבדל מהם. לצד זאת, נטען שאחיו הצעיר היה עתניאל בן קנז, השופט הראשון של בני ישראל (בתקופת השופטים). גם כלב עצמו מופיע לעיתים בלווית התואר "הקנזי". אם כך, אפשר שמוצאו של כלב היה מהשבט הקנזי, עם שהסתפח אל שבט יהודה. ייתכן שהקישור לחצרון – שהוא צאצא ישיר של יהודה – נעשה בשלב מאוחר יותר על מנת לקשור את דוד המלך לחברון שבה ישבו צאצאי כלב. המדרשים סידרו לכלב ייחוס נאה גם מנישואין, ועל פי כמה מהם אשתו הראשונה הייתה בת פרעה, ואשתו השנייה הייתה ציפורה אחות משה.

1
ילדים וילדות נושאים ענבים בטקס הבאת ביכורים, קיבוץ שפיים, סוף שנות ה-40. מתוך אוסף כרמלה ונדב רזניק, במסגרת פרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) ובאדיבות יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

לכל איש יש שם

מה עם כל שאר המרגלים? ובכן, עבור כל היתר זוהי הופעה יחידאית במקרא, לכל הפחות בגרסה זו של שמם. אבל כפי שחז"ל פירשו ששמו של כלב מרמז על פועלו בפרשת המרגלים, המדרש פירש בצורה דומה גם את שמותיהם של המרגלים האחרים. באותה מסכת סוטה של התלמוד הבבלי שבה מספרים חז"ל על מסעו של כלב לחברון, אומר רבי יצחק: "דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו". וכך עוברים חכמינו לנסות ולפרש את שמותיהם של מרגלים נוספים. במסכת הזו רק שניים מעשרת המרגלים הנותרים מקבלים הסבר לשמם. האחד הוא סתור בן מיכאל, שעל פי המדרש סתר את מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ומיכאל על שום שעשה עצמו מך, כלומר עני. השני הוא נחבי בן ופסי, שם מוזר לכל הדעות, שהמדרש מפרש שהחביא את דבריו של הקדוש ברוך הוא. בחיבור מדרש תנחומא נמסר מדרש שם למרגלים נוספים. חלקם קרויים למשל בלשון סגי נהור: שמוע בן זכור שלא שמע בקול האל, שפט בן חורי שלא שפט את יצרו. חלק קרויים על פי גורלם: יגאל בן יוסף שהוציא דיבה על הארץ ועל כן נאסף "בלא עתו", פלטי בן רפוא "פלט את עמו ממעשים טובים ורפו ידיו, שהרי מת". אחרים קרויים על שם דברים שאמרו. כך למשל "גדיאל בן סודי דיבר דברים קשים כגידין" ואילו גדי בן סוסי "העלה סיסיא", כלומר דיבר דופי. עמיאל בן גמלי גמל לעצמו שלא ייכנס לארץ ישראל וכך הלאה וכך הלאה.

ומה קורה בשיר של שבן? שם כאמור, המרגלים שאינם כלב ויהושע שותקים לכל אורכו, ואילו משה מצטרף גם הוא למשימת הריגול. בניגוד לנעשה בסיפור המקראי, נראה שיהושע וכלב מתווכחים עם משה על נחיצות המשימה ועל התארכותה – קצת כמו שבני ישראל נהגו לאורך מסעם במדבר על פי התנ"ך. בסופו של דבר גם פזמון השיר חוזר על המסר שעולה מספר במדבר, מסר שמעשה המרגלים הוביל למעשה להתבססותו – זוהי דרך ארוכה לארץ המובטחת.

מי מכיר את "מגילת אנטיוכוס"?

סיפור חנוכה המוכר מנקודת מבטו של אנטיוכוס ולוחמיו לא נכלל רשמית בספר הספרים, אבל היה פופולרי מאוד בקרב יהודי העולם כולו, ותורגם לעשרות שפות. סיפור חנוכה, קצת אחרת

פסל של אנטיוכוס הרביעי במוזיאון הישן בברלין (צילום יאיר חקלאי), לצד מגילת אנטיוכוס

ממספר מקורות היסטוריים אנו למדים על סיפור קרבות החשמונאים ונס החנוכה. העיקריים מביניהם הם ספר מקבים (על חלקיו השונים), כתבי יוסף בן מתתיהו, ספרות חז"ל ומגילת אנטיוכוס.

מגילת אנטיוכוס, המוכרת גם בשם מגילת בית חשמונאי, מגילת חנוכה, מגילת מתתיהו ובשמות נוספים, נכתבה במקור בשפה הארמית ולאחר מכן תורגמה לעברית.

רבי סעדיה גאון תיארך אותה לימי המקבים ממש והוא אף תרגם אותה לערבית. בעל "הלכות גדולות", ספר הלכתי מתקופת גאוני בבל, כתב שמחבר הספר הוא מזקני בית שמאי ובית הלל זאת אומרת פחות ממאה שנה לאחר סיפור החשמונאים. במחקר מתארכים את כתיבת הספר לתקופות מאוחרות יותר, אחרי חורבן בית המקדש השני.

בכל מקרה מדובר בכמה מאות שנים לאחר חתימת התנ"ך ולכן היא לא נכללה בספר הספרים.

אמרו חז"ל (יומא כ"ט עמוד א'):

"מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה? ניתנה לכתוב קא אמרינן"

זאת אומרת שלא ניתן לכתוב את סיפור ניסי חנוכה ובוודאי לא להכליל אותם בתנ"ך.

למרות זאת, מגילת אנטיוכוס חולקה לפרקים ופסוקים ואף נוקדה ונוספו לה טעמי מקרא כמו כל ספר מקראי אחר. היא מאד התחבבה על העם היהודי ובמקומות מסוימים התייחסו אליה כמעט כמו חלק מהתנ"ך לכל דבר והיו קוראים בה לפני הציבור בבית הכנסת בשבת של חג החנוכה.

סגנונה מזכיר את מגילת אסתר וייתכן שהיא מכונה מגילה ולא ספר בשל כך. חלק מהפסוקים במגילת אנטיוכוס כמעט זהים לפסוקי מגילת אסתר:

"ויהי בימי אנטיוכוס מלך יוון…בשנת עשרים ושלוש למלכותו…ויקרא לכל שריו ועבדיו ויאמר אליהם הידעתם עם היהודים היושבים בירושלים…ואת דתי המלך אינם עושים"

"לכן בית ישראל חיכו ליום הזה בחמישה ועשרים לחודש כסליו לעשות ימי משתה ושמחה ולשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"

כתבי יד רבים של המגילה הגיעו בעיקר מספרד, מאיטליה ומרחבי המזרח.

קטע מגילת אנטיוכוס מתוך הגניזה הקהירית

 

תכלאל, תימן 1608

עם המצאת הדפוס יצאה לאור המגילה גם כספר. תחילה הודפסה בספרד ולאחר מכן באיטליה ומקומות אחרים.

ואדי אלחיגארה (ספרד) ר"ם – 1480

 

מנטובה (איטליה) שי"ז – 1557

בגלל חשיבותה, המגילה אף צורפה לסידורים ולחומשים עוד במאה ה-15 ובדרך כלל הודפסה בסוף הספר.

חמשה חומשי תורה, קושטא רס"ה 1505. בסוף החומש צורפה המגילה

מגילת אנטיוכוס תורגמה לשפות רבות כמו יידיש, אנגלית, הונגרית ואפילו למהארטית.

מגילת אנטיוכוס ביידיש, 1936. הוצאת ישיבת חכמי לובלין

 

מגילת אנטיוכוס באנגלית. ניו יורק 1913

 

מגילת אנטיוכוס במרהאטי (הודו), 1866

 

מגילת אנטיוכוס בלאדינו, קונסטנטינופול 1824

 

מגילת אנטיוכוס בגרמנית, ירושלים 1894

 

מגילת אנטיוכוס בהונגרית, בודפשט 1935

 

מגילת אנטיוכוס כשיר מחורז בפרסית, ירושלים 1903

בארצות אשכנז הייתה המגילה פחות מוכרת והגיעה לתודעה ציבורית רחבה שם רק לפני כ-200 שנה. בסידור המבואר "אוצר התפילות" מוזכר שהמגילה הופיעה במחזור ישן מדפוס סלוניקי והועתקה משם לסידור תפילה כמנהג הספרדים שיצא לאור בווינה בשנת תק"פ בעברית.

סידור כמנהג הספרדים, ווינה, 1820

ממשיך עורך "אוצר התפילות" ומוסיף שבשנת תרי"א נמצא המקור הארמי של המגילה בכתב יד בספרייה הבריטית על ידי החוקר צבי פיליפאווסקי שהדפיס אותה שם כתוספת לספרו "מבחר הפנינים".

מגילת תענית בארמית, עברית ואנגלית, לונדון 1851

מגילת אנטיוכוס מספרת גירסה קצרה וקצת שונה של סיפור חנוכה מזו שאנו מכירים. בספר מקבים יש תיאורים של הקרבות, המקומות הגאוגרפיים ושמות הגנרלים היווניים השונים שנשלחו לדכא את המרד. במגילת אנטיוכוס לעומת זאת, מוזכרים רק אנטיוכוס ושניים ממצביאיו ניקנור ובגריס. מעבר לירושלים ואנטיוכיה אין אזכור של מקומות גאוגרפיים.

ניקנור שר הצבא של אנטיוכוס מגיע לירושלים, הורג את יהודיה ומטמא את בית המקדש. מספר פעמים מתייחסת המגילה לגזרות היוונים נגד שמירת השבת, קידוש החודש וברית המילה ומסופר על היהודים שהקריבו את עצמם למען מצוות אלה.

הגיבור במגילה הוא יוחנן בנו של מתתיהו ולא יהודה המכבי.

יוחנן מתנקש בניקנור בעזרת חרב המוסתרת בבגדו, דבר המזכיר את מעשה אהוד בספר שופטים. לאחר ההתנקשות ממשיך יוחנן לבדו להילחם בחייליו של ניקנור. אנטיוכוס שולח את שר צבאו החדש בגריס אשר נכשל בלחימתו מול מתתיהו ובניו אך חוזר שוב עם כוחות מתוגברים הכוללים גם פילים משוריינים.

יהודה מת בקרב הבא ואת מקומו תופס אביו הזקן מתתיהו. בסופו של דבר החשמונאים מנצחים, בגריס נהרג ואנטיוכוס בורח. בניו של מתתיהו נכנסים למקדש מוצאים פח שמן עם כמות שמן המספיקה רק ליום אחד…והשאר היסטוריה.

חנוכה שמח.

האישה שהציתה את מרד החשמונאים

סיפורה כמעט שלא מוכר, הוא לא נלמד בבתי הספר ובטח לא בגנים. אבל על פי המדרש חנה בת מתתיהו, אחותם של המכבים, הייתה דמות מפתח בסיפור חנוכה. מה מספר לנו המדרש על האישה שקמה להגן על אחיותיה הנשים היהודיות? כיצד ניצלה את יום חתונתה כדי להצית את אש המרד בקרב אחיה?

1

אליזבת ריצ'מן מחזיקה על ברכיה כד, 1926. מתוך פרויקט רא"י במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

לפי המדרש, נס חנוכה כולו מבוסס על אישה אחת אמיצה ונשכחת שהעזה לומר את מה שכולן החרישו. היא הייתה המחוללת של החג. לאחר המקרה הזה התחילו האחים המכבים את המרד.

את הסיפור שלה לא מלמדים בבתי הספר, בטח שלא בגנים. אבל לפי המדרש היא הגיבורה האמיתית של חנוכה. קראו לה חנה בת מתתיהו, והיא הייתה האחות של המכבים.

לפי המדרש, שלוש שנים היא החרישה. שלוש שנים שבהן כל אישה שהתחתנה הייתה נאנסת על ידי ההגמון היווני ורק אז נכנסת לבית בעלה. כך מתאר זאת המדרש: "כיוון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תיכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא" (מדרש מעשה חנוכה, מתוך אוצר המדרשים). נורא לדמיין כמה נשים עברו את ההשפלה הזו. המדרש מספר שהגברים לבית חשמונאי לא עשו דבר. ונשות ישראל היו נופלות קורבן שוב ושוב להתעללויות. 

1
מתתיהו החשמונאי בקרב, תבליט שנוצר ככל הנראה על ידי הפסל יעקב רוחמובסקי. מתוך האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ואז הגיע יום חתונתה של חנה בת מתתיהו. הפעם חנה בת מתתיהו החליטה לשים לדבר סוף. באמצע הסעודה, בזמן שכל האורחים המכובדים והחשובים סועדים את ליבם ונהנים, נעמדה חנה בת מתתיהו מול כולם וקרעה את שמלת כלולותיה. היא עמדה עירומה מול כל משפחתה וחבריה. 

"וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפיריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה".

ברגע הראשון הגיבו האחים שלה בכעס ובזעזוע. הם רצו להרוג אותה משום שהמיטה עליהם חרפה, משום שביישה את משפחתם ואת עצמה.

אבל אז היא נזפה בהם. הרי כולם יודעים ומחרישים, לכולם ברור מה מצפה לה הלילה אצל ההגמון ואף אחד לא נוקף אצבע כדי להצילה. אף אחד לא קם כדי לשמור על כבודה. "איך אתם דואגים וכועסים שאני עירומה מולכם, אבל אתם לא כועסים משום שאני אהיה עירומה מול ההגמון שינצל את גופי", היא הטיחה בהם והוכיחה אותם על התנהגותם. 

1
טיול בקברות המכבים, באדיבות פרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

"אמרה להם: שמענו אחיי ודודיי! ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה, הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי?!"

כך, היא גרמה להם להתעורר. כך, לפי המדרש, התחילו אחיה המכבים להניף את נס המרד. 

האם הסיפור הזה התרחש באמת? זו השאלה שמיד עולה כשהסיפור הזה נשמע. הרי זה אינו סיפור שמסופר כחלק מחגיגות חג האורים. אנחנו מכירים את נס פך השמן, אנחנו מכירים את ניצחון המכבים על היוונים ואת גבורתו של יהודה המכבי. אבל את הסיפור על האישה שחוללה את המרד, סיפור על ניצול מיני שעמד מאחורי ההתקוממות, את הסיפור הזה מעולם לא שמענו. 

סיפורה של חנה בת מתתיהו היה מוכר בקהילות אשכנז באירופה אך בחלק מן המקורות היא מופיעה רק כבת חשמונאי. ייתכן שהשם חנה נגזר משם החג חנוכה. לעומת זאת, בקהילות צפון אפריקה סיפרו על יהודית שערפה את ראשו של המצביא היווני. גבורתה אף מתועדת בצורה קצת אחרת ב"ספר יהודית" שנמנה על הספרים החיצוניים. ויש חוקרים הטוענים כי אולי מדובר באותה אישה, שהייתה מחוללת המרד וסיפורים שונים נפוצו אודותיה. 

1
יהודית עם ראשו של הולופרנס. מתוך ארכיון בצלאל

אני חושבת שהשאלה המעניינת שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מדוע הסיפור הזה נשאר מושתק. בעיניי, סיפורה של חנה בת מתתיהו הוא סיפור שנשאר חבוי בשל התוכן המורכב שבו. פחות נעים לשבת סביב החנוכיות והסופגניות ולספר אותו עם שאר סיפורי החג. יותר קל לספר סיפור על מלחמות של טובים מול רעים, על ניצחון בחרב ובקרב ולא על אלימות מינית מושתקת. 

סיפורה של חנה בת מתתיהו הוא סיפור חשוב, סיפור שצריך לתת לו מקום. סיפור שיכול, גם היום, לחולל שינוי במציאות. 

עדות נוספת לסיפורה של חנה בת מתתיהו נמצא בפירוש רש"י לסוגיית הדלקת נרות חנוכה במסכת שבת. בסוגייה נשאלת השאלה האם נשים חייבות במצוות הדלקת נרות חנוכה. התשובה היא חיובית, נשים חייבות וההסבר של התלמוד לחיוב המיוחד הזה הוא שנשים היו שותפות בנס חנוכה ולכן מחויבות גם בהדלקת הנרות שמזכירה את הנס. 

רש"י באותו מקום מפרש את הביטוי התלמודי "היו באותו הנס" – וכותב – "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחילה ועל ידי אישה נעשה הנס". בדיוק ובקצרה פורש לפנינו רש"י את סיפור הגבורה הנשית של חנוכה. הנה גם רש"י, גדול פרשני המקרא והתלמוד, מכיר את הסיפור על הגיבורה הנשית של חנוכה. ורש"י אף טוען שעל ידי אישה התחולל הנס. עד היום, נשים חייבות במצוות הדלקת נרות בשל כך.

1
הזמנה ל"חגיגת מכבים" בגרמניה, ערב חנוכה 1903. מתוך אוסף הגלויות, הספרייה הלאומית

אין כאן כמובן ערובה לאמיתותו של הסיפור. אבל יש כאן עדות לכך שהסיפור הזה אינו סיפור חדש. הוא סיפור עתיק שהתגלגל במסורת היהודית וכנראה נתן מקום וקול למציאות שהיתה מוכרת בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית.  

סיפורה של חנה בת מתתיהו הוא סיפור קשה והוא נותר חבוי ולא מסופר. אבל בעיניי, הוא הסיפור הכי חשוב שיש. 

חנה בת מתתיהו מצליחה לבטא את קולן של הנשים המושתקות לאורך הדורות גם בעת הזו. היא מושיטה להן יד, מעניקה להן קול ומספרת לנו כמה אנחנו צריכות להיות כאן אחת בשביל השנייה. חנה מזכירה לנו לתמוך בנשים שקולן נלקח מהן באלימות ולעזור להן להשמיע אותו. היא מלמדת אותנו שלפעמים, הצגת האמת העירומה, כואבת ככל שתהיה, היא הדרך היחידה לחולל שינוי. 

יש גיבורה נשית לחנוכה. גיבורה שקולה חזק ומהדהד בתוך המציאות הישראלית הכואבת של ימינו. גיבורה שמפצירה בנו להביט סביבנו ולבדוק מי נמצאת במצוקה ולמי צריך לעזור. אם נעז לשים את סיפורה במרכז ולספר עליה נוכל לחזק קול נשי שלא שותק ונותן ביטוי לשתיקות הנשיות לאורך הדורות כולם.

האם אבות אבותיו של ליאו מסי היו יהודים? סיפורם של הנוצרים החדשים בדרום אמריקה

רבים מהיהודים מגורשי ספרד ופורטוגל היגרו לעולם החדש, מבלי לדעת שהאינקוויזיציה הספרדית תרדוף אותם גם שם - באמריקה הלאטינית, על אף שהפכו לנוצרים. מה בכל זאת נשאר מהמסורת היהודית שלהם? כיצד הם קשורים לסחר העבדים בדרום אמריקה? וגם - האם שם משפחתו של ליאו מסי רומז על מוצאו היהודי?

"מראנוס", ציור מאת הצייר היהודי-רוסי משה מימון, 1898.

 

 

הירשמו לפודקאסט "הספרנים":

מגישה ועורכת ראשית: ורד ליון-ירושלמי

אורח: ד"ר עליזה מורנו

הפקה: KeyPod הפקות הסכתים

עריכה: חן מלול

דייגו אנוניס דה סילבה נולד בליסבון בשנת 1548. כבנם של יהודים אנוסים החליט דייגו זמן קצר לאחר שקיבל את רישיון הרפואה שלו להימלט מאירופה שטופת הקינאה הדתית והאינקוויזיציה האכזרית ולהתחיל חיים חדשים בברזיל הרחוקה. החשש מרדיפת הכנסייה הביא אותו בסופו של דבר עד טוקומאן, פרובינציה שנמצאת היום בצפון-מערב ארגנטינה. שם נשא אישה נוצרייה לאישה והביא איתה ארבעה ילדים לעולם.

גם כשכבר הפך לרופא מצליח לא זנח דייגו את מורשתו וניסה לשחזר את עיקרי דת משה מתוך כתבי קודש נוצריים שהתבססו על התנ"ך. אך עיסוקו החתרני התגלה לאינקוויזיציה והוא נכלא בבית כלא בלימה בעוון כפירה. למען בנו הצעיר פרנסיסקו שנולד בדיוק מאה שנים לאחר גירוש יהודי ספרד החליט דייגו להודות באשמה, להכות על חטא ולחיות בשקר כנוצרי רק כדי שיוכל להעביר את מורשת דתו לצאצאו. לימים המשיך פרנסיסקו את דרכו של אביו: כרופא הוא היה מנתח מוכשר והגיע למשרת מנהל בית חולים ובכל הקשור לזהותו היהודית הוא החל ללמד את עצמו עברית, כתב ספרי הגות ואפילו מל את עצמו. כשנתפס גם הוא בידי האינקוויזיציה הכריז בגלוי על היותו יהודי ולאחר שתים-עשרה שנים בכלא הוא נידון בשנת 1639 לשריפה על המוקד.

בתקופת חייו הקצרה הפך פרנסיסקו מלדונדו דה סילבה לסמל ואגדה. הוא רק אחד מאלפי נוצרים חדשים שלא הצליחו להתנתק ממורשתו היהודית גם במרחק אלפי קילומטרים מחצי האי האיברי.

בפרק הזה נתחקה אחר האינקוויזיציה הספרדית שפעלה יותר מ-300 שנים, עד תחילת המאה ה-19, לא רק בחצי האי האיברי, אלא גם במרכז ובדרום אמריקה. נברר מה קרה לאותם יהודים מומרים – אנוסים, וגם לאלו שהתנצרו מרצון בעולם החדש של אמריקה הלטינית. נבדוק מה היה חלקם בסחר הסוכר והטבק, ואיך נקשרו רבים מהם בסחר העבדים מאפריקה. וגם ננסה לחשוף האם ייתכן שכדורגלני העל ליאו מסי ולואיס סוארס הם מצאצאי המגורשים מספרד?

האורחת בפרק היא ד"ר עליזה מורנו מהספרייה הלאומית, חוקרת יהדות יוצאי ספרד והאינקוויזיציה.

כאן נספק לכם טעימה קטנה ממה שמחכה לכם בפרק מרתק זה של הסכת הספרנים:

מתי ובאילו נסיבות מחליט הכתר הספרדי לשלוח את אנשי האינקוויזיציה למושבות שלו בעולם החדש?
"צריך לקחת בחשבון את מה שהתרחש בתחום הדתי במושבות הכתר הספרדי לפני ההגעה של האינקוויזיציה לעולם החדש. האינקוויזיציה כמוסד מטפלת בכל מיני עבירות על הדת, לפקח שהדת הנוצרית הקתולית מתקיימת כמו שצריך. בתחילת התקופה הקולוניאלית באמריקה – לאחר הגילוי והכיבוש – האינקוויזציה לא פעלה במושבות באמריקה והסיבה היא שהכמורה הרגילה היא זאת שהייתה אחראית להגשים את אחד היעדים המרכזיים של כל מפעל ההתיישבות הספרדית באמריקה: לקרב אל חיק הנצרות את האוכלוסייה הילידית של אמריקה, האינדיאנים. הטיפול בתהליך החינוך, הקירוב והניצור של האוכלוסייה המקומית היה בידה של הכמורה הרגילה.

"רק בשלב מאוחר יותר, לקראת סוף המאה השש-עשרה, הוחלט להביא את האינקוויזיציה כמוסד אל המושבות באמריקה. כדי לעמעם את הוויכוחים ומאבקי כוח שפרצו בין הכמורה לבין אינקוויזיציה הוחלט על חלוקת תפקידים וסמכויות חדשה כך שהאינקוויזיציה באמריקה – בשונה ממה שהיה בחצי האי האיברי – הייתה אחראית על כל האוכלוסיות למעט השבטים הילידיים. בעצם על כל המתיישבים החדשים באמריקה – כל מי שהגיע לאחר הכיבוש וצאצאיהם שנולדו כבר באמריקה (הקריאולים) – וגם כמובן העבדים האפריקנים שנחטפו והובאו בכוח".

אנחנו נוטים לחשוב על מגורשי ספרד ופורטוגל כעל מקשה אחת. מה ההבדל בין אנוסים ובין נוצרים חדשים?
"זאת שאלה חשובה כיוון שיש בלבול רב במושגים. כעיקרון כל מי שהיה יהודי והמיר את דתו לנצרות נכנס תחת אותה קבוצה שהיום מכנים אותה בשמות ובמושגים שונים. המושגים המדויקים יותר הם נוצרים חדשים או קונברסוס. יש נטייה לקרוא לכולם אנוסים או אפילו מראנוס – ביטוי שנעשה נפוץ בתקופה המודרנית ותרגומו המילולי הוא חזירים. הכינויים האלה מרמזים על הזיקה שלהם ליהדות גם לאחר שהמירו את דתם לנצרות, על העובדה שרובם העמידו פנים בחוץ שהם נוצרים ובבית שמרו על יהדותם.

"אכן הייתה תופעה כזאת. יש לנו עדויות רבות לכך, ואי אפשר להכחיש שהתופעה הייתה קיימת. אבל היו גם ובצידם נוצרים חדשים רבים שהתנצרו מרצון. קבוצות רבות של אותם נוצרים חדשים נולדו אל תוך המציאות שבה מצד אחד הם התחנכו כנוצרים וקיבלו את הנצרות, ומצד שני קיבלו מסורות סודיות שבתוך חיק המשפחה – מסורות שאנחנו מקשרים עם המורשת היהודית שאבותיהם נאלצו או בחרו לוותר עליה. אפילו לגבי מי שקיבל מסורות אלו ושמרו עליהם בסתר, אין זה אומר בהכרח שהוא שמר על היהדות וראה את עצמו כאנוס. זהו הבדל החשוב ביותר הנוגע לחוסר ההבנה הגדולה ביותר של הנושא כולו – מדובר כאן בזהויות מורכבות עם עליות וירידות. ולכן להשתמש או לכנות את כל הקבוצה הזאת כאנוסים או כמראנוס זה לגרום עוול. כי אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות מה הייתה הזהות שלהם כפי שהם תפסו אותה. מה שאנחנו יכולים לדעת בוודאות זה את העובדה שהם השתייכו למשפחות שהתנצרו בעבר".

לא נוכל להקליט פרק בנושא מבלי לשאול אותך על מחקר ענק שנעשה לפני מספר שנים שבדק די.אן.איי של יותר משבעת אלפים מתושבי דרום אמריקה ממוצא אירופי ונמצא בו שכמעט לרבע מהם יש קשר גנטי ליהודים מגורשי ספרד. ואז התחילו לשחק עם כל מיני שמות משפחה ומצאו קשר למפורסמים כדוגמת ליאו מסי, לואיס סוארס. יש בזה משהו?
"אני חושבת שצריך להפריד: לגבי אחוז משמעותי בבדיקות גנטיות' אני לא מכירה לעומק את המחקר אבל זה נשמע סביר והגיוני כי כמו שהזכרנו – הייתה הגירה של אנשים שאולי היו נוצרים אבל במקורם הם ממשפחות יהודיות והנוכחות שלהם הייתה משמעותית ביחס לאנשים שהגיעו מאירופה להקים בדרום אמריקה את החברה הספרדית. לגבי שמות משפחה ואם זה או זה היה יהודי – הדבר הבסיסי, העובדה שלמישהו יש חלק יהודי בדי.אן.איי זה לא אומר דבר לגבי הזהות שלו או הזיקה שלו".

השאלה אם אפשר לפנות לליאו מסי ולבקש ממנו להצטרף לנבחרת ישראל בכדורגל?
"פה את נכנסת לנושא מאוד חם ובוער בזמן האחרון. עניין שמות המשפחה. אנשים רבים שואלים היום האם שם המשפחה שלי יהודי, ויש הרבה חיפושי זהות. ואפילו אנשים מבקשים בעצמם לראות את הקשר. צריך להבין משהו מאוד חשוב: אחד הדברים הראשונים שהתבקשו יהודים שהתנצרו לעשות לאחר התנצרותם היה לשנות את שמות המשפחה שלהם. זה לא כמו היום שאם את רואה מישהו נוצרי עם שם משפחה כהן – את יכולה להבין שהיה קשר יהודי. שמות המשפחה שהנוצרים החדשים קיבלו היו שמות משפחה שהיו קיימים בחברה הסובבת. לגבי סוארס – יכול להיות שחלק מהסוארס הם מנוצרים חדשים, אבל היו סוארס נוספים שלא היו נוצרים חדשים. כך שכנראה נישאר עם התעלומה הזאת".

לכל פרקי הסכת הספרנים – לחצו כאן