היומן מגטו לודז' שנכתב בשוליו של סידור

12/3/1941 - הלב בוער וגופי קר. הראש כואב למראית עיני. מדוע? האם לית דין ודין?

12/3/1941 – "ביום כו" נתגרשו כעשרת אלפים איש מרחוב פיאטריקאווה. הרגו כמאה יהודים ואומרים שיותר. ביום ב" דחודש אדר נסו הורי במעיל אחד לסלומניק. מצבם רע מאוד. הלב בוער וגופי קר. הראש כואב למראית עיני. מדוע? האם לית דין ודין?"

 

עם חלוף השנים, ככל שאנו מביטים לאחור ומתקשים לתפוס את מה שאירע, ככל שמתמעטים העדים החיים בקרבנו, יש חשיבות מיוחדת ליומנים ששרדו והגיעו לידינו.

כזה הוא יומנו של מנחם אופנהיים מגטו לודז'. היומן נמצא בין שרידי הגטו ובשנות החמישים נמסר לספרייה הלאומית. ייחודו של היומן הוא שכולו נכתב על סידור תפילה. מנחם אופנהיים שהה בגטו החל בחורף של שנת 1941 ועד הקיץ של שנת 1944. הוא כתב עשרות רשימות, בעברית וביידיש, בצדי הדפים ובין הפסקאות, מנצל שטחים לבנים בדפי הסידור. ככל הידוע לנו, אופנהיים ניספה באושוויץ כמו מרבית היהודים שהצליחו לשרוד בגטו לודז' עד חיסולו בידי הגרמנים בסוף חודש אוגוסט 1944.

 

8/3/1942 – "היום מלאו שנתיים מאז הכליאו את היהודים בגטו. כיכר לחם עולה שישים מארק… שוב שלחו פתקאות לשילוח. היום מלאה שנה מאז ישבתי בתפיסה היהודית."

 

מן הכתובים אנחנו למדים שמנחם אופנהיים היה בן 33 כשנכלא בגטו. הוא היה ציוני דתי, נשוי ובעל משפחה. אשתו ושתי בנותיו הצליחו לברוח מן הגטו מעט לפני שנסגרו שעריו. מנחם עבד בנגריית הגטו ובשלב מסוים אף נכלא בכלא הגטו.

 

10/3/1942 – "הגירוש נמשך. ראיתי זקן וזקנה בני 80 לערך מושכים עגלת יד לתחנת הרכבת לשלח אותם. בדרך לתחנה יגוועו. מובילים אנשים חיים לקבורה…"

 

חשיבותו של היומן היא בתיעוד היומיומי של החיים בגטו: תנאי העבודה, פעולות המשטרה, חלוקת האוכל, עבודות הפרך, הרעב, המחלות, וכן בשיקוף של מצבי הרוח של מנחם אופנהיים ושל חבריו, בין תקווה לייאוש, בין אשליה לאכזבה. היומן גם מכיל תיעוד מיוחד על ההווי הדתי בגטו ומסופר בו כיצד ניסו היהודים לשמור על החגים, מה אכלו בפסח וכיצד התפללו לאלוהים מן השאול שהם היו נתונים בו.

 

9/4/1942 –  "פסח תש"ב. בגיטו רעב גדול. רק במצות משיפון ומרק ממים וסלק בר. זהו היום טוב. בשל הרעב אכלו אנשים רבים לחם וגם אני הקטן. לליל הסדר לא הוכנו אלא מצות וקפה שחור… זהו הפסח השלישי שאינני יחד עם המשפחה. ובפסח 1942 אכלתי חמץ בפעם הראשונה…"

 

אופנהיים ניחן בכישרון ספרותי. הוא כותב בשפה יפה וגבוהה, והיה ככל הנראה אדם בעל השכלה רחבה ואופקים תרבותיים. כאמור, מנחם אופנהיים ככל הנראה ניספה. גורלן של  אשתו ושל שתי בנותיו אינו ידוע. היומן שלו הגיע בשנות החמישים לחנות ספרי קודש בירושלים, והסידור "דרך החיים" בנוסח ספרד הגיע לידיו של חוקר המקרא פרופ" מרדכי זר-כבוד (אהרנקראנץ) שאף תירגם מיידיש את היומן שבתוך הסידור ומסר אותו לספרייה הלאומית.

 

19/3/1942 – "לאחר הפסקה של שמונה שבועות קיבלתי על פנקס המשפחה שני ק"ג גזר בר וק"ג אחד גזר".

 

יומנו של מנחם אופנהיים הוא פריט אחד מתוך אוסף גדול מאוד של כתבי יד שנמסרו ונתרמו לספרייה הלאומית לאחר השואה ומלחמת העולם.

צפו ביומן המלא

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

כשרוסיה צינזרה את ההגדה של פסח

היו מסרים בהגדה של פסח שלא כולם אהבו במאה ה-19. אספנו כמה הגדות שעברו "טיפול מיוחד" אצל הצנזור.

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

מטבע הדברים הייתה ההגדה של פסח, שעוסקת בגלות וגאולה, "על הכוונת" של הצנזורים ברוסיה של המאה ה-19.
במיוחד הקטע "שפוך חמתך על הגוים…". בחלק מן ההגדות שנדפסו בשטח האימפריה הרוסית הושמט לגמרי קטע זה, אך מלבד זאת נערכו עוד תיקונים ושינויי צנזורה נוספים.

אחד התיקונים הבולטים היה בנוסח "והיא שעמדה לאבותינו".

במקום: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", תוקן הנוסח ל"שבכל דור ודור היו עומדים עלינו לכלותינו".
ובהמשך, במקום "והקב"ה מצילנו מידם", תוקן הנוסח ל"והקב"ה הצילנו מידם" (בלשון עבר).

 

מתוך: הגדה של פסח, עם פירוש זכרון אברהם, ווילנא תרי"ט. לחצו להגדה המלאה

 

ההגדה של פסח עם פירוש 'זרוע נטויה' מאת רבי יוסף ב"ר אייזיק חבר, נדפסה בוורשא תר"ה (1845), ועברה תחת שבט הביקורת של הצנזור יעקב טוגנהולד, מראשוני המשכילים בפולין, אשר שימש כצנזור הראשי לספרים עבריים בוורשא.
מלבד שינויי הנוסח הנזכרים, נוספה במהדורה זו גם הערת שוליים, המבהירה כי קטע זה "קאי (=מתייחס) על הדורות שחלפו ועברו, אבל בדורות הללו, בפרט בארצות אייראפא (=אירופה), חוסים אנחנו בצלם תחת צל כנפי מלכי רחמים".
להלן הערות שוליים נוספות באותה הגדה:

 

"אשר בחר בנו מכל עם… בין ישראל לעמים…" – "המלות עם, לשון, העמים, קאים רק על הלשונות והעמים הקדמונים אשר לא האמינו בבורא עולם"
מתוך: הגדה של פסח, עם פירוש זכרון אברהם, ווילנא תרי"ט. לחצו להגדה המלאה

 

"כל גוים סבבוני" – "קאי על האומות שהיו בזמן המשורר".
"ומבלעדיך אין לנו מלך" – "פי' מלך על כל העולם מלך מלכי המלכים הקב"ה".
"יחיד במלוכה" – "ר"ל הקב"ה לבדו מלך על כל העולם".

 

פסקה נוספת שעברה "טיפול" בהגדות רבות הייתה "הא לחמא עניא", שכן נאמר בה "השתא עבדי" – כלומר "השנה אנו עבדים" – ויש בדבר גנות על הממלכה הרוסית.
בהגדה הנזכרת נוספו הערות "הבהרה" על פסקה זו:

 

 

"השתא עבדי – היינו עבדים לקניינים הזמנים
בני חורין – חירות הנפש מן הבלי העולם הזה".

היו מהדורות שבהן התערב הצנזור בנוסח עצמו.
כך למשל בהגדה של פסח, עם פירוש 'זרע גד' מאת רבי צבי הירש ב"ר תנחום אב"ד הוראדנא, ופירוש המגיד מדובנה, שנדפסה בווילנא תר"כ (1860), תוקן הנוסח כך:

"השתא עבדי בדוכתין טובא (=במקומות רבים, כלומר: חוץ מרוסיה!) לשנה הבאה בני חורין כבארעא דידן" (כמו בארץ שלנו – רוסיה).

 

כשבדקתי את ההגדה הנ"ל מצאתי תיקון צנזורה נוסף:
במקום "הא לחמא עניא" – "הא כלחמא עניא" (בתוספת האות כ' למילה 'לחמא'). אמנם, נוסח זה היה קיים עוד לפני עידן הצנזורה, אך כאן הוא בא כתיקון מכוון. הדבר מתברר כאשר קוראים את פירושו של המגיד מדובנה, שנדפס סביב נוסח ההגדה, ומוצאים כי גם בו חלו ידים, וכי הצנזור תיקן את הנוסח המקורי של הפירוש ושינה לגמרי את מגמתו.

 

 

כדי להווכח בכך, נביא תחילה את הנוסח המקורי של פירוש המגיד מדובנה, ממהדורה קודמת יותר ('ברית אבות', ברסלוי תקצ"ט 1839):

"הא לחמא עניא כו' הנראה ההבדל בין נוסחת הא כלחמא ובין נוסחת הא לחמא, ע"פ משל לעני אחד סובב על עיירות ובידו היה איזה סחורות אשר דרך עניים לעשות מסחר בהן, ציצית, מזוזות וכדומה, פעם בא לעיר והתחיל לסבב בעבור עסקו זה, ויהי איש מצליח וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד, ויגמר אומר אשר היום ההוא שבא בו לעיר הזאת לעשותו יום טוב בכל תקופות השנה… והיה קורא את היום ההוא תרמיל י"ט [יום טוב] על כי בא שם אך בילקוטו ובתרמילו, ובהגיע היום טוב הזה היה מנהגו לקחת ילקוטו זה על כתיפו לזכרון, והיה מנהגו אשר היום טוב הזה היה חביב אצלו מכל המועדים, עד כי גם המלבושים הנהוגים לעשותם על המועדים לא עשה בכולם לבד בתרמיל יום טוב הזה עשה לו ולבניו בגדים יקרים. ויהי היום ויקר מקרה להאיש ההוא ואבד את כל הונו ורכושו אשר רכש בעיר הזאת, והיה יושב ודואג לאמור מה נעשה מעתה כי אם תם הכסף ומאין נתפרנס, ותאמר לו אשתו מה לך כי תדאג כל כך הלא עליך לזכור מחייתך תחלה טרם השגנו העושר ההוא, שהיית לבוש בילקוטך ובתרמילך וההכרח לא יגונה, לבוש גם עתה עוד הפעם הילקוט הזה. והנה בני העני הזה היה להם סימן לתבוע מאת אביהם לעשות להם מלבושים בראותם אותו לבוש בילקוטו זה על כתיפו, שזה היה להם לאות על היום טוב ההוא אשר אז דרכו לפזר ולעשות להם מלבושי כבוד, והנה בראותם עתה הילקוט על כתיפו, באו והפצירו בו לעשות להם מלבושים כמנהגו מימים ימימה, אמר להם מה תחשבו כי כאז כן עתה, הלא אז הייתי באמת עשיר, אך היה מנהגי לקחת הילקוט על כתיפי לזכרון החסד וההצלחה והייתי אך כמתחפש בדמות עני, לא כן עתה אני עני באמת וצריך אנכי לשאת את הילקוט על שכמי לא לזכרון – וזה ממש הענין כי בזמן הבית היו אוכלים לחם עוני בלילי פסח לזכרון הנס שנעשה לאבותינו במצרים, והיה זה אך לדוגמא ולזכרון, ע"כ היה נכון לומר אז הא כלחמא עניא כו', כלומר אך דרך דמיון. לא כן אחר חורבן הבית כי חזרנו למעמדינו הראשון, א"כ יאות לומר הא לחמא עניא כו', כי הוא זה ממש די אכלו אבתהנא בארעא דמצרים".

 

מפירושו של המגיד מדובנה עולה כי בימינו יש להגיד "הא לחמא עניא", דהיינו "זה לחם העוני" – שכן חזרנו לאכול לחם עוני של ממש ולא רק זכר ללחם עוני. סיום זה של דברי המגיד קיבל צורה הפוכה בהגדה הנ"ל, כשהצנזור התערב בפירוש ומסביר מדוע בימינו יש לחזור ולומר "הא כלחמא…",

שימו לב לסיום הקטע כפי שהוא מופיע בהגדה "זרע גד" (וילנא תר"כ 1860):

"…ע"כ היה נכון לומר אז הא כלחמא עניא, פי' כלומר אך דרך דמיון, לא כן אחר חורבן הבית הראשון שהלכו לבבל ששם נתקנה נוסח הא לחמא בלשון בבל שהוא לשון ארמי וכשדית וחזרו אז למעמדם הראשון. ולפ"ז בימינו עתה שאנחנו חוסים בחסד אל תחת צל מלכי החסד באין מחסור כל דבר, נכון לקיים הנוסחא כהא לחמא".

 

 

[חלק מן הדברים המובאים במאמר מופיעים כבר במאמרו של ר"ח ליברמן, קו לדמותה של הצנזורה לספרי יהודים ברוסיא הקסרית, אהל רח"ל, חלק ג' (ניו יורק תשמ"ד), עמ' 632 ואילך].

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

כתבות נוספות שאנחנו בטוחים שתיהנו מהם:

ההגדה הקומוניסטית שמבערת את החמץ הבורגני מרוסיה

תפריט לסדר הפסח: מתכוני האימה של שנות הארבעים בעולם האשה

תעלומה: מדוע נמלטות הארנבות מההגדה של פסח?

הגדת תל אביב משנת 1933 מלמדת כמה מעט השתנה כאן מאז

הגדות בכתב ברייל

 

 




לא צריך WAZE: המפות שיקלו עליכם לצאת ממצרים

מחשבים מסלול מחדש: יציאת מצרים במפות ובאיורים

מפה של יציאת מצרים משנת 1712

אם, במקרה, נצטרך לצאת שוב ממצרים, כבר נהיה מוכנים מראש – ומצוידים במפה. באוסף המפות העצום של הספרייה מצאנו מפות עתיקות, נדירות ומאוירות כיד הדמיון, שמשרטטות את מסעם המיתי והמכונן של בני ישראל במדבר.

כיוון שלא קיים תיעוד מדויק של נקודות הציון במסלול יציאת בני ישראל ממצרים, המפות מציגות מסלול משוער או מדומיין. נתיב הנדודים במדבר אינו הדבר היחיד שמציגות המפות הללו – היוצרים ליוו את המפות באיורים שבהם נתנו את גרסתם ופרשנותם להיבטים שונים בסיפור התנ"כי. המפות שאספנו לא שמות דגש על הדיוק הגאוגרפי אלא על הנרטיב הדתי-מסורתי, ועל כן משלבות בתוכן גם תיאורים גרפיים של דמויות ואירועים מהסיפור המוכר, מה שממחיש אותו ומוסיף לו צבע. לפנינו, אם כן, גרסאות קומיקס מוקדמות לסיפור התנ"כי.

 

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

 

 

יוצאים ממצרים דרך לונדון

Postel Guillaume, 1562

 

עם התפתחות הדפוס, החלו המוציאים לאור לצרף סדרה של מפות לתנ"כים. לרוב נכללו מפות עם תיאורי גן העדן, הארץ המובטחת וחלוקתה לשבטים, מסעי ישו, מסעות השליחים, וכמובן, יציאת מצרים.

מפה זו, המתארת את יציאת מצרים, צורפה לספר במדבר ל"ג בתוך תנ"ך בהוצאת ריצ"רד הריסון (לונדון 1562). במפה מתואר נתיב מסעם של בני ישראל במדבר על 42 תחנותיו השונות. לאורך הנתיב נראים בני ישראל כשהם חוצים את ים סוף, בעוד המצרים רודפים אחריהם ברכב ופרשים; נלחמים בעמלק; מלקטים מן; רוקדים סביב עגל הזהב למרגלות הר סיני בזמן התגלות האל, ששמו אף מצוין באותיות עבריות (י-ה-ו-ה); ועומדים לצד משה סביב נחש הנחושת. בשולי המפה ניתן לראות משמאל למטה את הדלתא של הנילוס ואת ארץ גושן, ולמעלה את מואב וערים שונות, ביניהן קדש ברנע, יריחו וחברון.

 

המפה שגויירה לכבוד ההגדה

אברהם בן יעקב, 1695

 

פחות ממאה וחמישים שנה מאוחר יותר, ב-1695, הופיעה בסוף הגדת אמשטרדם הידועה המפה שלפנינו. יצר אותה אברהם בר יעקב, כומר פרוטסטנטי יליד גרמניה שהתגייר, ופעל כאומן דפוס באמסטרדם. למעשה זו לא רק מפה של יציאת מצרים אלא מפה של הארץ המובטחת כולה, כאשר רק חלקה הימני מוקדש ליציאת מצרים. במפה, ניתן לראות בבירור את הנתיב של יציאת מצרים הכולל מספר קטן של איורים, ביניהם ירידת המן על בני ישראל, הר סיני וההתגלות, ומזבח שתים עשרה האבנים ממזרח ליריחו. במסגרת מצוי מקרא המפרט את תחנותיהם של בני ישראל במדבר.

המפה מהגדת אמשטרדם הושפעה מאוד ממפות בנות זמנה שנעשו בעולם הנוצרי. היכרותו של היוצר בר יעקב עם עולם זה וידיעותיו בלטינית ובנצרות עמדו בבירור לימינו בהכנת המפה. בולט דמיון מיוחד בין מפה זו למפה שהוכנה על ידי הונדיוס-יאנסון בעקבות מפתו של כריסטיאן ואן אדריכום Chrisitan) van Adrichom) בשנת 1633; אפשר לראות כי מסלול היציאה ממצרים, האיורים הקטנים, ואפילו הספינה המטלטלת בים ודמותו של יונה המושלך ממנה, נלקחו כולם ממפה זו.

עם זאת, בר יעקב הכניס במפה כמה שינויים ותוספות חשובות. בפינה הימנית התחתונה נוספה דמות אישה מעורטלת על תנין, שנחשבה בימי הביניים למייצגת את אפריקה. התנין לבדו ייצג בספרות ימי הביניים את מצרים. בר יעקב "גייר" את המפה. בים התיכון החליף את הספינות במפה הנוצרית בדוברותיו של חירם המביאות עצי ארז לבניין המקדש, ומשמאל למטה מיוצגת הארץ המובטחת, "ארץ זבת חלב ודבש", על ידי פרות – ולצידן המילה "חלב", וכוורות דבש – ולצידן, בהתאם, "דבש". הנשר הסמוך מלווה בפסוק "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", ומדגיש את מוטיב יציאת מצרים במפה.

 

עבודת המשכן בקומיקס

ז"אק פרנסואה בנרד, 1728

 

גם המפה הזו, שנדפסה בפריס בשנת 1728 בידי ז"אק פרנסואה בנרד, מוקדשת למסעות בני ישראל במדבר. המסלול והתחנות המצוינות באדום מודגשים במיוחד, וסביבם מופיעה סדרת איורים הקשורה בעבודת המשכן וכליו. האיורים הללו נועדו לייצג ולהמחיש את הפולחן בחניות אוהל המשכן לאורך תחנות המסע, וניתן להבחין בפרטים הבאים (נגד כיוון השעון): הכהן הגדול, המשכן והמחנות שסביבו, אהל מועד, ארון הברית והכרובים, המזבח, שולחן לחם הפנים, המנורה, אוהל מועד המכוסה, המשכן ובמרכזו הכהן הגדול מקריב קרבן, וכהן פשוט עם פר לעולה.

מעוד מפות עתיקות נוספות של יציאת מצרים:

 

 

ואל תשכחו לבקר באוסף המפות הדיגיטלי שלנו:

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 




תעלומה: מדוע נמלטות הארנבות מההגדה של פסח?

מי שערך את הגדת פראג מאמצע המאה ה-16 היה בעל חוש הומור חריף במיוחד.

הכירו את הגדת פראג הראשונה, הגדה נדירה המתוארכת לשנת 1526, מההגדות הראשונות שהודפסו.

חוץ מהעובדה שמדובר בהגדה יפהפיה עם איורים מרהיבים, מצאנו בה עוד כמה דברים מעניינים. אם תדפדפו לעמוד 9 בהגדה, תמצאו בתחתית העמוד את התמונה הבאה:

 


לא, אינכם טועים, זה אינו איור של מכת ערוב, וגם לא איור של חציית ים סוף. האיור הזה מתאר ציד ארנבות! אנחנו תהינו ושאלנו את עצמנו ואנחנו בטוחים שגם אתם שואלים את עצמכם: מדוע בהגדה של פראג מאמצע המאה ה-16 מופיע איור של ציד ארנבות מתחת לסימן הכרפס?

והנה ההסבר המפתיע שמצאנו:

בגרמנית "ציד ארנבת" נקרא "יאגן האז" ו"יאגן האז", מזכיר את ראשי התיבות יקנה"ז – שנועדו להזכיר לנו את סדר ברכות ההבדלה שאומרים בליל חג שחל במוצאי שבת: יין, קידוש, נר, הבדלה וזמן (שהחיינו). מתברר שמי שעמד מאחורי הגדת פראג, קישר בצורה משעשעת בין ציד ארנבות לסדר הברכות! מי אמר שלא היה חוש הומור משובח במאה ה-16?

ואם כבר בחוש הומור עסקינן, אז הנה עוד הלצה מאותה הגדה – ותסלחנה לנו הנשים:

אם תדפדפו לעמוד 40 – זה מה שתגלו:

 

 

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות של פסח, שירים מיוחדים ועוד

 

מכירים את זה שבליל הסדר אומרים "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. פסח, מצה ומרור"? ואז לפי המנהג מצביעים על הזרוע, על המצה ועל המרור? ובכן, בהגדת פראג גילינו "מנהג" נוסף: כאשר אומרים "מרור" – יש להצביע על האישה שנאמר "אישה רעה – מר מוות"!

לא לכעוס עלינו! כך כתוב בהגדה, וליתר דיוק, באחת ההגדות הראשונות שהודפסו.

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

ותודה רבה לרב אביעד רוזנברג על הסיוע בהכנת הכתבה

 

 

 

כתבות נוספות שאנחנו בטוחים שתאהבו:

הספרייה הלאומית חושפת לקראת פסח את 'הגדת פראג' מלפני כ-500 שנים – אחת משני העותקים היחידים ששרדו