שירים מאת לי ממן וענת לב־אדלר
שנת הארבעים, טריפטיך
1.
אֵין שֶׁקֶט אַף רֶגַע.
הַנְּעוּרִים בְּרַעַשׁ גָּדוֹל בְּכָל פִּנַּת רְחוֹב,
בִּצְוָחוֹת בִּלְתִּי נִכְבָּשׁוֹת, מְהַדְהֲדִים
אֶת הַזְּמַן אָחוֹרָה:
מָה שֶׁהָיִית
כְּבָר לֹא תִּהְיִי.
אֲנִי עוֹבֶרֶת בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים
עִם בְּנִי הַקָּטָן.
צִלּוֹ הַיָּרֹק אָרוּג בָּעֵשֶׂב,
לַח מֵאֶפְשָׁרוּיוֹת.
אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לוֹ:
תִּרְאֶה, הִנֵּה הַנַּדְנֵדָה. עוֹד מְעַט
וְנַגִּיעַ. אֲנִי מְאַחֶרֶת לְכָל מָקוֹם, אֲבָל אַתָּה
הִשָּׁאֵר קָרוֹב, הִשָּׁאֵר דּוֹמֶה, דַּע טוֹב מִמֶּנִּי
לִמְלֹךְ בַּזְּמַן, לְנַתֵּב אֶת הַהִשְׁתַּנּוּת
בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן – מֵהַפְּנִים הַחוּצָה.
.
2.
מָה שֶׁהֶחְשַׁבְתִּי פַּעַם לְמוּצָק
הִתְפַּזֵּר בֵּינְתַיִם לְכָל רוּחַ.
רַק גָּלְמֵי הַגְּרָבִיטַצְיָה נוֹתְרוּ, פְּזוּרִים
כַּחֲרוּזִים לְהַשְׁחִיל בָּזֶה אַחַר זֶה
לְמַרְאִית עַיִן שֶׁל סֵדֶר:
מָתַי אוֹכְלִים
מָה לוֹבְשִׁים
בְּאֵיזוֹ שָׁעָה עוֹבֵר הָאוֹטוֹבּוּס.
רְשִׁימוֹת הַמִּצְרָכִים נִמְחָקוֹת וְחוֹזְרוֹת
בְּשִׁנּוּיִים קַלִּים בִּלְבַד. הַמְּחִירִים יוֹרְדִים,
עוֹלִים. קַל וָחֹמֶר הַכֵּלִים,
הָרִצְפָּה, שֶׁטֶף הַנָּהָר
שֶׁעוֹבְרִים בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁנִּקְוִים הַמַּיִם
לְרֶגַע אֶחָד וּמִיַּד שָׁבִים
לְהָגִיחַ מִן הַנֶּעֱלָם. וְהַנֶּעֱלָם
לְעוֹלָם אֵינוֹ חָדֵל
.
3.
לִכְאוֹרָה הַתּוֹצָאָה בְּרוּרָה:
כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ מִן הַכּוֹחוֹת.
אֲבָל הַהֶפֶךְ נָכוֹן לֹא פָּחוֹת, וְהַיֵּשׁ
גַּם כְּשֶׁהוּא גּוֹדֵשׁ אֶת הַפְּתָחִים
עֲדַיִן טוֹב הוּא אֵין מוֹנִים
מִן הָאֵין.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם גַּם הַצִּיּוּר הַפָּרוּעַ שֶׁל הַיַּלְדָּה
נִשְׁמַע לִגְבוּלוֹת הַדַּף, כִּתְרֵי פְּלַסְטִיק קְטַנִּים
מְעַטְּרִים אֶת רָאשֵׁי הַצְּבָעִים, וּבַשּׁוּלַיִם
מִצְטָרְפוֹת זוֹ אֶל זוֹ אוֹתִיּוֹת
לְהַרְכִּיב בִּכְתַב רְאִי אֶת הַשֵּׁם
שֶׁנָּתַתִּי אֲנִי לְכָל זֶה
.
.
.
אמא בארגזים, מחזור
1.
הֵקַצְנוּ שְׁנַיִם
עֲשׂוּיֵי קְלִפּוֹת עֵצִים וּזְמַן
רוֹחֲשִׁים בְּרוּחַ אַחַר הַצָּהֳרַיִם
שֶׁל חַיֵּינוּ
מוּל לְטִיפַת יָרֵחַ הָעוֹלֶה בַּחַלּוֹן –
קָצְרָה הַפְּעִימָה
בֵּין זְרִיחָה לִשְׁקִיעָה.
וּבַלֵּילוֹת, עַל מִשְׁכָּבֵנוּ,
פְּחָדַי בְּלוּלִים בְּכַף יָדְךָ –
כִּי מִסְּבַךְ הַשָּׁנִים
אֵיךְ אֵדַע עוֹד
לְהַפְקִיעַ חוּטִים אֶל הָאוֹר
.
2.
הֵן יְלָדֵינוּ לֹא יִתְפָּרְצוּ שׁוּב מֵחַדְרֵיהֶם
כְּפִי שֶׁהִתְפָּרְצוּ מִתּוֹךְ גּוּפִי
וְהַבַּיִת שֶׁבִּכְתָלָיו טְבוּעוֹת כַּפּוֹת יְדֵיהֶם
בִּשְׁכָבוֹת מִתְחַלְּפוֹת שֶׁל צֶבַע
זוֹ־עוֹלָה־עַל־זוֹ־עוֹלָה־עַל־זוֹ
הוּא כְּבָר מִזְּמַן
לֹא כֻּלֵּי עָלְמָא עֲבוּרָם.
בָּאַרְגָּזִים שֶׁגְּלוּלִים בָּהֶם כָּעֵת חֶפְצֵיהֶם
מַמְתִּינִים לְנַעֲלֵי הַסַּבָּלִים –
מְעֻרְסֶלֶת גַּם הָאִמָּא שֶׁהָיִיתִי,
מִתְרַגֶּלֶת לְעַצְמָהּ הַחֲדָשָׁה:
לֹא זְרוֹעוֹת
פְּשׁוּטוֹת,
לֹא לֵב כְּכַדּוּר
לִמְסִירוֹת,
רַק
פְּעִימָה בְּהַשְׁהָיָה
אֲוִיר בִּמְשׂוּרָה.
.
3.
וְאַתְּ,
אַל תָּנִיחִי לִילָדַיִךְ
לְהִמָּשֵׁךְ מִמֵּךְ.
הֵם מַבְטִיחִים לָשׁוּב
וְרַק לִפְרָקִים מְקַיְּמִים.
הִנֵּה, רְאִי:
עַד הַיּוֹם פְּרוּשׂוֹת
יָדֶיהָ שֶׁל אִמֵּךְ
כִּסְדִינֵי צִפִּיָּה
שֶׁיָּבְשׁוּ בָּרוּחַ
וְהָאָרֶץ מֶטְרוֹנוֹם שָׁבוּר:
הַשָּׂדוֹת כְּבָר לֹא נִמְתָּחִים
עַד לְהֵיכָן שֶׁהַדִּמְיוֹן מַגִּיעַ,
הָעֲנָנִים מְזַיְּפִים
גֹּבַהּ,
אֲבָל בְּכָל פַּעַם
שֶׁתִּפָּתַח הַדֶּלֶת
וְהֵם יַנִּיחוּ רֶגֶל עַל הַמִּפְתָּן:
"נִזְכַּרְנוּ שֶׁאַתְּ כָּאן" –
יִתַּמֵּר בְּגוּפֵךְ בְּרוֹשׁ
.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת נעמה שקד ודביר שרעבי
תגובות על כתבה זו