איליה דבורקין הוא אדם עם חזון. בשערו הלבן והזקן התואם הוא נראה בדיוק כמו האדם המתאים לדמיין בגדול. החלום של איליה דבורקין הוא לתעד, להפיץ ולהזכיר את העושר העצום של תפוצות ישראל בשטחי ברית המועצות לשעבר. כנראה שאין מי שעשה יותר למען הגשמת החזון הזה ממנו. דבורקין הוא מייסד ומנהל המכון למדעי היהדות בסנט פטרסבורג (לשעבר האוניברסיטה היהודית של סנט פטרסבורג). במסגרת המכון הוא מפעיל כבר קרוב ל-40 שנה את פרויקט התיעוד הענק שלו.
ההיסטוריה של היהודים ברוסיה ובשטחי האימפריה הרוסית לשעבר ארוכה כמו הגלות. על פי סברות מסוימות, יהודים ישבו באזור הקווקז כבר מאז ימי בית שני ואולי אף לפני כן. כצפוי, היסטוריה ארוכה כזו כוללת מגוון רחב של סיפורים: סיפורים של היטמעות מול היפרדות, לאומיות מול קוסמופוליטיות, סיפורים על רדיפות דתיות וסובלנות דתית, שעבוד מול אוטונומיה, ועוד נדבכים על גבי נדבכים אחרים.
באופן טבעי, הקהילות היהודיות בשטחי ברית המועצות לשעבר מעולם לא היו מונוליטיות. מרבית היהודים לאורך רוב שנות ההיסטוריה לא חיו בשטח רוסיה גופא, רוסיה של היום. למעשה, הדבר היחיד שמאגד אותם יחד היא העובדה הפרוזאית שעל כולם שלטה ברית המועצות דוברת הרוסית במשך כ-70 שנה. הקהילות היו שונות במוצאן האתני, בשפתן, בלבושן, אפילו במנהגיהן התרבותיים והדתיים. אין דין יהודי מהשטעטל של פולין או אוקראינה כדין יהודיה מבוכרה, יהודיה ממוסקבה או יהודי מערי הקווקז. את כל אלו בלעה לתוכה ברית המועצות.
ואת העושר העצום הזה יצא איליה דבורקין לשמר. בשנת 1981 החל במה שנשמע כמו שיגעון – מסעות צילום לקהילות היהודים בברית המועצות. דבורקין נטל צלם ויצא – במימון עצמי כמובן – לאתר את היהודים ביישובים השונים שבשליטת רוסיה הסובייטית. המסעות נמשכו עד 1998, לאורך שנות הגלאסנוסט ופירוק ברית המועצות. במקומות רבים שאליהם הגיעו איליה וצלמיו הם פגשו רק את השרידים האחרונים של הקהילות היהודיות האלו, ששנים ספורות לאחר מכן כבר נפוצו לכל עבר. פרויקט הצילום של דבורקין מספק תיעוד ייחודי של אותן קהילות נעלמות.
לא נוכל לפרט כאן את כל תולדות יהודי רוסיה, אבל נוכל לספק הצצה. המתיישבים היהודיים הראשונים באזורים שיהיו בעתיד תחת מוטת הכנפיים הסובייטית חיו ככל הנראה במושבות היווניות לחופי הים השחור בחצי האי קרים. על פי עדויות ארכיאולוגיות התיישבו שם יהודים לכל הפחות במאות הראשונות לספירה ואולי אף לפני כן. כידוע, אחוז נכבד מהיהודים שחיו תחת שלטון האימפריה הרוסית בשנים לאחר מכן חיו בפולין, אוקראינה, בלארוס והמדינות הבלטיות. יהודים אחרים הגיעו מהרפובליקות המרכז אסיאתיות.
פרויקט התיעוד של דבורקין הגיע לכל הקהילות האלו. באמצעותו תועדו מבנים קהילתיים כדוגמת בתי כנסת או בתי מדרש שאינם קיימים עוד. תועדו בתי קברות יהודיים עתיקים. תועדו מנהגים מקומיים, טקסים ומסורות תרבותיות שרווחו בקרב היהודים המקומיים. לצד התמונות הרבות הוקלטו גם ריאיונות וידאו עם אנשי הקהילות השונות, ותועדו אף ניגונים מקומיים ותפילות ייחודיות. דבורקין וצוותו תיעדו גם את חיי היום-יום היהודיים בלנינגרד של אותה תקופה, ובכלל זאת גם אישים ידועים מקהילות רוסיה. אחת מהם היא אידה נודל, אסירת ציון שהגיעה מאוחר יותר לישראל.
הפרויקט העצום אוצר בתוכו תיעוד משמעותי של החיים ברחבי ברית המועצות בנקודת הזמן הייחודית של שנות השמונים והתשעים. דבורקין מתגאה במיוחד בתיעוד מ"השטעטל האחרון של אירופה", צילומים מהעיירה שרגורוד (שרהורוד) שנמצאת היום באוקראינה. העיירה הייתה אחת הבודדות באזור שנכבשה במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי רומניה ולא על ידי גרמניה הנאצית, וכך שרדו רוב יהודיה. שם הקליט צוותו של דבורקין נגן כלייזמר מקומי שניגן מניגוניהם המקומיים של תושבי העיירה היהודים.
גולת הכותרת של האוסף היא ללא ספק האוסף העצום – והייחודי – של תמונות, ראיונות וידאו, הקלטות וחפצים שמקורם בקהילות בוכרה. הקהילה שחיה בשטחי המדינות המודרניות אוזבקיסטאן וטג'יקיסטאן היא ככל הנראה אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר. אוסף נבזלין מחזיק אוצר בלום של היסטוריה יהודית ייחודית.
הנגשת הפרויקט המיוחד הזה, המנציח את הקהילות השונות של יהודי רוסיה וברית המועצות כשעוד היו קהילות חיות ומתפקדות, לא הייתה מתאפשרת – ודאי ללא תמיכתו של מכון נבזלין לחקר יהדות רוסיה ומזרח אירופה של האוניברסיטה העברית. בזכותם יכולים המבקרים באתר הספרייה הלאומית לסקור בעצמם כ-10,000 תמונות מתוך פרויקט התיעוד, והיד עוד נטויה.
כתבות נוספות
סיפורו של אוסף הקמעות המסתורי שהגיע ממוסקבה לספרייה
תשורה קטנה לפסח: הגדת החרות של סטאלין
כך תרדימו אזרחים סוציאליסטיים קטנים ביידיש
תמונות נדירות: האיש שתיעד את אסירי ציון בכלא הסובייטי
