ביקור בתערוכה של הגדות פסח, שנכתבו ואוירו ביד, שולח אותנו למסע בעקבות קהילות יהודיות מימי הביניים ועד המאה העשרים, ובעקבות הגדות עתיקות שנדדו ועברו "יציאת מצרים" משלהן עד שהגיעו אל הספרייה הלאומית. צפו בכתבי היד העתיקים באמצעת סיור וירטואלי חדשני וקראו על הגלגולים והתלאות שעברו על "הגדת רוטשילד" ו"הגדת וולף" הנדירות.

כשם שהעידן הדיגיטלי לא הכחיד את הדפוס, כך לא הביאה מהפכת הדפוס את מסורת הכתיבה ביד אל סופה. בתצוגה מרהיבה שמוצגת בימים אלו בספרייה הלאומית אנחנו מציגים לקהל הגדות פסח שנכתבו ואוירו ביד, מהמאה השתיים עשרה ועד המאה העשרים. ההגדות מגוללות את סיפורן של קהילות יהודיות המובחנות בלשונותיהן ובסגנונות כתיבתן, בתפיסת עולמן ובשלל הסיבות שהביא את מעתיקיהן למשוך בעט, אך כולן שומרות אמונים לטקסט העתיק, המוכר והאהוב.

בין ההגדות בתערוכה שתיים מיוחדות ביותר. האחת היא הגדת וולף, אחת ההגדות הקדומות שנשתמרו בידינו, שהגיעה מדרום צרפת בסוף המאה ה-14, עברה דרך ברלין, ורשה וז'נבה ונחתה בישראל בסוף המאה ה-20. השנייה היא הגדת רוטשילד, אחת ההגדות היפות והמעוטרות שבאוסף הספרייה, שעשתה מסע ארוך מצפון איטליה באמצע המאה ה-15, לאוניברסיטת ייל באמצע המאה ה-20 ולישראל בסוף המאה ה-20, בעזרת נדבנים אלמונים.​

הגדת רוטשילד

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

הגדת רוטשילד נוצרה בסביבות שנת 1450 בצפון איטליה, נכתבה בכתב אשכנזי גותי ואוירה, כנראה, על ידי יואל בן שמעון, שנודע באיוריו מלאי ההומור, ונחשב לגדול המאיירים של ההגדות והספרים היהודים במאה ה-15. בהגדת רוטשילד, הפסוקים הספורים שבהם מוזכרת ירושלים, ובהם "לשנה הבאה בירושלים", עוטרו והוגדלו כדי להעצים את חשיבותה. היא שווה מיליונים אף שהיא לא כרוכה ועדיין חסר בה לפחות דף אחד.

ההגדה קיבלה את שמה משום שעברה מדור לדור במשפחה המפורסמת עד 1939. בזמן מלחמת העולם השנייה שדדו הנאצים את ההגדה, והיא נעלמה. אחרי המלחמה היא הגיעה לידי פרד מרפי, בוגר אוניברסיטת ייל, שקנה אותה באירופה והוריש אותה לאוניברסיטה בשנת 1948.

ב-1980 באוניברסיטת ייל, הסטודנטית ברברה הורביץ והפרופסור ג'יימס מארו זיהו את ההגדה כרכוש משפחת רוטשילד לפי המספר הסידורי 92, שהיה כתוב בשוליה, והתאים למספר בקטלוג של יצירות בבעלות משפחת רוטשילד מלפני השואה. מספר דפים היו חסרים בהגדה של משפחת רוטשילד וגם בעותק בייל, והזיהוי היה ודאי. אוניברסיטת ייל החזירה את ההגדה לבני המשפחה והם תרמו אותה לספרייה הלאומית.

הדפים החסרים נתלשו מההגדה עוד לפני שמשפחת רוטשילד קנתה אותה. בשנת 2007 התמזל מזלה של ההגדה שוב, כשחוקרת האמנות אוולין כהן זיהתה שניים מהדפים במכירה פומבית בצרפת. הדפים נרכשו עבור הספרייה הלאומית וצורפו להגדה שבתערוכה.

הגדת וולף נכתבה ככל הנראה באוויניון שבצרפת במאה ה-14, אך לפי נוסח ההגדה הספרדי-פרובאנסאלי, כאשר משולבים בה גם מנהגים מצרפת. היא מורכבת מ-36 דפי קלף, היא כתובה בכתב יד ומאוירת בשוליה בציורים של דמויות אנושיות. להגדה נוסף פיוט שבו כל בית מכיל פִסקה על החיים בגולה ופסקה על ארץ ישראל, שבא לבטא את החיבור לציון. מעתיק ההגדה ובעליה הראשון היה יעקב בן שלמה צרפתי, רופא ומחבר יהודי, שכתבים שלו נשמרו עד ימינו.

מדרום צרפת נדדה ההגדה עד שהגיעה ללייפציג בשנת 1889, שם נרכשה על ידי האספן היהודי אלברט וולף, שעל שמו היא נקראת. ב-1907 העניק וולף את ההגדה במתנה לקהילה היהודית בברלין, שם היא הופקדה למשמרת במוזיאון היהודי. ההגדה נשמרה שם עד 1938, ואז אבדה כאשר הוחרמה על ידי הנאצים בליל הבדולח.

אז התחיל עוד מסע נדודים שלה: היא הועברה לגלאץ שבפולין יחד עם עוד אוצרות יהודיים, ובשנת 1948 הועברה ל"מוסד ההיסטורי היהודי בוורשה". מסע הנדודים מסתבך כאשר בשנת 1984 הושאלה ההגדה לתערוכה בארה"ב ונעלמה (כנראה הועלמה) בדרך חזרה, אך נתגלתה מחדש כעבור כמה שנים כשהוצעה במכירה פומבית בז'נבה. מאבק משפטי בן מספר שנים התנהל סביבה, כשהקונגרס היהודי העולמי, שייצג את הקהילות היהודיות של ברלין, הגיש תביעה נגד המוכרים, שאליה הצטרפה גם ממשלת פולין. אם התביעה תוכתר בהצלחה, הסכימו התובעים, הגדת וולף תימסר לספרייה הלאומית. אחרי שבע שנות מאבק משפטי ושלוש ערכאות משפטיות זכו התובעים, וההגדה הנדירה הועברה מבית המשפט בז'נבה לשגרירות פולין בשוויץ, והובאה אל הספרייה הלאומית בירושלים ב-15.1.97. תמורת ההגדה קיבלה ממשלת פולין במתנה העתק פקסימיליה מהודר של "מחזור וורמס", כתב יד מאויר ומפואר משנת 1272, שהעותק המקורי שלו נמצא בספרייה הלאומית.

המאבקים המשפטיים שליוו את החזרת הספר היוו תקדים בהחזרת נכסי תרבות, שהיו שייכים לפני השואה למוסדות יהודיים, לספרייה הלאומית של העם היהודי.

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים