“רופא! רופא!" – נשמעו קריאות באולם. "תביאו רופאים! זוזו! אמבולנס!", אמרו מסביב. שניות אחדות לפני כן קול פיצוץ החריד את אולם מליאת הכנסת, שישב אז בבית פרומין שברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. בזכות הקלטה שמצאנו בארכיון הצליל של הספרייה הלאומית, הקלטה שמקורה בארכיון הכנסת, אפשר כעת לשמוע את הרגעים האלה ממש.
זה קרה ב-29 באוקטובר 1957. ישראל עוד לא בת 10, והכנסת שוכנת לעת עתה באותו בית שהיה במקורו בית מגורים עם קומת קרקע מסחרית. בבניין נערכו שיפוצים שיאפשרו את עבודת הכנסת במקום – וכך היה. שלא כמו היום, הכנסת שכנה ברחוב ראשי והומה אדם, במרכז העיר, ועל האבטחה הופקדו בסך הכל שני שומרים בכניסה. והם כלל לא היו חמושים.
וכך קרה שמשה הכהן דואק, אז בן 24, נכנס לבניין הכנסת וקיבל את האישור המיוחל לשבת ביציע האורחים של אולם המליאה. בכליו נשא רימון, שאף אחד לא איתר. באותה עת נערך במליאה דיון מדיני-ביטחוני על ענייני השעה. בסביבות השעה שש בערב, במהלך נאומו של חבר הכנסת יצחק רפאל מהמפד"ל השליך דואק את הרימון מהיציע אל האולם. הרימון התפוצץ ואחריו עקבו שניות ארוכות של חרדה, שאפשר כעת להאזין להן בהקלטה.
הרימון שהשליך דואק התפוצץ בין דוכן הנואמים לשולחן הממשלה. מפגיעת הרימון נפגעו שר הדתות, משה חיים שפירא מהמפד"ל (את השם חיים הוסיף לשמו לאחר שהחלים מהפציעה הקשה) ושר התחבורה משה כרמל ממפלגת אחדות העבודה. ראש הממשלה דוד בן גוריון ושרת החוץ גולדה מאיר, נפגעו שניהם קל מרסיסים.
דואק נלכד מיד בידי אנשים שישבו לצידו וראו אותו משליך את הרימון. בחקירתו הראשונית נשמע מבולבל ומבוהל, והביע מיד חרטה על מעשהו. מאוחר יותר התברר שדואק תבע את הסוכנות היהודית בשל נזק שנגרם לו, לטענתו, ותביעתו נדחתה. בעקבות זאת גם איים על נשיא בית המשפט העליון, מעשה שבעטיו אושפז בבית חולים לבריאות הנפש. זה, ככל הנראה, היה גם המניע לניסיון ההתנקשות.
מעט לפני השעה תשע באותו ערב חודשה ישיבת הכנסת. יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק עדכן על הנעשה. גם את דבריו אלו אפשר לשמוע בהקלטה שנמצאה בארכיון הצליל. "הנני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת, שנפסקה עלידי מעשה נבלה של התנקשות בבית הזה", פתח שפרינצק את דבריו. "בשעה שש ורבע הוטל רימון לתוך האולם הזה, שפצע אחדים מחברי הממשלה. המשטרה עצרה את האיש, ששמו משה הכהן דוויק, ויש למשטרה יסוד להניח שהוא אשר הטיל את הרימון. האיש נמצא בחקירה, והמשטרה חוקרת את מניעי הפשע", עדכן את הנוכחים, כך על פי פרוטוקול הישיבה בכנסת. לאחר מכן מסר פרטים על פציעותיהם של ראש הממשלה והשרים.
בסופו של דבר הפצועים כולם החלימו. שהותו של ראש הממשלה בבית החולים הולידה סיפור טראגי משלה, שסופו היה הרבה פחות משמח. על אף שהיו שטענו שהוא אינו שפוי, דואק נמצא כשיר לעמוד לדין ונידון ל-15 שנות מאסר. ב-1988 חזר לתודעה הציבורית לתקופה קצרה, כשהקים מפלגה בשם "תרשיש" שרצה בבחירות באותה שנה. המפלגה, שרצה תחת האותיות "זעמ", קראה לקידום שוויון ליוצאי מדינות ערב אך לא עברה את אחוז החסימה.
גם הכנסת השתנתה בעקבות האירוע. בין יציע האורחים לאולם הותקנה מחיצה משוריינת, והשומרים נדרשו לספק אבטחה הדוקה הרבה יותר, לבדוק בקפדנות את הנכנסים והותר להם אף לחפש בכליהם. כמו כן, האבטחה המדולדלת עובתה והוחלט להקים את משמר הכנסת, שמלווה את הכנסת עד היום.
אם תרצו להוסיף על האמור בכתבה, להעיר, להאיר או לתקן, תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.
