פליטי שואה שאיבדו תקווה להקים את ביתם מחדש באירופה, מצאו מקלט במחנות עקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. ילדים שורדי שואה גדלו שם בהמתנה לעלות לארץ, ומורים ופעילים ציוניים מהארץ ומהעולם נסעו לעזור להם ולסייע לשקם אותם. מצוידים בספרי לימוד ובמכונות דפוס חדשניות שסיפק ארגון הג'וינט, הם הדפיסו העתקים מספרים שראו אור לפני המלחמה במרכזים היהודיים בווילנה, בניו יורק, ואפילו בתל אביב.
בין השנים 1947-1946 הגיעו פליטים יהודים ממזרח אירופה ומספר העקורים במחנות גדל מאוד. המחנות קמו בחסות שלטונות הכיבוש של בעלות הברית, על הריסות מחנות ריכוז ומחנות צבאיים גרמניים.
למרבה הזוועה, בתחילה היו המחנות מקום מקלט משותף לפליטים יהודים ניצולי המחנות ולחיילים הנאצים שנעשו פליטים בעצמם אחרי המלחמה. רק מאוחר יותר נבנו מחנות פליטים נפרדים עבור השורדים היהודים, ואלו נקראו "מחנות עקורים" ולפעמים "מחנות נידחים". במחנות האלה גדלו ילדים שורדי שואה, שחיכו לעלות לארץ.
ביאליק ותקומה בעברית קלה
"עדן", פריט נדיר שהגיע לספרייה הלאומית, הוא הראשון בסדרה בת חמישה ספרים ללימוד עברית, ששימשו ילדים ניצולי שואה במחנה העקורים שבגרמניה. יש בו עיבודים בשפה קלה לסיפורים ושירים, וגם איורים ותרגילים. בין השירים שנדפסו עם שינויים מסוימים: "בנות שתיים, בובותיים", לביאליק, גרסה שבה השמות צילי וגילי הוחלפו בשמות תמר ומיכל; עיבוד לכיפה אדומה שנקרא "הילדה והזאב", שבו הילדה הולכת לבקר את "סבה", גרסה מוקדמת למילה "סבתא", שלא קנתה אחיזה בשפה העברית ונכחדה מאז, וגם סיפור על גדי שלבש עור של דוב והגדיים אמרו לו: "העור עור דוב, אבל הקול קול גדי". מוכר לכם? לספר נוסף גם שער מאויר שמתאר את הדרך שעשה העם היהודי – משואה לתקומה.
את הספר חיבר רפאל גוטמן, מורה ומחנך עברי שכתב לא פחות מ-55 ספרים שהתפרסמו בוורשה ונדפסו גם בישראל ובניו יורק בין השנים 1910 ל-1940. הוא "נדפס בשביל ילדי שארית הפליטה הנמצאים במחנות האזור האמריקאי בגרמניה. קסל. 1947" ההדפסות האלה מקסל הן זיכרון נצח לעבודתו של המחנך רפאל גוטמן, שנרצח בגטו ביאליסטוק ב-1943.
ספרון מיוחד נוסף הוא "אלף-בית – דפוס-כתב-מספרים", יש בו אותיות בכתב ובדפוס מנוקדות ולא מנוקדות, וגם מספרים וניקוד בנפרד, שאת כולן אפשר לתלוש ולהרכיב מהן מיני צירופים. בשיטת הלימוד הזו השתמשו לא רק במחנות העקורים אלא גם ביישוב הישן בארץ, והיא גם השיטה שקדמה לבדידים, כאשר אפשר היה לצרף פיסות נייר לתרגילי חשבון פשוטים.
ההוצאה לאור המקורית היתה של בנימין ברלוי מרחוב אלנבי בתל אביב, יצרן של ספרי לימוד וצעצועים, שהצטיין בגרפיקה והכין משחקי קופסה מצליחים.
בסדרת הספרים שלמדו מהם הילדים בגרמניה, נמצא גם מילון אידיש עברי של ישראל יברכיהו (בוגוסלבסקי). יברכיהו יליד ליסיאנקה, קייב, עלה ארצה ב-1924 והוציא את הגרסה הראשונה של המילון כבר ב-1926. הוא היה פעיל מאוד בחיי התרבות בארץ, ועסק במקביל בתרגום ובכתיבה.
המילון של יברכיהו היה המילון הנפוץ לשפת האידיש מ-1926 ועד להוצאת מילון מקיף יותר לאידיש בסוף שנות החמישים. גם למילון ממחנה העקורים יש תוספת ייחודית של שער מאויר והקדשה לילדי שארית הפליטה.
במחנה
מלכתחילה היו המחנות בגדר פתרון זמני והפליטים שחיו בהם רצו לעזוב אותם ואת אדמת אירופה מהר ככל האפשר. רבים מהם ביקשו להגיע לארץ ישראל, אך אנשי המנדט הבריטי ששלטו אז בארץ, סירבו לשנות את מדיניות ההגירה ולהתיר את עלייתם. הם פחדו להיקלע לסכסוך עם הערבים, וזאת למרות שידעו על סבלם הכבד של הפליטים ניצולי השואה ועל התנאים הקשים במחנות העקורים. הפליטים חיו שם בצפיפות איומה וניזונו ממעט מזון שקיבלו מסוכנות הפליטים של האו"ם. פליטים יהודים אחרים ביקשו להתאחד עם שרידי משפחתם שעזבו לפני המלחמה למדינות אחרות.
על רקע זה קמה פעילות פוליטית ציונית אינטנסיבית של פעילים מהארץ, מבריטניה ומארצות הברית. אנשי חינוך באו למחנות לעזור בשיקום ילדי הפליטים. הם הביאו איתם ספרי לימוד ומכונות דפוס חדשניות, והדפיסו במקום העתקים של ספרי לימודים שהיו מוכרים לפני המלחמה. לחלק מהספרים הם צירפו שערים מאוירים מיוחדים.
איורים משואה לתקומה
האיור לשער ספר הלימוד "עדן"
עם כיוון השעון: הילדים נמלטים מעיירה בוערת, מובלים למחנות ונאבקים להימלט מאימת עכביש נאצי שטווה סביבם רשת של חוטי תיל, ומאימת חיילים נאצים שמכוונים אליהם רובים. הם בורחים מהמחנה ומגיעים למחנה ציגנהיים (בסביבת מחנה קסל שבו הודפסו הספרים) שם הם עובדים באחזקת המחנה, בהמשך הם חוצים את הגבול ומגיעים לאונייה שמפליגה אל ארץ ישראל. בארץ ישראל השמש עולה, דגל מתנוסס על היכל השלום (דימוי מתוך אלטנוילנד של בנימין זאב הרצל של מוסד הומינטרי בינלאומי, מרכז של מפעלי חסד) יש בה עצי דקל, טרקטור ופועלים בשדות החרושים שמקדמים את פניהם בברכה ומנופפים להם לאות שלום.
גווילים נשרפים ואותיות פורחות
האיור למילון אידיש-עברי
עם כיוון השעון: העם צופה במעמד הר סיני, יהודים לומדים ומתפללים בבית המדרש, הגלות ותפוצת היהודים בעולם, אש וחורבן, מגילה, מנורה וספרי קודש עולים באש, בתי ספר נחרבים ודיוקנו של אדולף היטלר בולט מתוך צלב קרס ומתנשא מעל הלהבות.
אותיות מהספרים שעולים באש כותבות את הפרק הבא בדברי ימי העם – הנפתח ב"שמע ישראל", ממשיך ב"ויהי באחרית הימים" וממשיך להיכתב בספרים. צעירים צועדים אל היכל השלום, אותו דימוי מחזונו של הרצל באלטנוילנד.
השיבני ואשובה
הפעילות החינוכית, החברתית והתרבותית המשיכה במחנות העקורים. רבים זכו שם להשכלה בסיסית ולמדו שם לראשונה תנ"ך, חשבון ולקרוא ולכתוב בעברית. קמו גם להקות מוזיקליות ולהקות תיאטרון שהנעימו במעט את חיי הפליטים במקום.
פעילים מתנועת ההגנה בארץ באו להכין את העולים להעפלה, לאמן אותם להשתמש בנשק ולהגן על הארץ בבואם. ספינות מעפילים עשו את דרכן לארץ, חלק מהן הצליחו להגיע בשלום וחלק מהן תפסו הבריטים והנוסעים שעליהן נאלצו לשוב לאירופה.
הבריטים הכריזו על עזיבה ובארץ נעשו ההכנות להקמת המדינה. מדינות המערב הסכימו לקלוט עוד פליטים ועם הקמת המדינה, נפתחו שערי הארץ לעולים. על המחברות לעבודה בתנ"ך לספר שמואל ב' של ילדי מחנות העקורים, משנת 1948, חתומה כבר מחלקת החינוך של כנסת ישראל בארץ ישראל.
עד 1950 נסגרו רוב מחנות העקורים.
השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד
כתבות נוספות:
ממצבות לבריכת שחיה נאצית: האלבום שתיעד את חורבן בית העלמין היהודי בסלוניקי
עדות מצולמת נדירה מלפני יותר מ-100 שנה: בית הכנסת מעץ שעלה באש זמן קצר אחרי צילומו
הביקור הסודי של אדולף אייכמן בארץ ישראל
עיתונות היסטורית: כשהיטלר הפך לבדיחה
הגדה בכתב ברייל צילום: חנן כהן
