"פיליפ, האם אתה אנטישמי?"

"זהו הספר שאליו פיללו כל האנטישמים": עם צאת ספרו "מה מעיק על פורטנוי" נאלץ הסופר פיליפ רות להתמודד עם האשמה חוזרת ונשנית – אנטישמיות

מלודי ברון | 23.05.18 |
Share

"מה מעיק על פורטנוי?" לא היה הספר הראשון שחיבר רות, אך מיד עם צאתו בשנת 1969 הפך הרומן לרב-מכר שהגדיר במידה רבה את המשך הקריירה ארוכת השנים וההצלחות, כמו גם את הדימוי הציבורי, של הסופר היהודי-אמריקני פיליפ רות.

במרכז הרומן של רות עומדת דמותו השנויה במחלוקת של אלכסנדר פורטנוי, החושפת במהלכו של טיפול פסיכואנליטי את הנוירוזות שלה בשפה עסיסית עמוסת קללות וגסויות שמשאירה מעט מאוד לדמיון.

הדרך שבה הוצג גיבור הספר עוררה סערה בארצות הברית השמרנית, סערה שמצאה את דרכה גם ארצה. רות, שהפך עם צאת הספר לאחד מבניה המוכרים והמצליחים ביותר של הקהילה היהודית אמריקנית, נאלץ להתמודד עם שורה ארוכה של האשמות דווקא מצד הקהילה שאליה השתייך, וביניהן האשמות באנטישמיות ובשנאה עצמית.

ראש וראשון למאשימים היה חוקר הקבלה גרשם שלום, בביקורת ידועה הוא כתב עליו את הדברים הבאים:

"…וכל זה כדי כדי לסגור עם חשבון עם הדמות הדמונית – 'הידישע-מאמע' – שלא נאמר לה כל האמת בפרצוף עד שבא הסופר הזה ונתן דרור ליצריו האמנותיים. גיבור זה אינו עוד יחיד אומלל הכותב מתוך תאוותו, הוא היהודי שמשיב נקם על כך שגידלו אותו בבית יהודי שנעשה מתועב בעיניו, ויוצא להשכיב שיקסע אחרי שיקסע כדי להשתחרר משליטתה של אמו האיומה. זהו הספר שאליו פיללו כל האנטישמים. אני מעז לומר שבתפנית הבאה של ההיסטוריה, תפנית שלא תתעכב לוודאי, ספר זה יעשה את כולנו לנאשמים במשפט."

הביקורת של גרשם שלום לספרו של רות, מתוך אוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית

רות בחר להתמודד עם האשמות הללו ישירות. בספרו "לקרוא את עצמי ואת האחרים" מופיע ראיון עם ג'ורג' פלימטון שבו מתייחס רות להאשמותיו של גרשם שלום:

"… תמיד הייתי מרוצה ממזלי הטוב להיוולד יהודי, הרבה יותר ממה שמבקריי משערים זאת בנפשם. זו חוויה מסובכת, מעניינת, תובענית מבחינה מוסרית, ייחודית מאוד, וזה מוצא חן בעיניי. אני רואה את עצמי במצב ההיסטורי של היות יהודי על כל המשתמע מזה. ומי צריך יותר מזה? ואשר לאותן האשמות שהזכרת – כן, קרוב לוודאי שישובו ויטיחו אותן בי."

עטיפת הספר "לקרוא את עצמי ואת האחרים", תרגום: דפנה לוי, זמורה-ביתן, 1990

אף ש"מה מעיק על פורטנוי" הזניק את הקריירה הספרותית שלו, ספרים וסיפורים אחרים שלו כמו "להתראות, קולומבוס", נתנו אפילו יותר תחמושת לרבנים שהאשימו את רות בכך שהוא מוציא שם רע ליהודים. במסה "כתיבה על יהודים" (On Writing Jews) שפרסם רות בשנת 1963 הוא מסביר:

"בין המכתבים שקיבלתי מקוראים, היו כמה מכתבים מיהודים שהאשימו אותי באנטישמיות וב'שנאה עצמית' או, לכל הפחות, בחוסר טעם… יתר על כן, האשימו אותי שבביקורת כמו זו שלי – או ביקורת לכאורה – רואים האנטישמים הצדקה לעמדותיהם, והיא 'דלק' למדורתם, בעיקר כאשר היהודי עצמו מודה כביכול בהרגלים ובהתנהגות שאינם מופתיים, או אפילו אינם נורמלים ומקובלים. כשאני מדבר לפני קהל יהודי, תמיד ישנם אנשים שניגשים אליי אחר-כך ושואלים: 'למה אתה לא עוזב אותנו במנוחה? למה אתה לא כותב על הגויים?' – 'למה אתה חייב להיות כל כך ביקורתי?' – 'למה אתה לא מפרגן לנו?'…

קצת קשה, אולי בלתי אפשרי, להסביר לכמה מהאנשים הטוענים שהרגישו את שיניי ננעצות בהם, שפעמים רבות הם לא נושכו כלל. לא תמיד, אך לעתים קרובות, מה שהקוראים הבינו כגינוי החיים היהודיים, קשור אולי לנקודת המבט המוסרית שלהם עצמם ולא לזו שהם מייחסים לי. לפעמים הם רואים חולשה במקום שאני עצמי ראיתי אנרגיה או אומץ או ספונטאניות; הם מתביישים במה שאינני רואה כל סיבה להתבייש בו, ומתגוננים בשעה שאין כל סיבה להתגוננות."

במידה לא מועטה של אירוניה, אמו של פיליפ רות, תחקרה אותו בעצמה לגבי ההאשמות שהוטחו בו. רות מספר:

"בשלב מסוים אמרה לי אמי שמשהו מציק לה, לבסוף היא שאלה אותי, 'פיליפ, האם אתה אנטישמי?'. לשאלה הזאת עניתי, 'אמא, מה את חושבת? את מכירה אותי עוד מלפני שהלכתי לגן'. אבל ההורים שמעו את זה מהרבי, אתה מבין?"

 

הסופר פיליפ רות הלך לעולמו ב-22 במאי 2018, והוא בן 85 שנה. 

 

כתבות נוספות

הכותל של פרנץ קפקא

הצצה למחברת התרגילים בערבית של אחד העם

תמונות נדירות: האיש שתיעד את אסירי ציון בכלא הסובייטי



תגיות

מלודי ברון

מלודי היא חוקרת תיאוריות פמיניסטיות וקוויריות, עולמות של פנטזיה וגיבורות על. בזמנה הפנוי היא כנראה מתרגלת יוגה ביידיש.

לכתבות נוספות של מלודי ברון >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו