במהלך חופשה משפחתית לשוויץ יחד עם בעלה ושני ילדיהם המשותפים ברברה וקנת', נתקלה רות הנדלר בפסלון פלסטיק של אישה רזה, גבוהה ובלונדינית בשם לילי.
בובת לילי לא נועדה לשמש כצעצוע לילדים, אלא דווקא כחפץ הומוריסטי למבוגרים. המפגש של הנדלר עם לילי הצית את דמיונה של אשת העסקים היהודיה-אמריקנית.
שלוש שנים לאחר טיול זה, יוצרה המהדורה ההמונית הראשונה של בובת הפלסטיק שעיצבה הנדלר. בובה זאת נקראה ברבי, על שם ברברה בתה של הנדלר. ברבות השנים הייתה בובת ברבי, בובת הפלסטיק הראשונה לילדות (וגם לילדים, אסור לשפוט!), לבובה הנמכרת ביותר בעולם.
באוטוביוגרפיה שלה סיפרה הנדלר, בת לזוג מהגרים יהודים מפולין, על הדרך שבה הגתה את הרעיון המצליח:
"היה זה תוצאה של הפעמים הרבות בהן צפיתי בבת שלי ברברה משחקת בבובות נייר עם חברות. הן תמיד התעקשו לשחק עם בובות נייר של נשים מבוגרות. בובות של תינוקות לא עניינו אותן, וגם לא בובות המייצגות ילדות בנות עשר – הגיל של ברברה וחברותיה. רק אז גיליתי משהו חשוב: הן השתמשו בבובות האלה כדי להשליך את החלומות שלהן על עתידן כנשים בוגרות."
המורשת של הנדלר, וכתוצאה מכך גם של ברבי, היא מורשת של העזה ולא מעט חוצפה יהודית מסורתית. בעולם העסקים הגברי כביכול, נאבקה הנדלר לייצר מוצר שילמד ילדות להיות לא רק לקוחות, אלא בראש ובראשונה נשים עצמאיות.
שנים ספורות לאחר יציאתה של ברבי לאוויר העולם, היא זכתה בבן זוג תואם. אם ברבי נקראה על שם בתה של הנדלר, אז ניחשתם נכון – קן נקרא על שם בנה, קנת'.
עשר מועמדות הגיעו לשלב הגמר בתחרות בשנת 1958 והציגו מול השופטות את מיומנותן בבישול, בגיהוץ ובטיפול בתינוקות. בין המועמדות מצאנו גם את מי שתהיה לימים כלת פרס ישראל
נשים שראו עצמן מועמדות לתואר התבקשו למלא שאלון ובו שאלות שונות ומשונות המתייחסות לאופיין ולכישוריהן. כך למשל, נשאלה המועמדת אם בנוסף לעבודתה בתור עקרת בית גם היא עובדת גם מחוץ לבית וגם, אם היא חוזרת לפעמים על אותו תפריט בתוך שבוע אחד.
לא פחות מ-12,000 נשים מילאו את השאלון. 200 מהן נקראו לעלות לשלב הבא – "שלב מעשי" שבו נבחנו בבתיהן. לתחרות הגמר בחיפה נבחרו רק עשר נשים בנות מזל. בישורת האחרונה התבקשו הנשים להפגין את כישוריהן המעשיים בשלל תחומים ביתיים שכללו בין היתר: בישול, כביסה וטיפול בתינוק. השופטות היו מקרב ארגוני הנשים: ויצ"ו וארגון אימהות עובדות ונוספו עליהן גם מורות לתזונה ונשות ציבור.
מטרת התחרות, כפי שסיפרה אחת השופטות הייתה "לתת הרגשה לעקרת הבית שמקצועה חשוב לאין ערוך למשפחה ולחברה כולה וערך רב גם לפיתוח אישיותה".
הזוכות
בתואר "בעלת הבית הישראלית" זכתה הגברת רחל דותן, בת 38 ואם לארבעה ילדים מקרית עמל. דותן זכתה בתנור גז בטקס חגיגי בהיכל העירייה בחיפה.
דרך אגב, מצאנו את דותן בעיתונות ההיסטורית כמה חודשים אחר כך ביום עיון בחיפה כאשר העבירה הרצאה בנושא: "כיצד ליצור אווירה ביתית בחוג המשפחה", כשבסיומה הציגה דותן גם תערוכה שיצרה יחד עם ילדיה. שבוע אחרי התחרות חשפה אחת השופטות מרים שיר כי בין היתר נבחרה דותן בגלל העובדה "שיש לה תחביב והיא קרמיקאית, כלומר התעסקות נוספת מחוץ לטיפול במשק הבית ובילדים. זהו יסוד חשוב כאשר בוחרים אצלנו בעקרת בית מספר 1".
זוכות נוספות:
תושבת אילת ליאן נוח, בת 33 ואם לשלושה ילדים זכתה במקרר.
ז'ולייט תומא, אם לחמישה ילדים מנצרת זכתה בצביעת ביתה.
שולמית אלבז, עולה ממרוקו ותושבת ירושלים זכתה ברדיו. אלבז הייתה אם לשמונה ילדים משלה ובנוסף אימצה ארבעה ילדים!
כעבור כמה שניים השתתפה אלבז בפאנל עיתונאי בנושא ילודה. כאשר נשאלה עד כמה קשה לגדל 12 ילדים, השיבה:
"עם הרבה ילדים קשה? קשה. אבל בלי ילדים – לא קשה? וילד אחד או עשרה, תגידי את – היום נהיה יותר ארוך בשביל ילד אחד? אותו הסיר שאת מבשלת בשביל אחד את מבשלת בשביל תריסר, עוד קצת מים בסיר אז יש בו יותר ברכה!"
אהובה תמיר מתל אביב ואם לשני ילדים זכתה במכונת כביסה.
קרלה לפלהולץ מחיפה ואם לשני ילדים זכתה במיקסר.
עליזה גורן ממושב "שבי ציון" ואם לשלושה ילדים זכתה בסט כלי כסף.
לאה וינר ממושב מולדת ואם לשלושה ילדים זכתה בפנקס חיסכון על סך 500 לירות.
צעירת המתחרות, יהודית אבני בת ה-23 ממבשרת ואם לתאומים זכתה במערכת כלי חרסינה ועגלת הגשה.
מבין הזוכות, שמחנו למצוא את אליס שלוי מירושלים, שזכתה בעשרה ימי נופש. שלוי תהפוך לימים לאחת מחלוצות הפמיניזם בישראל, במשך שנים רבות היא ניהלה את בית הספר הדתי לבנות "פלך" והיא גם הייתה ממקימות שדולת הנשים בישראל. בשנת 2007 זכתה שלוי בפרס ישראל למפעל חיים על תרומתה לחיי החברה והמדינה.
צפורה צברי, אסתר המלכה העברייה השלישית, 1928. צילום: ש' קורבמן, אוסף המוזיאון לתולדות תל-אביב - יפו.
הימים ימי שנות ה-20 בתל אביב. כולם כבר מכירים את נשפי הפורים המוצלחים של המפיק ואושיית התרבות ברוך אגדתי. אך רגע לפני נשף הפורים של 1926, לאגדתי עולה רעיון חדש ומפתיע שישדרג את נשף המסכות שלו: תחרות מלכת יופי! או כפי שהוא כינה אותה – "נשף הבחירות של אסתר המלכה".
וכך דיווח העיתון "דואר היום" ב-29 בינואר 1926: "ביום ט"ז שבט (31 בינואר) יסודר על ידי ברוך אגדתי באולם התערוכה נשף מיוחד במינו שעד עתה לא הייתה דוגמתו בתל אביב. בנשף זה תיבחר 'אסתר המלכה' של נשף פורים – העבריה היפה והטיפוסית מתל אביב. אסתר זו תהיה מלכת נשף הפורים ומלכת התהלוכה שתיערך ברחובות תל אביב בחג הפורים".
וכך נולדה תחרות מלכת היופי הראשונה אי פעם של ארץ ישראל! כל מועמדת הייתה יכולה להחתים 50 אנשים ולהציג את מועמדותה, והמשתתפים בנשף המפואר – הם אלו שיבחרו את מלכת אסתר העבריה! ויש פה גם מעשה אצילי למען המולדת: 50% מההכנסות יופרשו לקרן קיימת לישראל. מי צריך יותר?
התחרות הייתה הצלחה גדולה ונעשתה למסורת של חג הפורים לעוד שנים אחדות. בכל שנה נבחרה מלכה מעדה אחרת – פעם "מלכת אסתר הבוכארית", פעם "מלכת אסתר התימנית", מתוך רצון לתת ייצוג לכלל עדות ישראל. בנוסף, באמצעות התחרות קיווה אגדתי לחבר בין המסורת היהודית של פורים והמגילה, לבין התרבות העברית החדשה – מלכת יופי מהיישוב. על פניו – רעיון מושלם.
ומי זכתה בתואר הנחשק בפעם הראשונה? הזוכה, אישה בשם לילה טשרטקוב, אפילו לא נרשמה לתחרות, אלא פשוט באה למסיבה בתור אורחת, אבל הקהל כל כך התאהב בה שהוא בחר בה לתואר מלכת אסתר.
"היו לה עינים ירוקות שרחצו ברוך ובעדנה, והשערות שענדו זר לראשנה היו שחורות וקורנות", סיפר עליה העיתונאי שסיקר את האירוע, אורי קיסרי. "היא הייתה נושאת את יפיה בגאווה מיוחדת של אשה שצעדיה אינם נוגעים כלל באדמה הפרוזאית. היא הייתה גברת, ובת הצחוק העילאית שלה הייתה יכולה לשנות את מפת העולם. היא הייתה יפה כשמש, יפה כעולמו של הקדוש ברוך הוא".
אבל מכיוון שמדובר ביהודים, מובן שלא כולם התאהבו ברעיון של תחרות מלכת היופי. מכתבים זועמים נשלחו למערכות העיתונים, וכרוזים משמיצים נתלו על לוחות המודעות. חלק מההשמצות היו על רקע דתי, מצד אלה שראו בתחרות עניין חילוני שהגיע מארצות נוכריות, אך השמצות אחרות הגיעו מאנשי רוח שראו בתחרות לא פחות מפגיעה מוסרית בחברה העברית.
"אל תשכחו כי ירידת כבודנו הלאומי נגרמה לנו על ידי הפומביות, הרעשנות, והחגיגיות הנפרזת שעתה שמה אותנו לשמצה בקמינו…", זעקו בכרוז אנשי רוח שראו בתחרות דבר המוריד מקרנו וממוסריותו של הישוב העברי. "אל תשכחו שאנו היינו מקור המוסר שממנו ניזון העולם! שובה אל מקורך בית ישראל! הסירה החרפה מעל עמך וארצך!".
אך כאמור, המתנגדים לא הסתפקו רק בלוחות המודעות להביע בהם את מחאתם. "ומה לאמן אצל נשף, בו יבחר כל הולך בטל ומבלה זמן לריק את היפה בנשי תל אביב להיותה 'אסתר המלכה' בנשף הפורים?", תהה מר ז' דויד במכתב ששלח למערכת דבר ב-1 בפברואר 1926. "היופי – מתנת אלוהים היא לנבחריו, ולא בקלפי ייבחר! וחמישים האחוזים מהכנסות הנשף הנתיתנים לקרן הקיימת – אינם מטהרים אף הם! המוקצה – מוקצה!".
כמה תמונות של מלכות היופי השונות שזכו בתואר "מלכת אסתר":
ברוך אגדתי, שבסך הכל רצה לשמח קצת, נעלב. עד כדי כך נעלב שהוא החליט להילחם על כבוד התחרות שלו, ופרסם כמה שבועות אחרי התחרות הראשונה טור תגובה לאותו טור של הקורא הממורמר ז' דויד שם כתב בין היתר – תחת הכותרת "לכל מטיפי המוסר": "הבחירות אשר סודרו על ידי לאסתר המלכה היו רק מעין הקדמה לנשף הפורים הבא ועל נשף פורים אקווה שגם מטיפי המוסר ואנשי התכלית ב"דבר" ו"בהארץ" לא יקראו לחרם. חושבני, שחטא גדול לא חטאתי בזה, והנני אומר להמשיכו גם בשנים הבאות."
אך הלחץ עבד, וחרם הוטל על התחרות של שנת 1930, מה שהוביל לתגובה של לא פחות מאשר אסתר המלכה בכבודה ובעצמה שהוציאה גם היא כרוז, ובו היא מסנגרת על התחרות על שמה: "בושתי ונכלמתי, בני עמי, כי כן עלה עלה לי. האומנם ניטל עלי לקחת שוב מקל הנדודים בידי? האומנם זה יהיה גמולי על כל הטובה אשר גמלתי לעמי? לא, לא השלמתי עם גורלי. כי רבה אהבתי אליכם ואת יסורי אקבל באהבה!".
מי באמת הלחין את השיר ה"עממי" "ומרדכי יצא"?
"זה כבר לא בשליטתי. זה כבר של כולם. זה לא שלי. שרים את זה בכל העולם וזה הפך לעממי" - סיפורו המפתיע של אחד הלחנים הידועים ביותר של חג הפורים
"ששון ויקר" הוא שמו הרשמי, ובלשון העם הוא מתקרא "ומרדכי יצא". תשעה מופעים שונים מודפסים של השיר "ששון ויקר" ("ומרדכי יצא") אותרו בקטלוג הספרייה שעה שהצלבתי בין המילים "ששון ויקר" או "ומרדכי יצא" ו"נורית הירש".
רוב רובם של הפרסומים מצויים באוסף מאיר נוי לזמר העברי שבמחלקת המוזיקה שבספרייה. ניגשתי אל המדף, מנסה לאתר אחר אחד צבעוני במיוחד, כזה שיוסיף מעט צבע לרשימה שתספר את סיפור היווצרותו של השיר. המוקדם שבהם יצא לאור בשנת 1975 ונכלל בקובץ "שיר לי: סדרת שירים בטלוויזיה הלימודית". בקובץ מופיעות מילות השירים כשהן מעוטרות במסגרת קבועה שחוזרת על עצמה משיר לשיר.
המשכתי לפריט הבא: "100 שירים ראשונים: הספר השני לילדי הגן" שערכו דניאלה גרדוש ותלמה אליגון וצייר דוֹש -הקריקטוריסט והמאייר קריאל גרדוש. לא רע בכלל, אפילו חביב, עם קורטוב של הומור. על כריכת הקובץ השלישי, "שירים קטנים: לחגים ולעונות השנה" נכתב "שירי חג מסדרת הווידאו לגיל הרך". רפרפתי בין שמות השירים שהופיעו בדף התוכן מנסה לאתר את השיר. שיר מס' 28 "ומרדכי יצא", המילים מתוך מגילת אסתר והלחן, כך על פי תוכן העניינים – "עממי".
את השיר "ומרדכי יצא" שמילותיו לקוחות מתוך מגילת אסתר הלחינה נורית הירש בשנת 1970 בעבור תכנית הרדיו המיוחדת לפורים "חור כרפס ותכלת" שהופקה ב"קול ישראל" בראשית שנות השבעים.
תכנית הפורים "חור כרפס ותכלת" שודרה כחלק מסדרת התכניות "דו, רה ומי עוד" שיזמה והפיקה דליה גוטמן. התכנית שודרה ב"קול ישראל" במהלך שנות השבעים ובמסגרתה נוצרו שירים שהפכו ברבות הימים לחלק מפס הקול הישראלי. שירים דוגמת "אליעזר בן יהודה" (למילים מאת ירון לונדון ולחן של מתי כספי), "ששון ויקר" ועוד רבים אחרים הוזמנו במיוחד בעבור תכנית זו.
פניתי אל נורית הירש כדי ללמוד על נסיבות כתיבת השיר: "התבקשתי להלחין את השיר לתכנית הרדיו 'דו, רה ומי עוד' עבור צמד הדודאים. במשך שנים רבות ההקלטה המקורית הופיעה על גבי סרטון לא מסחרי ולמרות זאת פרש השיר כנפיים מפה לאוזן והתפרסם בארץ ובעולם. לפני זמן לא רב יצא אוסף משירי הדודאים והשיר הופיע לראשונה על גבי תקליטור. במסגרת הפרויקט 'שרים מורשת' שמתקיים בבתי ספר יסודיים ברחבי הארץ אני שרה עם התלמידים את השיר. המורים והתלמידים מופתעים בכל פעם מחדש לגלות שהשיר הולחן על-ידי והם אומרים: 'חשבנו שזה שיר עם עתיק'. בקיצור, יש לי הרבה נחת מהשיר בהופעות הרבות בארץ ובעולם…".
שיר נוסף שכתבה הירש והפך גם הוא "עממי" הוא השיר "עושה שלום במרומיו". "'עושה שלום במרומיו' זה לא שיר עם"? שאל יאיר לפיד את נורית הירש במהלך ראיון והיא השיבה: "לא. אני הלחנתי אותו בשנת 1969". לפיד המשיך ושאל "וכשאת אומרת את זה לאנשים הם לא תמיד מופתעים?" והירש השיבה "אני לא אומרת להם את זה. זה כבר לא בשליטתי. זה כבר של כולם. זה לא שלי. שרים את זה בכל העולם וזה הפך לעממי".
שני השירים "ששון ויקר" ו"עושה שלום" שואבים את מילותיהם מהמקורות היהודיים. אפשר שזהו הגורם לייחוס הלחן לקבוצת שירים עממיים חסרי מלחין מוגדר, שהרי טקסטים אלו הם עצמם בבחינת נחלת הכלל.
על הקשר למקורות היהודיים סיפרה נורית הירש: "החוויה היהודית שלי התרחשה בימי ילדותי המוקדמת. גרתי אז בבית סבי וסבתי שהיו יהודים דתיים מחצרו של הרבי מלעלוב. את רוב החגים ביליתי בפנסיון 'וגשל' שבבני ברק. מאוד אהבתי את האווירה הנעימה והחגיגית. הייתי הולכת איתם לבית הכנסת בכל שבת ומועד, ושם התוודעתי לקסם של המוסיקה החזנית. הצלילים שלה ליוו אותי והם שנתנו לי השראה להלחנת 'עושה שלום במרומיו', 'ומרדכי יצא', 'על חומותייך ירושלים' ועוד שירים רבים שנשענים על פסוקים ותכנים מן המקורות".
במגילת אסתר נאמר "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי" (אסתר ב, כב) ואמרו חז"ל במסכת מגילה (טו, א): "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". ואם הבאתי דבר בשם אומרו או לחן מפי יוצרו דייני (אבל זה כבר שייך לחג אחר…).