"הספד וצידוק הדין"

המסתורין מאחורי כתב היד: נוסח גנרי לעילוי נשמת אדם אהוב, או דרך לציין את הנורא מכל? למי הוקדש כתב היד?

חן מלול
02.08.2018
"אחינו הנפטר לבית עולמו"

"הספד וצידוק הדין", הוא השם שהוענק לכתב היד הקצרצר, שאיננו זקוק ליותר משורות ספורות כדי להציב שאלה בפני הקורא: האם הועתק ללא כוונה לאדם מסוים – כנוסח גנרי לעילוי נשמת אדם אהוב, או שדווקא הועתק לציון הנורא מכל – מות ילד רך בשנים? רמזים לשתי האפשרויות מופיעים בששת דפיו.  

העמודים הראשונים של כתב היד. לחצו על התמונות להגדלה
 

את שתי ההשערות העלה איש מחלקת כתבי היד של הספרייה ד"ר עזרא שבט, בהסתמך על העמוד הראשון של כתב היד. את ההשערה שלא מדובר בהספד על אדם ספציפי מבסס על כך ששם המת מצוין באות פ' (כנראה כרמז למילה פלוני). את ההשערה שיתכן שכתבי היד נסוב על מוות של ילד צעיר תולה ד"ר שבט במשפט בארמית, אותו תירגם כך: "הילד היקר והנעים שנפטר מעולם הזה כרצון אלהי שמים וארץ".

תחת שני התנאים הייחודים הללו פוסח כתב היד על הנוסחה המקובלת לפטירת אדם, הספד על גדולתו ומעשיו הטובים של הנפטר, ומעתיק כתב היד עובר להרהורים על צידוק הדין. לבד מהקדיש המופיע בסוף היצירה, השיר הפותח עוסק בבקשת השלמה וקבלה של הנפטר עצמו (ושל אוהביו) את מותו, והוא רצון האל. שיר זה משובץ בקריאות כגון: "ואל יתעצב לבך מזאת הגזרה, שזו גזרה הנגזרה על כל בריה ועל כל היקום וזה סוף כל יצור…" (דף 3ב).  

"ואל יתעצב לבך מזאת הגזרה"
בדף הרביעי פוצח כותב כתב היד בתפילה ליטאנית, שבה חוזר משפט אחד פעמים רבות אגב החלפת מילים או צירופי מילים במילים נרדפות. השיר מפתח את מושג ה"שלום" באמצעות סדר האלפבית העברי.  

ובאסיפתו לבית עולמו אסף אתו תהא אסיפת שלום

בריחת שלום

גניזת שלום

דריכת שלום

הריפת שלום

יועירת שלום  

שלום היא מילה שימושית מאוד
 

עמוד 5ב (מימין) ואילך מוקדש לנוסח מורחב של תפילת קדיש, כפי שנהוג לומר בכל העדות מיד אחרי הקבורה. זהו הקדיש המקורי המלא, שממנו הורכבו (ולמעשה קוצרו) הקדישים המוכרים לנו. נוסח זה נאמר גם בסיום לימוד מסכת תלמוד. יש בו מוטיבים משיחיים מובהקים, כגון שכלול ובניין בית המקדש והשמדת כל עבודת אלילים מהארץ. אולם, מה שמייחד את הנוסח שלפנינו היא הרחבה נוספת המתחילה באמצע עמוד 6א (העמוד משמאל) ומסתיימת בסוף החוברת בעמוד 6ב (העמוד מימין).  

נוסח הקדיש המורחב

"תתכלי מותנא הדין מננא". גם את הקטע הזה תירגם עבורנו ד"ר שביט מן הארמית המקורית. תרגומו: "יתכלה המוות הזאת מאיתנו וממכם ומפני כל בית ישראל, חטא, חרב, שבי, מות, גלות, שונאים ואויבים, וישב הקדוש ברוך הוא מחרון אפו (…)". מקטע זה יכול להשתמע שהנפטר ניספה בנסיבות של מוות המוני. תוספת זו מחזקת את שתי ההשערות איתן פתחנו: ייתכן שכתב יד זה נוסח בנוסח גנרי לקהילה שסבלה מחורבן, וייתכן שהוקדש לעילוי נשמת ילד שהלך לעולמו בטרם עת ובנסיבות שלא כדרך הטבע.

מקורו של כתב היד בארצות המזרח, יתכן תימן. הוא הועתק במאה התשע-עשרה או העשרים.

תודה לד"ר עזרא שבט על עזרתו בחיבור הכתבה  

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

כתבות נוספות

מדוע האותיות הערביות מנוקדות בניקוד עברי?

כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation