כשהמחיצה בין "קרבנות השואה" ל"מורדי הגטאות" קרסה

נתן אלתרמן מסלק את הביטוי "כצאן לטבח" מהלקסיקון הישראלי.

"הם לחמו על חירותנו", פוסטר משנת 1948

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, נפגשו שוב בני דודים קרובים-רחוקים והחלו לאמוד זה את זה במבטם. כשניסה היהודי ניצול השואה לספר על חוויותיו ולהחיות ולו לרגע עולם שאבד לבלי שוב, למד שלא סיפורים על "הגלות" מחכה לשמוע בן דודו הצבר, אלא הסברים: מדוע הלכת כצאן לטבח? מדוע לא הצטרפת למיעוט המורד בגטאות?

 

"הטור השביעי" של נתן אלתרמן, התפרסם ב-30 באפריל 1954 בעיתון דבר

 

לרגל יום הזיכרון לקרבנות השואה ב-30 באפריל 1954, פרסם נתן אלתרמן טור ביקורתי במדורו ה"טור השביעי" שהתפרסם בעיתון "דבר". הוא קרא לטור-שיר שחיבר, "זכר יום הזכרון והמורדים". אלתרמן החליט למוטט את המחיצה שקמה בין "קרבנות השואה" ל"לוחמי הגטאות". את הדרישה להכיר כגיבורים גם את אלו שלא לחמו, השמיע אלתרמן  דווקא מפיהם של המורדים והלוחמים המתים: האב שהאמין שהמחתרת תמיט אסון על משפחתו, האם שהתמסרה להגנת ילדיה והבנים והבנות שלא נשארה מהם "כי אם גרב לבנה קטנה בבית-ארכיון על אבן למזכרת".

העם היושב בציון סירב לקבל את התוכחה הזו, וטורו של אלתרמן ספג קיתונות של בוז. רק בזמן משפט אייכמן, כשייחשפו אזרחי המדינה לעדות אחר עדות מן התופת, יושלך סוף סוף הצידה הביטוי "כצאן לטבח", ובמקומו תיחשף תעוזת הנפש של קרבנות ושורדי השואה כולם.

 

אלבום תצלומים ממשפט אייכמן. צילום: דוד רובינגר

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

כתבות נוספות שאולי תאהבו:

אלבום התמונות שתיעד את חורבן בית העלמין היהודי בסלוניקי

צילומים נדירים מפולין: העדות היחידה לבית הכנסת המפואר מעץ שעלה באש

חשיפה ראשונה: המברק ששלח מפקד הס"ס היינריך הימלר אל המופתי חאג' אמין אל-חוסייני

 

חד גדיא מוזיקלי: איך נולדה ההגדה הקיבוצית

"כולם השתתפו בסדר הזה ילדים ומבוגרים, לא רק המוכשרים 'המוצרטים' הקטנים, כולם, גם זה שעבד בפלחה." ציפי שביט ויורם טהרלב משתפים בזיכרונות מ"סדר פסח יגור" ומיהודה שרתוק - האיש וההגדה.

אפשר אולי לקרוא לזה "חד גדיא מוזיקלי". מתנדבת ב"ועדת תרבות" ספרייתית שנדבה את עצמה, שנדבה את חברי מחלקתה, שנדבו מזמנם, שיצרו תכנית ל"הרמת כוסית" לרגל החג המתקרב, שנתבקשו להעלות על הכתב חלק מהתכנים שהוצגו, שהחליטו להעמיק חקר בנושא, שגילו כמה דברים וגם נותרו עם מספר קושיות כיאה לפסח.

"משהו מעניין לפסח, מסורתי ישראלי או כל דבר אחר", היא בקשה, "שיציג את הפעילות והעושר של מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל". נזכרתי בהם, בתקליטי השידור הגדולים, מצופים "אצטט" שחור מעוטרים במדבקה מתקלפת. "סדר פסח יגור" נכתב על אחד מתקליטי האוסף בסמוך להוראת נגינת התקליט "כלפי חוץ". התקליט "סדר פסח יגור" (גרסת 1952) הוא אחד מתוך עשרת אלפים תקליטי שידור שהועברו בשעתו מקול-ישראל אל הספרייה הלאומית וטופלו במסגרת פרויקט "לגסי הריטג'" להצלה שימור והנגשה של אוספי ארכיון הצליל. האוסף כולו קוטלג, עבר דיגיטציה ומונגש לקהל הרחב באמצעות אתר האינטרנט של הספרייה.

 

תקליט קול ישראל מאוספי הספרייה (k-6949)

 

"ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות…" קוראת בדרמטיות ובהטעמה ילדה צעירה. אז, בהינתן האות, פורצת המולה צלילית, מעין הפגזה מקצבית, זו ב"מקיש עץ", זה ב"מצילה", זו ב"משולש" וזו "בתוף מרים" (חדי האוזן עשויים לזהות מוטיב מוזיקלי מוכר מתוך השיר "הן דמה בדמי זורם.." שכתבה רחל והלחין יהודה שרת). ברקע הדהודי כלי ההקשה נשמע קולם של שאר המשתתפים, "בתופים ובמחולות" הם קוראים בקול, "סוס ורכבו רמה בים"…

 

 

"סדר של פסח נוסח יגור", הוצאת המרכז לתרבות בשיתוף עם קרן התרבות של הקיבוץ המאוחד, 1955

 

"דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק. מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש. אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו? חייבים אנו לראות ערכי הווה וערכי עבר בעינינו אנו ולבדוק אותם מבחינת צרכינו העמוקים, מבחינת ההליכה לקראת עתידנו".
(ברל כצנלסון, "במבחן", כתבים ו')

 

מילים אלו מופיעות בהבלטה כפסקה פותחת ל"פתח דבר" ל"סדר של פסח, נוסח יגור, קריאה וזמרה" מאת יהודה שרת שיצא לאור בשנת תשי"א (1955) בהוצאת המרכז לתרבות בשיתוף עם קרן התרבות של הקיבוץ המאוחד. לא בכדי בחר שרת את הקטע הזה שנכתב בידי ברל כצנלסון כמוטו לסדר הפסח המוזיקלי שיצר. יהודה שרת, יליד רוסיה, מלחין, מוזיקאי, מנצח מקהלות, מורה ואחיו הצעיר של ראש ממשלת ישראל לשעבר משה שרת, יזם בשנת 1937 סדר פסח "חדש", סדר שכלל הגדה קיבוצית חדשה כזו שמתבססת על ההגדה המסורתית ומשלבת בתוכה קטעי שירה ומחול, נגינה והמחזות. כיוצר ומלחין שילב שרת ב"סדר" החדש מנגינות מסורתיות, שירים מוכרים ולחנים חדשים פרי עטו. הגדה זו שימשה למעשה ברבות השנים כ"הגדה קיבוצית" בקיבוצים רבים.

 

 

רבים מתלמידיו וממכריו של שרת מתארים מוזיקאי מקצועי, דקדקן וקפדן. יורם טהרלב, פזמונאי, משורר וסופר, בן קיבוץ יגור, ליקט לבקשתי מקצת זכרונות "סדר פסח" אישיים מקיבוץ יגור: "ההגדה של פסח בנוסח יהודה שרת וסדר פסח בניצוחו של יהודה נצרבו בתודעתי בצורה העמוקה ביותר. יהודה היה אדם קשה וקפדן אך השאיר אחריו יצירה מרהיבה. הוא ליקט מתוך ספר שמות ומתוך המדרשים את הסיפור השלם של יציאת מצרים וחרת אותה לנצח במוחות של הילדים בני דורי. חלק גדול מההגדה הולחן וכולנו ידענו בעל פה את המוסיקה ושרנו אותה בהיגוי ה״תנכי״ שהוא הכתיב לנו. אני עצמי לא התקבלתי למקהלה הענקית בגלל שכישורי המוסיקליים לא ענו לסטנדרטים הגבוהים של יהודה שרת. לימים כתבתי שיר על דמותו בעיני כילד:

 

יהודה שרתוק יהודה שרתוק
כשהייתי שר אמר לי: שתוק!
לא קיבל אותי לשיעורי החליל
פן אזייף חלילה
את 'אל יבנה הגליל
אל יבנה הגלילה׳.
כשהוא כעס
היה צועק: יושלך הס!
ו״בני פקועה״
ו״בני נעוות המרדות״
ומכל הנזיפות שנזף בי בכיתה
למדתי עברית
אשר אין כמותה"

 

"חד גדיא מוזיקלי" אמרנו? "את יודעת למי כדאי לך לפנות?" יעצה לי בתיה קינן, "תיפני אל ציפי שביט. היא תוכל לספר לך על יהודה שרת ועל סדר יגור".

"עברו כבר עשרות שנים", מספרת ציפי שביט "ואני לא שוכחת את הסדר הזה. זה היה סדר רב רושם, מפואר. אני זוכרת אותו, את יהודה שרת, הוא היה גאון, הוא יצר הגדה מופלאה. זו הייתה הגדה מפוארת. לא היה ילד בקיבוץ שבו גרתי קיבוץ נווה-ים (הקיבוץ אליו עבר שרת בשנת 1953. ת.ז.) שלא הכיר אותה. התאמנו כמה חודשים לקראתו. אני זוכרת את עצמי, ילדה קטנה, עומדת לפני כמה מאות אנשים, שרה את ארבע הקושיות. השירה הזו זכורה לי כ'טראומה', שרתי ורעדתי. אני זוכרת שיהודה שרת הרים אותי בידיים והעביר אותי לאבא שלי. הוא היה פרפקציוניסט, מדייק בכל דבר. הקפדנו על כל תו והברה, כולנו הכרנו את ה'הַס-טַה-טֵה-הַס' שלו, כולם השתתפו בסדר הזה ילדים ומבוגרים, לא רק המוכשרים 'המוצרטים' הקטנים, כולם, גם זה שעבד בפלחה. היה קשה לבצע את ההגדה כי המוזיקה שבה הייתה מורכבת וכללה הרבה קולות לא כמו השירים הרגילים שהאוזן הישראלית רגילה לשמוע. אני חושבת שמה שנקנה בקושי נשאר יותר זמן. הייתה חגיגה ענקית, ישבנו סביב שולחנות עם כלים שמוצאים פעם בשנה, לבושים חגיגי בבגדים תוצרת 'אתא'. אני חושבת שזה היה הדבר הכי טוב, מרתק, מלהיב, הזכרונות הטובים שלי. אנשים היו עסוקים בבניית הארץ. הם שעזבו את אירופה והקימו את המפעל הבלתי רגיל הזה של הקיבוץ, של השיתוף".

 

מדור לדור וממסורת למסורת

"סדר פסח יגור" כולל בתוכו נעימות מסורתיות לצד חדשות וגם כאלו שדורשות עיון. כזו למשל היא המנגינה לשיר "והיא שעמדה" שיועדה בגרסה המודפסת לביצוע של "מקהלת בחורות וילדים". ממש בסמוך להוראות הביצוע מופיעה כוכבית שמפנה להערה בתחתית העמוד "מפי מורנו חנינא קרצ'בסקי ז"ל, מחלוצי הזמרה בארץ". באופן די מפתיע הלחן שמופיע בהגדה המחודשת הוא גם לחן חסידי שמוכר ומושר בכמה חצרות חסידיות. מהו מקורו של הלחן או מהם תחנות המסע "מדור לדור" או מ"מסורת למסורת" שעבר?

 

 

"והיא שעמדה", מתוך: "סדר של פסח נוסח יגור", הוצאת המרכז לתרבות בשיתוף עם קרן התרבות של הקיבוץ המאוחד, 1955

 

בין "הא לחמא עניא", "שפוך חמתך" ו"חסל סדור פסח" על תקליט אצטט גדול, לפני 62 שנה בדיוק (29.3.1955) הוקלט החזן בנימין אונגר מלווה בפסנתרן אריה גרף שר את "והיא שעמדה" בדיוק באותו הלחן שהושר ביגור. בסמוך לכותר מופיע המקור ללחן כ"רובשיץ". נוסח חסידי רובשיץ כנראה. תחנה שניה במסע.

בליל יום טוב שני של חג הפסח בשנת תשט"ו (1956) פנה רבי מנחם מנדל שניאורסון אל קהל חסידיו ושאל "ווער קען דעם ניגון "והיא שעמדה"? (מי מכיר את הניגון "והיא שעמדה"?). בהמשך פנה אל "חזן הבית" ר' מרדכי טלישבסקי שנכח במקום ושאל אותו האם הניגון מוכר לו. משנענה בשלילה התחיל לשיר את הניגון מספר פעמים (אותו הלחן שהושר ביגור ויוחס לרובשיץ) תוך שהקהל מצטרף. לבסוף אמר "עס איז א פיינער ניגון" (זה ניגון יפה). ואכן הניגון "והיא שעמדה" בנעימה זו נפוץ ומושר בקרב חסידי חב"ד ואף מופיע בספר הניגונים של החסידות.  תחנה שלישית.

תחנה רביעית ואחרונה (לעת עתה). בספר "חסידות און יום טוב" שיצא לאור בשנת 1957 בניו יורק מופיע הלחן (בשינויים קלים) תחת הכותרת "קרלינער ניגון" כלומר ניגון המשתייך לחסידות קרלין. ויש אף מי שטוען  שהניגון מיוחס לרבי אהרון מקרלין מייסד השושלת.

מי הוא בעל הבית תשאלו? שאלה טובה. ותשובה? נראה שבמקרה הזה, או "בשיר שלנו ידידי, אסור לשאול יותר מדי…"

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 

 

כתבות נוספות שאנחנו בטוחים שתיהנו מהם:

תפריט לסדר הפסח: מתכוני האימה של שנות הארבעים בעולם האשה

תעלומה: מדוע נמלטות הארנבות מההגדה של פסח?

הגדת תל אביב משנת 1933 מלמדת כמה מעט השתנה כאן מאז

הגדות בכתב ברייל

מה נשתנה: על הגרסאות והגלגולים של שירי ההגדה

 




האם בן גוריון הוא חד גדיא חצוף ועיקש?

ימים לספורים לפני פסח 57' נאלצה ישראל לפנות את כוחותיה מחצי האי סיני. הפזמונאי דן אלמגור בחר "לחגוג" את המאורע באמצעות גרסה משלו לשיר הפסח האהוב

פינוי סיני ורצועת עזה לאחר מבצע קדש. תמונה מתוך אוספי ביתמונה

"חַד גַדְיָא חָצוּף וְעִקֵּשׁ
רַק לִרְעוֹת בְּשֶׁקֶט בִּקֵּשׁ

גְּדִי קָטָן, לָבָן וָצַח הוּא
לְתֻמּוֹ רָעָה בָּאָחוּ
וְקוֹלוֹ הוֹמֶה
מֶה, מֶה, מֶה"

 

 

בסערת מבצע קדש מסר ראש הממשלה דוד בן גוריון איגרת מלאת פתוס לרמטכ"ל משה דיין ובה הכריז על כיבוש רצועת סיני בתור תחילתה של "מלכות ישראל השלישית".

 

"קול העם". 7 בנובמבר, 1956. לחצו על התמונה לכתבה המלאה

 

ההתלהבות שסחפה את הארץ, ואת העומד בראש, הצטננה משהבינו כולם כי הלחצים הבינלאומיים חזקים יותר מכל חלום מפואר על ממלכה עתידית, ושעל ישראל לפנות במהרה את חצי האי סיני.

לכבוד אותן תקוות נכזבות חיבר דן אלמגור את המילים ומשה וילנסקי את הלחן לגרסה הומוריסטית ל"חד גדיא".

מילות השיר המלא שחיבר אלמגור

 

שושנה דמארי ביצעה את השיר עבור תכנית הרדיו הסאטירית "שלושה בסירה אחת".

 

השיר הוקלט ב-5.4.1957 מיד לאחר השלמת הנסיגה שהתרחשה לפני פסח. את מסע הלחצים הוביל מזכ"ל האו"ם דאז דג המרשפלד השוודי, וכך זכה להיות ה"דג הצפוני צחור כשלג" שמופיע בסוף השיר ("ומולם צוחק בפלג דג צפוני צחוק כשלג").

התווים בכתב ידו של המלחין משה וילנסקי

 

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 


איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום כיפור, חוסר הסדר בצבא הוליד אלתור ישראלי. טנקיסטים שהצטרפו לקרב בעמק הבכא לא הכירו את האזור ולא מצאו מפה. גזיר עיתון ששמר אחד מהם סייע בקרב שהסתיים בניצחון. אנחנו עזרנו למצוא אותו.

אמנון כפכפי במלחמת יום הכיפורים

שרה, 3:22pm
תודה על בחירתך לשוחח איתנו. ספרן יתפנה מיד לקבל את שיחתך.
שרה, 3:22pm
הנכם משוחחים כעת עם שרה.
שרה, 3:22pm
שלום, וברוכים הבאים לשרות הצ'ט של הספרייה הלאומית. במה אוכל לעזור?
אמנון, 3:23pm
שלום שרה, אני מבקש לדעת אם אוכל למצוא אצלכם עותק מהעמוד הראשון בעיתון הארץ מתאריך 7.10.1973 ?
(שיחה שהתקיימה בצ'ט בין אמנון כפכפי לשרה יהלומי משירותי הייעוץ של הספרייה)

***

אמנון כפכפי שהה בבית הוריו ברמת השרון בחופשה מהצבא, כשלפניו עוד ארבעה חודשי שירות סדיר לפני השחרור. בסמוך לשעה שתיים בצהריים הפרה אזעקה את השקט של יום כיפור 1973.

כמה חודשים לפני כן עזב כפכפי את תפקידו כמפקד טנק בגדוד 82 חטיבה 7 של השיריון. לכן גם לא הוזעק חזרה לגדוד. למרות זאת, הוא מיהר ללבוש מדים בעודו מנסה להרגיע את אמו ש"יהיה בסדר", ואביו הסיע אותו לכביש גהה. משם התקדם כפכפי בטרמפים לבסיס הקבע של הגדוד, מחנה נתן ליד באר שבע.

כשהגיע לבסיס מצא אותו כמעט ריק. הוא לא ידע אז שחבריו לגדוד עלו כבר בערב יום כיפור בטיסה משדה התעופה שליד באר שבע לשדה התעופה מחניים שבצפון, קיבלו טנקים וציוד ממחסני החירום במחנה פילון שליד ראש פינה, ונשלחו להילחם בחזית רמת הגולן. שליש הגדוד, הסגן שהיה בבסיס, הורה לו ולחיילים הבודדים הנוספים שהגיעו לבסיס להישאר שם ולסייע במטלות שונות.

החיילים היו רחוקים מהחזית הקריטית, היכן שנמצא הגדוד שלהם. כפכפי התקשר למפקדת גייסות השריון. מפקד הגייס, קצין שמונה להחליף את האלוף שהפך למפקד האוגדה בשדה הקרב, שאל אם יש טנקים במחנה. כפכפי השיב שמול לשכת המג"ד יש טנק T-54, שלל ממלחמת ששת הימים. מפקד הגייס אמר: "אני שולח מוביל לקחת את הטנק", וכפכפי נאלץ להודות שהתבדח, וששלד הטנק משמש כאנדרטה ואינו שמיש. לשאלתו ענה לו מפקד הגייס שהם זקוקים לטנקיסטים בחזית אך לא יכולים לשלוח רכב לאסוף אותו ואת האחרים.

כפכפי אמר לשליש בבסיס, נתן, שאחרי יומיים של עבודה קשה, הוא וחבריו מבקשים לצאת להתרעננות ב"גלידה מונטנה", שהייתה במרחק הליכה מהבסיס. הסגן אמר לו: "אין בעיה, ואל תשכחו להביא גלידה גם לי כשתחזרו". החיילים אכן הלכו לאכול גלידה, כפכפי התקשר לאמו מטלפון ציבורי והסביר לה שהוא בבסיס ליד באר שבע ואין מקום לדאגה, ואז חצו שבעת הטנקיסטים את הכביש והחלו במסע טרמפים צפונה, אל החזית.

***

 

טנקים סוריים פגועים ליד תעלת הנ"ט בעמק הבכא (ארכיון צה"ל)

 

אמנון, 3:27pm
ביום זה, היום שלאחר פרוץ מלחמת יום כיפור התפרסמה מפה של איזור הקרבות בגולן. המפה הזו היתה המפה היחידה שהיתה לי בעת שנלחמתי באיזור עמק הבכא. האם אוכל לקבל עותק ממפה זו או מהעמוד הראשון כולו?
שרה, 3:29pm
נוכל לשלוח לך את התמונה, אך אם תגיע לכאן, תוכל לצלם בעלות הרבה יותר נמוכה
אמנון, 3:29pm
אני לא בטוח אם המפה התפרסמה ב-7 או ב-8 באוקטובר, איך אוכל לברר זאת קודם שאזמין את הדף?
שרה, 3:30pm
אני מוכנה לבדוק לך
אמנון, 3:30pm
אהיה אסיר תודה…

(שיחה שהתקיימה בצ'ט בין אמנון כפכפי לשרה יהלומי משירותי הייעוץ של הספרייה)

***

"נתבקשתי על ידי היסטוריון שחוקר את המלחמה לכתוב את כל מה שהיה", מספר כפכפי. "מה שהיה בעצם, ומייחד את הסיפור של הטנק שלי במלחמה, זה שבגלל הברדק שהיה בימים הראשונים של המלחמה בעצם נאלצנו, אני וחבריי לטנק, לפעול בצורה מאוד מאוד לא שגרתית. אף אחד בצבא לא באמת חשב שככה ייצאו אנשים למלחמה. זו הייתה יוזמה של החבר'ה שבאו מחופשות, כבר לא היו שייכים ליחידה ובעצם הפסיקו להיות טנקיסטים כמה חודשים קודם לכן, חבר'ה שבחרו לנסוע לחזית והגיעו לשם בטרמפים. לקחו טנק בלי זיווד – שאי אפשר לירות בו מהתותח ושאין בו מקלעים, רק אפשר לדרוס איתו – והשלימו ציוד בטנק (כשמצאו טנקים נטושים של צה"ל ליד בית המכס העליון). השלמנו הכול חוץ ממפה, כי אסור להשאיר מפות".

***

"טיפסנו במעלה הגבעה והגענו, עם שחר של יום שני, ה-8 באוקטובר למחנה פילון. במשרד המבצעים לא ידעו לעדכן אותנו היכן בדיוק נמצאת היחידה שלנו, אבל באופן כללי נאמר שחטיבה 7 קיבלה אחריות על הגזרה הצפונית ושגדוד 82 כבר לא קיים. 'חדשות' אלו נשמעו לי מופרכות שהרי אנו עוסקים ב'יום קרב' שהתארך לו. כולנו זכרנו את הבטחת המפקדים שצוות שיפגע בטנק אויב יזכה בבקבוק שמפניה.

 

אמנון כפכפי בטנק במהלך במלחמת יום הכיפורים

 

במחנה פילון התאחדנו עם ארבעת החבר'ה שיצאו לדרך איתנו מ'גלידה מונטנה' ויחד החלטנו שכדאי שנלך לאכול ארוחת בוקר. איתרנו את חדר האוכל וביקשנו מהנגד האחראי שיתן לנו אוכל או לפחות כמה ככרות לחם וגבינה. הוא סירב בטענה שאין לנו אישורי הצבה לבסיס ולכן אנחנו לא זכאים למזון. עזבנו את המקום בידיים ריקות. מצאתי עיתון של יום האתמול ובו מפות קטנות של 'זירות הלחימה בדרום ובצפון'. גזרתי מתוך העמוד את מפת רמת הגולן שהיתה בגודל של כ-5X9 ס"מ ובה ציור של הכנרת ומימינה קו קשתי המסמל את הגבול… טמנתיה בכיס הסרבל וזו היתה המפה ששימשה אותנו מעתה ואילך".

(מתוך הספר "אשנב 3 – מלחמת יום הכיפורים שלי, קורותיו של צוות טנק" מאת אמנון כפכפי)

***

שרה, 3:30pm
אתה ראית את העיתון, ולקחת אותו אתך כשיצאת למלחמה?
אמנון, 3:31pm
ראיתי את העיתון וגזרתי את המפה הקטנה ושמרתי אותה בכיסי. כשהגעתי לימ"ח לקבל טנק כבר לא היו מפות לחלוקה וכך ניווטתי על פי הגזיר עיתון…
שרה, 3:32pm
לא יאמן…
אמנון, 3:32pm
אכן.
שרה, 3:32pm
לפני שלכל בן שש היה כלי ניווט בטלפון
אמנון, 3:32pm
אני כעת כותב זכרונות ואשמח לצרף להם את אותה מפה שהייתה מפה סכמטית לחלוטין.
אמנון, 3:33pm
ב-1973 לא היו טלפונים ניידים…

(שיחה שהתקיימה בצ'ט בין אמנון כפכפי לשרה יהלומי משירותי הייעוץ של הספרייה)

 

אמנון כפכפי בעמק הבכא, במקום שבו נפגע הטנק

 

***

"ידעתי שלא אוכל למצוא את המפה במאגר עיתונות יהודית היסטורית ושצריך לחפש מיקרופילם", מספרת יהלומי. "ידעתי שצריך לעזור לו פה. הוא חשב שהמפה התפרסמה בעיתון "הארץ" וחיפשתי ומצאתי במיקרופילם מפה כזאת מה-8 באוקטובר, יומיים אחרי פרוץ המלחמה. הייתי בטוחה שזו המפה שליוותה אותה ושלחתי לו אותה."

***

2017-01-01 18:02 GMT+02:00 Sara Yahalomi:
שלום אמנון,
שוחחנו בצ'ט ביום רביעי בשבוע שעבר, לגבי מפת רמת הגולן שחיפשת בעיתון "הארץ".
אני שמחה לבשר לך שהיא נמצאה, בעמוד השני של העיתון שהודפס ב- 8.10.1973 (בתקווה שזו אכן המפה הנכונה).
היא מצורפת למייל הזה, בשני פורמטים : כ-pdf וגם כ-jpg.
אני חייבת להודות שהסיפור שלך מאד ריגש אותי, והיה לי הכבוד למצוא את המפה ששרתה אותך נאמנה בקרבות.

(רק רציתי להבהיר, על מנת שלא ליצור ציפיות מוטעות בעתיד, שזה אינו שרות סטנדרטי שהספרייה נותנת).

בברכה,
שרה יהלומי | ספרנית
מחלקת יעץ, אגף שרותי קהל

***

שרה שלום,
מאד נעים לפגוש (ולו רק בצ'ט) מישהו (או מישהי) שמבטיח וגם מקיים, מישהו שמוכן לחרוג מדפוסי העבודה הרגילים ומישהו שסיפור פשוט מלפני 43 שנים עדיין מרגש אותו.
המון תודה לך על עזרתך.
[…]
האם בדקת את עיתון הארץ של ה-7.10.73? נדמה לי ששם התפרסמה מפה עוד פחות מפורטת ובלי ההסבר היכן הסורים תקפו. אני לא משוכנע שזו אכן המפה שהייתה לי אז. אולי אני בכלל טועה והמפה המדוברת פורסמה בידיעות או מעריב. בכל מקרה אני חושב שהיא היתה בעמוד הראשון ב 7.10.
[…]
אין לי ספק שרה שמה שעשית עבורי הוא יוצא דופן ולא שרות סטנדרטי שהספרייה נותנת, ועל כך אני מודה לך מאוד.
דרשי בבקשה בשלום אחיינך השריונר ומסרי לו שישמור על עצמו.
בברכה,
אמנון כפכפי.

***

יהלומי המשיכה לחפש את המפה בארכיון הממחושב של ידיעות אחרונות שהספרייה מקושרת אליו, ומצאה שם מפה שמתאימה לתיאור ושאותה שלחה לאמנון כפכפי.

 

המפה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" 7.10.1973

 

2017-01-12 18:15 GMT+02:00 Sara Yahalomi:

שלום אמנון,
מצורף צילום מפה שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות מ-7 לאוקטובר 1973.
בברכה,
שרה יהלומי | ספרנית
מחלקת יעץ, אגף שרותי קהל

***

שרה שלום,
אין כמוך!
זו המפה בדיוק כפי שזכרתי אותה. אמנם היא לא ב"הארץ" ולא בעמוד הראשון אבל אחרי כל כך הרבה שנים הזיכרון מתעתע. מכל מקום זו היא ללא ספק המפה היחידה שהייתה בידי ושבעזרתה ניווטנו את הטנק שלנו בכל הזמן שהיינו בגולן עד שהטנק שלנו נפגע והושמד בקרב הבלימה האחרון בעמק הבכא.
תודה מקרב לב על כל העבודה שהשקעת.
בברכה,
אמנון כפכפי.

***

ושרה יהלומי מוסיפה: "זו הייתה פנייה מרגשת במיוחד. את מדמיינת את המצב? ארבעה בחורים בטנק ואין להם מפה ביד! לכל דבר קטן היום אנחנו משתמשים ב-waze והם נלחמים עם מפה מעיתון! זה נשמע כל כך הזוי ויוצא דופן שהחלטתי להתגייס ולעזור. היה מרגש גם למצוא את המפה וגם לקבל מאמנון את האישור שזו אכן המפה שהוא חיפש.

"יש לי אחיין שהוא טנקיסט אז הסיפור נגע בי בצורה יותר אישית", מספרת יהלומי. "העבודה ביעץ טכנית הרבה פעמים, אבל מה שמרגש בה הוא שמאחורי החיפושים הטכנים יש אדם שיש משמעות גדולה עבורו למידע שנמצא. אמנון יצר קשר בצ'ט אבל כל אחד מאיתנו פה משיב לכ-800 צ'אטים בשנה ולמרות זאת, היה משהו מיוחד בפנייה הזאת."

***

ההיכרות של כפכפי ושאר הטנקיסטים עם הגיאוגרפיה של רמת הגולן הייתה מוגבלת. את האימונים שלהם הם עשו בסיני. לפני גיוסו היו כפכפי והוריו בשליחות בשגרירות ישראל בוושינגטון, ולכן לא הכיר את רמת הגולן, שנכבשה זמן לא רב קודם לכן.
"המפה שגזרתי מהעיתון (והייתם נפלאים בלאתר אותה) הייתה מפה של כמה ס"מ, סכמטית לחלוטין," אומר כפכפי. "היו משורטטים ומצוינים בה הכנרת וקו הגבול. מפה שכמעט אין לה שום ערך, אבל בכל זאת זו הייתה המפה היחידה שהייתה בנמצא. ולכן גזרתי אותה ושמתי בכיס.

"מעבר לקטע הנוסטלגי, 43 שנים אני זוכר את המפה שאיתה הסתובבנו, זו אינדיקציה שמצביעה על עניין חוסר המוכנות וחוסר היכולת שלנו להתארגן בצורה טובה. לצאת עם טנק לא כשיר, לצאת עם אנשים שכבר לא טנקסיטים והיו טנקיסטים רק בעברם, שעל דעת עצמם וביוזמתם האישית החליטו לצאת למלחמה והגיעו לחזית ולקחו חלק בקרבות הכי משמעותיים והכי חשובים שהתחוללו במהלך מלחמת יום כיפור ברמת הגולן. הלחימה על רמת הגולן הייתה על גבולות הארץ ממש. הסורים הגיעו כמעט עד לכנרת".

 

המפה שנתלשה מהעיתון

 

***

כפכפי בראיון ל"ישראל היום", 12.9.2013, על חידוש הקשר עם שמוליק זמל, שהיה איתו בטנק באותו קרב: "עברנו יחד קטע קצר אבל מאוד אינטנסיבי. לא הכרנו לפני המלחמה ובסך הכל היינו יחד יומיים, אבל היינו בקרבות הבלימה הקשים ביותר. בסוף קרב הבלימה האחרון בעמק הבכא הטנק שלנו נפגע, חבר שלנו לטנק נהרג והרביעי בטנק נהרג זמן קצר לאחר מכן, בדרך לאזכרה של אחיו שנהרג במלחמה. זמל ואני נפצענו. נוצר מצב שידעתי ששניים מהצוות שלי נהרגו ואחד אני לא יודע מה מצבו, אם הוא חי או לא ואם כן מה עבר עליו מאז, ולכן היה לי חשוב למצוא אותו ולשחזר זיכרונות".

 

שלום בורשטיין ז"ל, חברו לטנק של אמנון כפכפי. בורשטיין נהרג בקרב בעמק הבכא

 

***

אימייל משמואל זמל לכפכפי:

"היינו 'בורג קטן' מכלל המערכת אך כמו שנאמר בחנוכה – 'כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן…'
וכן, אפשר לתאר את אותו הבוקר בעמק הבכא כשובר שוויון, בו ניצח הצד שלא נשבר כי בסוף בסוף היה לו עוד קצת כח ואנחנו היינו (כמו כל אחד מהלוחמים האחרים) ה'עוד קצת' שהכריע!
מסור ד"ש חמה למיקי ושמור על עצמך.
מאחל לכם בריאות טובה והנאה מהנכדים.
ברעות ובהוקרה רבה
שמוליק"

***

"יצאנו עם חשש לגורל המדינה", מסכם כפכפי, "ורפול באמת אמר על הלוחמים בחזית הצפון: 'אתם אלה שהצלתם את המדינה'. היום קוראים לדברים חתירה למגע / יוזמה / היינו חברה שהבינו את המשמעות ועשינו את מה שצריך כדי לנסות ולסייע בעניין, ובסופו של דבר גם הצלחנו. ועשינו את זה ללא מפה אמיתית".

תודה לאמנון כפכפי על הרשות לפרסם את ההתכתבויות.

האם גם אתם מחפשים ידיעה היסטורית בעלת משמעות מיוחדת עבורכם? בואו לחפש או לדפדף באתר העיתונות היהודית היסטורית JPRESS. אולי תמצאו אותה שם.

מזמינים אתכם לפנות לשרותי הייעוץ שלנו. אפשר דרך הצ'ט, ואפשר גם בוואטסאפ.