הצצה לאוצרות השמורים בארכיון דיולה צילצר, הצייר שהתריע על סכנות הפשיזם והנאציזם באירופה
מֶרִי צִילְצֶר, אלמנתו של הצייר היהודי-הונגרי דְּיוּלָה צִילְצֶר (שיש מאייתים את שמו גְּיוּלָה צִילְצֶר), הייתה זו שניהלה את העיזבון של בעלה לאחר מותו בשנת 1969. הארכיון הגיע לספרייה הלאומית ב-2002, שנה לאחר מותה של מרי. החומר העשיר שבארכיון מכיל בין היתר, תעודות אישיות, תצלומים, התכתבות עם אישים שונים, יצירות ספרות, ציורים ואיורים. באמצעות חומר זה נוכל להתחקות אחר חייו ויצירתו של האמן.
מרבית הציורים בארכיון הם ליתוגרפיות. להבדיל מציור, ליתוגרפיה אחת יכולה להתקיים ביותר מעותק מקורי אחד. עשיית שכפולים בעזרת השיטה הליתוגרפית כרוכה במאמץ. לכן, כל השכפולים הם מעשה ידי אותו האומן שהשתמש באותה אבן עליה הוא צייר כדי ליצור את כל השכפולים. לעומת זאת, לרפרודוקציות אין ערך של מקור.
דיולה צילצר נולד ב-1898 בעיר הבירה של הונגריה, בודפשט. צילצר היה צאצא למשפחת אומנים שכללה, בין היתר, את צייר חצר המלך הבווארי אנטל צילצר, את הפסלת היינלקה צילצר ואת הצייר המודרני פרידיש פרנק.
מאז שזכר את עצמו התעניין צילצר בהמצאות טכנולוגיות. אהבותיו הגדולות היו המכונות.
ב-1917, יחד עם עוד שניים מחבריו, טרוצר ומינץ, עבד צילצר לפתח טורפדו נשלט בעזרת גלי רדיו. בזמן המהפכה הרוסית, הצבא הרוסי העמיד מפעל לרשותם של שלושת הצעירים במטרה לבנות את המודל שלהם ולייצרו לשימוש צבאי, אך הרעיון לא יצא לפועל. המודל הפך לפטנט חשאי גרמני ומאוחר יותר שימש כבסיס לחידושים טכנולוגיים, כגון החייגן של מכשירי הטלפונים ומערכת השליטה של טילים שפותחו במדינות אחרות.
בהיותו יהודי, לא יכול היה צילצר להמשיך את לימודיו האקדמיים בהנדסת מכונות עקב הנומרוס קלוזוס. ב-1919 הוא ברח מפני הטרור של לאומנים הונגרים לעיר טְרִיאֶסְטָה שבאיטליה. שם, לצד הנהגת בית חרושת שפתח עם שותפיו, החל לצייר. כתוצאה מכך הלך ללמוד ציור במינכן בבית ספרו של הצייר הגרמני המפורסם האנס הופמן בין השנים 1923-1922.
צילצר, שהצטייד בתעודה מעידה על היותו נוצרי בטריאסטה, שב לבודפשט ונרשם לאקדמיה לאומנויות ב-1924. כשנודע לסגל האקדמי, כי הוא ממוצא יהודי, הודח מהאקדמיה "כחסר כישרון". על אף השפלה זו, פרסם את אוסף הליטוגרפיות שלו בשם "קליידוסקופ" (Kaleidoskop) ב-1924. פרסום זה חולל הצלחה רבה שאפשרה לו לעזוב סופית את הונגריה. הוא חי בפריז בין השנים 1932-1924, שם הוא עבד עבור כתב העת Clarté והעיתון היומי L'Humanité הצרפתיים ששימשו את המפלגה קומוניסטית בצרפת. הוא היה חברו של הסופר והפובליציסט הצרפתי אנדרי ברביוס.
החל מ-1929 יצירותיו של צילצר נושאים אופי אנטי-פשיסטי המופנה כנגד משטריהם של היטלר ושל מוסוליני. ב-1932 הציג בתערוכה באמסטרדם את האלבום "גז" (Gaz), אלבום שכולו מחאה בשימוש בגז כאמצעי לחימה נגד אוכלוסייה אזרחית. באותה שנה, בעקבות ההצלחה, האוסף הוצג גם בארה"ב.
צילצר, אומן סוציאליסט שסבל מאנטישמיות מאז צעירותו, הביע את השקפת עולמו ודעותיו הפוליטיות בציוריו. הוא הקדים את זמנו והציג את זוועות מלחמת עולם הראשונה כאזהרה למלחמה עתידית אליה השלטונות הפשיסטיים עלולים להוביל כבר בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. האלבומים "קליידוסקופ" ו"גז" שפורסמו ב-1924 וב-1932 עוסקים בנושא זה. מעבר לכך, מרשימים ציוריו המבקרים את אכזריותה של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית, כמו ציורי מחנות הריכוז שלו מתחילת שנות השלושים.
מחנות ריכוז הם אינם המצאה של המנגנון הנאצי בגרמניה. המחנות שהקימו הבריטים בדרום אפריקה בזמן מלחמת הבורים שראשיתה בסוף המאה ה-19 ואף הגוּלאַג הרוסי כמערכת עונשין באמצעות עבודת כפייה, קדמו לכך. מחנה הריכוז הראשון בשטחי גרמניה הוקם בדכאו לאחר עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 ונועד למתנגדים לשלטון הנאצי ולאנשים מקבוצות חברתיות לא רצויות, כגון מחוסרי בית, הומוסקסואלים וכו'.
צילצר, שהשתייך לזרם האקספרסיוניסטי, מחה בגלוי ובזעם נגד האידאולוגיה הפשיסטית וקרא להתאגדות נגד האימה הנאצית על ידי פרסום ציורים אלה כבר ב-1933.
ב-1932 צילצר עבר לגור בארה"ב, הוא טייל לאורכה ולרוחבה של מדינתו המאמצת במשך שנה שלמה, והמשיך לצייר.
ב-1939 עבר להוליווד, שם הוא עבד בתעשיית הקולנוע. שם, כמנהל אומנותי, עיצב סטים של סרטים מפורסמים. לצד פעילותו בתחום הקולנועי, הוא המשיך לתרום לפטנטים אחדים, כגון ה-Visi-Recorder, ספר צעצוע לילדים וחניה תת קרקעית עם מקלט.
בתום מלחמת העולם השנייה ביקר צילצר באירופה והסתובב בפריז ובבודפשט עד 1950. ב-1954 הוא עבר למקום מגוריו הסופי, ניו יורק כדי להתמחות בהכנת חיתוכי עץ צבעוניים ושיטות חדשות של הדפסת סטנסילים. בניו יורק הוא עבד עבור רשתות הטלוויזיה NBC ו-Cinerama, המשיך לצייר ולערוך תערוכות פרטיות בין השנים 1960-1963. היו לו גם ניסיונות לכתיבת פרוזה, כגון הנובלה "חף מפשע באמריקה" וכו'.
לאורך חייו הסוערים הכיר והתכתב דיולה צילצר עם אנשי שם רבים מתקופתו, ביניהם הסופר והפובליציסט אפטון סינקלר, הבמאי הצרפתי ז'אן ויגו, הצייר המקסיקני דייגו ריברה והצייר היפני מונקטה שיקו, שחקן הקולנוע גריגורי פק, הסופרים רומן רולן ואיליה ארנבורג, הפסל הרומני קונסטנטין ברינקוש, הפייטן ההונגרי יוז'ף אטילה, אלי ויזל ועוד רבים. גם המדען אלברט איינשטיין זכה לקבל מצילצר עצמו אוסף ציורים. על כן מעיד מכתב התודה שאיינשטיין כתב לאומן בעת תחילת הפלגתו בספינה מבלגיה ב-26.03.1933.
רישומים באתר "My Heritage" מצביעים על כך שדיולה היה נשוי לאירנה פ' קלוג. לאחר גירושיהם הוא התחתן עם מרי (פוקס) פיטייל. מרי פגשה את דיולה בארצות הברית, לשם עברה לאחר מות בעלה הראשון קלמן פיטייל, שנפל במהלך מלחמת העצמאות של ישראל בשנת 1948. מידע זה מבוסס על טניה רובינשטיין-הורוביץ מדיסלדורף, גרמניה. אביה של טניה היה בן דודו של קלמן פיטייל.
הסידור והרישום הקטלוגי של ארכיון דיולה צילצר התאפשרו בעזרת הסיוע הנדיב של קרן ליר.
"המכתב מוחזר לשולח: מועצת היהודים איננה קיימת עוד"
"עַל בַּאבִּי-יָאר אֵין יָד וְאֵין מַצֶּבֶת" – הגרסה הלא מצונזרת בכתב ידו של יבטושנקו
המשורר שחולץ במטוס מיערות הפרטיזנים
תגובות על כתבה זו