רציתי מכבר לכתוב שירים על האנטישמיות, אך הנושא הזה מצא את פתרונו השירי רק כאשר הייתי בקייב וראיתי במו עיני את המראה הנורא. את השיר עצמו כתבתי מיד עם שובי למוסקבה – די מהר, תוך כשעתיים. אותו יום בערב נועדה לי הופעה בפוליטכניקום. סיפרתי על קובה. אחרי כן קראתי, לראשונה בחיי, את באבי יאר.
(מתוך האוטוביוגרפיה של יבטושנקו שיצאה לאור בלונדון ב-1964)
בערב יום הכיפורים תש"ב, 29-30 בספטמבר 1941, נטבחו בפאתי קייב, אוקראינה, קרוב ל-34,000 יהודים תושבי האיזור. היהודים הוצבו קבוצות-קבוצות, ואז שורות חיילים נאצים הכו אותם באכזריות. אחר כך נורו ונפלו אל גיא ההריגה.
היה זה אחד ממבצעי ההרג ההמוני האכזריים ביותר שהתרחשו על אדמת ברית המועצות הכבושה בימי מלחמת העולם השנייה. כ-85,000 בני אדם נוספים נרצחו באותו גיא-הריגה במהלך השנתיים הבאות. בקיץ 1943 ציוו מפקדי האס-אס הגרמנים להעלים כל זכר לזוועה, וגיא ההריגה כוסה בערימות עפר אדירות, שטשטשו כמעט כליל את אשר התרחש שם.
אך את עקבות הטבח המחריד בבאבי יאר אי-אפשר היה למחות כליל: בני משפחותיהם של עשרות אלפי הקרבנות ידעו ולא שכחו; תושבי בירתה של אוקראינה, שהיו בהם גם כאלה ששיתפו פעולה עם המעשה, נצרו בלבם את הבושה. סיפור הטבח תועד, במידת האפשר, אך לא פורסם בהרחבה. הכתם שהטיל הטבח על העם הסובייטי לא נמחה גם עם הניצחון על גרמניה הנאצית. הטבח היה לסוד גלוי, שלא העזו לדבר בו והס מלהזכירו.
עַל בַּאבִּי-יָאר אֵין יָד וְאֵין מַצֶּבֶת.
עָרוּץ תָּלוּל – כִּדְמוּת גּוֹלֵל עַל קֶבֶר.
אֲנִי אֲחוּז-אֵימָה.
ימי ההפשרה של תקופת חרושצ'וב, אחרי נפילת משטרו העריץ של סטלין, איפשרו את הופעתם של קולות חדשים, צעירים, שביקשו לזעוק ולספר על הפשעים שעד אז אסור היה לדבר בהם. אחד מן המשוררים הצעירים והנועזים שכוכבו דרך באותם ימים היה יבגני יבטושנקו, בן לאב גרמני ולאם אוקראינית. בספטמבר 1961 פרסם יבטושנקו בכתב העת הספרותי המרכזי של ברית המועצות, "ליטרטורנאיה גזטה", פואמה תחת הכותרת: "באבי יאר".
בפואמה זו הצליח המשורר לזקק אל תוך שורות שיר זעקה כנגד הרוע, האכזריות וגם האדישות ולהציב, לראשונה בשירה הסובייטית הרוסית, יד לרצח המתועב של רבבות יהודים. השואה, שהיתה עד אז נושא שמיעטו, אפילו חששו לגעת בו בספרות הרוסית בברית המועצות, עלתה לפתע במלוא עוצמתה ועמדה במרכזו של הדיון. "באבי יאר" היכה בתדהמה מיליוני קוראים, שרבים מהם למדו את שורותיו בעל-פה. יבטושנקו, כמעט מיותר לציין, היה לכוכב בן-לילה. השפעתה של פואמה זו חרגה הרבה מעבר לגבולות הקהילה הספרותית של ברית המועצות, וגם הרבה מעבר לגבולותיה של המעצמה שמאחורי מסך הברזל. היא תורגמה לעשרות לשונות, והפכה את "באבי יאר" לאחד מסמליה המייצגים של השואה בעיני רבים.
סביב "באבי יאר" התפתחו פרשיות מרתקות רבות, ובהן פרשת הלחנתה של הפואמה בידי דמיטרי שוסטקוביץ' והצנזורה שהוטלה על ביצוע היצירה. ואולם, אחת מן הפרשיות הפחות ידועות קשורה בעותק גנוז של הפואמה, בכתב ידו של המשורר, אשר שמורה באוסף האוטוגרפים שבספרייה הלאומית בירושלים.
ככל הנראה, בראשית שנות השישים התגלגל למערב אירופה עותק של "באבי יאר", בכתב ידו של יבטושנקו ובחתימת ידו. גלגוליו של כתב יד זה, עד אשר הגיע בסוף 1968 אל בית המכירות הפומביות "סות'ביס" לוטים בערפל – בעידן "המלחמה הקרה" הברחתו של כתב יד זה היתה, יש להניח, קשורה בסכנת חיים של ממש. באותה מכירה פומבית, נרכש כתב היד הנדיר על ידי מר ליאו גרהם, אספן אמיד וציוני נלהב. כמעט מיד לאחר הרכישה, הודיע גרהם כי הוא תורם את כתב היד לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. בינואר 1969 הכריזה העתונות הישראלית בחגיגיות רבה על הגעתו של כתב היד לישראל, וקליטתו בספרייה הלאומית.
כאשר החלו בבחינת כתב היד כאן, בספרייה הלאומית, הסתבר לפתע כי הוא אינו זהה לחלוטין לטקסט המוכר, אשר נדפס. ואולי, דווקא באותו כתב יד יש ביטוי אותנטי יותר לרחשי לבו של יבטושנקו, שחשש מתגובת הצנזורה הסובייטית.
אחד השינויים הבולטים היה הקטע בשיר שבו הוא פונה אל העם הרוסי:
הוֹ, עַם רוּסִי שֶׁלִּי!
יָדַעְתִּי עַד מְאֹד,
כִּי בִּיסוֹדְךָ אַתָּה שׁוֹחֵר אַחְוַת עַמִּים.
אוּלָם תְּכוּפוֹת הָהֵם, שֶׁיְּדֵיהֶם טְמֵאוֹת,
שִׁמְךָ טָהוֹר נָשְׂאוּ בְּצֶלְצְלִים רֵמִים.
יָדַעְתִּי אֶת אַרְצִי, יָדַעְתִּי אֶת טוּבָהּ.
וּמַה שָׁפָל מִזֶּה,
שֶׁבְּלֹא רְתֵת נִימִים,
בַּשֵּׁם "בְּרִית עַם רוּסִי", כִּבְאִצְטְלָה נָאוָה,
נִתְעַטְּפָה בָּפְאֵר סִיעַת אַנְטִישֵמִים.
בגרסה המודפסת, הידועה, פנייה זו מגיעה לאחר תיאור הטבח, אולם בכתב היד היא חסרה. במקום זאת, היא הועברה אל סופה של הפואמה, ושולבה בקריאה אקטואלית כנגד האנטישמיות. בנוסח המודפס העילה לפנייה אל העם הרוסי היא בעבר, בפוגרומים שלפני המהפכה. ואילו המשמעות העולה מנוסח כתב היד היא קריאה אקטואלית לחדול משנאת היהודים, שכן כל עוד זו קיימת, אין טעם לשירת ה"אינטרנציונל".
כאשר הלך לעולמו יבגני יבטושנקו, לפני כחודש ימים, שב ועלה שמה של הפואמה שהנחילה לו תהילת עולם. היו שתהו לאן נעלמו העוז והעוצמה של המשורר הצעיר, שברבות הימים נחלש קולו ולבסוף, בחר בחיי גלות בארצות הברית. אך גםאם לא מימש יבטושנקו את כל ציפיותיהם של שוחרי החירות, הרי שהוא העניק לעולם את אחת מיצירות המופת החשובות ביותר שנכתבו בידי לא-יהודי על השואה.
נמלים וטרנטולות על ענף עץ גויאבה
