הימים הלבנים של לאה גולדברג

נמצא כתב היד המקורי של "ימים לבנים"

8
כתב־היד של ״ימים לבנים״ (1932) ולאה גולדברג בתקופת לימודיה בברלין (תחילת שנות ה־30), מכון גנזים

את כתב היד של "ימים לבנים" תוכלו לראות בתערוכה חדשה בספרייה הלאומית
"הוראת שעה: האוניברסיטה העברית, המלומדים היהודים והפרידה מאירופה"

יָמִים לְבָנִים, אֲרֻכִּים כְּמוֹ בַּקַּיִץ קַרְנֵי-הַחַמָּה.
שַׁלְוַת-בְּדִידוּת גְּדוֹלָה עַל מֶרְחַב הַנָּהָר.
חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה אֶל תְּכֵלֶת-דְּמָמָה.
גְּשָׁרִים יְשָׁרִים וּגְבֹהִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.
וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ נִרְגַּע, מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר,
כְּתִינוֹק מְזַמֵּר שִׁיר-עַרְשׂוֹ טֶרֶם סְגוֹר אֶת עֵינָיו,
עֵת הָאֵם הַלֵּאָה נִרְדְּמָה וּפָסְקָה מִזַּמֵּר.

כָּל-כָּךְ קַל לָשֵׂאת שְׁתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיקִים!
הֵן עֵינַי לָמְדוּ לְחַיֵּךְ וְחָדְלוּ מִשֶּׁכְּבָר
לְזָרֵז עַל לוּחַ-שָׁעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.
יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים הַגְּשָׁרִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

 

באוסף פרטי שקלט לאחרונה מכון גנזים נמצא כתב היד של השיר "יָמִים לְבָנִים" שאותו כתבה לאה גולדברג באפריל 1932. בימים ההם חיה המשוררת בבון שבגרמניה, אך פניה כבר היו מועדות לארץ ישראל. עוד ב-1926, שנה אחרי שנפתחה האוניברסיטה העברית, כתבה גולדברג על "רצון כביר […] ללמוד באוניברסיתה הירושלמית", אך הדרך הובילה אותה קודם למחוזות אחרים.

בשנת 1928 למדה גולדברג שנתיים באוניברסיטה הליטאית (כמו שכתבה בקורות חיים אקדמיים משנת 1956 השמורים בארכיון האוניברסיטה העברית: "המקצועות: שפות שמיות, גרמניסטיקה, היסטוריה"). אחרי זה זכתה במלגה מטעם הקהילה היהודית בעיר ולמדה בברלין ובסמינר האוריינטלי בבון "שפות שמיות, היסטוריה ופדגוגיקה".

תקופת הלימודים של גולדברג בגרמניה בשנות ה-30, היא תקופה מוכרת פחות בחייה. גולדברג חיה חיי סטודנטית צעירה וחופשייה, חיים מלאי שאר רוח. היא פגשה דמויות מרתקות מכל העולם שלמדו ולימדו לצידה, התמסרה ללימודים אך גם סבלה לא מעט מבדידות.

 

לאה גולדברג הסטודנטית בת ה-19 בחדרה בברלין. מכון גנזים

סביבה התרחשו האירועים הדרמטיים של עליית הנאציזם. הנאצים נכנסו גם למוסדות הלימוד שבהם למדה גולדברג, וברשימה ל'על המשמר' משנת 1944 סיפרה על סטודנטים לובשי מדים חומים שיושבים איתה בכיתה.

גולדברג, דוקטורנטית מוכשרת, המשיכה את לימודיה בסמינר האוריינטלי בבון בהדרכת פאול ארנסט קַאהְלֶה, מומחה לשפות שמיות שהיה דמות משמעותית מאוד בחייה (ושהוא ומשפחתו התנגדו לנאצים ושילמו על כך מחיר), וביולי שנת 1933 נבחנה לתואר דוקטור על הנושא "התרגום השומרוני – בדיקת המקורות הקיימים". היא זכתה בתואר הדוקטור בזכות זה שהייתה אזרחית ליטאית, סטודנטים יהודים גרמנים לא יכלו באותם ימים לזכות בתואר דוקטור בגלל חוקי הגזע.

8
הסמינר האוריינטלי באוניברסיטת בון (1933-1932). לאה גולדברג שנייה מימין, ומשמאלה פרופ׳ קאהלה. מכון גנזים

בחזרה לאפריל 1932 וליום השלג שבו נכתב כנראה "ימים לבנים".
הימים הלבנים הם ימים של חשבון נפש בזמן ובמרחב. ימים של בדידות, אבל גם של יופי שאפשר למצוא לצִידה. ימים שמחות שמזמנים החיים גם למי שחשה שבדידותה מוחלטת, שליבה נשבר מאהבה נכזבת ושבטוחה שלעולם לא תאהב שוב ושתישאר לבדה, כמו שכתבה לאה גולדברג ביומניה ובמכתביה באותם ימים לבנים שבהם נכתב השיר:

בון, יום חמישי 28.4.32

מתוך בדידות ושעמום ניגשת אני הפעם לכתיבת יומן. הבדידות, השעמום, אינם מדכאים, ואני מרגישה את עצמי – עליזה ומבודחת משום מה. בלי כל סיבה כנראה. הבדידות אמנם מוחלטת. אין לי כאן איש שאכירנו. כל היום כמעט אין אפשרות להוציא מילה, ואני מתפלאת בעצמי עד כמה זה אינו נוגע בי. אני אפילו לא נוגה. מובן, יש רגעים… אבל רוב היום מצב רוחי מצוין-ודעתי צלולה. ואני שבעת רצון —

הלב התרגל אל עצמו "וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו" הימים שותקים, "יָמִים לְבָנִים וְרֵיקִים!" ולאה גולדברג הצעירה, רק בת 21, כותבת על הרצון ועל הצורך לאהוב. כותבת וחושבת שהאהבה היא המנוף של יצירתה. של שירתה.

[…] אני נמצאת כנראה במצב של "בין אהבה אחת לשניה," אלא שהשני מתמהמה ונדמה לי שאם גם יבוא, בטח לא בבון.

אני רוצה לאהוב – זה מוזר, אך אני סוף סוף הכרתי יפה את האישה שבי, ויודעת – האהבה בשבילי המנוף החשוב ביותר בכל המנגנון היצירתי שלי — אך אני חושבת משום מה שאוהַב שוב (אם אוהַב עוד) אדם שלא ארצה מסיבה זו או אחרת לאהבו, ולא אהיה מאושרת.

ואולי… 

(מתוך "יומני לאה גולדברג", עורכים: רחל אהרוני ואריה אהרוני, ספריית פועלים, 2005, עמ' 217-216)

 

8
כתב היד של "ימים לבנים", אפריל 1932, מכון גנזים

 

גולדברג שאהבה לפרסם שירים סמוך לזמן שבו נכתבו שלחה את "ימים לבנים" אל חבריה ב"פֶּתַח", כתב עת לשירה וספרות עברית מודרניסטית שראה אור בקוֹבנה שבליטא.

תעודת החבר של לאה גולדברג ב"פֶּתַח" – גליון לספרות בהוצאת קבוצת סופרים עברים, מכון גנזים

כעבור חודשיים התפרסם השיר בכתב העת.

הפרסום הראשון של "ימים לבנים" בכתב העת "פֶּתַח". 28 ביוני, 1932

אבל הדרך ארצה ארכה עדיין וב-1933 חזרה גולדברג לליטא ולימדה בבית ספר תיכון עברי ספרות עברית, תנ"ך, והיסטוריה עברית וכללית.

רק בשנת 1935, ב-14 בינואר, כמעט שלוש שנים אחרי שכתבה את "ימים לבנים", עלתה סוף סוף גולדברג ארצה.

חודש אחרי כן, בפברואר 1935, התפרסם בארץ "טבּעוֹת-עשן", ספר הביכורים שלה, ובו שבעים שירים שכתבה בגולה וביניהם גם השיר "ימים לבנים".

"'טבעות עשן' – לפי העשן הרב שבשירי", כתבה גולדברג במכתב לחברתה מינה לַנדוי. הספר יצא בהוצאת "יחדיו", ב-1935

 

הספר החדש היה המתנה שהכינו לכבודה חבריה הסופרים: ספר שירים ראשון משלה בעברית. ספר השירים שכתבה בגולה ושראה אור בארץ. השירים שהם הגשרים בין אתמול ומחר.

לאה גולדברג זמן קצר אחרי עלייתה ארצה, עם חבורת "יחדיו", 1935. מכון גנזים

 

רשמים? כל כך קשה לדבר על זה. תל אביב עיר אירופית מאוד. רועשת. נבנית. משהו בינוני בין וֶסטֶן של ברלין [רובע בעל אופי בורגני בעיר] והעיר הישנה של קובנה. לאנשים שאין להם חֶברה רצויה כנראה כלל וכלל לא נעים לחיות פה. אבל אני רוצה להישאר בתל אביב, ועושה הכול למען להישאר פה, מפני שמצאתי אנשים שהם באמת קרובים לי. בייחוד אני אוהבת את שלונסקי. כל האגדות על אי-הסימפטיות שלו — הנן באמת רק אגדות.

היחס אלי של הסופרים הוא יוצא מן הכלל. מפנקים אותי כתינוקת בת יומה. אני בכלל מצאתי פה יותר אנשים שקראו את אשר כתבתי, ומכירים אותי, מאשר יכולתי לשער. […] לי יש רושם, שאני אסתדר לא באופן מזהיר ביותר, אבל בכל זאת אני שבעת רצון.

(מתוך המכתב הראשון ששלחה לאה גולדברג לאחר עלייתה ארצה בינואר 1935 לחברתה הקרובה שנשארה בברלין. המכתב מופיע בספר "האור בשולי הענן" מאת גדעון טיקוצקי, הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011).

ימים לבנים קצת אחרת

"ימים לבנים" מוכר ואהוב גם בזכות הלחן היפהפה שחיבר לשיר שלמה יידוב לקראת סוף תקופת "קצת אחרת". במסגרת תוכנית הרדיו "מפגשים מוזיקליים" שעסקה בשירי לאה גולדברג, קיבל כל מלחין כמה משיריה, ויידוב קיבל את הטקסט של "ימים לבנים".

וכך הוא מספר:
"לא הייתי צריך לעשות כלום, המנגינה כבר הייתה בפנים, הייתי צריך רק להוציא את השכבה העליונה… זה היה קצת לפני פסח. בחג עצמו נסעתי להורים בירושלים כשהטקסט איתי. עד שאמא הכינה את השולחן לסדר אני פרשתי לחדר הנעורים שלי ופשוט התחלתי להתמודד עם זה. ככה זה קרם עור וגידים ואחריי שהיסוד היה מונח חידדתי כמה נקודות במלודיה ולקול צעקותיה של אימא שהתעצבנה שאני לא מגיע לארוחה — נולד השיר".


את כתב היד של "ימים לבנים" תוכלו לראות בתערוכה חדשה בספרייה הלאומית
"הוראת שעה: האוניברסיטה העברית, המלומדים היהודים והפרידה מאירופה"

התערוכה המשותפת לאו​ניברסיטה העברית ולספרייה הלאומית עוקבת אחר שבעה מלומדים שהחלו את דרכם המקצועית בגרמניה והנסיבות הדרמטיות בגרמניה ובאירופה בכלל הביאו אותם לאוניברסיטה העברית בשנותיה הראשונות. באמצעות חומרים מאוספי הספרייה הלאומית ומארכיון האוניברסיטה העברית יוצגו לקהל בפעם הראשונה מסמכים, יומנים, תעודות, מכתבים ותיקים אישיים של שבעה מלומדים שפועלם המקצועי והאקדמי ניכר עד היום: לאה גולדברג שנמנתה עם סגל ההוראה של האוניברסיטה העברית כעשרים שנה, מתחילת שנות החמישים ועד מותה, מרטין בובר, גרשום שלום, אריה לודוויג שטראוס, אליקים גוטהולד וייל, דוד ורנר סנטור וריכרד קבנר.

תודה לאוצרות התערוכה: עדה ורדי ועדי לבני

תודה לד"ר גדעון טיקוצקי על המחקר על לאה גולדברג שעשה עבור התערוכה

תודה למכון גנזים של אגודת הסופרים העברית בארץ ישראל. ארכיון הספרות העברית גנזים נתון בשנים האחרונות בתנופת התחדשות. במסגרת שותפות עם הספרייה הלאומית נסרקים ארכיוניהם של סופרים ומשוררים מרכזיים בתרבות הישראלית ומועלים לרשת לטובת הציבור באתר "רשת ארכיוני ישראל".

עוד גיבורות מחכות בקבוצה שלנו:

 

 

 

לקריאה נוספת:

"יומני לאה גולדברג", עורכים: רחל אהרוני ואריה אהרוני, ספריית פועלים, 2005

"נערות עבריות – מכתבי לאה גולדברג מן הפרובינציה 1935-1923", עורכים יפעת וייס וגדעון טיקוצקי, ספריית פועלים הקיבוץ המאוחד, 2009

"האור בשולי הענן" מאת גדעון טיקוצקי, הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011

"נסיעה ונסיעה מדומה – לאה גולדברג בגרמניה 1933-1930", יפעת וייס, מרכז זלמן שז"ר, 2014

 

כתבות נוספות

מעשה בציירת: לאה גולדברג

על ארץ אהבתה של לאה גולדברג

"יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם": הגיבורים הקטנים של "ערב מול הגלעד"

למוסקבה? למצרים? או לירושלים? גלגוליו של הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר

"עוֹד שָׁבוּעַ, עוֹד חֹדֶשׁ, עוד שָׁנָה": לאה גולדברג נפרדת מהחיים

הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג

"האמנם עוד יבואו ימים?": לאה גולדברג כותבת על היום שבו יהיה שוב מותר לאהוב




הדר בן-יהודה

מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו. צילום: טל ניניו
לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו