הירשמו לפודקאסט "הספרנים":
מגישה ועורכת ראשית: ורד ליון-ירושלמי
אורח: ד"ר עליזה מורנו
הפקה: KeyPod הפקות הסכתים
עריכה: חן מלול
דייגו אנוניס דה סילבה נולד בליסבון בשנת 1548. כבנם של יהודים אנוסים החליט דייגו זמן קצר לאחר שקיבל את רישיון הרפואה שלו להימלט מאירופה שטופת הקינאה הדתית והאינקוויזיציה האכזרית ולהתחיל חיים חדשים בברזיל הרחוקה. החשש מרדיפת הכנסייה הביא אותו בסופו של דבר עד טוקומאן, פרובינציה שנמצאת היום בצפון-מערב ארגנטינה. שם נשא אישה נוצרייה לאישה והביא איתה ארבעה ילדים לעולם.
גם כשכבר הפך לרופא מצליח לא זנח דייגו את מורשתו וניסה לשחזר את עיקרי דת משה מתוך כתבי קודש נוצריים שהתבססו על התנ"ך. אך עיסוקו החתרני התגלה לאינקוויזיציה והוא נכלא בבית כלא בלימה בעוון כפירה. למען בנו הצעיר פרנסיסקו שנולד בדיוק מאה שנים לאחר גירוש יהודי ספרד החליט דייגו להודות באשמה, להכות על חטא ולחיות בשקר כנוצרי רק כדי שיוכל להעביר את מורשת דתו לצאצאו. לימים המשיך פרנסיסקו את דרכו של אביו: כרופא הוא היה מנתח מוכשר והגיע למשרת מנהל בית חולים ובכל הקשור לזהותו היהודית הוא החל ללמד את עצמו עברית, כתב ספרי הגות ואפילו מל את עצמו. כשנתפס גם הוא בידי האינקוויזיציה הכריז בגלוי על היותו יהודי ולאחר שתים-עשרה שנים בכלא הוא נידון בשנת 1639 לשריפה על המוקד.
בתקופת חייו הקצרה הפך פרנסיסקו מלדונדו דה סילבה לסמל ואגדה. הוא רק אחד מאלפי נוצרים חדשים שלא הצליחו להתנתק ממורשתו היהודית גם במרחק אלפי קילומטרים מחצי האי האיברי.
בפרק הזה נתחקה אחר האינקוויזיציה הספרדית שפעלה יותר מ-300 שנים, עד תחילת המאה ה-19, לא רק בחצי האי האיברי, אלא גם במרכז ובדרום אמריקה. נברר מה קרה לאותם יהודים מומרים – אנוסים, וגם לאלו שהתנצרו מרצון בעולם החדש של אמריקה הלטינית. נבדוק מה היה חלקם בסחר הסוכר והטבק, ואיך נקשרו רבים מהם בסחר העבדים מאפריקה. וגם ננסה לחשוף האם ייתכן שכדורגלני העל ליאו מסי ולואיס סוארס הם מצאצאי המגורשים מספרד?
האורחת בפרק היא ד"ר עליזה מורנו מהספרייה הלאומית, חוקרת יהדות יוצאי ספרד והאינקוויזיציה.
כאן נספק לכם טעימה קטנה ממה שמחכה לכם בפרק מרתק זה של הסכת הספרנים:
מתי ובאילו נסיבות מחליט הכתר הספרדי לשלוח את אנשי האינקוויזיציה למושבות שלו בעולם החדש?
"צריך לקחת בחשבון את מה שהתרחש בתחום הדתי במושבות הכתר הספרדי לפני ההגעה של האינקוויזיציה לעולם החדש. האינקוויזיציה כמוסד מטפלת בכל מיני עבירות על הדת, לפקח שהדת הנוצרית הקתולית מתקיימת כמו שצריך. בתחילת התקופה הקולוניאלית באמריקה – לאחר הגילוי והכיבוש – האינקוויזציה לא פעלה במושבות באמריקה והסיבה היא שהכמורה הרגילה היא זאת שהייתה אחראית להגשים את אחד היעדים המרכזיים של כל מפעל ההתיישבות הספרדית באמריקה: לקרב אל חיק הנצרות את האוכלוסייה הילידית של אמריקה, האינדיאנים. הטיפול בתהליך החינוך, הקירוב והניצור של האוכלוסייה המקומית היה בידה של הכמורה הרגילה.
"רק בשלב מאוחר יותר, לקראת סוף המאה השש-עשרה, הוחלט להביא את האינקוויזיציה כמוסד אל המושבות באמריקה. כדי לעמעם את הוויכוחים ומאבקי כוח שפרצו בין הכמורה לבין אינקוויזיציה הוחלט על חלוקת תפקידים וסמכויות חדשה כך שהאינקוויזיציה באמריקה – בשונה ממה שהיה בחצי האי האיברי – הייתה אחראית על כל האוכלוסיות למעט השבטים הילידיים. בעצם על כל המתיישבים החדשים באמריקה – כל מי שהגיע לאחר הכיבוש וצאצאיהם שנולדו כבר באמריקה (הקריאולים) – וגם כמובן העבדים האפריקנים שנחטפו והובאו בכוח".
אנחנו נוטים לחשוב על מגורשי ספרד ופורטוגל כעל מקשה אחת. מה ההבדל בין אנוסים ובין נוצרים חדשים?
"זאת שאלה חשובה כיוון שיש בלבול רב במושגים. כעיקרון כל מי שהיה יהודי והמיר את דתו לנצרות נכנס תחת אותה קבוצה שהיום מכנים אותה בשמות ובמושגים שונים. המושגים המדויקים יותר הם נוצרים חדשים או קונברסוס. יש נטייה לקרוא לכולם אנוסים או אפילו מראנוס – ביטוי שנעשה נפוץ בתקופה המודרנית ותרגומו המילולי הוא חזירים. הכינויים האלה מרמזים על הזיקה שלהם ליהדות גם לאחר שהמירו את דתם לנצרות, על העובדה שרובם העמידו פנים בחוץ שהם נוצרים ובבית שמרו על יהדותם.
"אכן הייתה תופעה כזאת. יש לנו עדויות רבות לכך, ואי אפשר להכחיש שהתופעה הייתה קיימת. אבל היו גם ובצידם נוצרים חדשים רבים שהתנצרו מרצון. קבוצות רבות של אותם נוצרים חדשים נולדו אל תוך המציאות שבה מצד אחד הם התחנכו כנוצרים וקיבלו את הנצרות, ומצד שני קיבלו מסורות סודיות שבתוך חיק המשפחה – מסורות שאנחנו מקשרים עם המורשת היהודית שאבותיהם נאלצו או בחרו לוותר עליה. אפילו לגבי מי שקיבל מסורות אלו ושמרו עליהם בסתר, אין זה אומר בהכרח שהוא שמר על היהדות וראה את עצמו כאנוס. זהו הבדל החשוב ביותר הנוגע לחוסר ההבנה הגדולה ביותר של הנושא כולו – מדובר כאן בזהויות מורכבות עם עליות וירידות. ולכן להשתמש או לכנות את כל הקבוצה הזאת כאנוסים או כמראנוס זה לגרום עוול. כי אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות מה הייתה הזהות שלהם כפי שהם תפסו אותה. מה שאנחנו יכולים לדעת בוודאות זה את העובדה שהם השתייכו למשפחות שהתנצרו בעבר".
לא נוכל להקליט פרק בנושא מבלי לשאול אותך על מחקר ענק שנעשה לפני מספר שנים שבדק די.אן.איי של יותר משבעת אלפים מתושבי דרום אמריקה ממוצא אירופי ונמצא בו שכמעט לרבע מהם יש קשר גנטי ליהודים מגורשי ספרד. ואז התחילו לשחק עם כל מיני שמות משפחה ומצאו קשר למפורסמים כדוגמת ליאו מסי, לואיס סוארס. יש בזה משהו?
"אני חושבת שצריך להפריד: לגבי אחוז משמעותי בבדיקות גנטיות' אני לא מכירה לעומק את המחקר אבל זה נשמע סביר והגיוני כי כמו שהזכרנו – הייתה הגירה של אנשים שאולי היו נוצרים אבל במקורם הם ממשפחות יהודיות והנוכחות שלהם הייתה משמעותית ביחס לאנשים שהגיעו מאירופה להקים בדרום אמריקה את החברה הספרדית. לגבי שמות משפחה ואם זה או זה היה יהודי – הדבר הבסיסי, העובדה שלמישהו יש חלק יהודי בדי.אן.איי זה לא אומר דבר לגבי הזהות שלו או הזיקה שלו".
השאלה אם אפשר לפנות לליאו מסי ולבקש ממנו להצטרף לנבחרת ישראל בכדורגל?
"פה את נכנסת לנושא מאוד חם ובוער בזמן האחרון. עניין שמות המשפחה. אנשים רבים שואלים היום האם שם המשפחה שלי יהודי, ויש הרבה חיפושי זהות. ואפילו אנשים מבקשים בעצמם לראות את הקשר. צריך להבין משהו מאוד חשוב: אחד הדברים הראשונים שהתבקשו יהודים שהתנצרו לעשות לאחר התנצרותם היה לשנות את שמות המשפחה שלהם. זה לא כמו היום שאם את רואה מישהו נוצרי עם שם משפחה כהן – את יכולה להבין שהיה קשר יהודי. שמות המשפחה שהנוצרים החדשים קיבלו היו שמות משפחה שהיו קיימים בחברה הסובבת. לגבי סוארס – יכול להיות שחלק מהסוארס הם מנוצרים חדשים, אבל היו סוארס נוספים שלא היו נוצרים חדשים. כך שכנראה נישאר עם התעלומה הזאת".
