במוזיאון קטן בפולין מוצגים 27 מכתבים עם מידע על ניסויים בבני אדם שנכתבו בשתן במחנה הריכוז רַווֶנְסְבְּרִיק. האוסף מכיל מכתבים בהם מידע על ניסויים רפואיים שנערכו באסירות פוליטיות פולניות. הם נתרמו למוזיאון "הקדושים תחת השעון" בלובלין שבמזרח פולין, על ידי משפחתה של אחת האסירות לשעבר, קְרִיסְטִיָנה צִ'יץ-וִילְגַט.
כידוע, בתקופת השואה גרמניה הנאצית ערכה ניסויים רפואיים בבני אדם לא רק במחנה אושוויץ, אלא גם בזַקְסֶנְהַאוּזֶן, בבּוּכֶנְווַלְד, ברַוונְסְבְּרִיק ועוד. רוונסבריק היה מחנה ריכוז גרמני לנשים בצפון גרמניה. בין השנים 1945-1939 עברו במחנה כ-132,000 אסירים ואסירות, בהם כ-40,000 פולנים ו-26,000 יהודים.
בעוד שבמחנה אושוויץ נערכו ניסויים ברוטליים בעלי ערך שולי, כגון שינוי צבע העין באמצעות הזרקת חומרים כימיים לעיני הילדים וכד', במחנה רוונסבריק הניסויים נועדו לשפר את בריאותם של חיילי צבא גרמניה. הפניצילין המודרני עדיין לא היה זמין, וחיילים גרמנים רבים מתו מנמק שנגרם לרוב מפצעים מזוהמים. בניסיון למצוא תרופות חלופיות שיכולות לרפא זיהומים, הנאצים השתילו חיידקים לתוך עצמות הרגל ושרירי גוף החיילים. הם עשו זאת באמצעות החדרת חתיכות עץ או זכוכית לתוך הפצעים. קורבנות הניסויים במעבדה האנושית נקראו "ארנבים קטנים" רמז ל"שפני ניסיון". כך נעשו ניסויים גם ב-74 נשים פולניות, צעירות ובריאות ששמותיהן מופיעים ב-27 המכתבים שכוללים מסרים כתובים בשתן אודות זוועות הניסויים שעברו במחנה.
במחנות הריכוז חל איסור על החזקת חפצים אישיים. ההתכתבות הייתה מותרת תחת הגבלות ובדיקה קפדנית של הצנזורה. אפשר היה לשלוח מכתבים מהמחנה שהכילו מידע כללי נייטרלי ונבדקו על ידי הצנזורים, אך כמה אסירות הצליחו, בעזרת שימוש בדיו סתרים בצורת שתן אנושי, להודיע למשפחותיהן ולעולם על הניסויים הרפואיים המזעזעים.
הרעיון המבריק לכתוב בשתן היה של יַנִינָה אִיווַנְסְקָה ובוצע על ידי קְרִיסְטִיָנה צִ'יץ, שהיה לה כתב יד ברור ויפהפה. האינטליגנציה יוצאת הדופן ואהבת הספרות עזרו להן. במכתב הראשון לאחיה, הזכירה קריסטינה את התקופה שבה היו שניהם קוראים יחד ספרים. היא ציינה במיוחד את הספר "השד מהשביעית" של סופר הילדים הפולני קוֹרְנֶל מַקוּשִׁינְסְקִי. גיבור הרומן שולח מכתב, שבו כשמצרפים כל אות ראשונה של שורת טקסט, מתקבל המסר הסודי. באופן דומה קריסטינה הצפינה את המילים "מכתב" ו"שתן" בטקסט הגלוי. אחיה של קריסטינה הבין את הכוונות וידע מה צריך לעשות. כך החלה ההתכתבות הסודית.
האסירה יַנִינָה אִיווַנְסְקָה תכננה להימלט וכתבה בשתן טקסט סודי על המעטפה שבתוכה היה מכתב אל אביה. המכתב עצמו הכיל כמה רמזים המצביעים על כך שהמעטפה מכילה מידע סודי כתוב בדיו בלתי נראית. מאחר שלמכתב אין חותמת צנזורה, הוא כנראה הוברח על ידי אסירים העובדים במפעלים מחוץ למחנה. לאחר שהמכתב הגיע ליעדו, היה צורך להפוך את הטקסט הבלתי נראה לקריא. השיטה המקובלת היתה לחמם בעזרת מגהץ את חלקי הנייר שהכיל טקסט חבוי. הודות להודעות המוצפנות, רשימת 74 הנשים מלובלין שעברו ניסויים רפואיים על ידי רופאים נאצים ברוונסבריק, הגיעה לידיעת הציבור כבר בשנים הראשונות שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה. נוסף על מידע על ניסויים הרפואיים, בהם גרימת נמק על ידי זיהום פצעים לבדיקת תרופות חדשות, הכילו המכתבים מידע על תפקוד המחנה, ענישה והוצאות להורג.
ביד ושם שמורה מאז 1995 גלויה המכילה מסר שנכתב בדיו סתרים. גלויה תמימה לכאורה זו נשלחה על ידי אישה מקרקוב שבפולין לבוקרשט בירת רומניה ב-1943. היא מכילה מסר סודי כתוב בדיו בלתי נראית המתאר תנאים נוראיים במחנה ריכוז. הגלויה נמסרה לארכיון יד ושם כחלק מעזבונו של תיאודור פלדמן, ניצול שואה יליד רומניה שנפטר ב-1993. הגלויה היא חלק מאוסף המכיל מכתבים, גלויות, טלאים צהובים וחפצים אחרים. לטענת תורמת האוסף – אלישבע עזרי בתו של פלדמן – אביה רכש את הגלויה בעיירה קטנה שליד בוקרשט. על הגלויה, מלבד המוען והנמען, טקסט קצר פרוש לאורך שתי שורות כתובות גרמנית: "יקירי, אני זוכרת אותך באהבה. לולה, קרקוב 20.8.1943".
שם שולחת הגלויה הוא לוֹלָה בֶּרְגְמָן מהעיר קרקוב. על הגלויה לא מצוין שם רחוב והנמען הוא יעקב רוֹזֶנְבְּלוּם שלפי הכתובת התגורר ב"גטו" היהודי בבוקרשט. את המסר הסודי שלח אדם ששמו או כינויו היה אוטו. הטקסט שנכתב בדיו סתרים הוא בגרמית ומכיל מידע על המתרחש באחד ממחנות הריכוז שבאזור ומידע על פעילות מחתרת מאורגנת. מלבד תיאור תנאי הזוועה שבמחנה, כותב הטקסט הסודי דיווח על פעילותו המחתרתית, הוא ביקש עזרה וציוד מתאים לתנאי לוחמה מחתרתית מתקדמת, דבר המעורר מחשבה כי מדובר היה בפעילות ריגול מטעם בעלות הברית.
על הגלויה הוטבעה חותמת של הצנזורה הרומנית, סימן לכך שהיא הגיעה לרומניה, אך לא ברור אם היא נקראה על ידי הנמען. על פי אלישבע עזרי, פלדמן עצמו הפך את הטקסט הסודי לנראה בכך שהעביר את שני צדי הגלויה תחת חום של מגהץ ביתי. ניתן להסיק מכך שהגלויה לא הגיעה אל היעד או שאם הגיעה, נראה שלא היה ברור לנמען כי היא מכילה גם מסר שנכתב בדיו סתרים. כמו כן, ייתכן כי הדיו שייכת לקבוצת החומרים הכימיים שניתן להעלים ושוב להפוך אותם לנראים במגע עם חומר כימי אחר. ישנם חומרים ומתכונים רבים ליצירת דיו סתרים ובהתאם שיטות רבות להפיכת הטקסט הנסתר לגלוי. השימוש בדיו סתרים להעברת מסרים סודיים היה מוכר היטב כבר בזמן מלחמת העולם הראשונה והצנזורה היתה עירנית לכך גם בזמן מלחמת העולם השנייה. לרוחב הגלויה, קו עבה בצבע חום בהיר. קו זה מעיד על ניסיון לגלות בעזרת חומר כימי את הטקסט המוסווה. האם הטקסט הסמוי של הגלויה הפך לנראה ובשל כך היא נתפסה בידי הצנזורים? או שמא הצליחה לחמוק מהצנזורה כי בדיקות הצנזורה לא ידעו לזהות את דיו הסתרים?
על אודות תוכן הטקסט הסמוי ופרשנותו, כולל הניסיונות לגלות את זהותו של "אוטו" נכתב בהרחבה בעמ' 7-6 בגיליון מס' 7 של כתב העת "יד ושם" ב-1997.
השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד
כתבות נוספות
האמן היהודי שחזה בציוריו את זוועות הנאצים
"המכתב מוחזר לשולח: מועצת היהודים איננה קיימת עוד"
