אירוויזיון 2018: צעצוע – TOY של נטע ברזילי בתרגום המילים לעברית

אהבנו כל-כך את השיר שייצג אותנו באירוויזיון, שהחלטנו לתרגמו למען ציבור שוחרי העברית!

הצטרפו לקבוצה "הסיפור מאחורי" 

פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של הספרייה

 

מה הסיפור שעומד מאחורי השיר "טוי" שזכה באירווזיון 2018?

מספרת נטע ברזילי בראיון ל-BBC:

"דורון מדלי וסתיו בגר כתבו את 'טוי' על תנועת המחאה #MeToo. זו תקופה מדהימה שבה נשים משמיעות את קולן, אבל אני חושבת שזה שיר העצמה שמיועד לכולם. שיר עבור כל מי שנאבק להיות עצמו. שיר לכל מי שאומרים להם שהם לא מספיק טובים, לא מספיק רזים, לא מספיק יפים, לא שרים מספיק גדול.

כששרתי בלהקת חתונות, כלות היו רואות את התמונה שלי והייתי שומעת את השיחה איתן בטלפון: 'אין לכם זמרת אחרת? אין לכם מישהי שנראית טוב יותר?'.
הבנתי שאני שונה מאוד, ושלהיות שונה, לעתים קרובות, זה לא דבר מקובל. הייתי שמנה. אני שמנה.

כל הזמן אמרו לי להשתנות: 'החצאית שלך קצרה מדי – תאריכי אותה. את משונה – תעשי דיאטה. למה את לובשת בגדים צבעוניים כל כך?  – יחמיא לך יותר ללבוש שחור.

תחילה הקשבתי, אבל ראיתי שאני לא מאושרת. אנחנו פה בעולם רק לרגע – אז למה אנחנו מבלים את הזמן הזה באומללות?

אני כוכבת פופ מצחיקה-משונה. זה מה שאני. אנשים מתקשים לקבל את זה. אני חושבת שאני עושה שירות גדול להרבה מאוד אנשים ושאני והצוות שלי שוברים סטריאוטיפים גדולים.

 

רִי, אוֹיָה, שָׁלוֹם לְךָ, הֶמְמְ, לָה
רִי, אוֹיָה, שָׁלוֹם לְךָ, הֶמְמְ, לָה
רִי, אוֹיָה, שָׁלוֹם לְךָ, הֶמְמְ, לָה
רִי, אוֹיָה, שָׁלוֹם לְךָ, הֶמְמְ, לָה

רִי, אוֹיָה, שָׁלוֹם לְךָ, הֶמְמְ, לָה
רִי, אוֹיָה, שָׁלוֹם לְךָ, הֶמְמְ, לָה
רִי, אוֹיָה, שָׁלוֹם לְךָ, הֶמְמְ, לָה
רִי, אוֹיָה, שָׁלוֹם לְךָ, הֶמְמְ, לָה

הַבֵּט בִּי, אֲנִי יְצוּר נִפְלָא
כְּלָל לֹא אִכְפַּת לִּי מֵהַטָּפוֹת הַמּוּסָר שֶׁלְּךָ
בְּרוּכִים הַבָּאִים בָּנִים אֶל מוֹפָעִי, אֲחַנֵּךְ אֶתְכֶם
תֹּף תֹּף אָה אוֹ, תֹּף תֹּף אָה אוֹ

הֵי, חוֹשְׁשַׁתְנִי שֶׁשָּׁכַחְתָּ אֶת חֻקֵּי הַמִּשְׂחָק
דֹּב הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלִּי בּוֹרֵחַ
עַכְשָׁו לְבֻבַּת הַבַּרְבִּי יֵשׁ מַה לּוֹמַר

הֶרְצֶל אוֹמֵר עֲזֹב אוֹתִי לְנַפְשִׁי
אֲנִי לוֹקַחַת אֶת הַפִּיקָצ'וּ שֶׁלִּי הַבַּיְתָה
אַתָּה טִפֵּשׁ בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַטֶּלֶפוֹן הֶחָכָם שֶׁלְּךָ

אֵשֶׁת חַיִל לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכְּחִי
הִנָּךְ אֱלֹהִית וְהוּא עוֹד עָתִיד לְהִתְחָרֵט
הוּא יֶלֶד פָּאקָה-מְ-פָּאקָה-מְ-פָּאקָה
פָּאקָה-מְ-פָּאקָה-פָּאקָה-נָאק
אֲנִי לֹא הַפָּאקָה-מְ-פָּאקָה-מְ-פָאק-מְ שֶׁלְּךָ

אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ
יֶלֶד מְטֻפָּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ, מְטֻפָּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ
אֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ לַמַּעֲמַקִּים, וַאֲאַלֵּץ אוֹתְךָ לִצְפּוֹת
אֲנַחְנוּ רוֹקְדִים עִם הַבֻּבּוֹת שֶׁלִּי בְּ-אִמָּא-בְּוקָא קֶצֶב
אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ. קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ

אָה אָה, אָה, אָה, אֲנִי לֹא בֻּבָּה
אָה אָה, אָה, אָה, אֲנִי לֹא בֻּבָּה

קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ, פַּעֲמוֹנֵי הַחֲתֻנָּה מְצַלְצְלִים
קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ, אַנְשֵׁי הַכֶּסֶף מְנַצְנְצִים
לֹא אִכְפַּת לִּי מִשְּׁטָרוֹת הַמְּזֻמָּנִים מֹתֶק
תֹּף תֹּף אָה אוֹ, תֹּף תֹּף אָה אוֹ

אֵשֶׁת חַיִל לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכְּחִי
הִנָּךְ אֱלֹהִית וְהוּא עוֹד עָתִיד לְהִתְחָרֵט
הוּא יֶלֶד פָּאקָה-מְ-פָּאקָה-מְ-פָּאקָה
פָּאקָה-מְ-פָּאקָה-פָּאקָה-נָאק
אֲנִי לֹא הַפָּאקָה-מְ-פָּאקָה-מְ-פָאק-מְ שֶׁלְּךָ

אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ
יֶלֶד מְטֻפָּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ, מְטֻפָּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ
אֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ לַמַּעֲמַקִּים, וַאֲאַלֵּץ אוֹתְךָ לִצְפּוֹת
אֲנַחְנוּ רוֹקְדִים עִם הַבֻּבּוֹת שֶׁלִּי בְּ-אִמָּא-בְּוקָא קֶצֶב
אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ. קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ

אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ
יֶלֶד מְטֻפָּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ, מְטֻפָּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ

אֶקַּח אוֹתְךָ עַתָּה
אֶקַּח אוֹתְךָ עַתָּה אִתִּי, יֶלֶד

אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ
יֶלֶד מְטֻפָּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ

אֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ לַמַּעֲמַקִּים, וַאֲאַלֵּץ אוֹתְךָ לִצְפּוֹת
אֲנַחְנוּ רוֹקְדִים עִם הַבֻּבּוֹת שֶׁלִּי בְּ-אִמָּא-בּוּקָא קֶצֶב

אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ. הַבֵּט בִּי, אֲנִי יְצוּר נִפְלָא
יֶלֶד מְטֻפָּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ, כְּלָל לֹא אִכְפַּת לִּי מֵהַטָּפוֹת הַמּוּסָר שֶׁלְּךָ

אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ,
לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, צַעֲצוּעַ
אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ, צַעֲצוּעַ

("TOY"- כתיבה ולחן: דורון מדלי וסתיו בגר)

 

הצטרפו לקבוצה "הסיפור מאחורי" 

פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של הספרייה

 

כתבות נוספות

הסיפור מאחורי השיר "דיווה" שהביא לדנה אינטרנשיונל את הזכייה באירוויזיון

הרגע שבו שלמה ארצי הפך לכוכב

הסיפור מאחורי "עָטוּר מִצְחֵךְ"






מתקנים את הפרסומות השוביניסטיות של פעם!

לכבוד יום האישה הבינלאומי תיקנו כמה פרסומות שמצאנו בארכיון. הצלחנו?

אשמנו, חטאנו, טעינו!

ברוכים הבאים לעולם הפרסומות של ארץ ישראל של "פעם":

הגברים הם המומחים, המנהלים ובעלי המעמד והכוח.

והנשים?

הן מסתפקות בלדאוג לניקיון הבית, וכמובן, דואגות למצוא חן בעיני בעליהם.

חלוקה מגדרית זו בפרסומות השפיעה ומשפיעה על חלוקת התפקידים בין המינים ומחלחלת לסדר החברתי הקיים. ואנו אומרות לא עוד!

ולשם כך, גייסנו את הגרפיקאית והמאיירת המוכשרת עפרה קובלינר, חימשנו אותה בכמה פרסומות ישנות וביקשנו ממנה לתקן את המעוות.

הארץ לא מה שחשבתן

"כן… היא מזכירה מצויינת", ציין הבוס הגדול שיותר מדי מזכיר דמות ממד-מן, "השגתי אותה על ידי מודעה שפרסמתי ב'הארץ'".

פרסומת ל"הארץ", 1962. מתוך אוסף ערי וליש

ו.. הוקוס פוקוס:

המזכירה ממדרגה ראשונה הפכה למזכיר, ובמקום דון דרייפר יש לנו את פגי אולסן.

ועל זה נאמר, "'הארץ', לא מה שחשבתם".

גבר, קשה לך לשטוף כלים בעמידה? אפשר גם בישיבה!

איזה יופי! הנה טיפ לשוטפת כלים!

קחי כסא והנה מלאכת השטיפה הופכת לקלי קלות!

מתוך הספר "איך לבשל בארץ ישראל" מאת: ד"ר ארנה מאיר, 1937

אז אם היא כל כך כך פשוטה, אז יאללה גבר לעבודה!

אין צורך להודות לנו.

פשוט תדמיינו שזו מכונת פסטה

גלגלי את הבגד במכונה, והבגדים יצאו סחוטים, נקיים ורעננים!

פרסומת למכונת הכביסה "צח 3", סוף שנות ה-50. אוסף ישראליאנה של הדי אור

אז התכבד נא אדוני, והכנס את המכנסיים אל תוף מכונת הכביסה הביתית.

רק אל תשכח לגהץ בסוף.

ועתה בנות חורין

חדשות מעולות! פעם לפני הפסח היית עבד! אבל בזכות "התכשיר המצויין" של 'ברקת', את… עדיין עבד.

פרסומת ל"ברקת", סוף שנות ה-50. אוסף האחים שמיר

אז לא, הפעם נשים לזה סוף!

כי גם לך מגיע להיות סוף סוף בת חורין!

ארבע מי יודע?

ואנחנו חשבנו שארבע זה ארבע אמהות.

המוצרים המובחרים של פזכים. שנות ה-50. אוסף האחים שמיר

גילינו שהכוונה לסדרת מוצרי ניקיון שפורסמה לקראת פסח. אז אולי הפעם תצטייד אתה במוצרים מובחרים לנקיונות?

יש לך קושיות לחג הפסח?

פנקי את עצמך

והנה מתכון למרק אבוקדו קר ומרענן שיתן לך עוד קצת זמן לעצמך.

חוברת מתכונים שהוציאה חברת ויטה. לא בטוחים ממתי

וגם לעקר הבית מגיע פסק זמן לפינוקים ומרק אבוקדו קר.

הרווחת את זה ביושר!

אחת ולתמיד: זו הסיבה שאנחנו אוכלים אוזני המן בפורים

למה דווקא אוזנו של המן נבחרה למשימה לשמש השראה למאכל החג?

אֲנִי אֹזֶן-הָמָן!
גּוּפִי – קֶמַח לָבָן!
תּוֹכִי – פֶּרֶג שָׁחֹר –
אֵין כָּמוֹנִי גִּבּוֹר!

כך נתן לוין קיפניס סימנים במה שמוכר לנו עד היום בתור אוזן המן ("מהתלה לפורים", דבר 1932).

בוודאי שמתם לב לכך שאוזן המן של חג הפורים הוא לא באמת אוזן וגם לא לגמרי בצורת אוזן, ובעצם על מה ולמה ועל שום מה נבחרה דווקא האוזן לסמל את המן האגגי או להיפך, נבחר הוא לסמל את המאפה המשולש?

 

פרסומת ומתכון משנת 1975. לחצו על התמונה לגודל מלא

 

המן האגגי, המן הרשע, צורר היהודים, הנבל האכזר שהסית את המלך אחשוורוש כנגד היהודים וביקש להרוג את כל היהודים ב-127 המדינות שבהן משל המלך הפרסי, היה פושע מנוול, רשע מרושע.

בימי קדם רווח מנהג קיצוץ אוזני פושעים. לפי חלק מהפירושים, לכן כתוב במגילה "ופני המן חפו" (אסתר ז' 8), ובמדרש מספרים כי "נכנס המן לבית גנזי המלך כפוף-קומה, אבל וחפוי ראש, אוזניו מקוטפות ועיניו חשוכות…" (מגילה טז).

אבל אולי הסיבה קשורה בכלל ל"פורים וינסנט" בפרנקפורט, ולהמן אחר ולא מוכר. מספרים שבשנת 1615 אופה העוגות וינסנט פטמילך, עמד בראש פוגרום ביהודי פרנקפורט והביא לגירושם מהעיר. חצי שנה נדדו היהודים חסרי כל מחוץ לעירם, עד שפטמילך נאסר והם נקראו לחזור לעיר. פטמילך לא האריך ימים – הוא נידון למוות והוצא להורג בכיכר העיר. יש אומרים שלפני שנערף ראשו – קצצו את אוזניו, ואת היתר אתם יכולים להשלים מדמיונכם. אפשר, אם כן, שמכנים את העוגיות המשולשות שאנו אוכלים בפורים אוזני המן, לא בגלל המן האגגי, אלא בגלל "פורים וינסנט", שאירע בכ' באדר ה'שע"ו – 28 בפברואר 1616, ובגלל המן הגרמני, האופה-הצורר שקם לנו בפרנקפורט שעל נהר מיין.

הסברים אחרים ומפתיעים נוגעים לכובע הקצינים המשולש, כמו זה שחבש נפוליאון, ולאפשרות שכובע דומה היה להָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, בכיר יועצי מלך פרס אחשוורוש. השערה זו סחפה אחריה גלי אפייה של עוגיות משולשות שבאו לבער את הרשע ולתת לנו לנגוס בו משְׁלֹשָה קְצָווֹת.

 

 

הסבר אחר מציע שמנהג אכילת "אוזני המן" הוא מנהג שאול מן הנוצרים, שנהגו לאכול ב"יום ששי הטוב", יום ששי שלפני הפסחא, עוגיות משולשות וממולאות הקרויות "אוזני יהודה". היה זה כדי לציין את היום שבו מסר יהודה איש קריות את ישוע הנוצרי. ייתכן שהיהודים החליטו לאמץ את המנהג ולעשות "ונהפוך הוא", לציין את מות המן במאפה משולש שייאכל לא ביום אבל אלא ביום טוב – ביום חג הפורים.

 

פרסומת משנת 1965 לאוזני המן

 

השארנו מקום בבטן לעוד הסבר – והוא סיפור "ארנקי המן". "האמנטאשה", "הָאמְנְטָאשְׁן", "ארנקי המן" או "כיסי המן" הם מאפים משולשים וממולאים פרג. לפניהם היו פשוט קרעפלעך ממולאים ואז באו ה"טאש" שהוא כיס והפרג שנקרא בגרמנית וביידיש "מון" (Mohn) – ונשמע די דומה להמן, מה שעשה את הצירוף למושלם.

דרך אגב את השם העברי "אוזני המן" להאמנטאשן קבע באופן רשמי "ועד הלשון העברית" בחודש ינואר של שנת 1912:

 

לחצו על התמונה להודעה המלאה של ועד הלשון

 

יש וריאציות שונות להכנת אוזני המן. הן נבדלות מארץ לארץ ומקהילה לקהילה, ומאחורי כל מתכון כמובן, סיפור משלו.

בגירסת יהודי בוהמיה, למשל, המילוי איננו פרג אלא ריבת שזיפים הנקראת פובידל, על שום הצלתם של יהודי העיר יונגבונצלאו ב-1731 ב"פורים קטן", כאשר שמועה זדונית הופצה על החנווני דוד ברנדייס, כאילו מכר ריבת שזיפים מורעלת למשפחה נוצרית. הנוצרים המקומיים ביקשו לעשות שפטים בו וביהודי המקום, אך משהובהר שהריבה יצאה מחנותו של החנווני כשהיא טעימה וטרייה וטובה ומשהתברר שהנוצרי שאכל ממנה היה חולה שחפת ומת מהמחלה, נחשף דבר העלילה ונמנע אסון. (לפי ספר המועדים, כרך ו').

אין זה משנה מה מילוי אוזן ההמן שלכם ואין זה משנה מה הרכב הבצק, חשוב שהמאפה יעבור לישה, הרתחה, אפייה, טיגון, נגיסה ובליעה וכל מה שעוד עולה בדעתם, כך שתוכלו להילחם ברשע ולהשמיד אותו במו ידכם ובמו פיכם.

 

התמונה מתוך אוסף הכרזות של הספרייה הלאומית, אוסף ערי וליש – פרויקט "מסע בזמן"

אֲנִי אֹזֶן-הָמָן!
גּוּפִי – קֶמַח לָבָן!
תּוֹכִי – פֶּרֶג שָׁחֹר –
אֵין כָּמוֹנִי גִּבּוֹר!

לְמִי כִּידוֹנִים, לְמִי חֲרָבוֹת –
וַאֲנִי לִי – שְׁלֹשָה קְצָווֹת!
בַּקָּצֶה הָאֶחָד אַכֶּה אֲלָפִים,
בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי – רְבָבוֹת!

וּבַשְׁלִישִׁי – אַךְ מִי זֶה כָּאן
יֵצֵא כְּנֶגֶד אֹזֶן-הָמָן?
הֲיֵשׁ צוֹהֶלֶת וּשְֹמֵחָה
כָּמוֹנִי מַסֵּכָה-כָה-כָה?
לַ לַ לַ לַ לַ לָה…
מַסֵּכָה-כָה-כָה!

(כתב לוין קיפניס מתוך "הגיבור בפה – מהתלה לפורים", "דבר", 1932
נ.ב. שמתם לב שבמקור כתוב "מסכה-כה-כה" ולא "מסכה-חה-חה"?)

 

המידע על אוזני המן שאוב מכמה מקורות אך בעיקר מספר המועדים, כרך ו', ומספר המופת של מולי בר-דוד שחקרה את המסורות הקולינריות של קהילות ישראל "ספר בישול פולקלורי" ומהמהדורה המעודכנת שלו "ספר הבישול הגדול למטעמי ישראל" בהוצאת ורדה בר-דוד מור.

 

איפה אתה בפורים? בפורקנון של חולון כמובן!

חשיפה: אלו השמות שהוצעו לתהלוכות הפורים ושהפסידו ל"עדלאידע"

ההכנות לעדלאידע בתל אביב, 1968. צילום: דן הדני

עם הגעתו המיוחלת של חודש אדר בשנת תרצ"ב (1932), החלו מתקבצים בתל אביב ה"עולים לרגל" מכל קצוות הארץ כדי לחזות בפלא השנתי: קרנבל פורים הגדול.

צעירי המזרח בתהלוכת העדלאידע בתל אביב, 1931

הם נבלעו יחד עם שאר התיירים מחו"ל בבתי המלון ובאכסניות, בבתי קרובים ורחוקים, מחכים לשעת השין. גם רחובות העיר התכוננו מבעוד מועד עם תחפושות מתאימות: רחוב אלנבי שינה שמו לרחוב "שושן הבירה", בן יהודה אימץ זמנית את השם הקליט "ומדבר כלשון כלשון עמו" ורחובות ראשיים וצדדיים נוספים אימצו מגוון שמות ממגילת אסתר.

אסור השימוש בכלי נפוץ, פצצות ושעשועים! מודעה עירונית מטעם עירית תל-אביב

ההתלהבות הייתה בשיאה. הזאטוטים חיממו את הרעשנים, הנערים טענו את אקדחי הצעצוע, אחרוני ההורים כבר מילאו את משלוחי המנות בכל טוב והחצוצרות המסורתיות הונחו על גגות הבתים ורק חיכו לבשר על תחילת החגיגות. קשה לחשוב על רגע מתאים פחות להכרזה של "הועדה למפעלי פורים" של עיירית תל אביב: לעצור הכל ולהחליף את שם החגיגות – הקרנבל – בשם עברי למהדרין.

הִלולת עמך ברחוב "שושן הבירה". כרזה מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

 

תחרות שמות

"מה עושים?" טיפסה שאלה עיקשת אחת מעל גלי התרעומת. "מי יהיה זה שיחליט על השם החדש?" נדחפה חברתה לדיון השוצף. היות שלא היה בנמצא תקדים מתאים, החליטה הוועדה המכובדת לקבל הצעות לשם עברי חדש. אולי מחשש שכל האירוע יסתיים בקטטה המונית, הסמיכה הוועדה לצורך המשימה ועדה של סופרים, כדי שתברור מכל ההצעות את השם המנצח. כל אישה ואיש מן היישוב הורשו להגיש את רעיונותיהם, לזוכים הוצע פרס אטרקטיבי במיוחד: סדרת ספרים!

הקהל מתבקש להציע שמות. ידיעה שפורסמה ב"דבר" ב-27 בדצמבר, 1931

 

מה גדולה הייתה ודאי הפתעת הוועדה כשגילתה בתיבת ההצעות 220 שמות אפשריים. בשעה שהרחובות התמלאו בנערים חמושים באקדחי צעצוע שלופים, בחנה הוועדה את השמות והכריזה במהרה על השם המנצח: "עדלאידע" (עד-דלא-ידע). וזוהי ההודעה הרשמית עם נימוקי השופטים המכובדים:

ההודעה על בחירת השם. "דבר", 28 בינואר, 1932

 

"כל אוזן שומעת תצרום"

מה שנשמע לנו כיום כמו השם הטבעי של קרנבל הפורים, התקבל בלא מעט לעג מצד הסאטיריקנים ביישוב. אביגדור המאירי הקדיש חלק מרכזי בעיתונו הסאטירי – "הקומקום", ללעג לשם החדש: "ועדת הקארנבאל תל-אביב תרצ"ב מבקשת את הקהל הנכבד להבליג על טעמו הטוב ולהשתמש בשם <עדלידע> בלי כל בחילה."

 

"הנרשמת להשתתף בעדלידע?" כרזה מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

והנה כמה קטעים ממכתבים למערכת שנשלחו לאחר פרסום השם:

"טובי סופרנו כאבו וילדו את.. "עדלידע"! . קשה מאוד להתרגל לשם הזה. למי שיש לו בפיו שיניים כואבות, רחמנא ליצלן, אינני מיעץ אפילו להתחיל להתרגל לזה!
השאר לנו 'עדלידע' בבחינת נר חנוכה: לראותם בלבד ולא להשתמש בה!"

(הקורא ש. לבונסקי)

"כמה אבסורדי ומצחיק ונלעג הוא השם 'עדלידע', אין לו כל צלצול וגם קשה לבטאו. כל אוזן שומעת תצרום מצירוף שזכה: 'עדלידע פורים'"

(הקורא צבי קרול)

 

"הנני מציע לבטל פעם ולתמיד את השם המגוחך והטפשי 'עדלידע' ולקבוע במקומו שם עברי שיתאים באמת לקרנבל של פורים"

(הקורא אבהרם טננבאום)

 

אז אלו עוד שמות התמודדו נגד השם "עדלידע" והפסידו לו?

הנה כמה מהשמות שהצחיקו אותנו במיוחד: חינגא, משוש, חג נעמנים, דיצון, צהלון, פורקנון, קרנוגיל, פרנגלף, צהלולים, מזמוטים.

והנה כל השמות שהוצעו. הם פורסמו בעיתונה הרשמי של "הועדה למפעלי פורים בתל-אביב":

 ולסיום – הנה טעימה מהפורקנונים הראשונים בתל-אביב:

 

עוד סיפורי פורים:

מי באמת הלחין את השיר ה"עממי" "ומרדכי יצא"?

הכירו את מלכות אסתר – מלכות היופי הראשונות של ארץ ישראל

מגילת אסתר בקומיקס מלפני 400 שנה

מה הקשר בין מגילת אסתר לשפן? ומי הם ישפן ושפופן?