"אין לזה עתיד, קח את זה מפה ותשמור עליו" הפציר הרב ממוסקבה ברופא היהודי משיקגו. "אבל תיזהר כי עוקבים אחרינו" - כך הגיעו אלינו עשרות קמעות שנכתבו במטרה להגן על בעליהם מסכנות טבעיות ועל-טבעיות
אנחנו יודעים מעט מאוד על הנסיעה של ד"ר מקס לאופולד ברודני לברית המועצות בשנת 1959, נסיעה שממנה חזר לשיקגו עיר מגוריו כשברשותו מזוודה אחת יותר ממה שנשא איתו למוסקבה. הייתה זו מזוודה שחורה, קטנה ומרופטת. ד"ר ברודני, מנתח ואורולוג יהודי ידוע, הבין שקיבל לידיו משהו חשוב ומשמעותי ושמר אותה היטב באחד מהארונות שבביתו. שם היא נשארה עד מותו בשנת 1979. בחלוקת הרכוש היא הועברה לרשות ביתו. אלינור, כמו אביה לפניה, שמרה גם היא את המזוודה בביתה.
פעמיים פנתה אלינור לחוקרי יודאיקה בשיקגו, אך הם לא הביעו עניין רב בתכולת המזוודה. היה זה רק כשפנתה אלינור לסטייסי דרבי, ביוגרפית וסופרת המסייעת למשפחות להעלות את קורותיהן על הכתב, שחזרה המזוודה לשחק תפקיד בחייה. אלינור הראתה את המזוודה לסטייסי וסיפרה לה את הנסיבות שבמסגרתן הגיעה המזוודה לידיה.
ועכשיו נחזור לנסיעה שערך ד"ר מקס לאופלד לברית המועצות בשנת 1959.
באותה נסיעה ביקר מקס גם בבית כנסת במוסקבה. הרב שניהל את בית הכנסת משך אותו לחדר צדדי ושם דחף לידיו מזוודת עור שחורה. "אין לזה עתיד, קח את זה מפה ותשמור עליו", הפציר ברופא היהודי משיקגו, "אבל תיזהר כי עוקבים אחרינו".
מקס נענה לבקשת הרב והוציא את המזוודה מברית המועצות. תכולת המזוודה וסיפור הרקע סיקרנו את סטייסי. היא פנתה למרצה שלה לשעבר, פרופסור רחל אליאור מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שהפנתה אותה לגורמים בספרייה הלאומית בישראל שיוכלו, בתקווה, לתת מושג ברור יותר לגבי המסתתר בתוכה.
תכולת המזוודה וסיפור הרקע סיקרנו גם את ד"ר צבי לשם, מנהל אוסף גרשם שלום המתמחה בקבלה ובמיסטיקה יהודית, שאליו הגיעה הפנייה. הוא סיפר על כך לד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף יהדות בספרייה הלאומית.
צוות הספרייה מצא 85 פריטים שונים בתוך המזוודה, מרביתם (76 מהם) קמעות קטנים ופשוטים שנכתבו ביד. כמעט כולם נכתבו בצפון אפריקה בסוף המאה התשע-עשרה או בתחילת המאה העשרים, והשאר חוברו בארץ ישראל ואחדים אולי במקומות אחרים. זאת נקבע בהתבסס על סגנון הכתיבה, השמות המצוינים בקמעות דוגמת סלאם אבן גדאל או שולטנא בת איסטרילייה, ובמקרה אחד או שניים כתוצאה מציון מקום כתיבה מפורש ("פה בארץ ישראל").
כל הקמעות נכתבו במטרה לזמן מלאכים וכוחות שמימיים אחרים כדי להגן על בעליהם מסכנות טבעיות ועל-טבעיות. חלק מהקמעות נכתבו לסגולה לבריאות, חלק להגנת היולדת והוולד, ואחרים לשמירת הבית.
76 הקמעות הקטנים נכתבו על גבי קלף או נייר בצורת מגילה ובגדלים משתנים – הארוכים ביותר מגיעים עד לאורך של קרוב למטר שלם. הם גולגלו לצינור (מעטים אחרים קופלו) כדי לאפשר לבעליהם לשאת אותם בקלות בכיס או בארנק. 11 קמעות נצבעו בצבע ורוד, בעוד אחרים נצבעו בצבעים כהים יותר.
שבע קמעות נוספים נכתבו בפירוט ובמיומנות גדולה יותר, בייחוד אלו המתארים אילני ספירות – מפות של מבנה האלוהות לפי הקבלה.
פריט מרתק נוסף שתוארך למאה התשע-עשרה ושויך לצפון אפריקה הוא כתב יד מנייר המכיל מתכונים מאגיים ומדריכים לחיבור קמעות. זהו גם אחד מהפריטים שניזוקו ביותר מפגעי הזמן, ככל הנראה כתוצאה משימוש תכוף. עוד על כך בכתבה עתידית.
בהנחה (סבירה) שלא יצוץ מידע חדש לגבי הפרשה המסתורית, אין כל דרך לדעת כיצד הגיע אוסף עשיר זה לידיו של הרב במוסקבה. מיעוט הקמעות מאירופה מלמד שככל הנראה לא מדובר באוסף של מיסטיקן רוסי/ מזרח אירופאי שהיה פעיל בתקופה. ייתכן שהאוסף היה שייך בעבר לחוקר או אספן שחי במוסקבה, ובמותו ירש בית הכנסת במוסקבה את האוסף. אך, כמאמר האמריקנים, הניחוש שלכם טוב כשלנו.
גם אם לא תתגלה זהות האספן שהרכיב את האוסף, המרחקים שבהם נדד האוסף עצמו (מאפריקה וארץ ישראל, דרך רוסיה וארצות הברית עד שהגיע לבסוף לירושלים) מוכיחים מה שידוע היום לחוקרים רבים – מאגיה יהודית איננה עסק שולי ונסתר. הסיפור שהצגנו בפניכם אומנם מכיל חורים עובדתיים רבים, אך העיסוק של יהודים במאגיה הוא עיסוק יומיומי, היסטורי כמו גם עכשווי. "לאורך כל ההיסטוריה, קהילות יהודיות עסקו במאגיקה ובשדים", סיפר פינקלמן.
לאחר התלבטות, ועם עזרתו הנדיבה של חוקר יודאיקה נדירה דוד ווכטל מניו-יורק, החליטה אלינור לתרום את האוסף לספרייה הלאומית בירושלים, כולל המזוודה הקטנה שבה הוחזק. שבועיים לאחר שיצאה המזוודה ארצה, התפוצץ בביתה של אלינור צינור חימום במיקום שהיה הורס לבטח את הקמעות. ד"ר פינקלמן התלוצץ שייתכן שהדבר קרה במקרה, אך "גם יכול שלא".
לא בכל יום מגיע אוסף משמעותי שכזה התורם תרומה של ממש לאוסף הקמעות וכתבי היד שבספרייה הלאומית. בימים אלה עובר האוסף, שנתרם לזכר ד"ר מקס לאופולד ברודני, תהליך קטלוג. לאחר מכן ייסרק ויעלה לרשת כדי לאפשר לציבור הרחב ולחוקרות ולחוקרי המאגיה היהודית – תחום מחקר הנמצא מזה למעלה מעשור בפריחה – גישה לאוסף עשיר ומרתק זה.
"בזכות התרומה של האוסף לספרייה הלאומית של ישראל", סיכמה אלינור, "הגשמנו במלואה את משאלת הרב ממוסקבה."
האיש שהצליח לדחוס את כל התלמוד לכרך אחד
נוסח גנרי לעילוי נשמת אדם אהוב, או דרך לציין את הנורא מכל? למי הוקדש כתב היד?
כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט
תגובות על כתבה זו