סיפורה כמעט שלא מוכר, הוא לא נלמד בבתי הספר ובטח לא בגנים. אבל על פי המדרש חנה בת מתתיהו, אחותם של המכבים, הייתה דמות מפתח בסיפור חנוכה. מה מספר לנו המדרש על האישה שקמה להגן על אחיותיה הנשים היהודיות? כיצד ניצלה את יום חתונתה כדי להצית את אש המרד בקרב אחיה?
לפי המדרש, נס חנוכה כולו מבוסס על אישה אחת אמיצה ונשכחת שהעזה לומר את מה שכולן החרישו. היא הייתה המחוללת של החג. לאחר המקרה הזה התחילו האחים המכבים את המרד.
את הסיפור שלה לא מלמדים בבתי הספר, בטח שלא בגנים. אבל לפי המדרש היא הגיבורה האמיתית של חנוכה. קראו לה חנה בת מתתיהו, והיא הייתה האחות של המכבים.
לפי המדרש, שלוש שנים היא החרישה. שלוש שנים שבהן כל אישה שהתחתנה הייתה נאנסת על ידי ההגמון היווני ורק אז נכנסת לבית בעלה. כך מתאר זאת המדרש: "כיוון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תיכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא" (מדרש מעשה חנוכה, מתוך אוצר המדרשים). נורא לדמיין כמה נשים עברו את ההשפלה הזו. המדרש מספר שהגברים לבית חשמונאי לא עשו דבר. ונשות ישראל היו נופלות קורבן שוב ושוב להתעללויות.
ואז הגיע יום חתונתה של חנה בת מתתיהו. הפעם חנה בת מתתיהו החליטה לשים לדבר סוף. באמצע הסעודה, בזמן שכל האורחים המכובדים והחשובים סועדים את ליבם ונהנים, נעמדה חנה בת מתתיהו מול כולם וקרעה את שמלת כלולותיה. היא עמדה עירומה מול כל משפחתה וחבריה.
"וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפיריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה".
ברגע הראשון הגיבו האחים שלה בכעס ובזעזוע. הם רצו להרוג אותה משום שהמיטה עליהם חרפה, משום שביישה את משפחתם ואת עצמה.
אבל אז היא נזפה בהם. הרי כולם יודעים ומחרישים, לכולם ברור מה מצפה לה הלילה אצל ההגמון ואף אחד לא נוקף אצבע כדי להצילה. אף אחד לא קם כדי לשמור על כבודה. "איך אתם דואגים וכועסים שאני עירומה מולכם, אבל אתם לא כועסים משום שאני אהיה עירומה מול ההגמון שינצל את גופי", היא הטיחה בהם והוכיחה אותם על התנהגותם.
"אמרה להם: שמענו אחיי ודודיי! ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה, הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי?!"
כך, היא גרמה להם להתעורר. כך, לפי המדרש, התחילו אחיה המכבים להניף את נס המרד.
האם הסיפור הזה התרחש באמת? זו השאלה שמיד עולה כשהסיפור הזה נשמע. הרי זה אינו סיפור שמסופר כחלק מחגיגות חג האורים. אנחנו מכירים את נס פך השמן, אנחנו מכירים את ניצחון המכבים על היוונים ואת גבורתו של יהודה המכבי. אבל את הסיפור על האישה שחוללה את המרד, סיפור על ניצול מיני שעמד מאחורי ההתקוממות, את הסיפור הזה מעולם לא שמענו.
סיפורה של חנה בת מתתיהו היה מוכר בקהילות אשכנז באירופה אך בחלק מן המקורות היא מופיעה רק כבת חשמונאי. ייתכן שהשם חנה נגזר משם החג חנוכה. לעומת זאת, בקהילות צפון אפריקה סיפרו על יהודית שערפה את ראשו של המצביא היווני. גבורתה אף מתועדת בצורה קצת אחרת ב"ספר יהודית" שנמנה על הספרים החיצוניים. ויש חוקרים הטוענים כי אולי מדובר באותה אישה, שהייתה מחוללת המרד וסיפורים שונים נפוצו אודותיה.
אני חושבת שהשאלה המעניינת שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מדוע הסיפור הזה נשאר מושתק. בעיניי, סיפורה של חנה בת מתתיהו הוא סיפור שנשאר חבוי בשל התוכן המורכב שבו. פחות נעים לשבת סביב החנוכיות והסופגניות ולספר אותו עם שאר סיפורי החג. יותר קל לספר סיפור על מלחמות של טובים מול רעים, על ניצחון בחרב ובקרב ולא על אלימות מינית מושתקת.
סיפורה של חנה בת מתתיהו הוא סיפור חשוב, סיפור שצריך לתת לו מקום. סיפור שיכול, גם היום, לחולל שינוי במציאות.
עדות נוספת לסיפורה של חנה בת מתתיהו נמצא בפירוש רש"י לסוגיית הדלקת נרות חנוכה במסכת שבת. בסוגייה נשאלת השאלה האם נשים חייבות במצוות הדלקת נרות חנוכה. התשובה היא חיובית, נשים חייבות וההסבר של התלמוד לחיוב המיוחד הזה הוא שנשים היו שותפות בנס חנוכה ולכן מחויבות גם בהדלקת הנרות שמזכירה את הנס.
רש"י באותו מקום מפרש את הביטוי התלמודי "היו באותו הנס" – וכותב – "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחילה ועל ידי אישה נעשה הנס". בדיוק ובקצרה פורש לפנינו רש"י את סיפור הגבורה הנשית של חנוכה. הנה גם רש"י, גדול פרשני המקרא והתלמוד, מכיר את הסיפור על הגיבורה הנשית של חנוכה. ורש"י אף טוען שעל ידי אישה התחולל הנס. עד היום, נשים חייבות במצוות הדלקת נרות בשל כך.
אין כאן כמובן ערובה לאמיתותו של הסיפור. אבל יש כאן עדות לכך שהסיפור הזה אינו סיפור חדש. הוא סיפור עתיק שהתגלגל במסורת היהודית וכנראה נתן מקום וקול למציאות שהיתה מוכרת בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית.
סיפורה של חנה בת מתתיהו הוא סיפור קשה והוא נותר חבוי ולא מסופר. אבל בעיניי, הוא הסיפור הכי חשוב שיש.
חנה בת מתתיהו מצליחה לבטא את קולן של הנשים המושתקות לאורך הדורות גם בעת הזו. היא מושיטה להן יד, מעניקה להן קול ומספרת לנו כמה אנחנו צריכות להיות כאן אחת בשביל השנייה. חנה מזכירה לנו לתמוך בנשים שקולן נלקח מהן באלימות ולעזור להן להשמיע אותו. היא מלמדת אותנו שלפעמים, הצגת האמת העירומה, כואבת ככל שתהיה, היא הדרך היחידה לחולל שינוי.
יש גיבורה נשית לחנוכה. גיבורה שקולה חזק ומהדהד בתוך המציאות הישראלית הכואבת של ימינו. גיבורה שמפצירה בנו להביט סביבנו ולבדוק מי נמצאת במצוקה ולמי צריך לעזור. אם נעז לשים את סיפורה במרכז ולספר עליה נוכל לחזק קול נשי שלא שותק ונותן ביטוי לשתיקות הנשיות לאורך הדורות כולם.
תגובות על כתבה זו