כִּי בָּא לִי לִרְקֹד, וּבָא לִי שְׁטוּיּוֹת
בָּא לִי לִצְחֹק וְלֹא בָּא לִי עָלֶיךָ
בָּא לִי בַּיָּמִים וּבָא לִי בַּלֵּילוֹת
בָּא לִי לִצְעֹק: "אֲנִי פְרֵחָה".
"פרחה בערבית היא מילה שפירושה 'פרגית'", סיפרה עפרה חזה באחת מהופעותיה רגע לפני שהחלה לשיר. "בעברית משום מה היא הפכה למילת גנאי על לא עוול בכפה כי בסך הכל היא התברכה בשמחת חיים".
והיא צודקת בהחלט.
המילה פרחה בערבית משמעה "שמחה" או "פרגית" בתעתיק המילה "פריכה".
מתי בדיוק הפכה המילה למילת גנאי, ומי אחראי לכך?
ככל הנראה התשובה נמצאת בשנות ה-50, עם העליות הגדולות של יהודים מארצות ערב לישראל, שאז גם עלו לישראל נשים רבות ששמן היה "פרחה" – שהיא כאמור שמחה.
מה שהחל כשם יפה ומשמח, הפך עם הזמן לשם גנאי כלפי נשים שמוצאן ממדינות ערב. אפשר להאשים בכך גם את היידיש שנכנסה גם לעברית (כמו "ארחי פרחי" ו"פרחח") במשמעות של גס רוח.
מי שהכניסו את המילה מהשיח העממי לתרבות הישראלית היו אסי דיין וצביקה פיק, בשיר "אני פרחה", שהתפרסם בסרטו של דיין "שלאגר". שם, עפרה חזה משחקת את דינה פוקסמן שמכריזה על עצמה שהיא "פרחה".
בתוך כמה שנים, קיבל כינוי הגנאי תוקף סמי-רשמי, ונכנס למהדורת 1982 של "מלון עולמי לעברית מדוברת" בעריכתם של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה.
בניגוד לדעה הרווחת, "שיר הפרחה" לא נפסל לשידור, למרות שהעניין בהחלט נשקל. "את השיר חששו תחילה לשדר, כי היו מי שסברו שיש בשיר כדי להעליב ציבור מסוים בארץ משום שהוא נשמע עדתי", מספרת רבקה מיכאלי. ודרורה בן ארי, לשעבר מנהלת חטיבת התכניות הקלות ברדיו מספרת: "אסי העביר אלי את התמליל והתלבטנו בקשר לאישורו כי סברנו שבמלה פרחה יש קונוטציות עדתיות. אך לאחר ששמענו את היצירה המושלמת שכללה מנגינה עדינה שנשמע מפי זמרת ששרה על עצמה, בגוף ראשון, ולא על בחורה אחרת, החלטנו לאשר את השיר, שאף היה ללהיט ואני, באופן אישי, אוהבת אותו מאוד".
והשאר? היסטוריה! השיר (שנכתב אז כ"שיר הפריכה") קיבע את מעמדה של עפרה חזה כזמרת על, וכבש את צמרת מצעדי הפזמונים.
יש מי שקורא להוציא את המילה מהלקסיקון, שכן המילה נתפסת כמילת גנאי עדתית, אבל אולי במקום להעלים את המילה – נכון יותר להחזיר לה את משמעותה המקורית – שמחה!
כתבות נוספות
אִם נִנְעֲלוּ: ר' שלום שבזי בלב הזמר העברי
"ואלס להגנת הצומח": השיר שנכתב נגד הטרדה מינית
ככה הם נראו פעם: מסע מצולם בעקבות זמרי ישראל
