מתקנים את הפרסומות השוביניסטיות של פעם!

לכבוד יום האישה הבינלאומי תיקנו כמה פרסומות שמצאנו בארכיון. הצלחנו?

אשמנו, חטאנו, טעינו!

ברוכים הבאים לעולם הפרסומות של ארץ ישראל של "פעם":

הגברים הם המומחים, המנהלים ובעלי המעמד והכוח.

והנשים?

הן מסתפקות בלדאוג לניקיון הבית, וכמובן, דואגות למצוא חן בעיני בעליהם.

חלוקה מגדרית זו בפרסומות השפיעה ומשפיעה על חלוקת התפקידים בין המינים ומחלחלת לסדר החברתי הקיים. ואנו אומרות לא עוד!

ולשם כך, גייסנו את הגרפיקאית והמאיירת המוכשרת עפרה קובלינר, חימשנו אותה בכמה פרסומות ישנות וביקשנו ממנה לתקן את המעוות.

הארץ לא מה שחשבתן

"כן… היא מזכירה מצויינת", ציין הבוס הגדול שיותר מדי מזכיר דמות ממד-מן, "השגתי אותה על ידי מודעה שפרסמתי ב'הארץ'".

פרסומת ל"הארץ", 1962. מתוך אוסף ערי וליש

ו.. הוקוס פוקוס:

המזכירה ממדרגה ראשונה הפכה למזכיר, ובמקום דון דרייפר יש לנו את פגי אולסן.

ועל זה נאמר, "'הארץ', לא מה שחשבתם".

גבר, קשה לך לשטוף כלים בעמידה? אפשר גם בישיבה!

איזה יופי! הנה טיפ לשוטפת כלים!

קחי כסא והנה מלאכת השטיפה הופכת לקלי קלות!

מתוך הספר "איך לבשל בארץ ישראל" מאת: ד"ר ארנה מאיר, 1937

אז אם היא כל כך כך פשוטה, אז יאללה גבר לעבודה!

אין צורך להודות לנו.

פשוט תדמיינו שזו מכונת פסטה

גלגלי את הבגד במכונה, והבגדים יצאו סחוטים, נקיים ורעננים!

פרסומת למכונת הכביסה "צח 3", סוף שנות ה-50. אוסף ישראליאנה של הדי אור

אז התכבד נא אדוני, והכנס את המכנסיים אל תוף מכונת הכביסה הביתית.

רק אל תשכח לגהץ בסוף.

ועתה בנות חורין

חדשות מעולות! פעם לפני הפסח היית עבד! אבל בזכות "התכשיר המצויין" של 'ברקת', את… עדיין עבד.

פרסומת ל"ברקת", סוף שנות ה-50. אוסף האחים שמיר

אז לא, הפעם נשים לזה סוף!

כי גם לך מגיע להיות סוף סוף בת חורין!

ארבע מי יודע?

ואנחנו חשבנו שארבע זה ארבע אמהות.

המוצרים המובחרים של פזכים. שנות ה-50. אוסף האחים שמיר

גילינו שהכוונה לסדרת מוצרי ניקיון שפורסמה לקראת פסח. אז אולי הפעם תצטייד אתה במוצרים מובחרים לנקיונות?

יש לך קושיות לחג הפסח?

פנקי את עצמך

והנה מתכון למרק אבוקדו קר ומרענן שיתן לך עוד קצת זמן לעצמך.

חוברת מתכונים שהוציאה חברת ויטה. לא בטוחים ממתי

וגם לעקר הבית מגיע פסק זמן לפינוקים ומרק אבוקדו קר.

הרווחת את זה ביושר!

איפה אתה בפורים? בפורקנון של חולון כמובן!

חשיפה: אלו השמות שהוצעו לתהלוכות הפורים ושהפסידו ל"עדלאידע"

ההכנות לעדלאידע בתל אביב, 1968. צילום: דן הדני

עם הגעתו המיוחלת של חודש אדר בשנת תרצ"ב (1932), החלו מתקבצים בתל אביב ה"עולים לרגל" מכל קצוות הארץ כדי לחזות בפלא השנתי: קרנבל פורים הגדול.

צעירי המזרח בתהלוכת העדלאידע בתל אביב, 1931

הם נבלעו יחד עם שאר התיירים מחו"ל בבתי המלון ובאכסניות, בבתי קרובים ורחוקים, מחכים לשעת השין. גם רחובות העיר התכוננו מבעוד מועד עם תחפושות מתאימות: רחוב אלנבי שינה שמו לרחוב "שושן הבירה", בן יהודה אימץ זמנית את השם הקליט "ומדבר כלשון כלשון עמו" ורחובות ראשיים וצדדיים נוספים אימצו מגוון שמות ממגילת אסתר.

אסור השימוש בכלי נפוץ, פצצות ושעשועים! מודעה עירונית מטעם עירית תל-אביב

ההתלהבות הייתה בשיאה. הזאטוטים חיממו את הרעשנים, הנערים טענו את אקדחי הצעצוע, אחרוני ההורים כבר מילאו את משלוחי המנות בכל טוב והחצוצרות המסורתיות הונחו על גגות הבתים ורק חיכו לבשר על תחילת החגיגות. קשה לחשוב על רגע מתאים פחות להכרזה של "הועדה למפעלי פורים" של עיירית תל אביב: לעצור הכל ולהחליף את שם החגיגות – הקרנבל – בשם עברי למהדרין.

הִלולת עמך ברחוב "שושן הבירה". כרזה מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

 

תחרות שמות

"מה עושים?" טיפסה שאלה עיקשת אחת מעל גלי התרעומת. "מי יהיה זה שיחליט על השם החדש?" נדחפה חברתה לדיון השוצף. היות שלא היה בנמצא תקדים מתאים, החליטה הוועדה המכובדת לקבל הצעות לשם עברי חדש. אולי מחשש שכל האירוע יסתיים בקטטה המונית, הסמיכה הוועדה לצורך המשימה ועדה של סופרים, כדי שתברור מכל ההצעות את השם המנצח. כל אישה ואיש מן היישוב הורשו להגיש את רעיונותיהם, לזוכים הוצע פרס אטרקטיבי במיוחד: סדרת ספרים!

הקהל מתבקש להציע שמות. ידיעה שפורסמה ב"דבר" ב-27 בדצמבר, 1931

 

מה גדולה הייתה ודאי הפתעת הוועדה כשגילתה בתיבת ההצעות 220 שמות אפשריים. בשעה שהרחובות התמלאו בנערים חמושים באקדחי צעצוע שלופים, בחנה הוועדה את השמות והכריזה במהרה על השם המנצח: "עדלאידע" (עד-דלא-ידע). וזוהי ההודעה הרשמית עם נימוקי השופטים המכובדים:

ההודעה על בחירת השם. "דבר", 28 בינואר, 1932

 

"כל אוזן שומעת תצרום"

מה שנשמע לנו כיום כמו השם הטבעי של קרנבל הפורים, התקבל בלא מעט לעג מצד הסאטיריקנים ביישוב. אביגדור המאירי הקדיש חלק מרכזי בעיתונו הסאטירי – "הקומקום", ללעג לשם החדש: "ועדת הקארנבאל תל-אביב תרצ"ב מבקשת את הקהל הנכבד להבליג על טעמו הטוב ולהשתמש בשם <עדלידע> בלי כל בחילה."

 

"הנרשמת להשתתף בעדלידע?" כרזה מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

והנה כמה קטעים ממכתבים למערכת שנשלחו לאחר פרסום השם:

"טובי סופרנו כאבו וילדו את.. "עדלידע"! . קשה מאוד להתרגל לשם הזה. למי שיש לו בפיו שיניים כואבות, רחמנא ליצלן, אינני מיעץ אפילו להתחיל להתרגל לזה!
השאר לנו 'עדלידע' בבחינת נר חנוכה: לראותם בלבד ולא להשתמש בה!"

(הקורא ש. לבונסקי)

"כמה אבסורדי ומצחיק ונלעג הוא השם 'עדלידע', אין לו כל צלצול וגם קשה לבטאו. כל אוזן שומעת תצרום מצירוף שזכה: 'עדלידע פורים'"

(הקורא צבי קרול)

 

"הנני מציע לבטל פעם ולתמיד את השם המגוחך והטפשי 'עדלידע' ולקבוע במקומו שם עברי שיתאים באמת לקרנבל של פורים"

(הקורא אבהרם טננבאום)

 

אז אלו עוד שמות התמודדו נגד השם "עדלידע" והפסידו לו?

הנה כמה מהשמות שהצחיקו אותנו במיוחד: חינגא, משוש, חג נעמנים, דיצון, צהלון, פורקנון, קרנוגיל, פרנגלף, צהלולים, מזמוטים.

והנה כל השמות שהוצעו. הם פורסמו בעיתונה הרשמי של "הועדה למפעלי פורים בתל-אביב":

 ולסיום – הנה טעימה מהפורקנונים הראשונים בתל-אביב:

 

עוד סיפורי פורים:

מי באמת הלחין את השיר ה"עממי" "ומרדכי יצא"?

הכירו את מלכות אסתר – מלכות היופי הראשונות של ארץ ישראל

מגילת אסתר בקומיקס מלפני 400 שנה

מה הקשר בין מגילת אסתר לשפן? ומי הם ישפן ושפופן?

 

 




המדריך המלא למגויס הטרי – מודל 1953

זו כבר קלישאה להגיד שזו קלישאה – אבל באמת שכמעט שום דבר לא השתנה מאז.

(כמעט) כל ישראלי או ישראלית נתקלו בשאלה הזו: כיצד שורדים את המעבר החד מאזרח לחייל? כיצד הופכים מיחיד עצמאי וחופשי לחבר בצוות, מחלקה, יחידה, פלוגה וגדוד גדולים ממך – שנסמכים עלייך?

(כמעט) כל ישראלי או ישראלית כבר שמעו לא מעט קלישאות בדרך: קח את זה בקלות, שמור על עצמך, זה רק משחק, אתה תתרגל מהר.

(כמעט) כל ישראלי או ישראלית גילו שצריך יותר מזה. גם המערכת הקולטת ידעה זאת – כבר בשנים הראשונות להקמתה. אחרת, למה לה להנפיק ספרון קצרצר אך ממצה בשם "כדאי לדעת: מדריך למגויס החדש" שחולק לראשונה למגויסי שנת 1953.

 

המדריך השלם, לפריט בקטלוג לחצו

 

מה נשתנה הגיוס הזה מכל הגיוסים?

הפנקס בן 31 העמודים חגג זה מכבר את יום הולדתו ה-64, וייתכן בהחלט שפנקס עכשווי יכיל דגשים אחרים, אך סקירה שטחית שלו מגלה שהחוויה הבסיסית – אותו מעבר חד מאזרח לחייל – מקפלת בתוכה מספר אתגרים על-זמניים.

לפני כל העניינים הטכניים, נפתח הפנקס במילת המפתח של כל צבא באשר הוא: משמעת. או כפי שמנסח זאת הפנקס: "כדי להיות חיל טוב ומצליח יהיה עליך להסתגל לארח חיים שונה מזה שהיית רגיל בו עד כה: המשמעת הצבאית מחיבת אותך למלא בקפדנות אחר חקי הצבא ולהשמע לכל פקדותיהם והוראותיהם של המפקדים לדרגותיהם: יהיה עליך לפעל לפי הכללים האחידים של הנהג הצבאי: ויהיה עליך לחיות ולפעל בצותא עם חילים-חברים רבים אשר עדין אינך מכירם."

כפי שמגלה כל מצטרף חדש למערכת, חובת ההסתגלות מוטלת עליו, ומיד. הדרישה נחרצת, ועם זאת, היא מבוטאת לא פעם במילים חיוביות דוגמת שיתוף פעולה, התגברות על חבלי קליטה. כפי שמלמד הקטע הבא, העניין כולו נח על כתפיו של המתגייס הטרי: "הצלחתך להסתגל במהירות לחיי הצבא תלויה קדם כל ברצונך הטוב, במדת נכונתך ללמוד בשקידה, בשאיפתך למלא בצורה הטובה ביותר כל דבר שיטל עליך, ובנאמנותך."

 

מה כל הדיבורים האלה על משמעת?

 

לאחר שהוסדר שלב זה (אל דאגה, המילה משמעת תככב לא רק בפנקס, אלא לכל אורך שירותך הצבאי), אפשר לעבור לתהליך החיול עצמו.

קביעת מספר אישי ("למד אותו בעל פה. המספר האישי הוא חלק משמו של החיל"), הוצאת תעודות צבאיות (פנקס שרות ופנקס תשלומים), צילום ("דאג להיות מגולח, מסורק ומסדר"), ומבחן מקצועי הם רק חלק קטן מיומו הראשון של המגויס. עליו לעבור גם תספורת צבאית, לבקר אצל החיט כדי לוודא מידות בגדיו ונעליו ולאסוף את ציודו האישי.

 

הצצה לתהליך החיול

 

כבר באותם ימי התבוססות והקמה (שהם גם, כזכור, ימי הצנע בארץ) הכיר הצבא במצבים מיוחדים של חייליו החדשים: יש מהם המפרנסים את משפחותיהם או שנישאו טרם גיוסם ועתה מותירים את האישה בבית. לשם כך נקבעו "תקנות לפיהן זכאים במקרים מסוימים חלק ממשפחת החיל לתשלום חדי במשך כל תקופת שרות החובה של המגויס". בנוסף, נפתחו חנויות שקם למשפחות החיילים – בהם זכאים בני משפחתך "לקנות מנות מזון ומצרכים אחרים" במחירים מופחתים.

בניגוד גמור להיום, התקיים טקס ההשבעה לצה"ל בסיום תפקיד החיול ובטרם גילה החייל היכן יוצב. "היחידה תסתדר כשכל החילים לבושים בצורה נאה ומסדרת".

 

בסוף תהליך החיול מגיע טקס ההשבעה לצה"ל

 

בתום החיול, יעבור החייל המושבע למסלול המיון.

אם פעם, לפני ההתמקצעות של הצבאות המודרניים "למדו כל החילים לשאת סוג אחד של נשק ולהשתמש בו – ודי היה להם בזה. התפתחות תורת המלחמה. שכלול ורבוי סוגי הנשק בתקופה האחרונה עשו את תפקידו של החיל כיום למגון ומרכב הרבה יותר", היות ש"בצבא של ימינו יש מאות סוגים של תפקידים", צה"ל אמון להציב כל מגויס במקום המתאים לו – אך מעל הכל, לפי צורכי הצבא. המיון מתבסס על בדיקות שנזהה גם בימינו: בדיקה רפואית, מבחן פסיכוטכני, מבחן עברית ומבחן מקצועי. עתה יש לצה"ל תמונה ברורה לגבי המגויס, "מי אתה, מה עשית בעבר ומה אתה מסגל לעשות בצבא".

שיחה עם קצין מיון תוביל את החייל בדרך הנכונה, ו"במדה שתשמיע באזניו דברים של טעם המבססים על שקול רציני, יקדיש קצין המיון תשומת לב למשאלתך ויביאה בחשבון בשעת קביעת המלצתו". אז כמו היום, מומלץ לכל חייל בריא ואמיץ "לשרת בתפקיד המקנה לנושאו כבוד מיחד – התנדב לאחד מתפקידי הלחימה המיחדים".

כך או כך, תהליך המיון שהחל בבסיס הקליטה, מאפשר למגויס הטרי להיפגש עם נציגי החיילות השונים ולהבין מהם על תנאי הקבלה ועל המשימות שיצטרך לבצע בתפקידו החדש – מעין מנילה צבאית פנים אל פנים.

 

חיילות צה"ל הצעיר

 

עכשיו, משקיבל את ההצבה הייחודית שלו – והוא יודע היכן תשרת ובאיזה תפקיד, רשאי המגויס הטרי שלנו לראות עצמו חייל נאמן וממושמע בצבא ההגנה לישראל.

 

 

כתבות נוספות

כשאזרחי ישראל קנו טנקים לצה"ל

מפחד לאופוריה: מסמכי צה"ל מלפני ואחרי מלחמת ששת הימים

 

 

 




גניזת קהיר מציגה: חנויות של יהודים שפתוחות בשבת

פתח בשבת או לא פתח? זו הייתה השאלה שהסעירה את יהודי קהיר לפני אלף שנה. ובסיפור הזה יש אפילו פקחים!

מתישהו במחצית הראשונה של המאה האחת עשרה, לפני 1000 שנה, נשלחה שאלה מפסטאט (קהיר העתיקה), בירת מצרים, אל ראש הישיבה בירושלים. השאלה עוסקת באדם אשר יש לו חנות בשוק, הפונה לרחוב, "וכאשר היה יום השבת, באמצע המועד, ראו קבוצת אנשים יהודים (גמאעה מן ישראל) את החנות פתוחה (אלדכאן מפתוחה) ובה נגרים עושים מדפים". מסתבר שנערכו בחנות שיפוצים, כפי שעולה גם מן ההמשך המתאר עשיית מדפים ו"שינויים (תגיר)".

"גמאעה מן ישראל"

מראה החנות הפתוחה בשבת והאנשים העובדים עורר כעס, והאנשים פנו לבית הדין, אשר שלח עוד באותו היום (כלומר בשבת) אנשים למקום, והם בדקו את המצב, ואכן נוכחו לדעת שהחנות פתוחה, אולם לא ברור אם נמכרה שם סחורה: מצד אחד הסחורה היתה מכוסה, מצד שני דלפקו של המוכר היה בנוי במקומו, כלומר מוכן לביצוע עסקאות. בית הדין מדווח כי לשאלותיהם הגיב המוכר כי הוא "איננו מודע לעבירה כלשהי שהוא עושה (לם יעלם אן עליה פי דלך שי)".

יהודי פותח חנות בשבת? המסמך המלא מהגניזה

למחרת זימן בית הדין את אותו אדם לדיון בנושא, ואז כבר היתה לו טענה יותר מעניינת: מסתבר כי החנות לא היתה בבעלותו, אלא הוא שכר אותה, ונראה שהוא הגיע להסכמה עם בעלי החנות (שלא היו יהודים?) כי לא ישלם שכירות עבור הימים בהם מורכבים המדפים ונערכים השיפוצים ("לא יאכדו מנה אגרה איאם אן יעמלו פיהא אלדפוף ואלתגיר"). ככל הנראה סבר המוכר כי אם הוא אינו משלם על שכירות המקום, הוא גם לא אחראי על השיפוצים ועל כל טענה לגבי חילול שבת (אף שזה נעשה לטובת החנות בה הוא מוכר, ולפי המשתמע – ביוזמתו, ומכל מקום בנוכחותו).

"לא יאכדו מנה אגרה איאם אן יעמלו פיהא אלדפוף ואלתגיר"

אם זה מזכיר למי מכם היתר מכירת הארץ בשנת שמיטה, או העסקת לא-יהודים במרכזי קניות בשבת, או שליחת פקחי עבודה לא-יהודים כדי 'לתפוס' אנשים שעובדים בשבת ללא היתר – זה על אחריותכם…

מה היתה דעת בית הדין בנוגע למקרה?

לאחר שהמוכר בחנות לא יכול היה להביא עדים שיעידו על ההסכם בינו לבין הבעלים, חייב אותו בית הדין במלקות ווידוי "כדי לעשות סיג", כלומר אף שלא ברור שנעשה כאן חילול שבת של ממש. אולם גם בקרב חברי בית הדין לא היתה הסכמה: חלק חשבו כי במקום מלקות יש לחייבו בקנס, ואילו "כמה בני תורה (בעץ' בני תורה)" סברו כי "אינו חייב דבר (לא ילזמה שי)", ועוד אחרים סברו שיש לחייבו הן במלקות, הן בקנס, הן בנידוי. נדרשת, אם כך, הכרעתו של המנהיג הראשי של היהודים באותה תקופה, ראש הישיבה בירושלים.

מה פסק ראש הישיבה אין לדעת. אולם בתקופת המדוברת, על אף שהאיסור על מלאכות מובהקות נשמר בדרך כלל ומקרים כגון זה שלפנינו היו כנראה נדירים, עדיין היה פער גדול בין מה שדמויות רבניות סברו שיש לעשות או לא לעשות בשבת, ובין מה שעשו האנשים בפועל. נמצאו בגניזה ובספרות הלכתית מן התקופה עדויות על שחייה בנהר, משחקי שתייה והימורים, או סתם ישיבה בטלה ברחובות. על כך בהמשך, בהתאם להתקדמות החקיקה.

(השאלה לראש הישיבה נמצאת בספרית אוניברסיטת קיימברידג', TS8J7.18, ופורסמה ע"י משה גיל בספרו 'ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה', תעודה מס' 336)

 

 

הכתבה פורסמה במקור בדף הפייסבוק "גניזת קהיר – היסטוריה של היום-יום"

 

כתבות נוספות

הצצה אל התלונה היחידה שנמצאה בגניזת קהיר על החום הקופח

תוכי מהודו קורא 'שמע ישראל' בקהיר

מה מכיל מכתב היידיש העתיק בעולם? בדיוק מה שהייתם מצפים

קבלה בחתימת הרמב"ם לטובת פדיון שבויים