"שפך ה' אש חמתו על גלות ירושלים אשר בספרד"

האגרת של הרב חסדאי קרשקש לחכמי אויניון

גזירות קנ"א, צייר ג'וזף סגרלס. סביבות שנת 1910

מאה ואחת שנים לפני גירוש ספרד, בקיץ שנת ה' קנ"א (1391), "שפך ה' אש חמתו על גלות ירושלים אשר בספרד. ותצא האש מסביליה ותאכל נוה ישראל"

הנוצרים פורעים ופוגעים קשות ביהודי ספרד בפוגרומים שיקבלו מאוחר יותר את השם: "גזירות קנ"א".

מספר חודשים לאחר-מכן, ב-כ' חשוון, ה' קנ"ב, באראגוניה אשר בספרד, ר' חסדאי קרשקש, רב, מנהיג ופילוסוף יהודי, שהיה עד לפרעות ואיבד בהן את בנו יחידו, שולח אגרת לחכמי קהילת אביניון/אויניון, שבצרפת.

מטרת האגרת -בקשה מחכמי הקהילה, שיפנו אל האפיפיור, שיפעל להשקיט את הרוחות.

"יום ר"ח תמוז קנ"א המר והנמהר דרך ה' קשתות האויב על קהילת סביליה רבתי עם שהיו בה כמו ששה או שבעה אלף בעלי בתים הציתו באש שעריה והרגו בה עם רב…"

באגרת קרשקש מתאר את הטבח הנורא שטבחו ביהודים, את חוסר האונים שהביאם למסור את ילדיהם לעבדים למוסלמים, כדי להצילם ממוות. חלק מהם אף המירו את דתם.

הרב משבץ בכתיבתו פסוקים וחצאי פסוקים ממגילת איכה, המתארת את גודל השבר והאסון בעת חורבן המקדש.  ובדרך עקיפה זו, משווה בין חורבן בית המקדש הראשון ובין המאורעות הפוקדים בתקופתו את יהודי ספרד. מבין דבריו מהדהדת הסיבה לפרעות – המשך מתבקש לחורבן המקדש.

" יום שבת אחריו שפך ה' כאש חמתו נאר מקדשו וחלל נזר תורתו היא קהילת ברצלונה אשר הובקעה… ובא מספר ההרוגים כמו מאתיים וחמישים נפשות…רבים קדשו ה' בתוכם בני יחידי חתן שה תמים העליתיהו לעולה…"

במהלך הדורות הועתקה האגרת של קרשקש מספר פעמים. בספרייה נמצא מיקרופילם של כתב יד  מהמאה י"ט. כתב היד המקורי שמור בספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק.

שלושת העמודים הפותחים של אגרת ר' חסדאי קרשקש

בשנת תרט"ו הודפסה מחדש בתוך "ספר שבט יהודה" אשר "חברו החכם הרופא הר"ר שלמה בן וירגא זל"הה." הספר מבטיח לספר על אותן " צרות רעות ורבות שעברו על ישראל בארצות העמים". ניתן להוריד את הספר המלא באתר אוצר החוכמה.

בט' באב נוהגים לומר קינות המספרות את הסיפור של עם ישראל מאז חורבן בית המקדש. בקינות נמצא תיעוד מצמרר על חורבנן של קהילות בארץ ובגולה הטלטלות הקשות ותלאות העם במשך אלפי שנים. הגמרא ביומא ט ע"ב כותבת: בית ראשון חרב בעקבות עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. בית שני נחרב בגלל שנאת חינם. ועל כך אמר האדמו"ר ר' חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ': "בית שני נחרב בשל שנאת חינם, בית שלישי יבנה בזכות אהבת חינם."

שנזכה!

הדפסה מחודשת של האגרת ב"ספר שבט יהודה", מתוך אתר אוצר החוכמה

 

עוד סיפורים על כתבי יד נדירים ומרתקים בקבוצה >> סודות כתבי היד העבריים

כתבות נוספות

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

גלגוליו של ש"ס יעבץ

סיפורו של החיבור שנוצר בתקופה של תהפוכות דתיות, נאסר לפרסום ל-10 שנים, הצליח לשרוד את תלאות היהודים באירופה עד שהגיע ארצה, לספרייה הלאומית בירושלים

גלו עוד על התלמוד: כתבי יד נדירים, סיפורים מיוחדים על התלמוד, כרזות ועוד

בזכות תוכנית "הדף היומי" שייסד הרב מאיר שפירא מלובלין ב-1923, יותר ויותר לומדים מצליחים לסיים את לימוד הש"ס (תלמוד בבלי). אבל גם מי שמצליח ללמוד את כולה, בדרך כלל לא מגיע לנספחים ולפירושים הרבים שבסוף המסכת האחרונה.

בסוף הספר האחרון של רוב הגמרות שלנו מופיעה "אחרית דבר" שנכתבה בידי הנהלת בית הדפוס "האחים והאלמנה רום" בוילנא. שנים ארוכות החזיק בית הדפוס במונופול על הדפוס העברי מטעם השלטון הרוסי, והיה אחד משני בתי הדפוס היהודיים היחידים ברוסיה של אותה התקופה. שש שנים (1886-1880) עמלו בעלי בית הדפוס על הוצאתה לאור של גרסה מושלמת ומהודרת של תלמוד הבבלי. ב"אחרית הדבר" מסופר על העבודה הרבה באיתור הטקסטים מתוך כתבי יד ודפוסים מרחבי העולם, ועל הרבנים והחוקרים הרבים שסייעו להם במלאכה. באחת הפסקאות האחרונות דנים הכותבים בהגהות ובחידושי הרב יעקב עמדין (היעב"ץ).

הרב יעקב ישראל בן צבי אשכנזי, שהיה מגדולי רבני המאה ה-18, נולד באלטונה גרמניה, והיה תקופה קצרה לרבה של העיר עמדין (משם קיבל את שמו). בין השאר, התפרסם הרב בעקבות מאבקיו בשבתאים ובחשודים בשבתאות. הוא פרסם עשרות ספרים במקצועות התורה. את הגהותיו לש"ס כתב לאורך שולי ספרי התלמוד שלו. על הגהות והערות אלו נכתב ב"אחרית דבר": [ההגהות] נעתקו מעצם כתב יד קודשו מגליון הש"ס שלו אשר סידר אותם להדפסה.

כותבי ה"אחרית דבר" מרחיבים ומתארים שעל שער מסכת ברכות של עותק הש"ס שלו, כתב הרב יעקב עמדין תפילה ארוכה: ברכני גם אני אבי שבשמים… בל תמוש ממני ומצאצאי ובני, לדור דורים אהיה אני וזרעי לאות ולמופת בישראל כמשפחות סופרים ומשנים מלמדי תורה ברבים מגדלי תורה ומאדיריה…

 

ניקוד בש"ס יעבץ

 

בהמשך הטקסט שמופיע בדף השער של מסכת ברכות של היעב"ץ הוא מספר שרצונו להדפיס ש"ס חדש עם שורות רחבות ללא ראשי תיבות או קיצורים, ונוסף על כך לנקד את מילות הטקסט – גישה מודרנית בהחלט. חלומו לא התגשם כי על אותו השער מופיע גם מכתב החתום בידי "הצעיר יוסף", האוסר על הדפסת הש"ס ל-10 שנים, כשהכוונה היא לזכות את המדפיס במונופול הדפסת היצירה לתקופה מוגדרת.

הש"ס של הרב יעקב עמדין התגלגל עם הזמן לבית הדפוס "פרופס" של האחים לוויזון באמשטרדם. הרב אליעזר ליפמן פרינץ שהיה מחבר, מוציא לאור ואספן ספרים באמשטרדם, סייע לאחים והאלמנה רום לרכוש את ש"ס היעב"ץ: "קנינו את הש"ס מידיהם [דפוס פרופס] אם אף בדמים יקרים אבל אין ערוך ליקרת ערכו היקר מזהב ומפז רב". הרב שמואל שרגא פייגנזוֹן, שהכין את ספרי האחים והאלמנה רום לדפוס, הטמיע חלקים מהגהות היעב"ץ במסכתות השונות – אבל לא את כולם. במסכת שקלים למשל, לא מופיעות כלל הגהותיו של רב יעקב עמדין.

 

בניין בית דפוס רם של האלמנה והאחים. מקור: תערוכת 'וינה – חיים יהודים עד לשואה ובמהלכה' באתר דעת של מכללת הרצוג

 

ולאן התגלגל אותו ש"ס פרטי של הרב יעקב עמדין?

לפני כמה ימים זכיתי להחזיק חלקים מש"ס הרב יעקב עמדין בידי. כך קרה הדבר.

 

ש"ס יעבץ בצירוף הערות בכתב יד

 

לאחר מותה של האלמנה (דבורה) רום ב-1903, היגרו בניה לארצות הברית. בית הדפוס המשיך לפעול תחת בעלות הברון גינצבורג לזמן מה. בזמן מלחמת העולם הראשונה ריחפה סכנת הסגירה על בית הדפוס, אך הוא הצליח לשרוד את המלחמה והמשיך לפעול ולשגשג בהנהגתם של חיים כהן ונח גורדון. דפוס רום שנפתח בשנה שבה פרצה המהפכה הצרפתית (1789), נסגר עם פלישת הנאצים לווילנא.

בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, קיבלה הספרייה הלאומית בירושלים משלוחים רבים מרחבי אירופה של ספרים שנתרמו לאוספיה. בשנת 1934 קיבלה הספרייה תרומה מיוחדת של כתבי יד מהנהלת בית הדפוס רום בוילנא, מקצתם ספרי דפוס עם הערות כתבי יד בשוליים. בפריטים החשובים הגיע גם הש"ס של הרב יעקב עמדין בדפוס פרנקפורט על המיין (1720). שער מסכת ברכות, שם כתב הרב את תפילותיו ושאיפותיו, חסר. אנחנו יודעים עליו רק בזכות "אחרית דבר" של ש"ס וילנא.

על הכריכה הפנימית של מסכת ברכות מופיע הכיתוב: ש"ס עם הערות ר' יעקב עמדין. המנדב: ר' אברהם יונה רוזנברג, תרצ"ד, תל אביב. הרב רוזנברג היה בקשר עם אנשי דפוס וילנא ונראה שדרכו הגיעו כתבי היד לספרייה. כך תלמוד בבלי שהודפס בפרנקפורט, שימש את היעב"ץ בעמדין או אלטונה, עבר לאמשטרדם, משם לוילנא ולבסוף קבע את מושבו בירושלים.

 

הערת התורם מוילנא

 

כתבות נוספות

הסיפור מאחורי מהדורת התלמוד שכבשה את העולם היהודי בסערה

לתרגם את הגמרא ליידיש מתחת לאפם של הנאצים

הספר של נרצחי השואה חוזר הביתה

מתנות מנזירים ועסקות חליפין על אלכוהול וסיגריות: כך השיגו משוחררי המחנות ספרי תלמוד

 

בן גוריון: התפילה היא הונאה עצמית

ראש הממשלה הראשון חושף: לא מקנא בחיילים המתפללים. הצצה בלעדית אל עולמו הרוחני של בן גוריון

דבר במסע שלקחה אליו התנועה הציונית את חבריה וחברותיה לא היה מובן אליו, ישר, ברור, או מתבקש. כדי להגשים את המציאות העולה על כל דמיון, הייתה צריכה הציונות אנשי דמיונות. את מבוקשה מצאה התנועה הצעירה באישים משיעור קומתם של פינסקר, הרצל ואחד-העם. גם לאחר מותם של אותם אישים המשיכו חברות וחברי התנועה ליצוק תוכן בחזון המדינה היהודית של הרצל, זו שתשמש מרכז רוחני שיהיה אור לגויים לפי אחד-העם.

כשכבר הוקמה המדינה, והחזון שנולד ממילים וממעשה הפך למציאות ומאז לשגרה, המשיכו מנהיגי התנועה שהייתה למדינה לאתגר את אנשי הרוח והמחשבה, הפעם את האינטלקטואלים שהתקבצו באוניברסיטאות החדשות שהוקמו. הם הציגו לפניהם שאלות וקושיות שעוררו החיים היהודיים הריבוניים שחודשו.

דוד בן-גוריון, מדינאי שלא נתקשה להדביק גם לו את תווית איש המחשבה וההגות, דאג להימצא בדיאלוג מתמיד עם מומחים מתחומים שונים. הוא ניהל התכתבות ענפה עם יוצרים, חוקרים ומדענים, הקשיב לדעותיהם על מיני נושאים וליבן את דעותיו שלו על אותם הנושאים. בספרייה הלאומית בירושלים שמורים מכתבים רבים ששלח וקיבל בן-גוריון, ובהם המכתב ששלח לפרופ' שמואל הוגו ברגמן, בנוסף על המכתב שהחזיר לו הפרופסור.

 

העמוד הראשון במכתבו של בן-גוריון. לחצו על התמונה להגדלה

 

בשנת 1960 פנה ראש הממשלה הראשון לפילוסוף ולאיש האקדמיה הישראלית, שמואל הוגו ברגמן, כדי לתהות עימו על חוויה שהתנסה בה לאחרונה. את המכתב לברגמן פותח בן-גוריון בדיון תיאולוגי-פילוסופי בפסוק המקראי "בצלם אלהים ברא אותו". האם אכן נברא האדם בצלם אלוה? בן-גוריון סבר אחרת. הוא אומנם התנגד ל"אתיאיסם" (אתאיזם) וסירב לקבל את ההנחה "שהעולם מורכב מחומרים עיוורים, ואטומים, ואין הגיון ודעת ומשטר בקוסמוס", אך ראה בכל האנשה של האל משום "עבודת אלילים – בגלגולים שונים".

חוסר היכולת שלנו להבין את הקוסמוס ופועלו, גורמת לאדם "לדמות את האין סוף המסתורי (ביטוי זה של הקבלה אולי הכי מתאים להביע את הבלתי נודע העליון והמקיף) לאדם – אין זה אלא גאוותנות נאיבית והתיימרות שחצנית של יצור קטן כלפי 'יוצרו'". את המילה "יוצרו" הכניס בן-גוריון בין מירכאות – דרך להדגיש את חוסר יכולתו של האדם ללכוד את האין-סוף במחשבה או בשפה.

את סוף המכתב מקדיש בן-גוריון לתיאור החוויה שהולידה את הרהורים ששיתף בהם את ברגמן: "וזה אולי משונה שאני כותב דברים אלה במוצאי יום כפור, לאחר שישבתי עם פלוגת צנחנים שערכה תפילת יום הכפורים באחד הצריפים פה (שדה בוקר). כל הערב אתמול וכמעט כל היום עד מעריב היום. הקשבתי לתפילה, הרהרתי בה רבות, הרגשתי הדבקות של המעטים שהאמינו במה שהם אומרים, רחשתי להם כבוד וחיבה – אבל לא נתקנאתי בהם". לדעת בן-גוריון, תפילה אינה דו-שיח בין אדם לבוראו. "יתכן שזה נעים – אבל אין מציאות זו אלא אונאה עצמית".

חודש לאחר מכן, ב-11 בנובמבר, שלח ברגמן את תשובתו והתנצל על האיחור. הוא פנה לראש הממשלה בשמו ("מר בן גוריון") ללא התואר שלו, אך לא שכח להוסיף "הנכבד מאד". ברגמן הגיב בביטול לרעיון שמשה קיבל את התורה בסיני: "ובכל זאת עלי לומר, שבתפיסתי את התורה הנני קרוב יותר לאלה, שיש להם אמונה תמימה זו, מאשר לאלה הרואים את התורה כספר חילוני גרידא ואינם רואים את ההבדל העקרוני, התהומי, בין התורה ובין ספרים חילוניים".

 

המכתב המלא ששלח ברגמן. לחצו על התמונה להגדלה

 

ברגמן טען: "קיימת העובדה היסודית, שישנם כתבים קדושים, היינו כתבים אשר נכתבו תחת השראה מלמעלה, במובן המדויק של המילה (אינספירציה)". בכתבים קדושים אלה כלל ברגמן גם את הברית החדשה, הקוראן והוודות ההודיות. עובדת היות כתבים אלה כתבי קודש אינה מונעת את החובה "לבדוק את הספרים האלה באמצעי הביקורת ההיסטורית-מדעית". עם זאת, ברגמן הכיר בקיומם של עולמות עליונים, "והכתבים הקדושים האלה הם הצנורות החשובים ביותר, אשר דרכם משפיעים העולמות העליונים על התפתחות האדם".

בריאת העולם, כמו העובדה שהאדם נברא בצלם, שייכת לסוג העובדות הנכונות "במובן עילאי-מטאפיסי, אם תרצה לומר: סימבולי". את האל, הסכים ברגמן עם בן שיחו, לא ניתן להבין באמצעים שכליים. ומכאן עלינו "לעמוד בפניו דום ביראת הכבוד".

בחלק האחרון של מכתבו פונה ברגמן להשיב לשאלה שהטרידה את דעתו של "הזקן" – שאלת מהות התפילה. וכך כותב ברגמן: "השאלה, אם התפילה היא דו-שיח או לא, אינה, לפי עניות דעתי, שאלה, שאפשר להכריע אותה על ידי ויכוחים עיוניים. מבחינה עיונית, זאת אומרת מן האספקט החיצוני הנך צודק בודאי באומרך שהמתפלל מדבר עם עצמו. אולם אם זו העובדה בשלמותה, על זה אין המסתכל מן החוץ יכול לאמר מאומה. זוהי שאלה של הנסיון. הנני כאן אמפיריסט ומפני כך הנני מאמין על מה שמעידים המתפללים הגדולים של כל הדתות ושל כל העמים. מי שאומר שאין זו אלא 'אונאה עצמית' דומה לאדם המסתכל בזוג נאהבים ואומר, שהאהבה אינה אלא אונאה עצמית. הוא צודק מבחינה 'אובייקטיבית', חיצונית, ובכל זאת 'עזה כמוות אהבה'".

המאמר מתפרסם לרגל כינוס "ימי התנ"ך" ופתיחת המרכז להעצמת מדעי הרוח בספרייה הלאומית בימים רביעי-חמישי, 4-5/7. הכינוס יעסוק במשמעות ובחשיבות התנ"ך לציבור הישראלי מימי ראשית המדינה ועד ימינו, כפי שהוא בא לידי ביטוי בין השאר בהתכתבות המרתקת שקיימו בן-גוריון וברגמן.

 

תעתיק המכתב המלא של בן-גוריון, הכין ש.ה. ברגמן. לחצו על התמונה להגדלה

 

כתבות נוספות

בן גוריון חושף: אבא שלח לי כסף כדי שאעזוב את ישראל

נגד הזרם: איש הלח"י שהפך לאיש שלום

מנחם בגין: האיש בעל אלף הפרצופים

הצצה לספר המודפס הראשון, הוא תנ"ך גוטנברג

בספרייה הלאומית אין עותק שלם, אך שני עמודים מתוך תנ"ך גוטנברג המקורי שמורים בה. הם יוצגו בכינוס "ימי התנ"ך" ופתיחת המרכז להעצמת מדעי הרוח בספרייה הלאומית בימים רביעי-חמישי, 4-5/7.

על אף שהסינים חתומים על גרסה מוקדמת ומסורבלת יותר, מכבש הדפוס שהמציא יוהאן גוטנברג כבש את אירופה בסערה בשנים ספורות. תחילה הדפיס גוטנברג ניירות יחידים המכילים שירים, משחקים ויצירות קצרצרות. לאחר ששכנע משקיעים לממן את המשך הפיתוח, הוציא בשנת 1455 את המהדורה הראשונה של הספר המודפס הראשון: 180 עותקים של "ספר הספרים" – תנ"ך גוטנברג הידוע.

 

העתק של מכבש הדפוס המקורי של גוטנברג הנמצא באיי ברמודה. מקור: ויקיפדיה

 

המחקר ההיסטורי על אודות המצאת הדפוס מצא עדויות לניסיונות אחרים ומוקדמים יותר להעתקת טקסטים במהירות וביעילות באירופה, אך המצאתו של גוטנברג היא זו שנפוצה ברחבי היבשת, ובסיסה הוא המשמש אותנו גם כיום, בעידן האלקטרוני. בשנת 1500, פחות מחמישים שנים מהדפסת הספר הראשון בהיסטוריה, כבר הודפסו באירופה מיליוני ספרים – חלקם הדפסות של התנ"ך או יצירות שקדמו לדפוס, אחרים חדשים לחלוטין.

את "הביבלייה של גוטנברג", הספר המודפס השלם הראשון, ראוי להכתיר בעוד תואר: יצירת המופת הראשונה בדפוס. מדובר בספר בן 1,286 עמודים הכתוב בלטינית ובאותיות גותיות המועצבות ביד אמן. נלוו לו איורים ואותיות רישיות שגולפו ונצבעו ביד. מתוך 180 העותקים שהדפיס גוטנברג על נייר וקלף, שרדו 49 עותקים. בספרייה הלאומית אין עותק שלם, אך שני עמודים מתוך תנ"ך גוטנברג המקורי שמורים בה.

 

דף בודד מתוך ספר מלכים במהדורת גוטנברג. הספרייה הלאומית

 

המצאת הדפוס שינתה את העולם מן היסוד: היא אפשרה הפצה המונית וחסרת תקדים של ידע מכל הסוגים, סקרנה והפחידה משטרים אוטוריטריים רבים, הייתה אחד הכוחות המניעים מאחורי הרפורמציה, הביאה לקיבוע הנוסח המקובל של התלמוד, תרמה תרומה אדירה להפצת האוריינות והייתה (לדעת חוקרים רבים) הגורם המרכזי לעליית הלאומיות בעידן המודרני.

אתם אומנם קוראים את הכתבה הזאת במסך דיגיטלי, אבל גם היום, כמעט שש מאות שנים אחרי צאת הספר המודפס הראשון – הדפוס רחוק מלהגיד את המילה האחרונה. אותו הדבר ניתן לומר על היצירה הראשונה השלמה שבחר גוטנברג להדפיס: התנ"ך.

 

הכתבה מתפרסמת לרגל כינוס "ימי התנ"ך" ופתיחת המרכז להעצמת מדעי הרוח בספרייה הלאומית בימים רביעי-חמישי, 4-5/7. הכינוס יעסוק במשמעות ובחשיבות התנ"ך לציבור הישראלי מימי ראשית המדינה ועד ימינו. במסגרת האירוע יוצג דף מתנ"ך גוטנברג, הדף הראשון של תרגום התנ"ך מאת מרטין בובר ופרנץ רוזנצוויג, טיוטת עיצובה של עלי גרוס לתנ״ך קאסוטו, וולגטה צרפתית כתובה ומאוירת על קלף פקועה מהמאה ה-13.

 

כתבות נוספות

תגלית: הסיפור מאחורי מהדורת התלמוד שכבשה את העולם היהודי בסערה

האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?

"פרק שירה": כשברואי האל בוחרים להללו בשירה