בגלל שההגדה מדברת על ארבעה בנים, השאלות מנוסחות בלשון זכר, אבל קוראת יקרה – התשובות רלוונטיות לך לא פחות! אז לכבוד החג: בחנו את עצמכם: האם אתם בדרך הנכונה לגן עדן, או שתתחילו להתרגל ללבוש קצר, כי מספרים שחם שם בגיהנום.
אחת ולתמיד: זו הסיבה שאנחנו אוכלים אוזני המן בפורים
למה דווקא אוזנו של המן נבחרה למשימה לשמש השראה למאכל החג?
בוודאי שמתם לב לכך שאוזן המן של חג הפורים הוא לא באמת אוזן וגם לא לגמרי בצורת אוזן, ובעצם על מה ולמה ועל שום מה נבחרה דווקא האוזן לסמל את המן האגגי או להיפך, נבחר הוא לסמל את המאפה המשולש?
המן האגגי, המן הרשע, צורר היהודים, הנבל האכזר שהסית את המלך אחשוורוש כנגד היהודים וביקש להרוג את כל היהודים ב-127 המדינות שבהן משל המלך הפרסי, היה פושע מנוול, רשע מרושע.
בימי קדם רווח מנהג קיצוץ אוזני פושעים. לפי חלק מהפירושים, לכן כתוב במגילה "ופני המן חפו" (אסתר ז' 8), ובמדרש מספרים כי "נכנס המן לבית גנזי המלך כפוף-קומה, אבל וחפוי ראש, אוזניו מקוטפות ועיניו חשוכות…" (מגילה טז).
אבל אולי הסיבה קשורה בכלל ל"פורים וינסנט" בפרנקפורט, ולהמן אחר ולא מוכר. מספרים שבשנת 1615 אופה העוגות וינסנט פטמילך, עמד בראש פוגרום ביהודי פרנקפורט והביא לגירושם מהעיר. חצי שנה נדדו היהודים חסרי כל מחוץ לעירם, עד שפטמילך נאסר והם נקראו לחזור לעיר. פטמילך לא האריך ימים – הוא נידון למוות והוצא להורג בכיכר העיר. יש אומרים שלפני שנערף ראשו – קצצו את אוזניו, ואת היתר אתם יכולים להשלים מדמיונכם. אפשר, אם כן, שמכנים את העוגיות המשולשות שאנו אוכלים בפורים אוזני המן, לא בגלל המן האגגי, אלא בגלל "פורים וינסנט", שאירע בכ' באדר ה'שע"ו – 28 בפברואר 1616, ובגלל המן הגרמני, האופה-הצורר שקם לנו בפרנקפורט שעל נהר מיין.
הסברים אחרים ומפתיעים נוגעים לכובע הקצינים המשולש, כמו זה שחבש נפוליאון, ולאפשרות שכובע דומה היה להָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, בכיר יועצי מלך פרס אחשוורוש. השערה זו סחפה אחריה גלי אפייה של עוגיות משולשות שבאו לבער את הרשע ולתת לנו לנגוס בו משְׁלֹשָה קְצָווֹת.
הסבר אחר מציע שמנהג אכילת "אוזני המן" הוא מנהג שאול מן הנוצרים, שנהגו לאכול ב"יום ששי הטוב", יום ששי שלפני הפסחא, עוגיות משולשות וממולאות הקרויות "אוזני יהודה". היה זה כדי לציין את היום שבו מסר יהודה איש קריות את ישוע הנוצרי. ייתכן שהיהודים החליטו לאמץ את המנהג ולעשות "ונהפוך הוא", לציין את מות המן במאפה משולש שייאכל לא ביום אבל אלא ביום טוב – ביום חג הפורים.
השארנו מקום בבטן לעוד הסבר – והוא סיפור "ארנקי המן". "האמנטאשה", "הָאמְנְטָאשְׁן", "ארנקי המן" או "כיסי המן" הם מאפים משולשים וממולאים פרג. לפניהם היו פשוט קרעפלעך ממולאים ואז באו ה"טאש" שהוא כיס והפרג שנקרא בגרמנית וביידיש "מון" (Mohn) – ונשמע די דומה להמן, מה שעשה את הצירוף למושלם.
דרך אגב את השם העברי "אוזני המן" להאמנטאשן קבע באופן רשמי "ועד הלשון העברית" בחודש ינואר של שנת 1912:
יש וריאציות שונות להכנת אוזני המן. הן נבדלות מארץ לארץ ומקהילה לקהילה, ומאחורי כל מתכון כמובן, סיפור משלו.
בגירסת יהודי בוהמיה, למשל, המילוי איננו פרג אלא ריבת שזיפים הנקראת פובידל, על שום הצלתם של יהודי העיר יונגבונצלאו ב-1731 ב"פורים קטן", כאשר שמועה זדונית הופצה על החנווני דוד ברנדייס, כאילו מכר ריבת שזיפים מורעלת למשפחה נוצרית. הנוצרים המקומיים ביקשו לעשות שפטים בו וביהודי המקום, אך משהובהר שהריבה יצאה מחנותו של החנווני כשהיא טעימה וטרייה וטובה ומשהתברר שהנוצרי שאכל ממנה היה חולה שחפת ומת מהמחלה, נחשף דבר העלילה ונמנע אסון. (לפי ספר המועדים, כרך ו').
אין זה משנה מה מילוי אוזן ההמן שלכם ואין זה משנה מה הרכב הבצק, חשוב שהמאפה יעבור לישה, הרתחה, אפייה, טיגון, נגיסה ובליעה וכל מה שעוד עולה בדעתם, כך שתוכלו להילחם ברשע ולהשמיד אותו במו ידכם ובמו פיכם.
עם הגעתו המיוחלת של חודש אדר בשנת תרצ"ב (1932), החלו מתקבצים בתל אביב ה"עולים לרגל" מכל קצוות הארץ כדי לחזות בפלא השנתי: קרנבל פורים הגדול.
הם נבלעו יחד עם שאר התיירים מחו"ל בבתי המלון ובאכסניות, בבתי קרובים ורחוקים, מחכים לשעת השין. גם רחובות העיר התכוננו מבעוד מועד עם תחפושות מתאימות: רחוב אלנבי שינה שמו לרחוב "שושן הבירה", בן יהודה אימץ זמנית את השם הקליט "ומדבר כלשון כלשון עמו" ורחובות ראשיים וצדדיים נוספים אימצו מגוון שמות ממגילת אסתר.
ההתלהבות הייתה בשיאה. הזאטוטים חיממו את הרעשנים, הנערים טענו את אקדחי הצעצוע, אחרוני ההורים כבר מילאו את משלוחי המנות בכל טוב והחצוצרות המסורתיות הונחו על גגות הבתים ורק חיכו לבשר על תחילת החגיגות. קשה לחשוב על רגע מתאים פחות להכרזה של "הועדה למפעלי פורים" של עיירית תל אביב: לעצור הכל ולהחליף את שם החגיגות – הקרנבל – בשם עברי למהדרין.
תחרות שמות
"מה עושים?" טיפסה שאלה עיקשת אחת מעל גלי התרעומת. "מי יהיה זה שיחליט על השם החדש?" נדחפה חברתה לדיון השוצף. היות שלא היה בנמצא תקדים מתאים, החליטה הוועדה המכובדת לקבל הצעות לשם עברי חדש. אולי מחשש שכל האירוע יסתיים בקטטה המונית, הסמיכה הוועדה לצורך המשימה ועדה של סופרים, כדי שתברור מכל ההצעות את השם המנצח. כל אישה ואיש מן היישוב הורשו להגיש את רעיונותיהם, לזוכים הוצע פרס אטרקטיבי במיוחד: סדרת ספרים!
מה גדולה הייתה ודאי הפתעת הוועדה כשגילתה בתיבת ההצעות 220 שמות אפשריים. בשעה שהרחובות התמלאו בנערים חמושים באקדחי צעצוע שלופים, בחנה הוועדה את השמות והכריזה במהרה על השם המנצח: "עדלאידע" (עד-דלא-ידע). וזוהי ההודעה הרשמית עם נימוקי השופטים המכובדים:
"כל אוזן שומעת תצרום"
מה שנשמע לנו כיום כמו השם הטבעי של קרנבל הפורים, התקבל בלא מעט לעג מצד הסאטיריקנים ביישוב. אביגדור המאירי הקדיש חלק מרכזי בעיתונו הסאטירי – "הקומקום", ללעג לשם החדש: "ועדת הקארנבאל תל-אביב תרצ"ב מבקשת את הקהל הנכבד להבליג על טעמו הטוב ולהשתמש בשם <עדלידע> בלי כל בחילה."
והנה כמה קטעים ממכתבים למערכת שנשלחו לאחר פרסום השם:
"טובי סופרנו כאבו וילדו את.. "עדלידע"! . קשה מאוד להתרגל לשם הזה. למי שיש לו בפיו שיניים כואבות, רחמנא ליצלן, אינני מיעץ אפילו להתחיל להתרגל לזה! השאר לנו 'עדלידע' בבחינת נר חנוכה: לראותם בלבד ולא להשתמש בה!"
(כמעט) כל ישראלי או ישראלית נתקלו בשאלה הזו: כיצד שורדים את המעבר החד מאזרח לחייל? כיצד הופכים מיחיד עצמאי וחופשי לחבר בצוות, מחלקה, יחידה, פלוגה וגדוד גדולים ממך – שנסמכים עלייך?
(כמעט) כל ישראלי או ישראלית כבר שמעו לא מעט קלישאות בדרך: קח את זה בקלות, שמור על עצמך, זה רק משחק, אתה תתרגל מהר.
(כמעט) כל ישראלי או ישראלית גילו שצריך יותר מזה. גם המערכת הקולטת ידעה זאת – כבר בשנים הראשונות להקמתה. אחרת, למה לה להנפיק ספרון קצרצר אך ממצה בשם "כדאי לדעת: מדריך למגויס החדש" שחולק לראשונה למגויסי שנת 1953.
הפנקס בן 31 העמודים חגג זה מכבר את יום הולדתו ה-64, וייתכן בהחלט שפנקס עכשווי יכיל דגשים אחרים, אך סקירה שטחית שלו מגלה שהחוויה הבסיסית – אותו מעבר חד מאזרח לחייל – מקפלת בתוכה מספר אתגרים על-זמניים.
לפני כל העניינים הטכניים, נפתח הפנקס במילת המפתח של כל צבא באשר הוא: משמעת. או כפי שמנסח זאת הפנקס: "כדי להיות חיל טוב ומצליח יהיה עליך להסתגל לארח חיים שונה מזה שהיית רגיל בו עד כה: המשמעת הצבאית מחיבת אותך למלא בקפדנות אחר חקי הצבא ולהשמע לכל פקדותיהם והוראותיהם של המפקדים לדרגותיהם: יהיה עליך לפעל לפי הכללים האחידים של הנהג הצבאי: ויהיה עליך לחיות ולפעל בצותא עם חילים-חברים רבים אשר עדין אינך מכירם."
כפי שמגלה כל מצטרף חדש למערכת, חובת ההסתגלות מוטלת עליו, ומיד. הדרישה נחרצת, ועם זאת, היא מבוטאת לא פעם במילים חיוביות דוגמת שיתוף פעולה, התגברות על חבלי קליטה. כפי שמלמד הקטע הבא, העניין כולו נח על כתפיו של המתגייס הטרי: "הצלחתך להסתגל במהירות לחיי הצבא תלויה קדם כל ברצונך הטוב, במדת נכונתך ללמוד בשקידה, בשאיפתך למלא בצורה הטובה ביותר כל דבר שיטל עליך, ובנאמנותך."
מה כל הדיבורים האלה על משמעת?
לאחר שהוסדר שלב זה (אל דאגה, המילה משמעת תככב לא רק בפנקס, אלא לכל אורך שירותך הצבאי), אפשר לעבור לתהליך החיול עצמו.
קביעת מספר אישי ("למד אותו בעל פה. המספר האישי הוא חלק משמו של החיל"), הוצאת תעודות צבאיות (פנקס שרות ופנקס תשלומים), צילום ("דאג להיות מגולח, מסורק ומסדר"), ומבחן מקצועי הם רק חלק קטן מיומו הראשון של המגויס. עליו לעבור גם תספורת צבאית, לבקר אצל החיט כדי לוודא מידות בגדיו ונעליו ולאסוף את ציודו האישי.
הצצה לתהליך החיול
כבר באותם ימי התבוססות והקמה (שהם גם, כזכור, ימי הצנע בארץ) הכיר הצבא במצבים מיוחדים של חייליו החדשים: יש מהם המפרנסים את משפחותיהם או שנישאו טרם גיוסם ועתה מותירים את האישה בבית. לשם כך נקבעו "תקנות לפיהן זכאים במקרים מסוימים חלק ממשפחת החיל לתשלום חדי במשך כל תקופת שרות החובה של המגויס". בנוסף, נפתחו חנויות שקם למשפחות החיילים – בהם זכאים בני משפחתך "לקנות מנות מזון ומצרכים אחרים" במחירים מופחתים.
בניגוד גמור להיום, התקיים טקס ההשבעה לצה"ל בסיום תפקיד החיול ובטרם גילה החייל היכן יוצב. "היחידה תסתדר כשכל החילים לבושים בצורה נאה ומסדרת".
בסוף תהליך החיול מגיע טקס ההשבעה לצה"ל
בתום החיול, יעבור החייל המושבע למסלול המיון.
אם פעם, לפני ההתמקצעות של הצבאות המודרניים "למדו כל החילים לשאת סוג אחד של נשק ולהשתמש בו – ודי היה להם בזה. התפתחות תורת המלחמה. שכלול ורבוי סוגי הנשק בתקופה האחרונה עשו את תפקידו של החיל כיום למגון ומרכב הרבה יותר", היות ש"בצבא של ימינו יש מאות סוגים של תפקידים", צה"ל אמון להציב כל מגויס במקום המתאים לו – אך מעל הכל, לפי צורכי הצבא. המיון מתבסס על בדיקות שנזהה גם בימינו: בדיקה רפואית, מבחן פסיכוטכני, מבחן עברית ומבחן מקצועי. עתה יש לצה"ל תמונה ברורה לגבי המגויס, "מי אתה, מה עשית בעבר ומה אתה מסגל לעשות בצבא".
שיחה עם קצין מיון תוביל את החייל בדרך הנכונה, ו"במדה שתשמיע באזניו דברים של טעם המבססים על שקול רציני, יקדיש קצין המיון תשומת לב למשאלתך ויביאה בחשבון בשעת קביעת המלצתו". אז כמו היום, מומלץ לכל חייל בריא ואמיץ "לשרת בתפקיד המקנה לנושאו כבוד מיחד – התנדב לאחד מתפקידי הלחימה המיחדים".
כך או כך, תהליך המיון שהחל בבסיס הקליטה, מאפשר למגויס הטרי להיפגש עם נציגי החיילות השונים ולהבין מהם על תנאי הקבלה ועל המשימות שיצטרך לבצע בתפקידו החדש – מעין מנילה צבאית פנים אל פנים.
חיילות צה"ל הצעיר
עכשיו, משקיבל את ההצבה הייחודית שלו – והוא יודע היכן תשרת ובאיזה תפקיד, רשאי המגויס הטרי שלנו לראות עצמו חייל נאמן וממושמע בצבא ההגנה לישראל.