עותק של ההגדה יוצג בספרייה הלאומית במסגרת התערוכה "לשנה הבאה בני חורין" – תערוכת הגדות פסח לא מסורתיות משנות המאבק להקמת המדינה.
ערב מלחמת העולם השנייה שלטה איטליה של מוסוליני בלוב. הקושי לגבש מדיניות קולוניאליסטית תקיפה, והרצון לזכות באהדת גרמניה, הם שהובילו את השלטונות הפשיסטים בלוב לאמץ ולהתאים חלק מחוקי הגזע שחוקקה גרמניה דרך שורה של צווים וחוקים מגבילים ליהודים. אין זה פלא שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה והחמרת צעדי הרדיפה והדיכוי האנטישמיים, צידדו יותר ויותר מבני יהדות לוב בבעלוֹת הברית במלחמה.
העיר בנגזי, שהחליפה מספר ידיים בזמן המלחמה, נכבשה סופית בסוף דצמבר 1942 בידי הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל מונטגומרי. המפגש בין יהודי בנגזי ששרדו את אימת המלחמה והשואה, לבין החיילים היהודים בצבא הבריטי (רובם חיילים ארץ-ישראלים שהתנדבו לצבא הבריטי), מצא את ביטוייו הסמלי בליל הסדר של פסח 1943.
שני מקורות היסטוריים מרתקים מאפשרים לנו לשחזר את המפגש המרגש: הגדת פסח שציירו חיילים מיחידת התעבורה מס' 403 ויחידת הלוגיסטיקה מס' 53 לכבוד ליל הסדר של בנגזי, אליה יש לצרף את היומן הצבאי של הרב אפרים אלימלך אורבך (לימים, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים) שניהל את הטקס מטעם הצבא הבריטי.
כמעט את כל 600 מוזמני הסדר צריך היה להביא ממקום מרוחק: בזמן הלחימה גירשו הגרמנים את יהודי בנגזי למחנות בעיר טריפולי. הם הוחזרו לבתיהם כשהשלימה בריטניה את כיבושה של לוב. נוסף עליהם ועל חיילי היחידות שארגנו את הסדר, הצטרפו לערב החגיגי חיילים קנדים, אמריקנים, בריטים ואוסטרלים ששירתו באזור.
ההכנות לאירוע החגיגי בימי מלחמה הציבה מספר בעיות לוגיסטיות רציניות, כשהגדולה מכולן היא הדפסת מספר עותקים מספק של הגדות. לשם כך החרימו הכותבים והעורכים של ההגדה טפסי מברקים ומסמכים משרדיים של המושל הכללי של לוב, ועל צידם האחורי הדפיסו במכונת כתיבה את ההגדה, ושכפלו במכונת שכפול.
ביומנו מספר הרב אורבך על ההכנות:
"בדיוק בשמונה ורבע נכנסו לאולם. היה זה מחזה נהדר לראות את כל החיילים, מכל השירותים וכמעט מכל חילות האומות הלוחמות, יושבים מסובים ליד השולחנות. על יד שולחן הקצינים ישבו 45 איש ובהם 12 מבני אמריקה. כאשר קמתי וניתן אות הפתיחה, הושלך הס באולם הגדול. פתחתי באנגלית וסיימתי בעברית. ברכתי את האורחים והודיתי למארחים, דיברתי על חג החרות, על השמדת ישראל בגולה ועל התקוות שהחג הזה מפיחן, בעיקר אם זכינו לחוגו במקום שרק לפני שנה גורשו ממנו יהודים וגלו למרחקים וסיימתי בברכה: "כשם שזכינו לחוג את חג החירות השנה על חורבותיה של הקיסרות המתגנדרת והמתרברבת, כך נזכה לחוג בשנה הבאה את חג החירות על הריסותיה של מלכות הזדון והרשעה כולנו מכונסים בארץ אבות הנגאלת והנבנית"."
כמו הטקס הייחודי שעליו ניצח הרב אורבך, גם הגדת בנגזי איננה כתובה בפורמט המסורתי והמוכר לרובנו. היא עוצבה ואוגדה בידי החיילים עצמם כדי לחגוג אירוע מסוים – סדר פסח בעיר המשוחררת בנגזי בשנת 1943. היא נפתחת בתפילה (זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים), וממשיכה בפסקה הארמית "הא לחמא עניא".
משם עוברת ההגדה להקדמה עדכנית הקושרת בין יציאת מצרים לבין השואה שעודנה מתרחשת באירופה, ומסתיימת בקריאה ציונית. וכך, בין השאר, נכתב בהקדמה:
"גדולים ענוייה וצרותיה של אומת ישראל ורבה גבורתה. בכור של עבדות מצרים צורף ועובד ישראל עד היותו לעם, ובדרך מלאת מכשולים וחתחתים דורך עד היום. בכל דור ודור קמו אויבים לכלותו ודור ההווה עלה ברשעותו על כולם.
(…)
נחמה פורתא היתה לנו בימים מרים אלה למראה יהודי לוב שנגאלו. הננו מקווים, כי נהיה בקרוב בין שורות הגואלים את יהודי אירופה נדכאים.
(…)
נחתור לקראת מטרתנו בשניים הדוקות ובעקשנות ללא רתיעה והננו בטוחים כי כשם שעם ישראל ידע להקריב את היקר לו על מזבח המולדת – ולהצליח. כך גם אנו החיילים העברים נזכה לראות בסיומו המוצלח של התפקיד הקדוש המוטל עלינו ולחזות בשיבת עם ישראל לארץ תוחלתו. אמן."
את מלאכת עדכון ההגדה שהתחילה הקדמת החיילים, המשיכו הציורים הפשוטים שמילאו את ההגדה. מתחת לקטע הידוע, "שפוך חמתך על הגויים", הוסיפו החיילים ציור של מטוסי קרב המפציצים יעד לא ידוע. יש להניח שיעד זה מסמל את תבוסתן העתידית של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית.
ההגדה מסתיימת בשתי נבואות/ תקוות לעתיד לבוא: ושבו בנים לגבולם, ובשנה הבאה בירושלים הבנויה.
מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים
פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד
כתבות נוספות
הצצה לכמה מההגדות שישאירו אתכם פעורי פה
