בואו לטוס בספינת האוויר "שוורץ"

המסמכים שמספרים את סיפורו של הממציא היהודי הנשכח של הצפלין

ספינת האוויר של דוד שוורץ

דוד שוורץ נולד בקאסטנהלי שבהונגריה בשנת 1850. כשהתבגר, עסק למחייתו בסחר עצים בקרואטיה. הייתה לו משיכה לטכנולוגיה, ובעזרת הסקרנות והידע הרב שצבר עמל על שיפור מכונות לכריתת עצים. לאחר שהתגלגל לידיו ספר בנושא מכניקה, נפתח בפני סוחר העצים עולם חדש של תוכניות, חישובים מדעיים והמצאות.

אחד מחלומותיו של שוורץ היה להמציא מכונה שתאפשר לאדם להגיע לשחקים. הוא דימה בראשו מכונת תעופה הניתנת לשליטה ולניווט ליעד מבוקש. כדורים פורחים היו תלויים ברוחות כדי לכוון אותם, דבר שפגע קשות ביכולת של המטיס לנווט את הכדור הפורח כרצונו. אבל במחצית השנייה של המאה ה-19 נעשו מספר ניסיונות לפתח כדור פורח או ספינת אוויר ניתנים לניווט. נעשו ניסויים בגז, קיטור, דלק ומנוע חשמלי.

 

דוד ומלאניה שוורץ

 

שוורץ הבין שספינות האוויר הללו היו קטנות וקלות מדי. הוא טען שיש לבנות את כלי הטיס החדש בצורה יציבה ומחומרים חזקים יותר, טענה שזיכתה אותו בלעג מצידם של ממציאים אחרים. זה לא עצר אותו. שוורץ צירף מספר עקרונות יחד כדי להרכיב דגם מוצלח יותר מזה שנעשה עד אז. המעטפת (הבלון) הייתה עשויה מאלומיניום והיה לה שלד פנימי ממתכת.

ב-1890 פנה שוורץ למשרד ההגנה האוסטרי כדי לעניין את אנשיו בתוכניותיו, אך הצעתו נדחתה. הנספח הצבאי הרוסי בוינה דווקא התעניין ברעיון, ושוורץ החליט לפנות לרוסיה.

הוא עבד בסנט פטרסבורג במשך שנתיים. בעיות חמורות בתהליך מילוי המעטפת בגז עיכבו את התקדמות הפיתוח. שני הצדדים הסתכסכו והוצא צו מאסר נגד שוורץ. הוא ברח לברלין.

בברלין חבר שוורץ אל מנהל מפעל אלמיניום בשם קרל ברג. גם בברלין העבודה הייתה איטית והתקציבים הלכו ונגמרו. מה ששינה את התמונה עבור שוורץ היה העניין הרב שהביע שר המלחמה הפרוסי. הוא הציע את שדה האימונים טמפלהוף שמחוץ לברלין. בנוסף לכך, זכה שוורץ למימון נוסף – הפעם מהמדינה הגרמנית. ב-1896 ספינת האוויר שלו כבר עמדה מוכנה, אך הייתה בעיה להשיג גז באיכות המתאימה הנדרשת להעלאה.

ספינת האוויר של שוורץ

שוורץ נסע לוינה בתחילת 1897 ולאחר זמן קצר התבשר על השגת הגז המתאים לספינת האוויר שלו. הוא קיבל מברק נוסף ממשרד המלחמה, בו נודע לו על תוכניות לטיסת מבחן בנוכחות הקיסר וויליאם השני. אם יצליח הניסוי, המדינה תרכוש ממנו את הפטנט. הבשורה המשמחת הייתה קשה מדי עבור שוורץ שסבל מבריאות ירודה. הוא מת מהתקף לב כשהמברק עדיין בידו.

אלמנתו של שוורץ, מלאניה, התאמצה להוציא את המצאת בעלה לעולם. במשך קרוב לשנה היא חיפשה טייס ניסוי שיהיה מוכן להסתכן בטיסת ספינת האוויר הנסיונית. רק בנובמבר הסכים מכונאי צבאי גרמני, ארנסט ינגלס, להטיס את המכונה החדשה. מזג האוויר היה גרוע ובכל זאת נעשתה טיסת המבחן. ספינת האוויר עלתה לגובה 100 מטר והמשיכה להמריא. היא עברה מעל בתי ברלין אבל אז התנתקה חגורת המנוע מהפרופלור. הטייס שחרר חלק מהגז כדי להחזיר את הספינה לקרקע, אך היא התהפכה והתרסקה. במזל יצא הטייס ללא פגע.

 

ספינת האוויר לאחר ההתרסקות

 

בימים שלאחר מכן הגיעה ההתייחסות התקשורתית לניסוי. היו טענות רבות שדגמו של שוורץ לא ראוי לטיסה. אחרים טענו שהוא דווקא היה מוצלח, והיה פשוט צריך להגן יותר על רצועות המנוע מפני רוחות. מלאניה שוורץ ניסתה למכור את התוכניות למשרד המלחמה האוסטרי, אבל הם כבר לא היו מעוניינים.

הרוזן פרדיננד פון צפלין, גנרל משוחרר, מהנדס וחובב אווירונאוטיקה היה בין הצופים בניסוי הכושל. הוא דווקא התרשם מהניסוי וניסה לצרף אליו את קרל ברג לעבודה בחברה לייצור ספינת אוויר שהקים. ברג היה כבול בחוזה מול משפחת שוורץ ולא יכול היה לשתף פעולה וידע ללא ויתור המשפחה.

לפי כתבה בעיתון דאר היום, יום שלישי, ה-15 במאי 1928, צפלין נפגש פעמים רבות עם מאלניה שוורץ, שמע על פרטי התוכניות ואף עיין בהם. לפי מה ששמע ולמד, הוא בנה ספינת אוויר משל עצמו. כותב המאמר כנראה לא ידע זאת אך צפלין החליט לרכוש ממשפחת שוורץ את הזכויות על התוכנית, את כל הרישומים ואת שיתוף פעולתו של קרל ברג.

לחצו על התמונה לכתבה המלאה שפורסמה ב"דאר היום,, 15 במאי, 1928

החוזה בין צפלין לאלמנתו ויתומיו של דוד שוורץ נחתם ב-10 בפברואר 1898. לפי ההסכם, על צפלין היה לשלם 15,000 מרק במספר תשלומים.

 

החוזה בין צפלין לאלמנתו ויתומיו של דוד שוורץ

 

עם הזמן נשכח, בכוונה או שלא בכוונה, שמו של הממציא המקורי דוד שוורץ. ספינות האוויר שבנה ושכלל צפלין נקראו על שמו של הרוזן.

בסוף שנות ה-30 נודע לאברהם שבדרון על מסמכי החוזה שבין צפלין למשפחת שוורץ הנמצאים אצל סוחר בשוויץ. שבדרון התפרסם בזכות האוסף העצום של אוטוגרפים ופורטרטים שאסף ותרם לבית הספרים הלאומי. הוא המשיך לאסוף כתבי יד ופריטים מיוחדים עבור הספרייה גם לאחר מכן, והבין את החשיבות בהשגת החוזה של צפלין עבור הספרייה. הסכום שדרש הסוחר השוויצרי היה גבוה מדי. הוא פנה לגורמים שונים לבקשת המימון ולבסוף קיבל תקציב הולם מפנחס רוטנברג נשיא הועד הלאומי.

החוזה נמצא כיום בארכיון הספרייה הלאומית ועימו מספר מסמכים נוספים. ביניהם נמצאת חשבונית ששלח מר הס, סוחר העתיקות מברן, לשבדרון, על סך 50 ליר"ש בתוספת 2.5 לירות דמי טיפול.

נוסף גם מכתב ממנו בו הוא מודה לשבדרון על הצ'ק שקיבל ומביע את שמחתו על שהמסמכים הגיעו ליעדם. הוא מוסיף שלצערו לא הצליח לברר יותר על מקורותיו של המסמך.

כיום ספינות האוויר נקשרות בתודעה לרוזן צפלין. כמאה ועשרים שנה אחרי, ספינות אוויר לעתים עדיין מכונות צפלינים. שמו של דוד שוורץ נשכח, ורק מעט חוקרים יודעים על קשריו להמצאה האווירית החשובה.

בהונגריה, ארץ הולדתו, לא שכחו ובשנת 1948 ולאחר מכן ב-1967 הנפיקו בול לכבודו.

 

 

עיריית קאסטנהלי, כפר הולדתו של דוד שוורץ, הרימה לכבודו שלט זכרון על הבית שבו הוא נולד.

שבדרון כתב בסיכומו את האירועים כי "הכנפיים שהעלו גנרל גרמני לשחקים, הומצאו על ידי מוחו של יהודי."

תודה לחיה מאיר-הר מנהלת אוסף אדלשטיין בספרייה הלאומית על עזרתה בתרגום החומר הגרמני.

 

כתבות נוספות

הארי פוטר ואבן היהודים

התכתבות חידתית בין אלברט איינשטיין למשפטן מבני ברק

אחת ולתמיד: האם סילבסטר היה אנטישמי?

 




דניאל ליפסון

דניאל ישמח לעזור לכם לנווט בין מאגרי המידע, הקטלוגים המקוונים והפרויקטים הדיגיטליים השונים בחיפוש אחר מבוקשכם בספרייה הלאומית. תחביבים: גילוי אוצרות, הפתעות וסודות בנבכי האוספים. מילתו האהובה (באנגלית), serendipity היא הערך המוסף לעבודה המאתגרת בספרייה.

לכתבות נוספות של דניאל ליפסון >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו