האמת שטעינו.
בניגוד לשלושת צבאות ערב, אותנו בספרייה הלאומית – מלחמת ששת הימים לא תפסה בהפתעה. ידענו שהתאריך קרב, שראוי שנציין אותו, שמשהו גדול יהיה חייב ללוות את המאורע ההיסטורי – חמישים שנה למזרח תיכון אחר, בטוח ומסוכן יותר בו זמנית. אלו מאיתנו ששולטים באריתמטיקה (ורובנו, בוגרי ההיסטוריה והמגדר, עריכת הלשון והספרות, בקיצור – אנשי הרוח, לא נכללים בקטגוריה הזו) ידעו שחמישים זה מספר עגול, יפה, בוהק, כזה המחייב חגיגה לא נורמלית.
אז הקמנו אתר ייחודי, הפקנו סרטון, דיברנו וחקרנו וחשפנו זוויות שטרם נחשפו, או חזרנו אל הזוויות המרתקות שנשכחו במרוצת השנים שחלפו.
כמה מביך היה זה, לכן, כשנתקלנו, כמעט במקרה, בספר נשכח בן התקופה ושמו השקם בששת הימים. לא ההתקלות היא מה שהביכה אותנו, הרי בספרים ישנים-חדשים אנחנו נתקלים כל יום, אלא במה שהיה טמון בו –בסיפור שסיפר, בגיבורים האמתיים של אותה מלחמה – אלו ששכחנו.
זה ניסיוננו הצנוע ליישר את ההדורים.
השקם בששת הימים
"לנו, אנשי השקם, היתה המלחמה ארוכה הרבה יותר מששה ימים. כאשר מרבית החיילים התחפרו, התאמנו, העבירו זמנם בהרהור או בכתיבה הביתה, היינו אנו עסוקים בטעינה, בפריקה, במכירה, בקנית מצרכים, בהכנת מלאי ובדאגה מתמדת למילוי כל מחסורו של החייל, בכל מקום. היו כאלה שעמדו על רגליהם 24 שעות ביממה. רבים התרוצצו וגמעו גאלונים של קפה, היו שהתמוטטו מאפיסת כוחות ובכל-זאת החזיקו מעמד וסרבו לעזוב את תפקידם. בזמן הקרבות יש והקדימו את הלוחמים ופרצו קדימה. ידוע כי לשקם ניתנה זכות קדימה מספר שתיים ואל יקל הדבר בעיניכם. מפקדים רבים לא יצאו לקרב מבלי ששקם היה אתם. וזכורה לכולנו הקריאה במדבר, בהרים ועל גדות הירדן "יחי השקם", "יחי השקם"."
(הקדמת מנכ"ל השקם אלוף-משנה חנן גיאור לספרו השקם בששת הימים)
כמו כל דבר אחר בצבא, הכל מתחיל בגיוס: והגיוס ההמוני לקראת המלחמה החל באמצע מאי 1967, וכלל כמובן לא רק את אנשי השקם. הוא הוליד שורת בעיות לוגיסטיות הרות גורל, כיוון ש"עם תחילת הגיוס קפצה תצרוכת הקנטינות". מחסנים הוקמו, ורכבים תרו את הארץ במטרה להעביר אספקה – ממשקאות באדיבות טמפו, דרך סיגריות, נרות, מברשות שיניים "ואפילו… שש-בש". המאמץ לא נסב רק סביב הבאת האספקה לחיילים, אלא גם בהפעלת חנויות שקם עבור האזרחים שנותרו בעורף. היו אלה החנויות היחידות, כמעט, שפעלו בימי הכוננות האיומים.
וזה לא שלא היו קשיים: מנועי שינה, רצוצים מעייפות, מתאמצים לשמור על מורל גבוה עבור החיילים והאזרחים כאחד – כמעט שנשברו עובדות ועובדי השקם באותם ימים טרופים. מה שחיזק אותם, מספרות עובדות השקם "באחת החנויות בתל-אביב", היה המברק ששלח אל"מ חנן גיאור לעובדות ולעובדים. לעובדים הדתיים סייע גם האישור המיוחד מהרבנות לעבוד בשבת.
פרוץ המלחמה ב-5 ביוני הגדיל משמעותית את זירות הפעולה של אנשי השקם. לכל אורכה ורוחבה של הארץ, והשטחים שהתווספו אליה עם ניצחונותיו הסוחפים של צה"ל, עמלו עובדות ועובדי השקם. הם פצחו ב"חינגה על הסיפון" עם וואפלים באזור שרם א-שיך, ישנו בניידות מוחרמות עם החיילים הפורצים לעיר העתיקה בירושלים, סיפקו שקי אורז נחוצים לתושבי הצפון, הפעילו חנויות ממתקים בבאר שבע והרגיעו את הרוחות בתל-אביב.
קל לפטור את פועלם של נשות ואנשי השקם. נדיר שנאלצו לתפקד תחת אש (למרות שמעטים אכן שירתו בשטחי לחימה, ואף בזמן לחימה), אך מי שחוו על בשרם את ימי המצור הירושלמי במלחמת העצמאות, או את הקשיים הלוגיסטיים של מלחמת סיני, ידעו להעריך את תפקודו יוצא הדופן של השקם במלחמה מרובת החזיתות של 67'.
אחד הקטעים היפים ביותר בספר עוסק בפועלו של "הגבור האפור", זה "שאין מרגישים בקיומו. אבל דווקא הוא עובד ללא הרף. ומי שם לב לכך?"
