וְיָרַדְתָּ מִשָּׁם וּבָאתָ אֶל-תּוֹךְ הַמַּרְתֵּפִים הָאֲפֵלִים,
מְקוֹם נִטְמְאוּ בְּנוֹת עַמְּךָ הַכְּשֵׁרוֹת בֵּין הַכֵּלִים,
אִשָּׁה אִשָּׁה אַחַת תַּחַת שִׁבְעָה שִׁבְעָה עֲרֵלִים,
הַבַּת לְעֵינֵי אִמָּהּ וְהָאֵם לְעֵינֵי בִּתָּהּ,
לִפְנֵי שְׁחִיטָה וּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה וּלְאַחַר שְׁחִיטָה;
וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁש אֶת-הַכֶּסֶת הַמְטֻנֶּפֶת וְאֶת-הַכָּר הַמְאָדָּם,
מִרְבַּץ חֲזִירֵי יַעַר וּמִרְבַּעַת סוּסֵי אָדָם
עִם-קַרְדֹּם מְטַפְטֵף דָּם רוֹתֵחַ בְּיָדָם.
וּרְאֵה גַּם-רְאֵה: בַּאֲפֵלַת אוֹתָהּ זָוִית,
תַּחַת מְדוֹכַת מַצָּה זוֹ וּמֵאֲחוֹרֵי אוֹתָהּ חָבִית,
שָׁכְבוּ בְעָלִים, חֲתָנִים, אַחִים, הֵצִיצוּ מִן-הַחוֹרִים
בְּפַרְפֵּר גְּוִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת תַּחַת בְּשַׂר חֲמוֹרִים,
נֶחֱנָקוֹת בְּטֻמְאָתָן וּמְעַלְּעוֹת דַּם צַוָּארָן,
וּכְחַלֵּק אִישׁ פַּת-בָּגוֹ חִלֵּק מְתֹעָב גּוֹי בְּשָׂרָן –
שָׁכְבוּ בְּבָשְׁתָּן וַיִּרְאוּ – וְלֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ,
וְאֶת-עֵינֵיהֶם לֹא-נִקֵּרוּ וּמִדַּעְתָּם לֹא יָצָאוּ –
וְאוּלַי גַּם-אִישׁ לְנַפְשׁוֹ אָז הִתְפַּלֵּל בִּלְבָבוֹ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל-עוֹלָם, עֲשֵׂה נֵס – וְאֵלַי הָרָעָה לֹא-תָבֹא.
וְאֵלֶּה אֲשֶׁר חָיוּ מִטֻּמְאָתָן וְהֵקִיצוּ מִדָּמָן –
וְהִנֵּה שֻׁקְּצוּ כָּל-חַיֵּיהֶן וְנִטְמָא אוֹר עוֹלָמָן
שִׁקּוּצֵי עוֹלָם, טֻמְאַת גּוּף וָנֶפֶשׁ, מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים –
וְהֵגִיחוּ בַעֲלֵיהֶן מֵחוֹרָם וְרָצוּ בֵית-אֱלֹהִים
וּבֵרְכוּ עַל-הַנִּסִּים שֵׁם אֵל יִשְׁעָם וּמִשְׂגַּבָּם;
וְהַכֹּהֲנִים שֶׁבָּהֶם יֵצְאוּ וְיִשְׁאֲלוּ אֶת רַבָּם:
"רַבִּי! אִשְׁתִּי מָה הִיא? מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה?" –
וְהַכֹּל יָשׁוּב לְמִנְהָגוֹ, וְהַכֹּל יַחֲזֹר לְשׁוּרָה.
(הבית השלישי של הפואמה "בְּעִיר הַהֲרֵגָה" מאת חיים נחמן ביאליק)
ב-6 באפריל 1903 פרצו פרעות קישינב בעקבות עלילת דם על יהודים ברצח נער נוצרי. חיים נחמן ביאליק נתבקש על ידי קבוצת סופרים, לסקר ולתעד את הזוועות ואת עדות הקורבנות. הדוח של ביאליק, הפואמה "בעיר ההרגה", כוללת בתוכה ביקורת חריפה על הקהילה היהודית ועל חוסר האונים. בבית השלישי בפואמה החל ביאליק מפליא בביקורת על חרפתם של היהודים המסתתרים ומתפללים אל מול נשיהם הנאנסות, והעדר הגבורה היהודית עורר את היהודים להגן על עצמם. דברי התוכחה של ביאליק עוררו את היהודים לקחת את הגנתם בידם.
איורו של האמן היהודי-גרמני אפרים משה ליליין: "למתים על קידוש השם בקישינוב"
גבורה
"בשעה שהתהלוכה הגיעה לרחוב בזראנו הטילו פצצה (א באמבע) ברחוב סוראזער, לא הרחק מן התהלוכה. את הפצצה הטילו כוחות ההגנה העצמית היהודית שנוסדו באותה זמן ביד הצעירים היהודים בני הפרולטוריון כדי להגן על השכונה היהודית הענייה מפני פוגרום. לא היה בידם לא אמצעים ולא כוח לעמוד בפני כוחות המשטר החמושים. אך החיילים החמושים והפורעים פחדו לעבור ברחוב סוראזער.
(קטע מתוך ספרו של אברהם שמואל הערשבערג, "פנקס ביאליסטוק")
וכך מעיד הערשבערג על ההגנה שהעניקו יהודים לאחיהם היהודים בעת הפוגרום שהתרחש בעיר, בחודש יוני 1905. כאילו אותם יהודים קראו את עיר ההרגה של ביאליק.
וזה פריט יוצא דופן שנרשם לראשונה בפנקסי הספרייה בשנת 1937. ההערכה היא כי הוא הוא נשלח בעשור הראשון של המאה העשרים לירושלים, בידי ד"ר יוסף חזנוביץ' מביאליסטוק. נשק מאולתר שמורכב ממוט עץ באורך 26 ס"מ, שאליו הוצמד במסמרים קפיץ ברזל ובקצהו גולת פלדה. בקצה המוט הושחלה לולאה של חבל, לשם אחיזה. על מוט העץ נחרט בעברית: "הגנה עצמית ביליסטוק / ה'תרס"ו." ככל הנראה, מעין "פרגול" זה הוכן על ידי קבוצת צעירים מקרב מעמד הפועלים היהודים של ביאליסטוק, ועל-פי המסופר בספר "פנקס ביאליסטוק", באמצעותו הוברחו הפורעים מרחוב היהודים.
כתבות נוספות:
הכדור שנורה במיכאל וייכרט בגטו קראקוב
המכתב האחרון ששלחה חנה סנש לאחיה
היומן מגטו לודז' שנכתב בשוליו של סידור
