"פרק שירה": כשברואי האל בוחרים להללו בשירה

הצצה לכתב יד מרתק מן המאה ה-18 המעניק פה לרבים מברואי האל, מהלוויתן שבים ועד השמש שבמרומים וכולל ציורים תואמים של כל ברוא וברוא.

גמל ופיל מהללים את מלך העולם

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

לאורך הדורות האמינו יהודים שאחת הדרכים הבטוחות ביותר להחמיא לבורא עולם היא לפאר ולשבח את ברואיו השונים, ודרכם – את הסדר הקוסמי המופתי שהעמיד האל בעולמו. "פרק שירה", אחת היצירות המוכרות ביותר בספרות העברית, הופכת נוסחה זו על פיה. לא האדם הוא המברך את יצירותיו של האל, אלא יצירותיו של האל הן הפוצחות בשירת ההלל.

 

"רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים"
תחילת פרק שירה עם צפרדע. "מה היא אומרת"?

 

גרסאות רבות ושונות של "פרק שירה" השתמרו ביותר ממאה כתבי יד עבריים, ביניהם גם בגניזת קהיר. הגרסאות המוקדמות ביותר מתוארכות למאה העשירית לספירה. הגרסאות הרבות מתאפיינות בנוסחים שונים של הטקסט, השונים זה מזה בתוכן ההמנונים, היקפם וסדרם.

בספרייה הלאומית שמורה גרסה מיוחדת של יצירה זו. מדובר בכתב יד מרהיב ביופיו שחובר ככל הנראה במחצית המאה השמונה-עשרה (סביבות שנת 1750). בדומה לגרסאות השונות של "פרק שירה", כתב היד השמור בספרייה הוא מסכת אנונימית קצרה הכוללת שירים שונים המובעים ישירות מפיהם של כמה מהמובחרים שבברואי האל: החי על שלל גדליו וצורותיו (ביניהם הלוויתן, הדגים או השרצים), אך גם מפי הצומח (שאר אילנות, תפוח וירקות) ואפילו הדומם (מכוכבי הלכת – השמש והירח, דרך סלעים ונהרות ועד תופעות טבע כמו הלילה והיום או הרוח והברקים). נדמה שאין יצור או תופעה בעולם הטבע שלא עמדו בתור כדי לזכות להלל את גדול היוצרים.

 

הטבע מהלל את אלוהים יתברך

 

על אף שמרבית השירים שמושרים מפי התופעות והברואים לקוחים מפרקי תהילים, וכולם ללא יוצא מן הכלל שאובים מפסוקי התנ"ך, העובדה שיצירה זו האנישה את הברואים השונים הביאה לכך שהקימה על עצמה מבקרים שונים במהלך הדורות. יש שטענו שתוכנה של היצירה גובל במינות וכפירה, ויש שבחרו לפרשהּ בדרכים שונות שהתרחקו (עד כדי ביטול) מקריאת הפשט שלה – יצירה המעניקה פה לברואים אסירי התודה.

שם המעתיק והשנה בה הפיק את כתב היד לא נזכרים בשום מקום בכתב היד השמור בספרייה, אך השוואת כתב ידו של המעתיק עם כתבי יד ידועים אחרים מן המאה ה-18 מגלה כי מדובר ככל הנראה באורי פייבש בן יצחק אייזק סג"ל, סופר סת"ם שפעל תחילה בקהילה המאוחדת של אלטונה (אז תחת השלטון הדני), האמבורג וואנדסבק, ולימים בקופנהאגן.

כתב-היד נתרם לספרייה ע"י יוליוס מרגולינסקי מקופנהגן.

 

כתבה זו מבוססת על הקדמתו של פרופ' מלאכי בית-אריה למהדורת הפקסימיליה של כתב היד השמור בספרייה הלאומית. לפריט בקטלוג לחצו

אתם מוזמנים לעיין במחקר המקיף של פרופ' מלאכי בית-אריה בקישור הבא.

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

כתבות נוספות

עולם שלם של כתבי יד דיגיטיליים מחכים לכם באתר "כתיב"

צפו בסיפורו של מחזור קטלוניה

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה

 

פוט-בול בשבת? עבודה זרה!

"חוגגים" (כמעט) 100 שנה למלחמות היהודים על משחקי הכדורגל בשבת

צילום קבוצתי של מכבי תל אביב 1913

אי שם בשנת 1911 התקבצו חברי אגודת המכבי יפו על החולות שבין נווה-שלום ותל אביב והחלו, כפי שסיפר לימים הוגה רעיון המכביה יוסף יקותיאל, "בועטים בכדור". התיאורים המעטים שנותרו מאותם משחקים ראשונים מלמדים שמשחק הכדורגל היה זר לבני הארץ, והכללים שלו לא תמיד היו ברורים אפילו לשחקנים עצמם. זה לא הפריע לשחקנים ש"בכל שעה פנויה" היו מתאספים על החולות, "מתארגנים לשתי קבוצות ובבגדים שפשטנו מעללינו סימנו שני שערים והיינו משחקים שעות שלמות ללא הפוגה" (הציטוטים לקוחים מתוך: אלבום יובל המכבי יפו-תל-אביב).

כך כנראה היו ממשיכים הנערים לשחק, אלמלא הגיעו ארצה מאלג'יריה האחים עמנואל וראובן גור-אריה שהיו "לא רק בקיאים בחוקי משחק כדור-הרגל, אלא גם שחקנים טובים". הם גם היו אלה שארגנו את הקבוצה הארץ-ישראלית הראשונה, קבוצת מכבי יפו.

ההתחלה המקומית הזאת שוחזרה תוך זמן קצר במקומות נוספים ביישוב וספר חוקים ראשון בכדורגל ראה אור כבר בשנת 1913 ב"הוצאת מכבי". אך את הדחיפה המשמעותית סיפקו הבריטים: עם החלת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, משחק הכדורגל זכה להתמסד וקבוצות כדורגל ערביות, עבריות ובריטיות רבות הוקמו בשנות העשרים לאורכה ולרוחבה של הארץ. שנות העשרים היו גם העשור שבו נוצר הפילוג המוכר לנו עד היום בספורט הישראלי: הפילוג בין אגודת הספורט מכבי לבין האגודה היריבה הפועל.

קבוצת "הפועל" הראשונה הוקמה בחיפה בשנת 1924, ובניגוד לקבוצות ספורט שהוקמו בעשור הקודם – היא מלכתחילה קמה כקבוצת כדורגל, ולא – כפי שהיה נהוג עד אז, כאגודת התעמלות שממנה צמחה מאוחר יותר קבוצת כדורגל.

למרות המתח האדיר שהתקיים בין שתי האגודות היריבות, שהתפרץ מידי פעם בפעם בקטטות במגרשי הכדורגל, הוא לא האריך ימים. עובדה היא שבשנת 1928 הוקמה הליגה הארצית הראשונה שהכילה את קבוצות שתי האגודות. מתח חריף בהרבה נסוב דווקא סביב נושא שונה לחלוטין: משחקים בשבת.

 

כרוז החתום בידיי הרב הראשי לארץ ישראל אברהם יצחק הכהן קוק האוסר על משחק הכדורגל בשבת. הכרוז התפרסם ב-20 במרץ 1931. מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

 

 

"ששחוק כדור הרגל הוא אסור בשבתות וימים טובים איסור מוחלט"

את העדויות הראשונות בעיתונות למשחק כדורגל בשבת אנו מוצאים כבר בתקופת גיבוש המשחק בארץ. ב-10 באפריל 1923, למשל, מופיעה ידיעה קצרה ב"הארץ" המדווחת על משחק הגמר הראשון על גביע ארץ-ישראל לכדורגל בשבת.

משחק הגמר הראשון על גביע ארץ-ישראל לכדורגל המתקיים בשבת, הכתבה התפרסמה בעיתון "הארץ" בתאריך ה-10 באפריל 1923

 

 

בכתבה אחרת, מוקדמת אף יותר, מדווח עיתונו של איתמר בן-אב"י על משחק כדורגל שעתיד להתקיים ביום שבת בפברואר 1920, בטרם הוחלף הממשל הצבאי הבריטי בשלטון המנדט.

 

כדורגל בשבת בין קבוצה משותפת של חברי המכבים מירושלים ויפו והקבוצה הראשונה של הגדוד הארץ ישראל. שימו לב ששמו של הרב קוק נזכר באותו העמוד, אך בהקשר אחר. הכתבה התפרסמה בעיתון 'דאר היום' בתאריך ה-27 בפברואר 1920.

 

כל עוד התקיימו המשחקים בשבת בין קבוצות מעורבות (בריטיות-עבריות או ערביות-עבריות), אנו לא מוצאים בעיתונות העברית הדים למחאה רצינית מצד גורמי הדת ביישוב. אך עם עזיבת מרבית קבוצות הכדורגל הבריטיות בסוף שנות העשרים כתוצאה מרפורמה פנימית של הנציב העליון השני לורד הרברט פלומר החלו קבוצות עבריות לשחק בעיקר בינן לבין עצמן. צעד זה היה גם ככל הנראה המניע להקמת הליגה הארץ-ישראלית לכדורגל בשנת 1928. מעתה נערכו מרבית המשחקים בין קבוצות עבריות – עובדה שהרבנות הראשית של ארץ-ישראל סירבה לקבל.

שימוש בשפה דתית כנגד (כמעט) כל מה שזוהה כחידוש מאיים ביישוב המתפתח לא הייתה תופעה חדשה. כבר ב-10 בינואר 1924 אנו מוצאים כתבה של עיתונאי הארץ, משה סמילנסקי, הזועמת על כך ש"כבוד ה'פוט בול' במקומו מונח. ואף כבודם של אנשי הספורט למינהם… אבל לעשות את ה'פוט בול' לעגל ולהשתחוות לו, לעשות את הספורט ל'תורה' ואף להאמין בה – זוהי עבודה זרה. על הדרך הזאת לא תהיה תפארתנו".

"עבודה זרה", כתבתו של משה סמילנסקי. הכתבה התפרסמה ב-10 בינואר 1924. לחצו על התמונה לכתבה המלאה

 

הביקורת של הרבנות הראשית, ושל העומד בראשה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק – הייתה שונה. הרב קוק מצא לנכון דווקא לשבח את המשחק והמשחקים בו, אך לא את המועד שבו בחרו לשחק אותו.

המודעות והדיווחים בעיתונים אמנם מייצרים תמונה מקוטעת ולא שלמה, אך משכלול שלהם נוכל לקבוע כמה עובדות ברורות: ביום שבת בתאריך כ"ד בתשרי תרצ"א (ה-16 באוקטובר 1930) התקיים משחק כדורגל בירושלים. במהלך המשחק "ניסתה כנופית אנשים להתפרץ אל המגרש בלי כרטיסים, הסדרנים מנעו זאת והפעולה הספורטית נמשכה בלי כל הפרעה".

"רגלי השמועות והידיעות השונות שנפוצו בקהל בקשר להפגנה שנערכה על מגרש המכבי-חשמונאי בירשלם למען הפריע את עריכת הפעולה הספורטית בשבתות", גרסת יוסף יקותיאל איש מכבי לאירועי האלימות. לחצו על התמונה לגודל מלא

 

חקירת העיתונות גילתה כי הפורעים נשלחו בידיי הרבנות הראשית. יוסף יקותיאל מיודענו מספר כי בעקבות המקרה פנו חברי מכבי לרב קוק שהבטיח שמקרים כאלה לא ישנו, והצהיר כי "הוא אינו נוטה לסקנדלים ומתנגד הנהו לפרעוניות".

אותה רוח של פשרה ומתינות הביאה את חברי מכבי להביע בפני הרב "את רגשות-הכבוד וההערצה אשר חברי המכבי בכל אתר ואתר רוחשים לדת ישראל." עוד הבטיחו לו החברים כי להבא "יקחו חברי המכבי על עצמם למנוע כל חלול-שבת בתחום המגרש. כרטיסים ימכרו אך ורק בימות-השבוע, בשבת לא ימכרו כרטיסים ליהודים. לרוכלים וכו' לא תנתן רשות-הכניסה למגרש כמו-כן יאסר העשון בשבת בכל תחום המגרש".

קריאה בין השורות המרגיעות כביכול שפרסם יקותיאל חושפת דווקא את הפער בין שתי תפיסות העולם: הרב קוק אמנם שיבח את השחקנים וטען באזני נציגות מכבי כי "הספורט הוא דבר שבקדושה. התנועה המכבית היא אחד היסודות הכי חשובים בתנועת התחיה שלנו", אך מיהר להבהיר כי "מצד שני אסור לנו לחלל את השבת, שאיפתנו צריכה להיות לעסוק בהתפתחות הגופנית בכל ימות החול, אך לא בשבת!".

לא רק שההחלטות של ועד מכבי עמדו בסתירה לדרישת הרב, אלא גם הדרך שבה בחר יקותיאל לסיים את ההבהרה מאירת עיניים: לאחר שסקר את ההחלטות, ציין כי "על החברים להשתדל ולהוציא את כל הנ"ל בכל תוקף". או במילים אחרות, ללא סנקציות או עונשים למפירים, האכיפה נסמכת על השתדלות החברים עצמם.

סאגת המשחקים בשבת לא נגמרה שם. בלחץ הרבנות הראשית, ניסה הוועד הלאומי לבטל כליל את המשחקים בשבת. הם ככל הנראה בוטלו למספר חודשים, אך כבר ביוני 1931 אנו מוצאים עדויות לחידוש המשחקים בירושלים.

שוב נעמדה הרבנות הראשית על רגליה האחוריות, הפעם כדי להבהיר את עמדתה בשפה נחרצת שאינה מותירה מקום לעמימות. "אגודת ישראל", קבע הכרוז שנתלה ברחבי העיר, "לא הזניחה שום הזדמנות מלהצהיר גלוי שאין היא נכנסת בפשרות על חשבון השבת, והודיעה תמיד שהיהדות החרדית לא תמצא שום ספוק בכל פשרה שהיא כל זמן שהמשחק בפומבי לא יבוטל לגמרי."

"אנחנו הח"מ מתחייבים בזה בתקף שניתן לנו בשם הועד הלאומי לכנסת ישראל לבטל את משחק כדור הרגל בשבת בירשלם ע"י הסתדרות המכבי", הכרוז התקיף שפרסמה הרבנות הראשית עם חידוש המשחקים בשבת. לחצו על התמונה לכרוז המלא

 

חילוקי הדעות הבסיסיים הובילו את הרבנות הראשית ואת אגודת מכבי למסלול של התנגדות חזיתית. כבר באותו החודש, יוני 31', דווח בעיתון 'דאר היום' על מקרה נוסף שזכה לכינוי "מאורע השבת שעברה". לא ברור מה התרחש שם בדיוק, אך אותו מאורע הבהיר לכל העוסקים בדבר שכאן נחוצה התערבות של גורם ענייני יותר מהוועד הלאומי – בתקווה גורם שאצלו השבת לא מתקשרת אל המסורת היהודית ארוכת הדורות.

הוועד הלאומי אובד העצות החליט לפנות ישירות לנציב העליון ולדון אתו על "סידור הסכסוכים". הנציב העליון נענה לבקשה והזמין את הצדדים לישיבת בירור הפשרה. אנו לא יודעים מה הוחלט באותה ישיבה, אך קשה לשער שנמצאה פשרה שסיפקה את שני הצדדים העיקשים. מה שאנחנו כן יודעים, הוא שמשחקי הכדורגל המשיכו להתקיים בשבת, עד ימינו אנו.

 

כתבות נוספות

המתאגרף היהודי-רומני שנאבק בכל כוחו למען מולדתו, רק כדי לגלות שאין הוא רצוי בה עוד

תצלום חטוף בכותל, כדורגל ואימוני אגרוף מאולתרים: כך העבירו כובשי הארץ את ההפוגה בין הקרבות

כשהקומיקאי ה(חצי) אלמוני סיינפלד עשה חלטורות למכביה

האיש שלפני יותר מ-100 שנה מיתג מחדש את העם היהודי

הצצה לכמה מההגדות שישאירו אתכם פעורי פה

סיפור יציאת מצרים הוא ממקורות ההשראה הגדולים ביותר בתולדות עם ישראל. הסיפור, המסופר שוב ושוב בהגדות שנכתבות מזה כאלפיים שנה, עוסק בתקווה לגאולה וליציאה משעבוד לחירות

"שפוך חמתך", הגדת רוטשילד

אוסף ההגדות בספרייה הלאומית הוא האוסף הגדול ביותר בעולם. באוסף הספרייה יש הגדות בכתבי-יד, הגדות בדפוסים נדירים וחדשים, הגדות בשפות רבות, צילומים של הגדות בכתבי-יד, הגדות מסורתיות וכן הגדות לא-מסורתיות מסוגים שונים ומגוונים.

נוסח ההגדה התגבש במשך יותר מאלף שנים. הנוסח המסורתי של ההגדה יציב מזה מאות שנים, והטקסט הוא כבר טקסט קנוני. ההגדות של פסח זכו למהדורות רבות והאמנות היהודית מצאה בהן כר נרחב לביטוי. יחד עם זאת, במאה התשע-עשרה, עם התעוררות התנועה הציונית, החל נוסח ההגדה לשמש כלי לביטוי השאיפות הלאומיות לאור מצבם של היהודים בגולה. הרצון לקיום עצמאי, ליציאה מן הגלות ולשחרור מעוּלם של נוכרים כדי לשוב לארץ-ישראל החלו להופיע בהגדות. האתוס של פסח שימש גם את תנועת הפועלים היהודית שהחלה להתגבש אף היא בשלהי המאה התשע-עשרה. תנועת הפועלים הדגישה את השחרור משעבוד וראתה בו מופת אוניברסאלי למהפכה חברתית ולשחרור של מעמד הפועלים. תנועת העבודה הציונית, שזכתה למעמד בכורה בישוב הארץ-ישראלי ובדור המדינה הראשון, נתנה ביטוי רחב לתפיסות הללו בהגדות הארץ-ישראליות.

אידיאל היציאה מעבדות לחירות, העמידה בקשיים למרות רדיפות מצד צורר מצאו ביטוי טבעי במאבק על הקיום היהודי בשואה ובמלחמת העולם השנייה. ההגדות שראו אור החל בשנות הארבעים של המאה העשרים מבטאות את מצוקת הימים, מהשואה דרך המאבק בשלטון הבריטי, מלחמת העצמאות והעליות ההמוניות בראשית ימי המדינה.

נוסחי ההגדה המודרניים מרחיבים את הנוסח המסורתי ומוסיפים עליו בדרגות שונות של התערבות וחידוש. מצד אחד, הגדות רבות כוללות תוספות, בעיקר בסוף, ומצד שני רבות מהן נתפסות כמסגרת למסרים רעיוניים וגם כמקום להוסיף בו דברים אקטואליים ומשעשעים. התוספות מגוונות, מקטעי שירה עברית ומנגינות מוכרות ועד ליצירות עצמאיות לרוב. הגדות רבות גם אוירו ונוספו להן ציורים פרטי יצירתם של מיטב אמני ישראל.

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות, שירים לפסח, סיפורים על פסח ועוד

הגדת וולף, המאה ה-14

הגדת וולף, הגדה מאוירת, כתובה בכתב-יד, מהמאה ה-14

הגדת וולף, הגדה מאוירת, כתובה בכתב-יד, מהמאה ה-14. בשנת 1938 היא הוחרמה על-ידי הנאצים מידיה של הקהילה היהודית בברלין. ההגדה הועברה לוורשה ובשנת 1984 נעלמה. היא התגלתה שוב בשנת 1989, בז'נבה. רק לאחר מאבק משפטי קשה שארך שבע שנים תמימות היא הוחזרה לפולין ובסופו של דבר נתרמה בידי ראש ממשלת פולין צ'ימושביץ' לידיו של פרופ' ישראל שצמן, מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, בטקס רשמי שנערך בראשות יושב ראש הכנסת דן תיכון. הגדת וולף היא אחת ההגדות העתיקות ביותר הקיימות, היא כתובה על קלף, ככל הנראה נכתבה באוויניון, אך בנוסח שהיה מקובל בצפון צרפת. מעתיק ההגדה ובעליה היה יעקב בן שלמה צרפתי, שכתבים פרי עטו שמורים בידינו עד היום.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

הגדת רוטשילד, 1450

הגדת רוטשילד, מצפון איטליה, משנת 1450 בערך

הגדת רוטשילד, מצפון איטליה, משנת 1450 בערך. ההגדה נקראת "הגדת רוטשילד" כיוון שהייתה בבעלות המשפחה המפורסמת עד 1939. במהלך מלחמת העולם השנייה ההגדה נשדדה על-ידי הנאצים ונעלמה. לאחר המלחמה היא נרכשה על-ידי ד"ר פרד מרפי, בוגר אוניברסיטת ייל, שהוריש אותה לאוניברסיטה בשנת 1948. בשנת 1980 זוהתה ההגדה כרכושה של משפחת רוטשילד והוחזרה לבעליה, שתרמו אותה לספרייה הלאומית. בהגדה היו חסרים שלושה דפים, שכנראה נתלשו עוד לפני רכישתה על-ידי משפחת רוטשילד. לאחרונה התגלו שניים מהדפים במכירה פומבית ונרכשו עבור הספרייה הלאומית בנדיבותם של שני תורמים אלמונים.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

הגדה מ-1480, מוואדי אל חגארה

הגדה מ-1480, מוואדי אל חגארה (Guadalajara), ספרד.

מדובר בהגדה המודפסת הראשונה, עותק יחיד בעולם. נדפסה באותיות מרובעות, לא מנוקדות. ההגדה, שנדפסה 12 שנה לפני גירוש היהודים מספרד היא עדות מיוחדת לרמה הטכנולוגית הגבוהה של הדפוס בקרב יהודי ספרד. עם הגירוש לקחו איתם היהודים את הידע לארצות גלותם באירופה ובאזורי האימפריה העותמאנית, ובכללם צפון-אפריקה.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

פראג, 1526

הגדה מפראג, משנת 1526

הגדה מפראג, משנת 1526. זאת ההגדה המצוירת השלמה הקדומה ביותר. ההגדה כוללת פירוש קצר בשולי הדפים. ההגדה אמנם אינה כוללת את "אחד מי יודע" ואת "חד גדיא", אך היא הטביעה חותם לדורות, שכן ציוריה שימשו דגם לאיורים בהגדות רבות שהודפסו אחריה.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

אמסטרדם, 1695

הגדה מאמסטרדם, משנת 1695

הגדה מאמסטרדם, משנת 1695. ההגדה הראשונה הכוללת פיתוחי נחושת ומפה. פיתוחי הנחושת לציורים הם מעשה ידיו של האמן אברהם בן יעקב הגר. בסוף ההגדה מופיעה מפת ארץ-ישראל, גם היא מפיתוח נחושת. נראה שהמפה משורטטת לפי מפת ארץ כנען של כריסטיאן ון אדריכום (Chrisitan van Adrichom) בן המאה ה-16, שנודע גם במפה שבה ביקש לשחזר את ירושלים וסביבותיה בימי קדם.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

ניו יורק, 1837

הגדה מניו יורק, משנת 1837

הגדה מניו יורק, משנת 1837. זאת ככל הנראה ההגדה הראשונה שהודפסה באמריקה. כוללת תרגום לאנגלית ("לשון ענגלאטירא"), תורגמה על-ידי דוד לוי מלונדון. ההגדה כתובה על פי מנהג יהודי אשכנז ויהודי ספרד. התרגום האנגלי מובא מול העברית, עם הבהרות קטנות. "חד גדיא" ו"אחד מי יודע" אינם מתורגמים לאנגלית.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

ירושלים, 1923

הגדה היתולית מירושלים, משנת תרפ"ג (1923)

הגדה היתולית מירושלים, משנת תרפ"ג (1923). נכתבה על-יד המורה, המתרגם והבלשן קדיש יהודה-לייב סילמן (1937-1880), שהיה ממייסדי תל-אביב ושכונת בית-הכרם בירושלים. ההגדה עוסקת בחיי היישוב העברי בארץ-ישראל ברוח הומוריסטית: החכם הוא הנציב העליון; הרשע הוא הוועד הערבי; התם הוא הישוב הישן ואילו שיודע לשאול הוא הדור הצעיר, "שלא ידבר הרבה אלא יעשה הרבה, יגדל ויאדיר בארץ."

תל-אביב, 1934

הגדה מתל-אביב, משנת 1934

הגדה מתל-אביב, משנת 1934. "הגדת תל-אביב", גרסה פרודית של ההגדה של פסח, מאוירת בידי אריה נבון. יצאה לכבוד יובל 25 שנה להקמת העיר תל-אביב, בפסח תרס"ט (1909). ההגדה מתארת את הווי החיים בעיר העברית הראשונה ומזכירה את האישים המרכזיים בעיר, תוך שילובם בנוסח ההגדה.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

הבריגדה היהודית, 1942

הגדה של "היחידה העברית לתעבורה" (י.ע.ל.), של הבריגדה היהודית בצפון אפריקה, משנת 1942.

הגדה של "היחידה העברית לתעבורה" (י.ע.ל.), של הבריגדה היהודית בצפון אפריקה, משנת 1942. בפסח תש"ב (1942) חנתה היחידה במצרים, לחוף ים סוף. ההגדה מתייחסת לסמליות המיקום ומעלה על נס את תפקידם של חיילי הפלוגה כנציגי הישוב הארץ-ישראלי במלחמה בגרמנים בצפון אפריקה במסגרת הבריגדה היהודית. ההגדה מתייחסת לעמידת הגבורה של חיילי הבריגדה במצור הגרמני על טוברוק בפסח תש"א (1941). לקטעי המסורתיים נוספו קטעי ספרות שונים העוסקים ברובם במלחמה.

השומר הצעיר, 1943

הגדה של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, משנת 1943

הגדה של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, משנת 1943. ההגדה הראשונה שהפיק השומר הצעיר במרוכז עבור כל קיבוצי התנועה. ההגדה מתייחסת לשואה, למלחמת העולם ולמאבק של היישוב העברי בבריטים. ההגדה משקפת את החורבן ואבדן בית ההורים, ואת הצורך להיצמד לבית היחיד שנותר. גם אירועי השעה בעולם ובארץ-ישראל וגם סיפור יציאת מצריים מגויסים בהגדה לאידיאולוגיה התנועתית בדבר מלחמת המעמדות, שחרור משעבוד וערכי החלוציות. "עוד יש תקווה כי ישוב ישראל מבית עבדים וזכה לתקומה באביב העמים". ערך וכתב מרדכי אמיתי, עיטרה הציירת רות שלוס.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

הגדה הפלמ"ח, 1948

הגדה של הגדוד השלישי של הפלמ"ח, משנת 1948

הגדה של הגדוד השלישי של הפלמ"ח, משנת 1948 (תש"ח). הגדוד השלישי של הפלמ"ח פעל בגליל מראשית מלחמת העצמאות.את פסח תש"ח לחם הגדוד בקרב קשה במצודת נבי-יושע. לאחר הפסח כבשו חיילים הגדוד את המצודה. ההגדה נכתבה תחת הרושם שהותירו הקרבות ועוסקת בשבריריות קיומו של היישוב ערב הקמת המדינה, באחד מרגעי המשבר של מלחמת העצמאות.

​לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

כפר שמריהו, 1948

הגדה מכפר שמריהו, משנת 1948

הגדה מכפר שמריהו, משנת 1948 (תש"ח). תוספת מקומית להגדה של פסח, שנכתבה על-ידי תושבי כפר שמריהו, "ייקים" וצאצאיהם המכים על חטא ההתבוללות ומספרים את סיפור כפר שמריהו והתקופה, ובכלל זה את סיפור ראשיתה של מלחמת העצמאות. "בני חורין היינו – אנחנו בני כפר שמריהו של היום – בארץ אשכנז. סוחרים, עורכי דין, רופאים, סופרים ואמנים… אך את כרמנו לא נטרנו, את מחשבות עמנו ואת מנהגיו הזנחנו. בבתי ספר של זרים למדנו. את שפת עמנו לא ידענו ואת ספרי הקודש של עם ישראל שכחנו…"

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

מעלה החמישה, 1948

הגדה ממעלה החמישה, משנת 1948

הגדה ממעלה החמישה, משנת 1948 (תש"ח). ההגדה הוכנה ימים אחדים לאחר תום הקרבות הקשים לכיבוש הקסטל במלחמת העצמאות. בקרבות המרים נטלו חלק לוחמי גדוד הפורצים של הפלמ"ח ממעלה החמישה. רבים מחללי הקרבות נקברו באותם ימים ממש. נוסח ההגדה כולל את רושם האבדות בנפש, וגם מדגיש את הדבקות במאבק להקמת המדינה.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים




הגדות בכתב יד ב-360 מעלות: יציאת מצרים של ההגדות לפסח

בואו למסע של 1,000 שנה בין הגדות של פסח מסביב לעולם - ב-360 מעלות

ביקור בתערוכה של הגדות פסח, שנכתבו ואוירו ביד, שולח אותנו למסע בעקבות קהילות יהודיות מימי הביניים ועד המאה העשרים, ובעקבות הגדות עתיקות שנדדו ועברו "יציאת מצרים" משלהן עד שהגיעו אל הספרייה הלאומית. צפו בכתבי היד העתיקים באמצעת סיור וירטואלי חדשני וקראו על הגלגולים והתלאות שעברו על "הגדת רוטשילד" ו"הגדת וולף" הנדירות.

כשם שהעידן הדיגיטלי לא הכחיד את הדפוס, כך לא הביאה מהפכת הדפוס את מסורת הכתיבה ביד אל סופה. בתצוגה מרהיבה שמוצגת בימים אלו בספרייה הלאומית אנחנו מציגים לקהל הגדות פסח שנכתבו ואוירו ביד, מהמאה השתיים עשרה ועד המאה העשרים. ההגדות מגוללות את סיפורן של קהילות יהודיות המובחנות בלשונותיהן ובסגנונות כתיבתן, בתפיסת עולמן ובשלל הסיבות שהביא את מעתיקיהן למשוך בעט, אך כולן שומרות אמונים לטקסט העתיק, המוכר והאהוב.

בין ההגדות בתערוכה שתיים מיוחדות ביותר. האחת היא הגדת וולף, אחת ההגדות הקדומות שנשתמרו בידינו, שהגיעה מדרום צרפת בסוף המאה ה-14, עברה דרך ברלין, ורשה וז'נבה ונחתה בישראל בסוף המאה ה-20. השנייה היא הגדת רוטשילד, אחת ההגדות היפות והמעוטרות שבאוסף הספרייה, שעשתה מסע ארוך מצפון איטליה באמצע המאה ה-15, לאוניברסיטת ייל באמצע המאה ה-20 ולישראל בסוף המאה ה-20, בעזרת נדבנים אלמונים.​

 

הגדת רוטשילד

הגדת רוטשילד: נכתבה ואוירה בצפון איטליה, בשנת 1450 בערך. מאוירת כנראה על ידי יואל בן שמעון. / Ms. Heb. 4°6130

 

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

 

הגדת רוטשילד נוצרה בסביבות שנת 1450 בצפון איטליה, נכתבה בכתב אשכנזי גותי ואוירה, כנראה, על ידי יואל בן שמעון, שנודע באיוריו מלאי ההומור, ונחשב לגדול המאיירים של ההגדות והספרים היהודים במאה ה-15. בהגדת רוטשילד, הפסוקים הספורים שבהם מוזכרת ירושלים, ובהם "לשנה הבאה בירושלים", עוטרו והוגדלו כדי להעצים את חשיבותה. היא שווה מיליונים אף שהיא לא כרוכה ועדיין חסר בה לפחות דף אחד.

ההגדה קיבלה את שמה משום שעברה מדור לדור במשפחה המפורסמת עד 1939. בזמן מלחמת העולם השנייה שדדו הנאצים את ההגדה, והיא נעלמה. אחרי המלחמה היא הגיעה לידי פרד מרפי, בוגר אוניברסיטת ייל, שקנה אותה באירופה והוריש אותה לאוניברסיטה בשנת 1948.

ב-1980 באוניברסיטת ייל, הסטודנטית ברברה הורביץ והפרופסור ג'יימס מארו זיהו את ההגדה כרכוש משפחת רוטשילד לפי המספר הסידורי 92, שהיה כתוב בשוליה, והתאים למספר בקטלוג של יצירות בבעלות משפחת רוטשילד מלפני השואה. מספר דפים היו חסרים בהגדה של משפחת רוטשילד וגם בעותק בייל, והזיהוי היה ודאי. אוניברסיטת ייל החזירה את ההגדה לבני המשפחה והם תרמו אותה לספרייה הלאומית.

הדפים החסרים נתלשו מההגדה עוד לפני שמשפחת רוטשילד קנתה אותה. בשנת 2007 התמזל מזלה של ההגדה שוב, כשחוקרת האמנות אוולין כהן זיהתה שניים מהדפים במכירה פומבית בצרפת. הדפים נרכשו עבור הספרייה הלאומית וצורפו להגדה שבתערוכה.

 

הגדת וולף, הגדה מאוירת, כתובה בכתב-יד, מהמאה ה-14 / Ms. Heb. 38°7246

 

הגדת וולף נכתבה ככל הנראה באוויניון שבצרפת במאה ה-14, אך לפי נוסח ההגדה הספרדי-פרובאנסאלי, כאשר משולבים בה גם מנהגים מצרפת. היא מורכבת מ-36 דפי קלף, היא כתובה בכתב יד ומאוירת בשוליה בציורים של דמויות אנושיות. להגדה נוסף פיוט שבו כל בית מכיל פִסקה על החיים בגולה ופסקה על ארץ ישראל, שבא לבטא את החיבור לציון. מעתיק ההגדה ובעליה הראשון היה יעקב בן שלמה צרפתי, רופא ומחבר יהודי, שכתבים שלו נשמרו עד ימינו.

מדרום צרפת נדדה ההגדה עד שהגיעה ללייפציג בשנת 1889, שם נרכשה על ידי האספן היהודי אלברט וולף, שעל שמו היא נקראת. ב-1907 העניק וולף את ההגדה במתנה לקהילה היהודית בברלין, שם היא הופקדה למשמרת במוזיאון היהודי. ההגדה נשמרה שם עד 1938, ואז אבדה כאשר הוחרמה על ידי הנאצים בליל הבדולח.

אז התחיל עוד מסע נדודים שלה: היא הועברה לגלאץ שבפולין יחד עם עוד אוצרות יהודיים, ובשנת 1948 הועברה ל"מוסד ההיסטורי היהודי בוורשה". מסע הנדודים מסתבך כאשר בשנת 1984 הושאלה ההגדה לתערוכה בארה"ב ונעלמה (כנראה הועלמה) בדרך חזרה, אך נתגלתה מחדש כעבור כמה שנים כשהוצעה במכירה פומבית בז'נבה. מאבק משפטי בן מספר שנים התנהל סביבה, כשהקונגרס היהודי העולמי, שייצג את הקהילות היהודיות של ברלין, הגיש תביעה נגד המוכרים, שאליה הצטרפה גם ממשלת פולין. אם התביעה תוכתר בהצלחה, הסכימו התובעים, הגדת וולף תימסר לספרייה הלאומית. אחרי שבע שנות מאבק משפטי ושלוש ערכאות משפטיות זכו התובעים, וההגדה הנדירה הועברה מבית המשפט בז'נבה לשגרירות פולין בשוויץ, והובאה אל הספרייה הלאומית בירושלים ב-15.1.97. תמורת ההגדה קיבלה ממשלת פולין במתנה העתק פקסימיליה מהודר של "מחזור וורמס", כתב יד מאויר ומפואר משנת 1272, שהעותק המקורי שלו נמצא בספרייה הלאומית.

המאבקים המשפטיים שליוו את החזרת הספר היוו תקדים בהחזרת נכסי תרבות, שהיו שייכים לפני השואה למוסדות יהודיים, לספרייה הלאומית של העם היהודי.

 

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים