'קופים ותוכיים' נזכרים בתנ"ך, בספר מלכים א' פרק י, בתור סחורות יוקרתיות שהובאו למלך שלמה. מילים אלו מקורן בסנסקריט עתיקה, וככל הנראה הסחורות האקזוטיות שהגיעו מהודו הגיעו עם שמן ההודי, וכך הוצגו בפני תושבי המזרח התיכון שלא הכירו חיות אלה. כך נכנסו מילים בסנסקריט לתוך התנ"ך.
אלפי שנים לאחר מכן, בקהיר של ראשית המאה ה-12, כתב יצחק בן שמואל הספרדי פירוש לספר מלכים, והיה צריך לפרש גם את המילה 'תוכיים'. בתקופה זו פרח המסחר בין מצרים לבין הודו, דרך תימן, וגם יהודים היו שותפים פעילים במסחר זה – כפי שניתן ללמוד מן הגניזה. גם יצחק בן שמואל הספרדי מוכר מן הגניזה – הוא היה דיין מכובד בקהיר, וחתימתו מתנוססת על תעודות רבות שנתגלו בגניזה. כשביקש יצחק בן שמואל לפרש את המילה 'תוכיים', הוא היה יכול להיעזר לא רק בידע הלשוני שלו, אלא גם בהיכרותו האישית עם סוחרים יהודים שהגיעו מהודו והביאו עימם מוצרי יוקרה וסחורות אקזוטיות.
וכך פירש יצחק בן שמואל את המילה 'תוכי':
"תפסירה אלבבג' (פירושו אלבבג, ببغاء, המילה הערבית לתוכי) אלדי לונה אכ'צ'ר (אשר צבעו ירוק) והו גנס מן אלטאיר (והוא סוג של עוף) יגי מן דיאר אלהנד (המגיע מארצות הודו) אדא עלם אלכלאם תכלם (אשר יודע לדבר)".
"תפסירה אלבבג' אלדי לונה אכ'צ'ר", כתב-יד 'מדרש אלציאני' בספריה הלאומית בירושלים
יצחק בן שמואל מסביר לאחר מכן כי משמעות השם 'תוכי' הוא מלשון 'בתווך', כלומר באמצע, אינו יודע לדבר כמו בני האדם, אבל גם אינו חסר דיבור לחלוטין כמו החיות, אלא "לסאנה ישבה לסאן אבן אדם (לשונו מדמה לשון בני אדם) ולהדי' סמי תוכיים, אי מתוסטין (ולכן נקראים תוכיים, כלומר 'אמצעיים')".
לאחר הפירוש הלשוני הוסיף יצחק בן שמואל עדות אישית מקהיר, מביתו של נגיד יהודי מצרים בסוף המאה ה-11 וראשית המאה ה-12, מבורך בן סעדיה:
"פאנא שאהדת בבג'ה במצר (ואני ראיתי תוכי בקהיר) ענד סיידנא אלנגיד מבורך ז"ל (אצל אדוננו הנגיד מבורך ז"ל) אהדאהא לה רג'ל יהודי וצל מן דיאר אלהנד (שהוענק לו על-ידי איש יהודי שהגיע מארצות הודו) וכאן קד עלמהא פואסיק כתירה (ואכן לימד אותו פסוקים רבים) וסמעתהא תקרא שמע כאמל אלי 'אחד', ותטוול פי 'אחד' (ושמעתי אותו קורא קריאת שמע מלאה, עד המילה אחד, ומאריך ב'אחד' – כלומר כמו שנוהגים היהודים), ופסוק ה' הושיעה כאמל (ופסוק ה' הושיעה כולו) ופסוק תהלה לדוד כאמל (ופסוק תהילה לדוד כולו, כלומר מזמור תהלים קמ"ה)".
"פאנא שאהדת בבג'ה במצר", כתב-יד 'מדרש אלציאני' בספריה הלאומית בירושלים
כשקוראים את תיאורו של יצחק בן שמואל על תוכי היודע לדקלם את תפילות היהודים, מבינים טוב יותר את דבריו הביקורתיים של בן דורו, רבי יהודה הלוי, על היהודים החוזרים על תפילתם 'כדיבור הזרזיר והתוכי (כנטק אלזרזיר ואלבבגא)'.
(הקטע מבוסס על דבריו של מרדכי עקיבא פרידמן בספרו 'הרמב"ם, המשיח בתימן והשמד', עמ' 11-10. הצילומים מתוך כתב-יד 'מדרש אלציאני' בספריה הלאומית בירושלים, מתוך פרויקט רוזטה)
הכתבה פורסמה במקור בדף הפייסבוק גניזת קהיר – היסטוריה של היום-יום