בואו לטוס בספינת האוויר "שוורץ"

המסמכים שמספרים את סיפורו של הממציא היהודי הנשכח של הצפלין

ספינת האוויר של דוד שוורץ

דוד שוורץ נולד בקאסטנהלי שבהונגריה בשנת 1850. כשהתבגר, עסק למחייתו בסחר עצים בקרואטיה. הייתה לו משיכה לטכנולוגיה, ובעזרת הסקרנות והידע הרב שצבר עמל על שיפור מכונות לכריתת עצים. לאחר שהתגלגל לידיו ספר בנושא מכניקה, נפתח בפני סוחר העצים עולם חדש של תוכניות, חישובים מדעיים והמצאות.

אחד מחלומותיו של שוורץ היה להמציא מכונה שתאפשר לאדם להגיע לשחקים. הוא דימה בראשו מכונת תעופה הניתנת לשליטה ולניווט ליעד מבוקש. כדורים פורחים היו תלויים ברוחות כדי לכוון אותם, דבר שפגע קשות ביכולת של המטיס לנווט את הכדור הפורח כרצונו. אבל במחצית השנייה של המאה ה-19 נעשו מספר ניסיונות לפתח כדור פורח או ספינת אוויר ניתנים לניווט. נעשו ניסויים בגז, קיטור, דלק ומנוע חשמלי.

 

דוד ומלאניה שוורץ

 

שוורץ הבין שספינות האוויר הללו היו קטנות וקלות מדי. הוא טען שיש לבנות את כלי הטיס החדש בצורה יציבה ומחומרים חזקים יותר, טענה שזיכתה אותו בלעג מצידם של ממציאים אחרים. זה לא עצר אותו. שוורץ צירף מספר עקרונות יחד כדי להרכיב דגם מוצלח יותר מזה שנעשה עד אז. המעטפת (הבלון) הייתה עשויה מאלומיניום והיה לה שלד פנימי ממתכת.

ב-1890 פנה שוורץ למשרד ההגנה האוסטרי כדי לעניין את אנשיו בתוכניותיו, אך הצעתו נדחתה. הנספח הצבאי הרוסי בוינה דווקא התעניין ברעיון, ושוורץ החליט לפנות לרוסיה.

הוא עבד בסנט פטרסבורג במשך שנתיים. בעיות חמורות בתהליך מילוי המעטפת בגז עיכבו את התקדמות הפיתוח. שני הצדדים הסתכסכו והוצא צו מאסר נגד שוורץ. הוא ברח לברלין.

בברלין חבר שוורץ אל מנהל מפעל אלמיניום בשם קרל ברג. גם בברלין העבודה הייתה איטית והתקציבים הלכו ונגמרו. מה ששינה את התמונה עבור שוורץ היה העניין הרב שהביע שר המלחמה הפרוסי. הוא הציע את שדה האימונים טמפלהוף שמחוץ לברלין. בנוסף לכך, זכה שוורץ למימון נוסף – הפעם מהמדינה הגרמנית. ב-1896 ספינת האוויר שלו כבר עמדה מוכנה, אך הייתה בעיה להשיג גז באיכות המתאימה הנדרשת להעלאה.

ספינת האוויר של שוורץ

שוורץ נסע לוינה בתחילת 1897 ולאחר זמן קצר התבשר על השגת הגז המתאים לספינת האוויר שלו. הוא קיבל מברק נוסף ממשרד המלחמה, בו נודע לו על תוכניות לטיסת מבחן בנוכחות הקיסר וויליאם השני. אם יצליח הניסוי, המדינה תרכוש ממנו את הפטנט. הבשורה המשמחת הייתה קשה מדי עבור שוורץ שסבל מבריאות ירודה. הוא מת מהתקף לב כשהמברק עדיין בידו.

אלמנתו של שוורץ, מלאניה, התאמצה להוציא את המצאת בעלה לעולם. במשך קרוב לשנה היא חיפשה טייס ניסוי שיהיה מוכן להסתכן בטיסת ספינת האוויר הנסיונית. רק בנובמבר הסכים מכונאי צבאי גרמני, ארנסט ינגלס, להטיס את המכונה החדשה. מזג האוויר היה גרוע ובכל זאת נעשתה טיסת המבחן. ספינת האוויר עלתה לגובה 100 מטר והמשיכה להמריא. היא עברה מעל בתי ברלין אבל אז התנתקה חגורת המנוע מהפרופלור. הטייס שחרר חלק מהגז כדי להחזיר את הספינה לקרקע, אך היא התהפכה והתרסקה. במזל יצא הטייס ללא פגע.

 

ספינת האוויר לאחר ההתרסקות

 

בימים שלאחר מכן הגיעה ההתייחסות התקשורתית לניסוי. היו טענות רבות שדגמו של שוורץ לא ראוי לטיסה. אחרים טענו שהוא דווקא היה מוצלח, והיה פשוט צריך להגן יותר על רצועות המנוע מפני רוחות. מלאניה שוורץ ניסתה למכור את התוכניות למשרד המלחמה האוסטרי, אבל הם כבר לא היו מעוניינים.

הרוזן פרדיננד פון צפלין, גנרל משוחרר, מהנדס וחובב אווירונאוטיקה היה בין הצופים בניסוי הכושל. הוא דווקא התרשם מהניסוי וניסה לצרף אליו את קרל ברג לעבודה בחברה לייצור ספינת אוויר שהקים. ברג היה כבול בחוזה מול משפחת שוורץ ולא יכול היה לשתף פעולה וידע ללא ויתור המשפחה.

לפי כתבה בעיתון דאר היום, יום שלישי, ה-15 במאי 1928, צפלין נפגש פעמים רבות עם מאלניה שוורץ, שמע על פרטי התוכניות ואף עיין בהם. לפי מה ששמע ולמד, הוא בנה ספינת אוויר משל עצמו. כותב המאמר כנראה לא ידע זאת אך צפלין החליט לרכוש ממשפחת שוורץ את הזכויות על התוכנית, את כל הרישומים ואת שיתוף פעולתו של קרל ברג.

לחצו על התמונה לכתבה המלאה שפורסמה ב"דאר היום,, 15 במאי, 1928

החוזה בין צפלין לאלמנתו ויתומיו של דוד שוורץ נחתם ב-10 בפברואר 1898. לפי ההסכם, על צפלין היה לשלם 15,000 מרק במספר תשלומים.

 

החוזה בין צפלין לאלמנתו ויתומיו של דוד שוורץ

 

עם הזמן נשכח, בכוונה או שלא בכוונה, שמו של הממציא המקורי דוד שוורץ. ספינות האוויר שבנה ושכלל צפלין נקראו על שמו של הרוזן.

בסוף שנות ה-30 נודע לאברהם שבדרון על מסמכי החוזה שבין צפלין למשפחת שוורץ הנמצאים אצל סוחר בשוויץ. שבדרון התפרסם בזכות האוסף העצום של אוטוגרפים ופורטרטים שאסף ותרם לבית הספרים הלאומי. הוא המשיך לאסוף כתבי יד ופריטים מיוחדים עבור הספרייה גם לאחר מכן, והבין את החשיבות בהשגת החוזה של צפלין עבור הספרייה. הסכום שדרש הסוחר השוויצרי היה גבוה מדי. הוא פנה לגורמים שונים לבקשת המימון ולבסוף קיבל תקציב הולם מפנחס רוטנברג נשיא הועד הלאומי.

החוזה נמצא כיום בארכיון הספרייה הלאומית ועימו מספר מסמכים נוספים. ביניהם נמצאת חשבונית ששלח מר הס, סוחר העתיקות מברן, לשבדרון, על סך 50 ליר"ש בתוספת 2.5 לירות דמי טיפול.

נוסף גם מכתב ממנו בו הוא מודה לשבדרון על הצ'ק שקיבל ומביע את שמחתו על שהמסמכים הגיעו ליעדם. הוא מוסיף שלצערו לא הצליח לברר יותר על מקורותיו של המסמך.

כיום ספינות האוויר נקשרות בתודעה לרוזן צפלין. כמאה ועשרים שנה אחרי, ספינות אוויר לעתים עדיין מכונות צפלינים. שמו של דוד שוורץ נשכח, ורק מעט חוקרים יודעים על קשריו להמצאה האווירית החשובה.

בהונגריה, ארץ הולדתו, לא שכחו ובשנת 1948 ולאחר מכן ב-1967 הנפיקו בול לכבודו.

 

 

עיריית קאסטנהלי, כפר הולדתו של דוד שוורץ, הרימה לכבודו שלט זכרון על הבית שבו הוא נולד.

שבדרון כתב בסיכומו את האירועים כי "הכנפיים שהעלו גנרל גרמני לשחקים, הומצאו על ידי מוחו של יהודי."

תודה לחיה מאיר-הר מנהלת אוסף אדלשטיין בספרייה הלאומית על עזרתה בתרגום החומר הגרמני.

 

כתבות נוספות

הארי פוטר ואבן היהודים

התכתבות חידתית בין אלברט איינשטיין למשפטן מבני ברק

אחת ולתמיד: האם סילבסטר היה אנטישמי?

 




הכירו את "הגדת בנגזי": הגדת הפסח שחוגגת את שחרור יהודי לוב מידי הנאצים

הצצה אל הההגדה שחיברו חיילים עבריים בצבא הבריטי לכבוד ליל סדר בעיר בנגזי שבלוב, שנת 1943

עותק של ההגדה יוצג בספרייה הלאומית במסגרת התערוכה "לשנה הבאה בני חורין" – תערוכת הגדות פסח לא מסורתיות משנות המאבק להקמת המדינה.

 

ערב מלחמת העולם השנייה שלטה איטליה של מוסוליני בלוב. הקושי לגבש מדיניות קולוניאליסטית תקיפה, והרצון לזכות באהדת גרמניה, הם שהובילו את השלטונות הפשיסטים בלוב לאמץ ולהתאים חלק מחוקי הגזע שחוקקה גרמניה דרך שורה של צווים וחוקים מגבילים ליהודים. אין זה פלא שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה והחמרת צעדי הרדיפה והדיכוי האנטישמיים, צידדו יותר ויותר מבני יהדות לוב בבעלוֹת הברית במלחמה.

העיר בנגזי, שהחליפה מספר ידיים בזמן המלחמה, נכבשה סופית בסוף דצמבר 1942 בידי הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל מונטגומרי. המפגש בין יהודי בנגזי ששרדו את אימת המלחמה והשואה, לבין החיילים היהודים בצבא הבריטי (רובם חיילים ארץ-ישראלים שהתנדבו לצבא הבריטי), מצא את ביטוייו הסמלי בליל הסדר של פסח 1943.

שני מקורות היסטוריים מרתקים מאפשרים לנו לשחזר את המפגש המרגש: הגדת פסח שציירו חיילים מיחידת התעבורה מס' 403 ויחידת הלוגיסטיקה מס' 53 לכבוד ליל הסדר של בנגזי, אליה יש לצרף את היומן הצבאי של הרב אפרים אלימלך אורבך (לימים, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים) שניהל את הטקס מטעם הצבא הבריטי.

"אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", המסר הציוני בהגדה לא טשטש את המסר

 

כנגד ארבעה בנים

 

כמעט את כל 600 מוזמני הסדר צריך היה להביא ממקום מרוחק: בזמן הלחימה גירשו הגרמנים את יהודי בנגזי למחנות בעיר טריפולי. הם הוחזרו לבתיהם כשהשלימה בריטניה את כיבושה של לוב. נוסף עליהם ועל חיילי היחידות שארגנו את הסדר, הצטרפו לערב החגיגי חיילים קנדים, אמריקנים, בריטים ואוסטרלים ששירתו באזור.

ההכנות לאירוע החגיגי בימי מלחמה הציבה מספר בעיות לוגיסטיות רציניות, כשהגדולה מכולן היא הדפסת מספר עותקים מספק של הגדות. לשם כך החרימו הכותבים והעורכים של ההגדה טפסי מברקים ומסמכים משרדיים של המושל הכללי של לוב, ועל צידם האחורי הדפיסו במכונת כתיבה את ההגדה, ושכפלו במכונת שכפול.

משמאל – שיר הלל לאביב, מימין – נייר רשמי של "ממשלת לוב" הפשיסטית

 

ביומנו מספר הרב אורבך על ההכנות:

"בדיוק בשמונה ורבע נכנסו לאולם. היה זה מחזה נהדר לראות את כל החיילים, מכל השירותים וכמעט מכל חילות האומות הלוחמות, יושבים מסובים ליד השולחנות. על יד שולחן הקצינים ישבו 45 איש ובהם 12 מבני אמריקה. כאשר קמתי וניתן אות הפתיחה, הושלך הס באולם הגדול. פתחתי באנגלית וסיימתי בעברית. ברכתי את האורחים והודיתי למארחים, דיברתי על חג החרות, על השמדת ישראל בגולה ועל התקוות שהחג הזה מפיחן, בעיקר אם זכינו לחוגו במקום שרק לפני שנה גורשו ממנו יהודים וגלו למרחקים וסיימתי בברכה: "כשם שזכינו לחוג את חג החירות השנה על חורבותיה של הקיסרות המתגנדרת והמתרברבת, כך נזכה לחוג בשנה הבאה את חג החירות על הריסותיה של מלכות הזדון והרשעה כולנו מכונסים בארץ אבות הנגאלת והנבנית"."

 

אפרים אלימלך אורבך במדי קפטן של הצבא הבריטי, התמונה לקוחה מתוך הספר "רשימות בימי מלחמה: מיומנו של רב ארץ-ישראלי בצבא הבריטי" מאת אפרים אלימלך אורבך (הוצאת משרד הביטחון)

כמו הטקס הייחודי שעליו ניצח הרב אורבך, גם הגדת בנגזי איננה כתובה בפורמט המסורתי והמוכר לרובנו. היא עוצבה ואוגדה בידי החיילים עצמם כדי לחגוג אירוע מסוים – סדר פסח בעיר המשוחררת בנגזי בשנת 1943. היא נפתחת בתפילה (זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים), וממשיכה בפסקה הארמית "הא לחמא עניא".

 

הא לחמא עניא

 

משם עוברת ההגדה להקדמה עדכנית הקושרת בין יציאת מצרים לבין השואה שעודנה מתרחשת באירופה, ומסתיימת בקריאה ציונית. וכך, בין השאר, נכתב בהקדמה:

"גדולים ענוייה וצרותיה של אומת ישראל ורבה גבורתה. בכור של עבדות מצרים צורף ועובד ישראל עד היותו לעם, ובדרך מלאת מכשולים וחתחתים דורך עד היום. בכל דור ודור קמו אויבים לכלותו ודור ההווה עלה ברשעותו על כולם.

(…)

נחמה פורתא היתה לנו בימים מרים אלה למראה יהודי לוב שנגאלו. הננו מקווים, כי נהיה בקרוב בין שורות הגואלים את יהודי אירופה נדכאים.

(…)

נחתור לקראת מטרתנו בשניים הדוקות ובעקשנות ללא רתיעה והננו בטוחים כי כשם שעם ישראל ידע להקריב את היקר לו על מזבח המולדת – ולהצליח. כך גם אנו החיילים העברים נזכה לראות בסיומו המוצלח של התפקיד הקדוש המוטל עלינו ולחזות בשיבת עם ישראל לארץ תוחלתו. אמן."

 

הקדמה שחיברו החיילים העבריים עבור ליל הסדר של 1943

את מלאכת עדכון ההגדה שהתחילה הקדמת החיילים, המשיכו הציורים הפשוטים שמילאו את ההגדה. מתחת לקטע הידוע, "שפוך חמתך על הגויים", הוסיפו החיילים ציור של מטוסי קרב המפציצים יעד לא ידוע. יש להניח שיעד זה מסמל את תבוסתן העתידית של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית.

שפוך פצצותיך על הגויים

 

ההגדה מסתיימת בשתי נבואות/ תקוות לעתיד לבוא: ושבו בנים לגבולם, ובשנה הבאה בירושלים הבנויה.

ושבו בנים לגבולם

 

ושבו בנים לגבולות הארץ המובטחת, הגדת בנגזי

 

 

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 

כתבות נוספות

הצצה לכמה מההגדות שישאירו אתכם פעורי פה

הגדות בכתב יד ב-360 מעלות: יציאת מצרים של ההגדות לפסח

זה הזמן לגלות: מי מארבעת הבנים אתה?

חשיפה: התכתבות חידתית בין אלברט איינשטיין למשפטן מבני ברק

"אני לא מתמטיקאי ולא פיזיקאי. אבל למרות זאת גיליתי שיטה פילוסופית פנטסטית שאני עומד לפרסם בזמן הקרוב תחת הכותרת 'ההיגיון שבעולם'."

אלברט איינשטיין במהלך הרצאה בווינה, שנת 1921

הפעם הראשונה שבה נתקל פרופ' איינשטיין בשם ד"ר אליעזר גולדווסר הייתה בשנת 1947, כשקיבל את המכתב הראשון מד"ר גולדווסר אל תיבת הדואר שלו במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון. קריאת השורות הראשונות ודאי הספיקה כדי להדליק נורת אזהרה ראשונה. "עוד מכתב של פיזיקאי חובב", אפשר שאמר לעצמו.

המוטיבציה של ד"ר גולדווסר, שביקש סיוע כספי כדי לקדם את המחקר המהפכני שלו, לא נעלמה מעיניו של הפיזיקאי הנודע. מעבר לזה, מעט מאוד מהרעיונות המשונים במכתב היו מובנים לו. איינשטיין לא מצא פנאי להשיב.

 

שני עמודיו הראשונים של המכתב בן ארבעת העמודים ששלח ד"ר גולדווסר לפרופ' איינשטיין. מתוך הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי

 

לאבד דת, לאבד מולדת

שבועות ספורים לפני טקס בר המצווה המתוכנן שלו, איבד אלברט בן ה-13 את הלהט הדתי שאפיין את ילדותו. המפגש עם ספרי המדע שהעניק לו מקס תלמוד, סטודנט לרפואה שהתגורר בבית משפחת איינשטיין ושימש לו כמורה, שיכנע את הנער הסקרן שמרבית סיפורי התנ"ך שקריים.

 

אלברט איינשטיין בן ה-14, שנת 1894

 

את שירי ההלל הבוסריים שחיבר והקדיש לגדולת האל והעולם שברא, החליפו עתה הנוסחאות המתמטיות, נוסחאות שבאמצעותן ינסה אלברט הצעיר תחילה להבין את עקרונות המתמטיקה והפיזיקה, ועם השנים – לפצח באמצעותן את סודות היקום.

המהפכה האדירה שיחולל אלברט איינשטיין במושגי הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה, תזכה אותו בתהילת עולם. היא גם תהפוך את הפיזיקאי היהודי-אוסטרי ליעד מרכזי לרדיפות עבור המשטר הנאצי.

בעת עלייתו של היטלר לשלטון בינואר 1933 שהה איינשטיין בארצות הברית. הידיעות על המתחולל בגרמניה וההתקפות הפרועות והארסיות שפורסמו נגדו בעיתונות הגרמנית שיכנעו אותו לוותר על האזרחות הגרמנית שהוענקה לו זמן קצר לאחר זכייתו בפרס נובל לשנת 1921. הם גם הובילו אותו להתפטר מהאקדמיה הפרוסית למדעים. כף רגלו לא תדרוך עוד בגרמניה.

מכל שלל ההצעות שקיבל מאוניברסיטאות ומכוני מחקר באירופה, בארצות הברית ואפילו בארץ ישראל, נענה איינשטיין להזמנת המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי. למרות שלא סלח לגרמנים עד סוף ימיו, המשיך איינשטיין להשתמש בשפה הגרמנית בתור שפת התקשורת העיקרית שלו. זאת גם הייתה שפת המכתב ששלח לו ד"ר אליעזר גולדווסר – גם הוא גולה יהודי מגרמניה, שבניגוד לאיינשטיין, דווקא בחר להשתקע בארץ ישראל.

 

אלברט איינשטיין, שנת 1947

 

לפייס בין הדת למדע

גולדווסר שלח את המכתב שוב ובינואר של שנת 1948, התפנה סוף סוף איינשטיין להשיב לו:

"קיבלתי את המכתב הראשון וקראתי, מפני שהתוכן לא היה ברור לי ובגלל שאני תחת שִיטפון של מכתבי הדיוטות, לא עניתי למכתב הזה וגם לא להרבה מכתבים אחרים.

אני מתנצל ומבקש את הבנתך,

אלברט איינשטיין."

 

תשובת פרופ' איינשטיין לד"ר גולדווסר, ינואר 1948

 

התשובה הקרירה מצד גדול הפיזיקאים של המאה העשרים לא ריפתה את ידיו של גולדווסר. גולדווסר, שנמלט מגרמניה לארץ ישראל בשנת 1939 והתגורר משנת 1941 בבני ברק, היה דוקטור למשפטים והתפרנס מעבודה בתור משפטן. בשל העובדה שניהל פרקטיקה במשרה מלאה, מצא שעות פנאי מעטות להשקיע במחקר שלו. לאחר שקרא את מכתב התשובה של איינשטיין הכיר בחשיבות העצומה של מחקרו הפרטי ומיהר לבשר לאיינשטיין על כך במכתב נוסף ששלח לפרינסטון.

תחילה כתב לאיינשטיין שהוא, גולדווסר, "מכבד את העקרונות שלך: לא לענות על מכתבים של הדיוטות בענייני מדע". הוא התנצל על ששלח את המכתב, "כתבתי כדי להתנצל בפניך שהעזתי אחרי 25 שנה של עיסוק בבעיות החלל לפנות אליך כדי לתת לך רעיונות בתחום שלפי הדעה הלא-מומחית שלי יכול לשפר את המחקר שלך, כדי לקרב אותך לפתרון הבעיות שבהן אתה עוסק".

גולדווסר הוסיף שאם חוקר מסדר גודל של איינשטיין לא הבין את הרעיונות פורצי הדרך שלו, הוא רואה בכך הוכחה שהמדע הסטנדרטי טרם הדביק את התיאוריה שפיתח, תיאוריה העתידה "לחולל מהפכה בחקר החלל". את המכתב סיים בנימה חידתית, "המילה האחרונה טרם נאמרה".

 

מכתב התגובה המהיר שניסח ושלח ד"ר גולדווסר לפרופ' איינשטיין, ינואר 1948

 

ואכן, כפי שהתנבא גולדווסר, המילה האחרונה, המילה שלו כמובן, טרם נאמרה. ארבע שנים ממכתבו האחרון, סירב גולדווסר להתייאש ושלח מכתב נוסף. הפעם הופנה המכתב אל צוות החוקרים של איינשטיין במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון:

"ידוע לי שפרופ' איינשטיין סובל משיטפונות מכתבים של אנשים שרוצים לתת לו "עצות מדעיות". לכן, אני פונה אליכם, הצוות המדעי, ומבקש ממכם לקרוא את המכתב שלי בתשומת לב. אם תגיעו לתוצאה חיובית אז בבקשה הסבו את תשומת ליבו של פרופ' איינשטיין.

"אני לא מתמטיקאי ולא פיזיקאי, אבל למרות זאת גיליתי שיטה פילוסופית פנטסטית שאני עומד לפרסם בזמן הקרוב תחת הכותרת 'ההיגיון בעולם'. כרגע אני עסוק בכתיבת התורה שלי בצורה שיטתית, עבודה שתעסיק אותי עוד זמן רב. במקרה הטוב עוד שנה או שנתיים. אני יכול לעבוד על זה רק בלילה.

תורתי, לעומת השיטה הפילוסופית הידועה לנו, בנויה על הוכחה לקיום אלוהים בשיטה מדעית וברורה. אני סבור שברגע שהספר יתפרסם, אוכל להוכיח את הקיום, את המהות האלוהית ואת היכולת שלו להניע דברים בעולם בלי להתאמץ.

(…)

אני לא אומר זאת כדי לפאר את עצמי כי אין כמעט הדיוט בתחום שלכם שלא היה מבין ומעריך את העבודה שכבר עשיתי.
אני רואה את המשימה של חיי בפיוס המדעי של האנושות עם אלהים."

לא ידוע מי מצוות המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון קרא את המכתב, והאם ערך את הניסוי שהתבקש לערוך. גולדווסר לא זכה לתשובה על מכתבו השלישי והאחרון.

 

ניסיון אחרון? המכתב ששלח ד"ר גולדווסר למכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, אוקטובר 1952

 

 

תעלומת הספר שלא היה

חיפוש בקטלוג הספרייה הלאומית ובקטלוגים של ספריות נוספות לא העלה שום הוכחה לכך שהספר שהבטיח גולדווסר לפרסם ראה אור. ההתכתבות בין איינשטיין לבין גולדווסר התגלתה לאחרונה בארכיונו האישי של ד"ר אליעזר גולדווסר השמור בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

לסיום, היינו שמחים לפרוש בפניכם את התיאוריה המהפכנית שהגה ד"ר אליעזר גולדווסר (מי-זהב לימים), תיאוריה שאמורה הייתה – כפי שהבטיח לצוות של פרופ' איינשטיין – לפייס בין המדע לאלוהים. אך אם היא הותירה את אחד מהמוחות המבריקים בהיסטוריה במבוכה, איזה סיכוי כבר יש לנו?

 

הכתבה חוברה בעזרתן של עובדות הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, הארכיונאית אינקא ארויו אנטזנה והמתמחה פרנקה מטס.

 

כתבות נוספות

כשמארי קירי הבריזה לחברים כי בדיוק זכתה בנובל

מריה סיבלה מריאן: המדענית והציירת שהפריכה את טענת אריסטו

אמי נתר: המתמטיקאית היהודייה ששינתה את העולם




הארי פוטר, אברהם היהודי ואבן החכמים

הסיפור האמיתי מאחורי הבעלים המסתורי של האבן שיכולה להפוך מתכת לזהב

כריכת הספר "הארי פוטר ואבן החכמים". הוצאת משכל, ספרי עליית הגג

עוד סיפורים מסתוריים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

 

בשנת 1407 נבנה ליד קבר אחים גדול בבית הקברות המרכזי בפריס, הידוע בשם "בית הקברות לחפים מפשע" (cimetière des Innocents), מעבר מקורה. בחלקו העליון של המעבר החדש שולבו קבוצות פסלים שעוצבו על פי האיקונוגרפיה הנוצרית המקובלת של אותה התקופה. אחת הקבוצות הציגה את ישו, המוקף בקדושים פטרוס ופאולוס ובזוג התורמים של המעבר המקורה: ניקולס ופרנל פלאמל. מתחת לקבוצת דמויות זו ניתן היה לראות מספר לוחות שהציגו סמלים נוצריים אופייניים לתחילת המאה ה-15.

 

ציור קבוצת הפסלים בבית הקברות בפריס מאת שארל-לוי ברניי (1786)

מעט מאוד ידוע על בני הזוג ניקולס ופרנל פלאמל. אלמלא קבוצת הפסלים בבית הקברות בפריס, היו ודאי זוכרים תושבי העיר את ניקולס פלמאל עשרות שנים בלבד לאחר מותו. קבוצת הפסלים נהרסה בסוף המאה ה-18, אך שמו של ניקולס פלמאל שרד גם את חורבן זה.

בניסיונם של הוגים בתקופת הרנסנאנס למצוא בסימבוליזם הנוצרי הימי-ביניימי משמעויות עמוקות יותר, ניגשו לקבוצת הפסלים הזו אנשים שונים, בהם אלכימאים. אחד מהם, רובר דובל (Robert Duval), זיהה באחד הלוחות המוצבים מתחת לפסלים שני דרקונים, סמל אלכימי ליצירת מתכות. בהמשך משך לוח זה בעיקר את תשומת ליבם של "ידעני תורת הסוד" האלכימי, והאתר בבית הקברות נעשה יעד צליינות לאלכימאים ולשאר שוחרי תורת הנסתר והמדעים הסודיים.

 

ניקולס ופרנל פלאמל מתפללים לצד פאולוס, מתוך כתב יד צרפתי בן המאה ה-18 השמור בספרייה הבריטית

כבר בסוף המאה ה-16 הופצה אגדה שלפיה החזיק פלאמל בבעלותו ספר ישן ומיסטי שממנו למד את תורת הסוד. בזכות הידע האזוטרי השמור בספר, פיצח פלמאל את סוד יצירת זהב וכסף באמצעות "אבן החכמים" שסייעה לו במלאכה זו. האגדה קיבלה ביטוי בטקסט צרפתי בשם Sommaire Philosophique (סיכום פילוסופי), שכבר בו יש תיאור של תמונות דומות לאלו שבקבוצת הפסלים בבית הקברות.

נדמה שלא היה די בהפיכת ניקולס פלאמל למלומד בתורת הסוד, ובתחילת המאה ה-17 התגלתה לפתע האוטוביוגרפיה המיוחסת לפלאמל עצמו. האוטוביוגרפיה, שזכתה לשם המסתורי דמויות הירוגליפיות (Les figures hierogliphiques de Nicolas Flamel), סיפרה סיפור קלסי בתחום האלכימיה: בזמן עבודתו בתור רושם עזבונות של נפטרים, נתקל פלמאל יום אחד בספר הכרוך בכריכת נחושת מוזהבת שדפיו (21 במספרם) היו עשויים קליפות עצים.

 

תמונה של קבוצת הפסלים בבית הקברות בפריס שנדפסה בספר האנגלי Exposition of the Hieroglyphicall Figures, המשויך לניקולס פלאמל

אותיות הספר היו ככל הנראה אותיות יווניות, שאותן לא היה מסוגל פלאמל לקרוא. הספר היה משופע בציורים מיוחדים ועל פי דף השער היה המחבר אברהם היהודי, נשיא, לוי, אסטרולוג ופילוסוף. פלאמל קנה את הספר והצליח לפענח את תכנו, אך לא הבין את הסמלים הסמויים בתמונות. לכן נדד פלאמל לספרד בתקווה למצוא שם מלומד שידע לפרש את המשמעות האמיתית של התמונות.

לפי הספר, מצא המלומד מפריס בספרד רופא נוצרי ממוצא יהודי בשם קאנצ'ה (Canche) שהצליח להבין את המסר הסמוי בספרו של "אברהם היהודי". לדברי הרופא, המפתח ליצירת המתכות היה טמון בציורים הממלאים את הספר. הרופא קאנצ'ה נפטר בדרכם המשותפת ופלאמל, לאחר חזרתו לפריס, הצליח לייצר בניסויים אלכימיים כסף וזהב באיכות גבוהה על בסיס הפירוש. תגלית זו, כך מספרת האוטוביוגרפיה, שיפרה את מצבם הכלכלי של ניקולס ופרנל פלאמל עד כדי כך שיכלו לתרום תרומות גדולות למוסדות רווחה בפריס.

עוד מציינת האוטוביוגרפיה כי הציורים המיסטיים בספרו של "אברהם היהודי" מצאו את מקומם כהעתקים באותו המעבר המקורה בבית הקברות בפריס.

חשוב לציין שעד היום לא התגלה כתב היד המקורי של ספרו של פלאמל. גם ספרו של אברהם היהודי לא נמצא. המחקר ההיסטורי הוכיח לא מכבר שהספר דמויות הירוגליפיות הוא פרי עטו של סופר ואלכימאי בן המאה ה-17. האוטוביוגרפיה מכילה שפה בת הזמן, ומזכירה אנשים שטרם חיו בימי חייו של ניקולס פלאמל ההיסטורי.

למרות הספקות סביב רקע ותולדות האוטוביוגרפיה, היא זכתה לחיי מדף ארוכים ופוריים. לאחר פרסומה בצרפתית ב-1612, תורגמה האוטוביוגרפיה לשפות אחרות (בשנת 1624 זכתה לתרגם אנגלי, ובשנת 1681 לגרמני).  אחד הקוראים הנלהבים של האוטוביוגרפיה היה לא אחר מאייזק ניוטון (1727-1643), אביה של הפיזיקה המודרנית. ניוטון סיכם את תוכן הספר בכתב ידו ואף העתיק ממנו את התמונה שמראה את קבוצת הפסלים בבית הקברות בפריס, כולל הלוחות המיסטיים המכונים הירוגליפים. יחד עם שאר הכתבים האלכימיים של ניוטון, גם כתב יד זה נמצא היום באוספי הספרייה הלאומית.

 

ציורו של אייזק ניוטון בסיכומו של הספר "דמויות הירוגליפיות"

 

הדפסות של האוטוביוגרפיה הפנטסטית המיוחסת לפלאמל ניתן למצוא עד היום. ההדפסה האחרונה הידועה לנו ראתה אור בשנת 1996 בספרד תחת השם: El libro de las figuras jeroglificas. גם דמותו של מחברה המשוער, ניקולס פלאמל, זכתה לחיים מחודשים בספרות בת זמננו. בספרה של ג'יי קיי רולינג: הארי פוטר ואבן החכמים, מסופר על פלאפנל כאיש בן מאות שנים, וחברו של המנהל דמבלדור, שבבעלותו – אבן החכמים.

גם בספרו הפופולרי צופן דה-וינצ'י מאת דן בראון מופיע פלאמל, והסופר האירי מייקל סקוט אפילו הקדיש לפלאמל הדמיוני סדרת ספרים של ששה כרכים: הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות. אין צורך לציין שכל הביטויים הספרותיים לא קשורים לניקולס פלאמל ההיסטורי.

אם כך, מי היה ניקולס פלאמל ההיסטורי?

ככל הידוע לנו, ניקולס פלמאל נולד סביב שנת 1330, לא רחוק מבירת צרפת. הוא התחתן בשנת 1370 עם אלמנה בשם פרנל (Pernelle), ואת מרבית חייו העביר כמעתיק כתבי יד, סופר ופקיד משפטי זוטר – תפקידים שמהם התפרנס. לימים נעשה סוחר כתבי יד בשירות אוניברסיטת פריס. את ההכנסה שסייעה לו ולאשתו להפוך לפטרונים לשורת כנסיות קטנות, לבתי חולים ולשאר מוסדות רווחה יש לייחס דווקא לאשתו – היא ככל הנראה הביאה עמה הון משמעותי לנישואיה עם ניקולס, אותו ירשה משני בעליה המנוחים.

דיוקנו של ניקולס פלמאל

 

את כל המידע הזה אנחנו מוצאים במצבה בת 600 שנה השמורה כיום במוזיאון בפאריס (Musée de Cluny), שבנוסף לכמה מסמכים מקוריים על בני הזוג, מספרת את סיפורו של האיש ההיסטורי שזכה לחיי נצח בין חובבי תורת הנסתר וקוראי ספרות פנטזיה מודרנית.

מצבה של ניקולס פלאמל מ-1418

 

עוד סיפורים מסתוריים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

 

לקריאה נוספת בנושא:

Kurt Karl Doberer: The Goldmakers. 10,000 Years of Alchemy, London & Brussels 1948

Claus Priesner, Karin Figala (eds.): Alchemie: Lexikon einer hermetischen Wissenschaft, München 1998

לקוראי צרפתית: הערך על ניקולס פלאמל בוויקיפדיה הצרפתית מבוסס ומפורט מאוד

 

כתבות נוספות

האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?

האישה שתיעדה את המהפכה המדעית וכמעט שנרצחה על ידי מהפכה אחרת

האם המהר"ל הוא בעצם לא אחר מאשר שרלוק הולמס?