"אחרי שהגרמנים גייסו את הנוער היהודי לעבודות כפיה, דבר שנסתיים בתשלום כופר של שבעה מיליוני דראכמות, חשבנו כולנו שהשקט ישרור כבר בקהילתנו האומללה. אך לצערנו לא היה הדבר כך. לפני שתישכח מליבנו צרה אחת, באה אחריה צרה עוד יותר קשה וביום בהיר אחד נתבשרנו שמתכוננים להפקיע את בית העלמין הישן נושן של הקהילה. זו היתה מכה נוראה לכל יהודי העיר, המתים והחיים."
("הפקעת בית העלמין וחורבנו", מאת חיים עזרתי. מתוך הספר הכרך השני של 'זכרון שלוניקי: גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן')
ימיו של בית העלמין היהודי בסלוניקי ארוכים כימיה של הקהילה היהודית בעיר, הגדולה בקהילות יוון שלפני השואה. בסוף המאה החמש-עשרה הגיעו כמה אלפי מגורשי ספרד ופורטוגל אל סלוניקי. אחת הדאגות העיקריות של המגורשים הייתה היכן לקבור את הפליטים שלא שרדו את המסע המפרך. הם קברו את מתיהם בחלקה שהתפתחה עם השנים לבית העלמין היהודי בסלוניקי. בעיני הקהילה היהודית, קדושת בית העלמין לא נפלה מקדושת בתי הכנסת שלהם.
עשרות שנים לפני הכיבוש הנאצים של יוון לטשו תושביה הלא יהודים של סלוניקי את עיניהם אל שטחו של בית העלמין היהודי וביקשו לשנות את ייעודו. כבר במאה התשע-עשרה נעשו ניסיונות להפקיע את האדמה היקרה עליה עמד בית העלמין. בשנת 1886 הוקמה במתחם העתיק גימנסיה טורקית ושמה "חמדיה", אשר הפכה לאחר השגת העצמאות היוונית ל"אוניברסיטה של סלוניקי על שם אריסטו". בשנות השלושים של המאה העשרים שלחה עיריית סלוניקי הודעה רשמית לראשי הקהילה היהודית בדבר החרמת שטח בית העלמין והעברתו לרשות האוניברסיטה המתרחבת. התכנית לא יצאה לפועל, אך איום ההריסה שכנע את הקהילה היהודית להעניק לאוניברסיטה חלק משטחו הלא מנוצל של בית העלמין. היה זה הכיבוש הנאצי שהביא את חורבנו הסופי של בית העלמין.
בית העלמין בסלוניקי לפני החרבתו. ברקע ניתן לראות את 'אוניברסיטת סלוניקי על שם אריסטו'. צפו באלבום המלא
החרבת בית העלמין היהודי: חזרה גנרלית להשמדה
תל חורבות עשוי ממצבות שבורות. צפו באלבום המלא
עם ההשתלטות הנאצית על יוון בשנת 1941 "הרימו ראש כל הארגונים האנטישמיים ולחצו על העיריה להרוס את בית הקברות". היה זה הגזר שהעניק המשטר הנאצי לתושבי סלוניקי כדי לפתות אותם לתמוך בממשל הבובות שהקים. תחילה סחטו השלטונות הגרמניים את בני הקהילה היהודית ודרשו מהם לשלם כופר כספי עצום תמורת שחרור עובדי הכפייה היהודים. בניסיון נואש להשיג את שחרורם, הציעו ראשי הקהילה היהודית חלק משטחו הלא מנוצל של בית העלמין.
האלבום המלא:
לקראת סוף שנת 1942, הוזמנו ראשי הקהילה היהודית לישיבת חירום ובה הובהר להם שמגרשי בית העלמין יופקעו. יהודי המעוניין להוציא את עצמות קרוביו ומכריו כדי לקבור אותם באתר אחר הוזמן לעשות זאת בתיאום עם העירייה. בדצמבר 1942 גייסה עיריית סלוניקי במבצע בזק 3,000 פועלים לביצוע עבודות ההריסה. תוך ימים ספורים נותצו המצבות ונערמו כל עצמות המתים במספר ערימות לא מזוהות. מששמעו על החרבת בית העלמין נהרו יהודים רבים למקום, מרביתם איחרו את המועד. שרידי קרוביהם עורבבו יחד עם המתים האחרים והושלכו מאוחר יותר אל קברי אחים בשטח מרוחק שהקצתה עיריית סלוניקי.
הפגיעה בכבוד המתים ומחיית זכרם היה השלב הראשון בתכנית הנאצית: משהוחרב בית העלמין כליל, עמלו הגרמנים לארגן את משלוחי היהודים החיים אל מחנות ההשמדה. כ-50 אלף מיהודי סלוניקי נרצחו בשואה, הם היוו כ-96 אחוז מיהודי העיר.
קבוצת שורדים יהודים מתאספים לאמירת "קדיש" על המתים. צפו באלבום המלא
עדות לחורבן
העברת מצבות השיש ליעדן החדש. תמונה מסוף המלחמה. צפו באלבום המלא
עם תום מלחמת העולם השנייה שבו לסלוניקי הניצולים, אשר ביקשו לשקם את הקהילה החרבה. אחת מן המשימות שעמדה לנגד עיניהם הייתה לנסות ולשקם את חורבות בית העלמין ולתעד, במידת האפשר, את השרידים שהיוו עדות לקהילה מפוארת שהייתה ואיננה עוד. באמצעים הדלים שעמדו לרשותם, צילמו חברי הקהילה כ-25 תמונות בשחור-לבן, שפותחו במספר עותקים. התצלומים הודבקו על גבי דפי נייר פשוטים שנכרכו כמעין אלבום. במעין קריאה נואשת לעזרה, נשלחו אלבומים אלה אל הרבנים הראשיים בארץ ישראל ואל מספר מנהיגים יהודיים ברחבי העולם. ככל הנראה, בסך-הכל הופקו לא יותר ממניין אלבומים מסוג זה.
התצלומים המרשימים, שאליהם נלוו דוחות מפורטים ומכתבי בקשה לעזרה, הניבו מספר פניות רשמיות לממשלת יוון, שנענו כולן בנימוס – אך ללא תוצאות ממשיות. הפקעת שטחו של בית העלמין הייתה עובדה מוגמרת, ואת ההרס שנעשה לא ניתן היה להשיב. חוקרים מבריטניה ומארצות הברית ניסו, בביקוריהם החטופים בסלוניקי, להציל את שרידי המצבות העתיקות שפוזרו ברחבי העיר, ונוצלו בזמן המלחמה ולאחריה לריצוף רחובותיה של העיר, הקמת בריכת שחייה עבור חיילי הווארמכט ובנייה מחדש של כנסיות יווניות שנפגעו במלחמה.
בריכת השחייה שהקימו רשויות הכיבוש הגרמני לחיילי הוורמאכט. צפו באלבום המלא
בית העלמין העתיק של קהילת סלוניקי היה לקרבן הפיתוח והמודרניזציה של העיר היוונית, בסיוע האנטישמיות והנאציזם. כיובל שנים לאחר ניסיונותיה הראשונים של עיריית סלוניקי להשתלט על המתחם היקר שבמרכז העיר, הושלמה המשימה. אוניברסיטת סלוניקי זכתה לשטח נוסף, וכיום על אדמת בית העלמין שוכנים מבניה. וכך גם השרידים האחרונים שהיו עדיין קיימים בסיום המלחמה נעלמו לעד.
המצבות הגנובות משמשות לריצוף כניסה לבית פרטי. צפו באלבום המלא
בני הקהילה ששרדו את התופת סירבו לקבל את הניסיון הברברי של הנאצים ועוזריהם למחוק את זכרה של קהילת יהודי סלוניקי. מלבד הוצאת אלבום התמונות, בשנת 1974 התפרסם ספר שחיבר הרב מיכאל מולכו, אותו אדם שתרם את האלבום ההיסטורי לספרייה הלאומית כבר בשנת 1949. היה זה ספר מפורט בו ליקט, חשף ופענח בן הקהילה וניצול השואה את "מצבות בית העלמין של יהודי שאלוניקי". בעזרת בני הקהילה הקים הרב מולכו במדינת ישראל את "המכון לחקר יהדות שאלוניקי" הפועל עד היום.
הרב והחוקר מיכאל מולכו בוחן שברי מצבה. תמונה זו הודבקה יחד עם תמונה נוספת לאלבום התמונות. צפו באלבום המלא
השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד
כתבות נוספות:
הילד שניצל מהתופת לומד עברית בפעם הראשונה
עדות מצולמת נדירה מלפני יותר מ-100 שנה: בית הכנסת מעץ שעלה באש זמן קצר אחרי צילומו
הביקור הסודי של אדולף אייכמן בארץ ישראל
עיתונות היסטורית: כשהיטלר הפך לבדיחה