העיתון שעדכן את יהודי מרוקו ב"חדשות על אחינו בארץ ובגולה"

בכל יום שבת, לפני הקריאה בתורה בתפילת שחרית או לאחר תפילת מנחה, קרא שליח הציבור את הידיעות לקהל המתפללים. סרקנו את העיתונים ועכשיו תוכלו לקרוא מהם גם אתם.

דוד גדג'
08.07.2018
הכנסת ספרי תורה חדשים בחנוכת בית כנסת, פז, מרוקו, 1960 בקירוב. בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

בשנות העשרים של המאה העשרים היגר לקזבלנקה חיים נחמני, יליד העיירה סטאת, כדי לעסוק במסחר. כשהתרחבה הפעילות הציונית והעברית בקזבלנקה, לקח בה נחמני חלק מרכזי. בתחילה השתתף בוועד המארגן של "מגן דוד", האגודה הוותיקה להפצת השפה העברית בקזבלנקה שהוקמה בשנת 1919. בתקופת מלחמת העולם השנייה הקים אגודה נוספת להפצת העברית בשם "חובבי השפה". בשנת 1946 נמנה על מייסדיה של "תנועת המזרחי" במרוקו, ובאוגוסט 1949 השתתף בוועידה העולמית הראשונה של "המזרחי" שהתקיימה בירושלים.

בזמן שהותו בישראל נוצר שיתוף פעולה בינו לבין קק"ל, והוחלט על הוצאת "כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה" (בעברית: "חדשות על אחינו בארץ ובגולה") באופן סדיר אחת לשבוע. עד להוצאת העיתון בחסות קק"ל פירסם נחמני את העיתון באופן לא סדיר ובתפוצה מצומצמת.  

המייסד והעורך הראשון חיים נחמני
 

לאחר עלייתו של נחמני לישראל באוקטובר 1954 החליפו בעריכת העיתון הרב מרדכי אלמליח, לימים רבה הספרדי של קריית גת. לאחר עלייתו של הרב אלמליח החליפו יחיאל בוסקילה, מחנך ומשורר עברי, ששימש מנהל המועדון לעברית של אגודת "מגן דוד" בקזבלנקה. במרץ 1956 עם קבלת עצמאותה של מרוקו מצרפת וסיום שלטון הפרוטקטורט עלה בוסקילה לישראל והעיתון נסגר.  

העורך השני הרב מרדכי אלמליח
העורך השלישי והאחרון יחיאל בוסקילה
 

לשבועון "כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה" קדמו שני עיתונים בערבית-יהודית שיצאו לאור במרוקו במחצית הראשונה של המאה העשרים: "אלחוררייא", "החירות", שיצא לאור בטנג'יר בין השנים 1922-1915 על ידי העורך והמדפיס שלמה בניון והעיתון "אור המערב" שיצא לאור בקזבלנקה בין השנים 1924-1922 על ידי האחים חדידא, בעלי דפוס וחנות ספרים.

העיתון החדש הודפס בפורמט של דף אחד באורך 40 ס"מ. בראש הגיליון הופיעה כותרת העיתון, כתובת המערכת, תאריך בעברית ובלועזית, שנת ההוצאה, מספר הגיליון, ופרשת השבוע. בתקופה בה ערך נחמני את העיתון הוא הוסיף לכותרת פסוק מתוך ההפטרה של שבת.

העיתון כלל אוסף ידיעות חדשותיות קצרות על קורות היהודים במדינת ישראל, במרוקו ובקהילות באירופה ובארצות הברית. כל ידיעה נפתחה בכותרת שכללה את שם העיר בה התרחש האירוע שדווח. הידיעות כללו מידע על פעילותם של ארגונים יהודיים בישראל ובעולם, ההתיישבות במדינת ישראל (בערים, בקיבוצים ובמושבים), התפתחות המשק הכלכלי בישראל, יהדות העולם ויחסי מדינת ישראל עם מדינות אחרות. העיתון דיווח על תרומות של יהודי מרוקו לקק"ל ועל פעילות תרבותית לאומית שהתקיימה בערים השונות במרוקו. העורכים ליקטו את הידיעות מעיתונות ישראלית, עיתונות צרפתית וידיעות שקיבלו מגורמים רשמיים בישראל.  

גיליון 119, שנה שלישית לקיומו, 27 בדצמבר 1952
 

העיתון לא הוצע למכירה. עותק אחד נשלח לבתי הכנסת בערים ובכפרים במרוקו. ביום שבת, לפני הקריאה בתורה בתפילת שחרית או לאחר תפילת מנחה, קרא שליח הציבור את הידיעות לקהל המתפללים. נחמני שזר בידיעות ציטוטים מהספרות המקראית ומהספרות התלמודית והעניק לעיתון גוון של דרשה. כך הפכה פרקטיקה של קריאת חדשות על היהודים במדינת ישראל ובתפוצות – לכאורה פרקטיקה חילונית – לחוויה דתית. הקראת העיתון בבית הכנסת הבליטה את מקומו המרכזי של בית הכנסת במרוקו כמרחב בו התקיימה פעילות ציונית שהכינה את הקהילה לעלייה לישראל. בבתי הכנסת התקיימו שיעורי עברית, פעילות ציונית של תנועות נוער ופעילויות עונג שבת, כל אלה במעטה של פעילות דתית.

העיתון פנה למרבית יהודי מרוקו שגרו בערים הגדולות, הבינוניות ובכפרים שלא נחשפו להשכלה הצרפתית. הגברים בקבוצה זו התחנכו במסגרות לימוד מסורתיות שהכינו אותם להשתתפות נאותה בפולחן היהודי בבית הכנסת. חינוך הנשים התקיים בחיק המשפחה בלבד. הערבית-היהודית שימשה שפת התרבות של הקבוצה, ומרביתם השתמשו בה כשפה מדוברת ולא ידעו קרוא וכתוב. על כן בחר נחמני בפרקטיקה של הקראת העיתון. בבית הכנסת נחשפו לידיעות בעיקר גברים, אך ישנן עדויות לכך שנשים עמדו בפתח בתי הכנסת והאזינו לשליח ציבור, ושגברים סיפרו לבנות המשפחה את הידיעות בסעודת השבת.

העיתון נכתב בערבית-יהודית מדוברת של יהודי מרוקו, ולשם דיוק בניב של יהודי צפון מרוקו והמערב הפנימי. העורכים כמעט שלא השתמשו ביסודות ספרותיים או במבנים תחביריים של הערבית הקדומה או הערבית הספרותית. בערבית-היהודית נשזר מרכיב עברי שהובלט באמצעות אותיות מודגשות. המרכיב העברי שימש השלמה לאוצר מילים יהודי ייחודי שלא היה קיים בערבית ושמקורו בתרבות היהודית. נוסף על המרכיב העברי המסורתי שילבו העורכים אוצר מילים עברי חדש שהיה נפוץ בקרב החברה בישראל אליה נחשפה הקהילה היהודית במרוקו לראשונה בעיתון, כמו לדוגמה המלים קיבוץ, בריאות הציבור, חבר, חג העצמאות, חלוץ ועוד. לעתים ציינו העורכים בסוגריים או במרכאות את התרגום בערבית-יהודית למילה העברית החדשה.

"כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה", "חדשות על אחינו בארץ ובגולה", נוסד בקזבלנקה באוגוסט 1950 ויצא לאור עד אפריל 1956. גיליונות העיתון נסרקו והועלו לאתר עיתונות יהודית היסטורית. תוכלו לעיין בהם בקישור הבא. 

    בשנים האחרונות התקיימו בספרייה הלאומית שישה מחזורי לימוד של קורס מרוקאית-יהודית, אחד מהם אף התקיים בכנסת. בסרטון תוכלו לצפות בדוגמא לחומר הנלמד בקורסים – טקסט מהעיתון "כבאראת עלא כואנא בארץ ובגולה" , באמצעותו ניתן ללמוד הן על השפה והן על התרבות וההיסטוריה המקופלת בה.   תרגום של ידיעה מתוך העיתון "כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה", שמופיעה בסרטון, ושהתפרסמה בדצמבר 1952 (תרגם ד"ר משה כהן):

"קבוצת נוער בחורים ממרוקו, עלו בימים אלו לישראל והקימו קיבוץ משלהם באמצע הנגב וקראו לו צאלים, על שם עץ שגדל במדבר ועושה צל רחב, למרות שהצמח סובל בטבע. הבחורים האלה בחרו להקים את הקיבוץ שלהם במקום קשה ועליו השתלטו ובו יִיצרו פרנסה ודברים טובים. דוגמא זו, מראה כמה רב וחזק רצון הבחורים האלה, אשר עלו ממרוקו ורצונם לעבוד ללא לאות, כדי לְהיטיב את ארץ ישראל ושתשוב למקורה. והם גורמים לתועלת נוספת, בזה שהם מרימים את קרנם של יהודי מרוקו." יש ביניכן או ביניכם שזוכרים את העיתון? ספרו לנו בתגובות.    

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation