כתב יד מגניזת קהיר: ערב תשעה באב והמשיח בפתח

מכתב מגניזת קהיר חושף: מסעי-הצלב שכנעו את יהודי ביזנטיון כבר לפני 923 שנה שהמשיח ממש בפתח

ב-27.11.1095, נשא האפיפיור אורבנוס ה-2 את נאומו המפורסם בקלרמון, שהוביל ליציאת מסעות הצלב בדרכם לכיבוש ארץ הקודש מידי המוסלמים.

לצד הצבאות המאורגנים שיצאו לדרך, יצאו לדרך גם המונים, לעיתים אף משפחות וקהילות, בדרכם למזרח התיכון. רובם אבדו והתפזרו בדרך. חלקם טבחו ביהודי אשכנז. אולם חלקם הגיעו עד לאימפריה הביזנטית. גלי המשיחיות של מסעות הצלב שוכפלו בציפיות משיחיות של היהודים, כפי שמתואר במכתב אחד, שנשלח מקהילה ביזנטית כלשהי לקהילה אחרת, ונמצא בגניזה. בצידו השני של המכתב נרשם כי "נכתב בח' באב", כלומר קיץ 1096 ככל הנראה, אולם חשוב מכך – ערב צום תשעה באב, שבו על-פי המסורת יופיע המשיח.

לכותב קראו מנחם בן אליהו. הוא כתב בדחיפות, מדווח בהתרגשות על שברי ידיעות, שמועות ובשורות שהגיעו לקהילות היהודיות מקהילות אחרות. חלק מהשמועות המשיחיות נחשבו כפירה, אבל חלק נחשבו אמינות, וכשהצטברו עוד ועוד ידיעות ושמועות, בין השאר על מכתבים ובשורות המגיעים עד לקיסר עצמו, עולמו נהיה כמרקחה. אף מנחם בן אליהו עצמו רצה לצאת ל"שאם", כלומר ארץ ישראל "בזו השנה, וראיתי החילות האשכנזים [כלומר, מגרמניה] כי יעברו לרוב, ואיני יודיע אנה יפשטו". מנחם מפציר בנמענים, כנראה בני קהילה יהודית בארצות האסלאם, כי ישלחו לו ידיעות מאת ראש הישיבה "ואל תפחדו כלום".

 

"ואל תפחדו כלום כי אפילו המלך שמע אותו ואין אנו מתפחדים"

 

מנחם מספר על ניסים, שמועות ומכתבים – מממלכת הכוזרים יצאו נציגי 17 קהילות לקבל את פני עשרת השבטים; מ'ארץ פרנגיאן', כלומר צרפת, "שיגרו שליח עם כתבים באלקונסטנטיניה" [כלומר קונסטנטינופול]; בקהילת אבידוס (במיצר הדרדנלים) קמו אנשים ואמרו כי אליהו נגלה אליהם – הם הוחרמו ע"י קהילות יהודיות אחרות; מכתב נוסף הגיע מראש הישיבה אביתר הכהן לקונסטנטינופול, אך טרם נודע תוכנו.

"[ו]ראה אחד יהודי כהן בחלומו, קודם שלא נשמע, כי כל קהילות רומנייה יתקבצו בשלוניקייה, ומשם ייצאו" – הכותב וחבריו גערו בהוזה, אך אז הגיע מכתב מקהילת תבס, וסיפר שבדיוק כדבר הזה קרה: "עד שבא טוביה מן תבס והביא כתב בידו שנהיו אותות ומופתים בשלוניקייה, ואחרות קהילות מתקבצים שם". באותו מכתב של רבי טוביה סופר גם על אדם "שהיה בשלוניקייה שהיה עיוור בשני עיניו ונתפקח וראה בעיניו". חלומות גאולה דווחו מפי יהודים ונוצרים במקביל.

 

"שהיה עיוור בשני עיניו ונתפקח וראה בעיניו"

 

השיא הוא, לפי מנחם, כי "השלטון עצמו והאגמון [ההגמון] הגדול אומרים "אַי, יהודים, למה תשבו בשלוניקייה? מִכְרו את בתיכם ונכסיכם והמלך קיסר עוזר להם, ולא יוכל אדם ליגע להם, ואתם עדיין אין אתם הולכים?! כי בבירור למדנו כי יצא המשיח שלכם!". נראה כי יהודי שלוניקי השתכנעו כי אכן המשיח עומד לבוא בכל רגע: "והשעה הם יושבים בבטח גדול, בלא גולגולת ועונשים [כלומר, הפסיקו לשלם מיסים], ויושבים בטליתות, ומלאכה אינם עושים… והרבה צמים בכל יום, ואחרים שני וחמישי, ולוקים מלקות, ומתוודים הודיה בעוונותיהם".

 

"ומתוודים הודייה בעוונתיהם"

 

(המכתב נמצא בספרית אוניברסיטת אוקספורד, Bodl MS Heb a3.27, ופורסם ע"י יעקב מאן בכרך כד' של כתב העת 'התקופה', לפני 90 שנה)

 

הסיפור פורסם במקור בדף הפייסבוק המצוין "גניזת קהיר – היסטוריה של היום-יום"

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

תגלית: הקינה הבלתי ידועה לתשעה באב של ר' יהודה הלוי

האם נשים יהודיות ידעו לכתוב בעבר? גניזת קהיר עם התשובות

"וארץ זו שאני נמצא בה, חמה לי מאוד שאין לתאר"

 

"שפך ה' אש חמתו על גלות ירושלים אשר בספרד"

האגרת של הרב חסדאי קרשקש לחכמי אויניון

גזירות קנ"א, צייר ג'וזף סגרלס. סביבות שנת 1910

מאה ואחת שנים לפני גירוש ספרד, בקיץ שנת ה' קנ"א (1391), "שפך ה' אש חמתו על גלות ירושלים אשר בספרד. ותצא האש מסביליה ותאכל נוה ישראל"

הנוצרים פורעים ופוגעים קשות ביהודי ספרד בפוגרומים שיקבלו מאוחר יותר את השם: "גזירות קנ"א".

מספר חודשים לאחר-מכן, ב-כ' חשוון, ה' קנ"ב, באראגוניה אשר בספרד, ר' חסדאי קרשקש, רב, מנהיג ופילוסוף יהודי, שהיה עד לפרעות ואיבד בהן את בנו יחידו, שולח אגרת לחכמי קהילת אביניון/אויניון, שבצרפת.

מטרת האגרת -בקשה מחכמי הקהילה, שיפנו אל האפיפיור, שיפעל להשקיט את הרוחות.

"יום ר"ח תמוז קנ"א המר והנמהר דרך ה' קשתות האויב על קהילת סביליה רבתי עם שהיו בה כמו ששה או שבעה אלף בעלי בתים הציתו באש שעריה והרגו בה עם רב…"

באגרת קרשקש מתאר את הטבח הנורא שטבחו ביהודים, את חוסר האונים שהביאם למסור את ילדיהם לעבדים למוסלמים, כדי להצילם ממוות. חלק מהם אף המירו את דתם.

הרב משבץ בכתיבתו פסוקים וחצאי פסוקים ממגילת איכה, המתארת את גודל השבר והאסון בעת חורבן המקדש.  ובדרך עקיפה זו, משווה בין חורבן בית המקדש הראשון ובין המאורעות הפוקדים בתקופתו את יהודי ספרד. מבין דבריו מהדהדת הסיבה לפרעות – המשך מתבקש לחורבן המקדש.

" יום שבת אחריו שפך ה' כאש חמתו נאר מקדשו וחלל נזר תורתו היא קהילת ברצלונה אשר הובקעה… ובא מספר ההרוגים כמו מאתיים וחמישים נפשות…רבים קדשו ה' בתוכם בני יחידי חתן שה תמים העליתיהו לעולה…"

במהלך הדורות הועתקה האגרת של קרשקש מספר פעמים. בספרייה נמצא מיקרופילם של כתב יד  מהמאה י"ט. כתב היד המקורי שמור בספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק.

שלושת העמודים הפותחים של אגרת ר' חסדאי קרשקש

בשנת תרט"ו הודפסה מחדש בתוך "ספר שבט יהודה" אשר "חברו החכם הרופא הר"ר שלמה בן וירגא זל"הה." הספר מבטיח לספר על אותן " צרות רעות ורבות שעברו על ישראל בארצות העמים". ניתן להוריד את הספר המלא באתר אוצר החוכמה.

בט' באב נוהגים לומר קינות המספרות את הסיפור של עם ישראל מאז חורבן בית המקדש. בקינות נמצא תיעוד מצמרר על חורבנן של קהילות בארץ ובגולה הטלטלות הקשות ותלאות העם במשך אלפי שנים. הגמרא ביומא ט ע"ב כותבת: בית ראשון חרב בעקבות עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. בית שני נחרב בגלל שנאת חינם. ועל כך אמר האדמו"ר ר' חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ': "בית שני נחרב בשל שנאת חינם, בית שלישי יבנה בזכות אהבת חינם."

שנזכה!

הדפסה מחודשת של האגרת ב"ספר שבט יהודה", מתוך אתר אוצר החוכמה

 

עוד סיפורים על כתבי יד נדירים ומרתקים בקבוצה >> סודות כתבי היד העבריים

כתבות נוספות

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

העיתון שעדכן את יהודי מרוקו ב"חדשות על אחינו בארץ ובגולה"

בכל יום שבת, לפני הקריאה בתורה בתפילת שחרית או לאחר תפילת מנחה, קרא שליח הציבור את הידיעות לקהל המתפללים. סרקנו את העיתונים ועכשיו תוכלו לקרוא מהם גם אתם.

הכנסת ספרי תורה חדשים בחנוכת בית כנסת, פז, מרוקו, 1960 בקירוב. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

בשנות העשרים של המאה העשרים היגר לקזבלנקה חיים נחמני, יליד העיירה סטאת, כדי לעסוק במסחר. כשהתרחבה הפעילות הציונית והעברית בקזבלנקה, לקח בה נחמני חלק מרכזי. בתחילה השתתף בוועד המארגן של "מגן דוד", האגודה הוותיקה להפצת השפה העברית בקזבלנקה שהוקמה בשנת 1919. בתקופת מלחמת העולם השנייה הקים אגודה נוספת להפצת העברית בשם "חובבי השפה". בשנת 1946 נמנה על מייסדיה של "תנועת המזרחי" במרוקו, ובאוגוסט 1949 השתתף בוועידה העולמית הראשונה של "המזרחי" שהתקיימה בירושלים.

בזמן שהותו בישראל נוצר שיתוף פעולה בינו לבין קק"ל, והוחלט על הוצאת "כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה" (בעברית: "חדשות על אחינו בארץ ובגולה") באופן סדיר אחת לשבוע. עד להוצאת העיתון בחסות קק"ל פירסם נחמני את העיתון באופן לא סדיר ובתפוצה מצומצמת.

 

המייסד והעורך הראשון חיים נחמני

 

לאחר עלייתו של נחמני לישראל באוקטובר 1954 החליפו בעריכת העיתון הרב מרדכי אלמליח, לימים רבה הספרדי של קריית גת. לאחר עלייתו של הרב אלמליח החליפו יחיאל בוסקילה, מחנך ומשורר עברי, ששימש מנהל המועדון לעברית של אגודת "מגן דוד" בקזבלנקה. במרץ 1956 עם קבלת עצמאותה של מרוקו מצרפת וסיום שלטון הפרוטקטורט עלה בוסקילה לישראל והעיתון נסגר.

 

העורך השני הרב מרדכי אלמליח
העורך השלישי והאחרון יחיאל בוסקילה

 

לשבועון "כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה" קדמו שני עיתונים בערבית-יהודית שיצאו לאור במרוקו במחצית הראשונה של המאה העשרים: "אלחוררייא", "החירות", שיצא לאור בטנג'יר בין השנים 1922-1915 על ידי העורך והמדפיס שלמה בניון והעיתון "אור המערב" שיצא לאור בקזבלנקה בין השנים 1924-1922 על ידי האחים חדידא, בעלי דפוס וחנות ספרים.

העיתון החדש הודפס בפורמט של דף אחד באורך 40 ס"מ. בראש הגיליון הופיעה כותרת העיתון, כתובת המערכת, תאריך בעברית ובלועזית, שנת ההוצאה, מספר הגיליון, ופרשת השבוע. בתקופה בה ערך נחמני את העיתון הוא הוסיף לכותרת פסוק מתוך ההפטרה של שבת.

העיתון כלל אוסף ידיעות חדשותיות קצרות על קורות היהודים במדינת ישראל, במרוקו ובקהילות באירופה ובארצות הברית. כל ידיעה נפתחה בכותרת שכללה את שם העיר בה התרחש האירוע שדווח. הידיעות כללו מידע על פעילותם של ארגונים יהודיים בישראל ובעולם, ההתיישבות במדינת ישראל (בערים, בקיבוצים ובמושבים), התפתחות המשק הכלכלי בישראל, יהדות העולם ויחסי מדינת ישראל עם מדינות אחרות. העיתון דיווח על תרומות של יהודי מרוקו לקק"ל ועל פעילות תרבותית לאומית שהתקיימה בערים השונות במרוקו. העורכים ליקטו את הידיעות מעיתונות ישראלית, עיתונות צרפתית וידיעות שקיבלו מגורמים רשמיים בישראל.

 

גיליון 119, שנה שלישית לקיומו, 27 בדצמבר 1952

 

העיתון לא הוצע למכירה. עותק אחד נשלח לבתי הכנסת בערים ובכפרים במרוקו. ביום שבת, לפני הקריאה בתורה בתפילת שחרית או לאחר תפילת מנחה, קרא שליח הציבור את הידיעות לקהל המתפללים. נחמני שזר בידיעות ציטוטים מהספרות המקראית ומהספרות התלמודית והעניק לעיתון גוון של דרשה. כך הפכה פרקטיקה של קריאת חדשות על היהודים במדינת ישראל ובתפוצות – לכאורה פרקטיקה חילונית – לחוויה דתית. הקראת העיתון בבית הכנסת הבליטה את מקומו המרכזי של בית הכנסת במרוקו כמרחב בו התקיימה פעילות ציונית שהכינה את הקהילה לעלייה לישראל. בבתי הכנסת התקיימו שיעורי עברית, פעילות ציונית של תנועות נוער ופעילויות עונג שבת, כל אלה במעטה של פעילות דתית.

העיתון פנה למרבית יהודי מרוקו שגרו בערים הגדולות, הבינוניות ובכפרים שלא נחשפו להשכלה הצרפתית. הגברים בקבוצה זו התחנכו במסגרות לימוד מסורתיות שהכינו אותם להשתתפות נאותה בפולחן היהודי בבית הכנסת. חינוך הנשים התקיים בחיק המשפחה בלבד. הערבית-היהודית שימשה שפת התרבות של הקבוצה, ומרביתם השתמשו בה כשפה מדוברת ולא ידעו קרוא וכתוב. על כן בחר נחמני בפרקטיקה של הקראת העיתון. בבית הכנסת נחשפו לידיעות בעיקר גברים, אך ישנן עדויות לכך שנשים עמדו בפתח בתי הכנסת והאזינו לשליח ציבור, ושגברים סיפרו לבנות המשפחה את הידיעות בסעודת השבת.

העיתון נכתב בערבית-יהודית מדוברת של יהודי מרוקו, ולשם דיוק בניב של יהודי צפון מרוקו והמערב הפנימי. העורכים כמעט שלא השתמשו ביסודות ספרותיים או במבנים תחביריים של הערבית הקדומה או הערבית הספרותית. בערבית-היהודית נשזר מרכיב עברי שהובלט באמצעות אותיות מודגשות. המרכיב העברי שימש השלמה לאוצר מילים יהודי ייחודי שלא היה קיים בערבית ושמקורו בתרבות היהודית. נוסף על המרכיב העברי המסורתי שילבו העורכים אוצר מילים עברי חדש שהיה נפוץ בקרב החברה בישראל אליה נחשפה הקהילה היהודית במרוקו לראשונה בעיתון, כמו לדוגמה המלים קיבוץ, בריאות הציבור, חבר, חג העצמאות, חלוץ ועוד. לעתים ציינו העורכים בסוגריים או במרכאות את התרגום בערבית-יהודית למילה העברית החדשה.

"כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה", "חדשות על אחינו בארץ ובגולה", נוסד בקזבלנקה באוגוסט 1950 ויצא לאור עד אפריל 1956. גיליונות העיתון נסרקו והועלו לאתר עיתונות יהודית היסטורית. תוכלו לעיין בהם בקישור הבא. 

 

 

בשנים האחרונות התקיימו בספרייה הלאומית שישה מחזורי לימוד של קורס מרוקאית-יהודית, אחד מהם אף התקיים בכנסת.

בסרטון תוכלו לצפות בדוגמא לחומר הנלמד בקורסים – טקסט מהעיתון "כבאראת עלא כואנא בארץ ובגולה" , באמצעותו ניתן ללמוד הן על השפה והן על התרבות וההיסטוריה המקופלת בה.

 

תרגום של ידיעה מתוך העיתון "כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה", שמופיעה בסרטון, ושהתפרסמה בדצמבר 1952 (תרגם ד"ר משה כהן):

"קבוצת נוער בחורים ממרוקו, עלו בימים אלו לישראל והקימו קיבוץ משלהם באמצע הנגב וקראו לו צאלים, על שם עץ שגדל במדבר ועושה צל רחב, למרות שהצמח סובל בטבע. הבחורים האלה בחרו להקים את הקיבוץ שלהם במקום קשה ועליו השתלטו ובו יִיצרו פרנסה ודברים טובים. דוגמא זו, מראה כמה רב וחזק רצון הבחורים האלה, אשר עלו ממרוקו ורצונם לעבוד ללא לאות, כדי לְהיטיב את ארץ ישראל ושתשוב למקורה. והם גורמים לתועלת נוספת, בזה שהם מרימים את קרנם של יהודי מרוקו."

יש ביניכן או ביניכם שזוכרים את העיתון? ספרו לנו בתגובות.

 

 

גלגוליו של ש"ס יעבץ

סיפורו של החיבור שנוצר בתקופה של תהפוכות דתיות, נאסר לפרסום ל-10 שנים, הצליח לשרוד את תלאות היהודים באירופה עד שהגיע ארצה, לספרייה הלאומית בירושלים

גלו עוד על התלמוד: כתבי יד נדירים, סיפורים מיוחדים על התלמוד, כרזות ועוד

בזכות תוכנית "הדף היומי" שייסד הרב מאיר שפירא מלובלין ב-1923, יותר ויותר לומדים מצליחים לסיים את לימוד הש"ס (תלמוד בבלי). אבל גם מי שמצליח ללמוד את כולה, בדרך כלל לא מגיע לנספחים ולפירושים הרבים שבסוף המסכת האחרונה.

בסוף הספר האחרון של רוב הגמרות שלנו מופיעה "אחרית דבר" שנכתבה בידי הנהלת בית הדפוס "האחים והאלמנה רום" בוילנא. שנים ארוכות החזיק בית הדפוס במונופול על הדפוס העברי מטעם השלטון הרוסי, והיה אחד משני בתי הדפוס היהודיים היחידים ברוסיה של אותה התקופה. שש שנים (1886-1880) עמלו בעלי בית הדפוס על הוצאתה לאור של גרסה מושלמת ומהודרת של תלמוד הבבלי. ב"אחרית הדבר" מסופר על העבודה הרבה באיתור הטקסטים מתוך כתבי יד ודפוסים מרחבי העולם, ועל הרבנים והחוקרים הרבים שסייעו להם במלאכה. באחת הפסקאות האחרונות דנים הכותבים בהגהות ובחידושי הרב יעקב עמדין (היעב"ץ).

הרב יעקב ישראל בן צבי אשכנזי, שהיה מגדולי רבני המאה ה-18, נולד באלטונה גרמניה, והיה תקופה קצרה לרבה של העיר עמדין (משם קיבל את שמו). בין השאר, התפרסם הרב בעקבות מאבקיו בשבתאים ובחשודים בשבתאות. הוא פרסם עשרות ספרים במקצועות התורה. את הגהותיו לש"ס כתב לאורך שולי ספרי התלמוד שלו. על הגהות והערות אלו נכתב ב"אחרית דבר": [ההגהות] נעתקו מעצם כתב יד קודשו מגליון הש"ס שלו אשר סידר אותם להדפסה.

כותבי ה"אחרית דבר" מרחיבים ומתארים שעל שער מסכת ברכות של עותק הש"ס שלו, כתב הרב יעקב עמדין תפילה ארוכה: ברכני גם אני אבי שבשמים… בל תמוש ממני ומצאצאי ובני, לדור דורים אהיה אני וזרעי לאות ולמופת בישראל כמשפחות סופרים ומשנים מלמדי תורה ברבים מגדלי תורה ומאדיריה…

 

ניקוד בש"ס יעבץ

 

בהמשך הטקסט שמופיע בדף השער של מסכת ברכות של היעב"ץ הוא מספר שרצונו להדפיס ש"ס חדש עם שורות רחבות ללא ראשי תיבות או קיצורים, ונוסף על כך לנקד את מילות הטקסט – גישה מודרנית בהחלט. חלומו לא התגשם כי על אותו השער מופיע גם מכתב החתום בידי "הצעיר יוסף", האוסר על הדפסת הש"ס ל-10 שנים, כשהכוונה היא לזכות את המדפיס במונופול הדפסת היצירה לתקופה מוגדרת.

הש"ס של הרב יעקב עמדין התגלגל עם הזמן לבית הדפוס "פרופס" של האחים לוויזון באמשטרדם. הרב אליעזר ליפמן פרינץ שהיה מחבר, מוציא לאור ואספן ספרים באמשטרדם, סייע לאחים והאלמנה רום לרכוש את ש"ס היעב"ץ: "קנינו את הש"ס מידיהם [דפוס פרופס] אם אף בדמים יקרים אבל אין ערוך ליקרת ערכו היקר מזהב ומפז רב". הרב שמואל שרגא פייגנזוֹן, שהכין את ספרי האחים והאלמנה רום לדפוס, הטמיע חלקים מהגהות היעב"ץ במסכתות השונות – אבל לא את כולם. במסכת שקלים למשל, לא מופיעות כלל הגהותיו של רב יעקב עמדין.

 

בניין בית דפוס רם של האלמנה והאחים. מקור: תערוכת 'וינה – חיים יהודים עד לשואה ובמהלכה' באתר דעת של מכללת הרצוג

 

ולאן התגלגל אותו ש"ס פרטי של הרב יעקב עמדין?

לפני כמה ימים זכיתי להחזיק חלקים מש"ס הרב יעקב עמדין בידי. כך קרה הדבר.

 

ש"ס יעבץ בצירוף הערות בכתב יד

 

לאחר מותה של האלמנה (דבורה) רום ב-1903, היגרו בניה לארצות הברית. בית הדפוס המשיך לפעול תחת בעלות הברון גינצבורג לזמן מה. בזמן מלחמת העולם הראשונה ריחפה סכנת הסגירה על בית הדפוס, אך הוא הצליח לשרוד את המלחמה והמשיך לפעול ולשגשג בהנהגתם של חיים כהן ונח גורדון. דפוס רום שנפתח בשנה שבה פרצה המהפכה הצרפתית (1789), נסגר עם פלישת הנאצים לווילנא.

בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, קיבלה הספרייה הלאומית בירושלים משלוחים רבים מרחבי אירופה של ספרים שנתרמו לאוספיה. בשנת 1934 קיבלה הספרייה תרומה מיוחדת של כתבי יד מהנהלת בית הדפוס רום בוילנא, מקצתם ספרי דפוס עם הערות כתבי יד בשוליים. בפריטים החשובים הגיע גם הש"ס של הרב יעקב עמדין בדפוס פרנקפורט על המיין (1720). שער מסכת ברכות, שם כתב הרב את תפילותיו ושאיפותיו, חסר. אנחנו יודעים עליו רק בזכות "אחרית דבר" של ש"ס וילנא.

על הכריכה הפנימית של מסכת ברכות מופיע הכיתוב: ש"ס עם הערות ר' יעקב עמדין. המנדב: ר' אברהם יונה רוזנברג, תרצ"ד, תל אביב. הרב רוזנברג היה בקשר עם אנשי דפוס וילנא ונראה שדרכו הגיעו כתבי היד לספרייה. כך תלמוד בבלי שהודפס בפרנקפורט, שימש את היעב"ץ בעמדין או אלטונה, עבר לאמשטרדם, משם לוילנא ולבסוף קבע את מושבו בירושלים.

 

הערת התורם מוילנא

 

כתבות נוספות

הסיפור מאחורי מהדורת התלמוד שכבשה את העולם היהודי בסערה

לתרגם את הגמרא ליידיש מתחת לאפם של הנאצים

הספר של נרצחי השואה חוזר הביתה

מתנות מנזירים ועסקות חליפין על אלכוהול וסיגריות: כך השיגו משוחררי המחנות ספרי תלמוד