נהוג לחשוב על היהודים לאורך ההיסטוריה כעם קטן שלבדד ישכון, מסוגר בתוך עצמו ונאלץ לנהל אינטראקציות עם הכוחות הגדולים שמסביבו. פעם אלו בבל ואשור, פעם יוון, ופעם האימפריה הרומית הגדולה. אבל בתקופת האימפריה הרומית היהודים לא היו רק חברי כתות קטנות שמזנבות בחיילים הרומאים מתוך נקיקים במדבר יהודה. היהודים היו לפעמים בשר מבשרה של האימפריה, ולא פחות מכך – בעלי עמדות כוח והשפעה. היום נספר על יהודיה מהתקופה הרומית שהייתה מלכה, וחייה היו מלאים בדרמה ובתהפוכות שלא יביישו את "משחקי הכס" או "בית הדרקון".
המלכה בֶּרֶנִיקי לא הייתה סתם עוד מלכה. היא הייתה נסיכה מלידה, בת לשתיים מהמשפחות החשובות ביהודה של אותה תקופה. בשלב מסוים היא נחשבה אף לאיום על יציבותה של האימפריה הרומית הגדולה. מעל הבמה הזאת נוכל רק לנסות לתמצת את סיפור חייה המפותל: כיצד בת למשפחת מלוכה יהודית פגשה דמויות היסטוריות כמו הקיסר אספסיאנוס ופאולוס השליח הנוצרי; כיצד הייתה שם ברגעים המכריעים של המרד הגדול ברומאים; ובעיקר כיצד חיה כבת זוג לצידו של מי שיהיה קיסר רומא וגם דמות ידועה לשמצה בזיכרון היהודי – טיטוס הרשע. אך כיאה לסאגות ארוכות ורבות משתתפים, נתחיל בלידתה של ברניקי.
ברניקי נולדה ככל הנראה בשנת 28 לספירה הנוצרית. היא הייתה בתם של המלך אגריפס הראשון ושל אשתו קיפרוס. מצד אביה הייתה בת לשושלת ההרודיאנית; מצד אמא ניתן להתחקות אחר שורשיה עד למשפחת החשמונאים. אלו היו שתי המשפחות היהודיות המשמעותיות ביותר של תקופת בית שני. כשהייתה בת 10 לערך, מונה אביה, ידידו של הקיסר קליגולה, להיות מלך על יהודה, וברניקי הפכה לנסיכה באופן רשמי.
בדומה לנשים אחרות בעמדות כוח מהעת העתיקה, ברניקי מתוארת לרוב על ידי הגברים שסבבו סביבה. בעבר, היסטוריונים וכותבים רבים האשימו אותה במניפולטיביות, תאוותנות ואפילו בגילוי עריות. לעומתם, ההיסטוריונית פרופ' טל אילן, שכתבה ביוגרפיה על ברניקי, מבקשת לבחון אותה בעיניים חדשות, נקיות משיפוטיות שמקורה בערכים אנכרוניסטיים ושמרניים. "מקורות קדומים מתארים אותה לעיתים קרובות במונחים שליליים", כותבת אילן בספרה. "…הם כתבו בז'אנרים של פרוזה ושירה שהיו נפוצים בימיהם, וראו בנשים את מקור כל האינטריגות והמזימות בעולם. המקורות האלו יישפטו על פי הפעולות שהם מתארים, ולא על פי הדרך שבה הם שופטים אותן. ערכיהם של היהודים הקדמונים ושל הרומאים הקדמונים, שבקרבם חיה ופעלה ברניקי…אינם ערכינו. הציפיות שלהם מנשים אינן הציפיות שלנו", אומרת פרופ' אילן בהקדמה לספר.
גם אנחנו מבקשים לעשות זאת.
העלייה על הבמה
עוד בהיותה נערה צעירה – ואף ילדה – נקבעו אירוסיה של ברניקי למרקוס יוליוס אלכסנדר, בנו של מנהיג הקהילה היהודית הנכבדת שבאלכסנדריה, ואחיינו של הפילוסוף היהודי החשוב פילון האלכסנדרוני. הנישואים האלה מומשו כשברניקי הייתה ככל הנראה בת 14. בעלה היה מבוגר ממנה בהרבה, ונישואים אלו קצרי מועד, שכן תוך זמן קצר היא התאלמנה.
באותה שנה בה התאלמנה ברניקי, מת במפתיע גם אביה, אגריפס ה-1, בזמן ש"חגג במשחקים לכבוד הקיסר", וביומם השני "חש דקירת כאב בליבו, ואחז בו כאב בבטנו", כך לפי יוספוס פלביוס. לפני מותו הספיק אגריפס לארס את בתו בת ה-16 בשנית – הפעם לאחיו האלמן הורדוס, מלך כלקיס. כלקיס הייתה ממלכה קטנה בהרי הלבנון, ושם קיבלה ברניקי לראשונה את התואר מלכה. עוד באותה שנה נכנסה ברניקי להריון ובסופה ילדה את בנה הראשון שנקרא על שמה: ברניקיאנוס. פרופ' אילן סבורה שברניקי אפילו המציאה את השם הזה בעצמה, והוא הפך להיות פופולרי מאוד באזור כלקיס של התקופה. לבנה השני קראה הורקנוס, שם חשמונאי מובהק – האם היא או בעלה הורדוס ביקשו להזכיר את שורשיהם המרשימים?
אחרי מותו של אביה בחר הקיסר קלאודיוס למנות נציב על יהודה, ולא להעביר את המלוכה לאחיה של ברניקי. הנציב החדש היה לא אחר מאשר גיסה לשעבר מנישואיה הראשונים, טיבריוס אלכסנדר.ג אלכסנדר, שהתגייס לצבא רומא, היה במהלך הקריירה המרשימה שלו נציב על יהודה וגם דיכא באכזריות התקוממות יהודית באלכסנדריה שהתרחשה במקביל למרד הגדול ביהודה.
מאוחר יותר, אחרי ארבע שנות נישואים, ובגיל 20 בלבד, ברניקי מצאה את עצמה אלמנה בשנית. לאחר מותו של הורדוס מכלקיס, שהחזיק באחריות גם על המקדש בירושלים, חכך בדעתו הקיסר קלאודיוס מה לעשות עם הפרובינציה. בסופו של דבר החליט להמליך עליה את אחיה של ברניקי, כעת בוגר ומתאים יותר, שמלך תחת השם אגריפס השני.
"20 שנותיה הראשונות של ברניקי חזו בכמה מהאירועים הדרמטיים ביותר של ההיסטוריה היהודית ואפילו זו העולמית", מסכמת פרופ' אילן את התקופה הזו בספרה. "ישוע נצלב בירושלים…קיסר משוגע ניסה (פעם נוספת) לגרום ליהודים לנטוש את דתם ולסגוד לו". על פי אילן, ברניקי הייתה רק ניצבת בתקופה הזו – אביה חיתן אותה ברגע שיכול היה, והיא לא לקחה חלק פעיל במאורעות הדרמטיים האלו. "20 השנים הסוערות הבאות של חייה", כותבת אילן, "הביאו אותה לקדמת הבמה ההיסטורית". מה קרה שם?
אגריפס השני הגיע ברוב הדר אל ממלכתו החדשה שכללה גם את יהודה וגם את כלקיס והתאחד עם אחותו. אלמנה פעמיים תוך ארבע שנים בלבד, ועם שני תינוקות רכים, התקשה כנראה המלך החדש למצוא לברניקי שידוך ראוי. אילן מזכירה בהקשר זה את הלכת "אישה קטלנית" שמובאת בתלמוד ועל פיה אישה שהתאלמנה פעמיים לא תינשא בשלישית. מבחינת סיפורנו, נראה שבשנים הבאות התלוותה ברניקי אל אחיה וחיה איתו בארמונותיו השונים: בכלקיס, בירושלים ולא מעט גם בעיר קיסריה-פיליפי, או בניאס, כיום בצפון ארץ ישראל. ברניקי גם מוזכרת לצד אחיה המלך במספר מקרים. יוספוס מספר שהיא עמדה לצידו של אגריפס כשזה נשא נאום פייסני בפני אנשי ירושלים זמן קצר לפני שפרץ המרד הגדול. בברית החדשה מתואר שברניקי נכחה עם אחיה במשפטו של השליח פאולוס והיא מוזכרת בין אלו שסברו שאינו ראוי לעונש. קרבתם של שני האחים גררה גם שמועות מרושעות: במקורות שונים נטען שבין אגריפס לברניקי נרקמו יחסים של גילוי עריות. אולי כדי להשקיט את הרכילות הרוחשת מיהרה ברניקי למצוא לעצמה שידוך נוסף – והפכה שוב למלכה.
הפעם היא נישאה למלך קיליקיה – ממלכה קטנה בדרום אסיה הקטנה. היא שכנעה אותו להימול ולקבל עליו את מצוות היהדות וכך לאפשר את הנישואים. עם זאת, גם הנישואים האלה לא נמשכו זמן רב. מסיבות כאלה ואחרות עזבה ברניקי את בעלה ושבה אל ארמונה בבניאס. כך קרה שברניקי עלתה על במת מה שהוא אולי האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית של המאה הראשונה לספירה – המרד הגדול ברומאים.
כבר בשלב הזה נראה שברניקי הייתה יותר מדמות פסיבית שנסחפה בתוך נהר חייה. עוד כשבעלה השני מת ישנן ראיות שברניקי עצמה ניהלה בכלקיס את העניינים, לפחות עד שאחיה הומלך כמלך כלקיס ויהודה. היסטוריונים שונים תיארו אותה כמלכה דמויית קליאופטרה, שהשתמשה בקסמיה כדי להשפיע על הגברים בסביבתה. אבל נראה שכשהכוח נפל לידיה של ברניקי, היא ידעה להתאים את עצמה ולהשתמש בו בחוכמה.
הניסיון האחרון להציל את ירושלים
לקראת פרוץ המרד הגדול (66-73 לספירה) נדמה שברניקי מנסה להפעיל את כל כוחה כדי למנוע את המרד ולהציל את ירושלים. ברניקי הייתה בעיר בזמן אחת התקריות הבולטות שהובילו למרד. נציב יהודה באותו זמן, פלורוס, חמד לעצמו חלק מאוצרות המקדש. כשהיהודים התקוממו נגד ההחלטה הזו, הוא שילח בהם את חייליו שערכו פוגרום בעיר. ברניקי הייתה אז לבדה בעיר – היא החלימה אז ממחלה, שבעטיה נדרה נדר נזירות. היא גילחה את ראשה בתום תקופת הנדר וכנראה הגיעה לירושלים במטרה להקריב את זבח התודה לאחר החלמתה.
כשהחלו חייליו של פלורוס לפשוט על העיר, להרוג בתושביה ולבזוז אותה, שלחה ברניקי את מפקדיה לפלורוס במטרה להפסיק את הטבח. פלורוס לא שעה לתחינתה, והיא שמה נפשה בכפה והלכה בעצמה – גלוחת ראש ויחפה אל ארמונו של פלורוס כדי לבקש על נפשותיהם של תושבי העיר. בסופו של דבר נמלטה בחזרה לארמונה ובילתה את הלילה חרדה, מוקפת בשומריה. למחרת התקוממו תושבי ירושלים והבריחו משם את פלורוס וחייליו. יהודה כבר עמדה על סף מרד. אז ניסו ברניקי ואגריפס עוד לפייס את המורדים בנאום במרכז ירושלים, אך כל הניסיונות כשלו. המרד הגדול פרץ.
בתקופה הזו נכנס לחייה של ברניקי ברנש בשם טיטוס, מצביא צעיר ואהוד בקרב חייליו, בנו של האיש שנשלח לדכא את המרד ביהודה. ברניקי עצמה בילתה את שנות המלחמה בארמון שלה ושל אגריפס השני בבניאס, קיסריה-פיליפי. שם כנראה פגשה לראשונה את טיטוס בן אספסיאנוס, האיש שעוד יהיה קיסר רומא, ובמקורות היהודים מוכר בעיקר בתור טיטוס הרשע. היא הייתה כבר כבת 40, והוא בסוף שנות העשרים לחייו. אבל פער הגילים לא החניק את ניצוץ האהבה שניצת ביניהם.
ננסה להתחקות אחרי סיפור האהבה של השניים, על אף שמספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמות היהודים", המקור העיקרי שמתאר את אירועי המרד, ברניקי נעלמת אחרי אותה סצנה דרמטית בירושלים. יש הסבורים שיוספוס נמנע מלכתוב אודותיה לבקשתו המפורשת של טיטוס. ביצירתו המאוחרת יותר, "חיי יוסף", שנכתבה אחרי מותו של טיטוס, בן מתתיהו מרשה לעצמו לספר עליה מעט יותר. שם למשל מתאר יוספוס כיצד התערבה ברניקי לטובתו של ההיסטוריון יוסטוס איש טבריה שנידון למוות על ידי אספסיאנוס, אך אגריפס חס על חייו לבקשתה של אחותו, בעוד דוגמה להשפעה שהייתה לברניקי על הנעשה.
טיטוס פגש את ברניקי לראשונה כנראה בשנת 67, במהלך הקמפיין הרומאי נגד המורדים היהודים בגליל. אגריפס הזמין כנראה את אספסיאנוס ובנו לנוח מעט בארמונו שבקיסריה פיליפי – ושם הייתה גם ברניקי. הרומן בין השניים חתם כנראה סופית את שאלת תמיכתם של המלכים ההרודיאניים בכוחות הרומיים שהגיעו לדכא את המרד. הברית הזאת הצילה למשל את טבריה, שלאחר כיבושה הורה אספסיאנוס לא לבזוז אותה ולא להרוס את חומותיה, כמחווה למלך אגריפס.
הברית הזאת אולי סייעה גם לאספסיאנוס עצמו. בסוף שנת "ארבעת הקיסרים" שעברה על רומא השתכנע אספסיאנוס להכריז על עצמו כקיסר, והוא היה זקוק לבני ברית. אחד מהם היה – שוב – טיבריוס, גיסה לשעבר של ברניקי. מה אם היא זו ששכנעה את טיבריוס לתמוך באבי מאהבה? ההיסטוריון הרומאי טקיטוס מספר שברניקי התגייסה למען הפיכתו של אספסיאנוס לקיסר.
זה עבד, כידוע, ואספסיאנוס הפך לקיסר. וטיטוס הפך לממונה על המבצע הצבאי לדיכוי המרד ביהודה. וכך רצה הגורל וברניקי הפכה להיות בת זוגו של מי שייחרת בדפי ההיסטוריה כמחריב המקדש בירושלים וכבוזז אוצרותיו. מה היה תפקידה באירועים? כנראה שלעולם לא נדע. בסרט "אגדת חורבן" שמתאר את חורבן ירושלים, למשל, נטען שברניקי יצאה בכוונה תחילה לפתות את טיטוס, במטרה להציל את ירושלים. פרופ' אילן בספרה על המלכה מאמינה שהאמת פשוטה יותר – השניים פשוט התאהבו, וטיטוס חיפש כל תירוץ כדי לשהות בקרבתה. בספרו של יוספוס מתואר טיטוס גם כרחמן שמנסה להימנע מהרג יהודים שנכנעו וניסה עד הרגע האחרון להימנע מהחרבת ירושלים ומשריפת המקדש. יש שטענו שיוסף בן מתתיהו כתב כך משום שהיה מיודד עם טיטוס שגם היה פטרונו. אילן סבורה שהתיאור הזה אינו מחמיא לטיטוס בעיני הרומאים שהיו קהל היעד של הספר. לטענתה, טיטוס ביקש לתאר את דמותו כך לטובתה של לא אחרת מאשר ברניקי עצמה – כמעין בקשת סליחה על המעשים שנאלץ לבצע ביהודה.
קליאופטרה שנייה
אחרי דיכוי המרד המשיך אגריפס השני למלוך על יהודה עד למותו, ככל הנראה בשנות התשעים של המאה הראשונה לספירה. טיטוס יצא למסע חגיגות בערי המזרח: כעת בתור כובש ירושלים המעוטר ויורש העצר של הקיסרות. ייתכן מאוד שברניקי נלוותה אליו לאורך כל המסע. אולם בסופו של דבר צריך היה טיטוס לשוב לרומא – ואילו ברניקי שבה ככל הנראה לביתה בקיסריה-פיליפי. לאורך תקופות ארוכות בין הגעתם של כוחות אספסיאנוס ליהודה ועד חורבן בית המקדש טיטוס וברניקי חיו יחד – אולם כעת היו סיבות שמנעו מהם להינשא. הפרש הגילים למשל, ויהדותה של ברניקי, שראתה את עצמה ככזו ולא יכולה הייתה להינשא ללא-יהודי מבלי לוותר על דתה. היה להם ברור שטיטוס הצעיר יצטרך למצוא לו אישה מתאימה, צעירה, שתוכל להעמיד יורשים לשושלת החדשה שעלתה על כס הקיסרות.
אבל לא היה זה סופו המוחלט של הרומן יוצא הדופן, שהתחיל בין מלכה ובת למשפחה מלכותית, לבין בנו של גנרל – אחד מיני רבים – בצבא הרומי, בין אישה מבוגרת לגבר צעיר, רומן שהסתיים עם היפוך מעמדות: כעת בין מלכה-נתינה לבין מי שעתיד להיות קיסר. בשנת 75 ברניקי הגיעה גם היא לרומא, ארבע שנים אחרי שנפרדה מטיטוס. היא הגיעה לשם יחד עם אחיה, ועל פי המקורות גם נשארה שם קרוב לארבע שנים. מסופר שחיה עם טיטוס בארמונו והם היו זוג לכל דבר. ארבעה מקורות רומאיים מספרים שברניקי הייתה חולשתו הגדולה ביותר ומעלים את החשש שבגללה יהפוך לנירון חדש שיחריב את רומא. טיטוס הוכיח שהוא קורץ מחומר אחר. לאחר שנוכח שהעם הרומאי אינו מרוצה מהשידוך – בין אם מתוך רגשות אנטישמיים כלפי העם שאך מרד, ובין אם מתוך חשש מפני "קליאופטרה שנייה" – שילח את ברניקי בחזרה לביתה.
ברניקי ניסתה לשוב לרומא בשנית כמה חודשים לאחר מכן, כשטיטוס הפך סוף סוף לקיסר – אך הוא סירב לראותה. בכך תמה מערכת היחסים שלהם, וגם המלכה ברניקי נעלמת מעל דפי ההיסטוריה. אין לנו מידע על קורותיה אחרי ששולחה בפעם השנייה מרומא. יש הסבורים שנשארה באיטליה ומתה שם, אולם סביר ששבה ליהודה וחיה בבניאס עד מותה – איננו יודעים מתי. סופרים, משוררים, מחזאים ותסריטאים קיבלו השראה מסיפורה יוצא הדופן, ולאור הדרמה הגדולה שתיארנו כאן אנחנו יכולים רק לקוות לסדרת דרמה אודותיה.
גם בכתבה ארוכה כזו לא יכולנו לכסות את כל הפנים של דמותה ואלו שיבקשו לשמוע עליה עוד יוכלו לקרוא את ספרה של פרופ' טל אילן ששמו מופיע בהמשך. אם תרצו להגיב על האמור בכתבה, להוסיף, להעיר או לתקן, תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.
לקריאה נוספת: Tal Ilan, Queen Berenice: A Jewish Female Icon of the First Century CE, Brill 2022
