הססנות, פחדנות וצה"ל ינצח! הקריקטורות שליוו את מלחמת ששת הימים

בישראל, מדינות ערב ואפילו בארה"ב עקבו קריקטוריסטים רבים אחרי המשבר המתפתח. אספנו כמה מיצירותיהם.

הכתבה באדיבות המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, חולון.
הקריקטורות לקוחות מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית, מתוך אוסף יעקב הורביץ, המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, חולון וארכיון דוש בספריה הלאומית, גבעת רם, ירושלים.
כתבו וערכו: יורם א. שמיר והילה זהבי.

בשנת 2017, שנת החמישים למלחמת ששת הימים,  ניחשף לצונאמי של תערוכות, מאמרים, כתבות, הצגות וסרטים על מלחמה, שהשלכותיה משפיעות על חיינו עד היום. זו גם הזדמנות מצוינת מאין כמותה להאיר פינה שלא זכתה למספיק יחס: הקריקטורות של ששת הימים.

עבור הקריקטוריסטים הפוליטיים של ישראל והעולם הייתה זו מלחמה של שישה חודשים: מאמצע מאי – סגירת מיצרי טיראן על ידי מצרים –  ועד סוף נובמבר – החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם.

אנחנו מחלקים את התקופה לשלוש: תקופת ההמתנה – 15.5-4.6.67, מלחמת ששת הימים והניצחון – 5.6-11.6.67, המערכה המדינית – 12.6-22.6-67.

 

תקופת ההמתנה

לקריקטוריסטים בתקופת ההמתנה (15.5.1967-5.6.1967) לא היה היתרון שיש לנו היום בשנת 2017. הם לא ידעו כיצד יתפתח מצב החירום שנוצר עם הטלת ההסגר המצרי על מיצרי טיראן. ובכל זאת, כפי שרואים בקריקטורות היומיות של דוש, הייתה לו היכולת לראות מעבר ליומי. שלא כמו בימינו, העיתונים בארץ הביאו קריקטורות מעיתונים זרים – ייתכן שהיה זה ניסיון להראות לקוראים כיצד משתקפים האירועים המקומיים ברחבי העולם.

 

דוש – קריאל גרדוש
צעד אחרי צעד – בעזרת ברית המועצות
פורסם בעיתון מעריב 24.5.1967

בי.וי.די וולט, המבורג
גרמניה המזרחית מחמשת את מצרים
פורסם בעיתון דבר 22.5.1967

דוש – קריאל גרדוש
גפרור אחד מספיק 
פורסם בעיתון מעריב 19.5.1967

דוש – קריאל גרדוש
יחי הצדק!
פורסם בעיתון מעריב 29.5.1967

דוש- קריאל גרדוש
אתה מביא מפתח? ישראל מחכה לפתרון להסגר המצרי על מיצרי טיראן
פורסם בעיתון מעריב 28.5.1967

דוש – קריאל גרדוש
נאצר מגרש את כוח החרום של האו"ם מסיני
פורסם בעיתון מעריב 2.6.1967

דוש – קריאל גרדוש
המאמצים הדיפלומטיים לפתוח את המשבר אינם מועילים
פורסם בעיתון מעריב 2.6.1967

אדר דריאן
שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון – המאמצים הדיפלומטיים להסיר את ההסגר על מיצרי טיראן נכשלו. דריאן סבור שרק צה"ל יוכל לפרוץ את ההסגר
פורסם בעיתון דבר 4.6.1967

המלחמה

זו הייתה מלחמה קצרה יותר מאשר פעולה צבאית המכונה היום "מבצע". כל יום, כל שעה, התרחשו דברים מרעישים והקריקטוריסט יכול היה לשמש כרפורטר יותר מאשר פרשן. הקריקטוריסטים הערבים והסובייטים שימשו פרשנים-מטעם. בסביבה הטוטליטארית שבה עבדו היו הנחיות ברורות וצנזורה קפדנית.

 

קריאל גרדוש – דוש
הדרך להתמודד עם נאצר היא בכוח צבאי
פורסם בעיתון מעריב 02.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
לאחר שנכשלו המגעים הדיפלומטים הדרך היחידה לפתוח את מיצרי טיראן היא צבאית
פורסם בעיתון מעריב 02.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
שער ביטאון חיל האויר – יום לפני פרוץ הקרבות
04.06.1967

לא ידוע
הפר נס וזועק: "איזה יום שחור! גם בירדן משחיזים סכינים"
פורסם בשבועון המצרי "רוז אל- יוסף" 05.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
ביום השני של המלחמה – ירושלים מופגזת על ידי הלגיון הערבי
פורסם בעיתון הארץ 07.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
כיבוש מסגד הסלע
פורסם בעיתון מעריב 09.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
שחרור הכותל המערבי – הרגע נחרט בזיכרון הלאומי 
פורסם בעיתון מעריב 09.06.1967

לא ידוע
מחזור חדש של טייסים ערביים מאומנים נכנס לפעולה. ישראל זועקת: אוי, ראשי! (המטוסים מסמלים את הכוח, ההכרה, הרצון) 
פורסם בעיתון המצרי "אל-מסא" 30.06.1964

וסימוב
הזיות

 

הניצחון

ניצחון צה"ל עשה רושם כביר בעולם. משה דיין הסתמן כמנצח הגדול, בעוד גאמל עבדול נאצר שימש בתור הפנים לתבוסה הנוראה שספגו מדינות ערב הלוחמות. הדימוי של דוד וגוליית קסם לקריקטוריסטים. לרוסים קסם כיבוש שטחים כפי שקסם לאורך ההיסטוריה שלהם – מהצארים ומנהיגי ברית המועצות. אצל הקריקטוריסטים הערבים מצאנו הכחשה.

 

Bulik
דוד וגוליית – הדרן תנכי 
פורסם בשיקגו סאן טיימס 09.06.1967

Cummings
נשיא מצרים נאצר בדמות שבוי מצרי – התפטר וחוזר מההתפטרות
פורסם בעיתון דבר 10.06.1967

טים
פרעה המודרני – משה דיין מסמל את הניצחון על מצרים 
פורסם בעיתון דבר 13.06.1967

דיויד לווין
נאצר בדמות גוליית המובס
ניו יורק בוק מובא בספר אין ניצולים 1970

אמן בלתי ידוע
ישראל הגדולה

אמן בלתי ידוע
ישראל הגדולה על מפת המזרח התיכון

נ. מיסגורסקי
 תצרפי גם את החלק הזה

 

המערכה המדינית

תוך כדי המערכה הצבאית התחילה המערכה המדינית כדי לבלום את המנצח ולחזק את המנוצח. המערכה הזו לא תמה ולהשלכותיה אנו עדים גם בשנת ה-50 למלחמת ששת הימים. אנחנו בחרנו לצורך התצוגה הזו לתחום אותה בהחלטת מועצת הביטחון 242 שהתקבלה בתאריך ה-22.11.67. ההחלטה קובעת שעל ישראל לסוג מהשטחים שנכבשו בששת ימי המלחמה. הקריקטוריסטים ריכזו תשומת ליבם במעורבות של שתי מעצמות: ברית המועצות וצרפת.

 

יעקב פרקש- זאב
ברית המועצות מנתקת את היחסים עם ישראל ובעקבותיה מנתקות גם גרורותיה
פורסם בעיתון הארץ 10.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
אחרי הניצחון הצבאי מתחיל המאבק המדיני (שלא הסתיים במשך 50 שנה) 
פורסם בעיתון מעריב 12.06.1967

הרבלוק
משלחת ברית המועצות מבקשת את מועצת הביטחון להחליט על פינוי צה"ל מן השטחים הכבושים
פורסם בעיתון דבר 12.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
מועצת הביטחון דוחה את הצעת ברית המועצות לדרוש מישראל לסגת מן "הטריטוריות הערביות הכבושות"
פורסם בעיתון מעריב 14.06.1967

באסאט
לאחר המלחמה ברית המועצות מובילה מתקפה נגד ישראל באו"ם
פורסם בעיתון על המשמר 16.06.1967

יעקב פרקש – זאב
נשיא ברית המועצות פודגורני מגיע לקהיר
פורסם בעיתון הארץ 21.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
אחרי המלחמה – ברית המועצות מחמשת מחדש את מצרים
פורסם בעיתון מעריב 28.06.1964

מאיר רונן – מייק
ברית המועצות בונה את הצבא המצרי מחדש
פורסם בעיתון המצרי "אל-מסא" 26.06.1964

אדר דריאן
נשיא צרפת דה גול מטיל אמברגו על אספקת נשק לישראל 
פורסם בעיתון דבר 29.06.1967

ל. סמואלוב
החלטת האו"ם – משה דיין: אני בהחלט לא רואה כלום

 

כתבות נוספות שיעניינו אתכם:

צבא ההגנה של ישראל גאה להציג: אלבום הניצחון

כל בדיחות אשכול

אייבי מחכה לנאצר: הטיסה שנועדה למנוע את המלחמה הבאה

"משחק הניצחון": הכירו את מונופול ששת הימים

איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים

האחיין של דוד בן-גוריון מגלה את המכתש הגדול

המסע שהחל כחיפוש אחר שטחי אימונים לפלמ"ח והסתיים כמסע שכולו אהבה עמוקה לארץ ישראל.

המסע הגדול למדבר

אלבום התצלומים של אריה בן גוריון באוספי ביתמונה, המצוי באוסף "מראה עיניים" של הספרייה הלאומית, מרתק במיוחד, וכולל מאות תמונות נהדרות ומסקרנות. פה ושם מציצה גם הבלורית הלבנה והמפורסמת של הדוד המפורסם קצת יותר, דוד בן גוריון.

אריה בן גוריון, יליד קרים שבדרום רוסיה (1916), עלה לארץ עם אמו ואחיו וגדל בחיפה. הוא ממקימי קבוצות "החוגים" של תנועת המחנות העולים, עימם הקים את קיבוץ בית השיטה, בו חי כל חייו הבוגרים. אריה פעל כמורה ומחנך בקיבוצו במשך עשרות שנים, ופיתח תכנית רעיונית-פילוסופית מקורית ומעמיקה המקשרת בין החינוך הקיבוצי החילוני ומנהגי השבת, החג וטקסי מעגל החיים הנהוגים ביהדות. אריה בן גוריון נפטר בשנת 1998.

אריה בן גוריון ומשפחתו

 

אנחנו מציצים לתמונה מהאלבום שצולמה ב"מסע הגדול" למדבר של חמשת הטיילנים הנמרצים: עזרא כדורי, מנשקה (בבאיוף) הראל, משה'לה הורביץ, אהוביה מלכין ואריה בן גוריון. חמשתם חברי "קבוצות החוגים" (מקימי הקיבוצים בית השיטה ומעוז חיים), בוגרי תנועת "המחנות העולים" ומדריכיה.

הם יצאו באביב 1942 לתור את מדבר יהודה, ובכיסם 15 לירות ארץ ישראליות אשר קיבלו מישראל גלילי, ממנהיגי "ההגנה". מטרתו המוצהרת של הסיור הייתה לבדוק האם מדבר יהודה מתאים לאימוני הפלמ"ח ולערוך מיפוי ראשוני של מערך השבילים, הנחלים ומקורות המים בו. למעשה – מדובר היה בהרפתקה, "מסע שחלקו רומנטי וחלקו דחף בלתי ניתן לריסון להכרת חבל ארץ חתום, דחף שמקורו בשיגעון הטיולים, באהבת הארץ השלמה ובאהבת התנ"ך", כפי שמוצע בביוגרפיה של אריה בן גוריון.

שביל הנחש, אוסף אריה בן גוריון

 

ראשיתו של המסע בירושלים, ממנה נסעו דרך חברון וחלחול ליאטה עם מונית ערבית. ביאטה שכרו בדואי עם שני גמלים, אשר נשאו על גבם את הציוד במסע רגלי עד למאהל של מכר בדואי בן שבט הג'אהלין שישב למרגלות המצדה. מאהל זה ישמש אותם כבסיס לסיוריהם בשבועיים הקרובים, וקשרים קרובים נקשרו בין החבורה לחסיין, מורה הדרך הבדואי.

מכאן יצאו הסיירים הצעירים לסרוק את הנחלים והשבילים שבין עין גדי וסדום: נחל צאלים, נחל משמר, נחל חבר, נחל דוד, נחל זוהר, נחל חימר, והגיעו אפילו עד המכתש הגדול. מטרת מסעם הייתה לעבור בכל שביל, לשתות ממי כל מעיין וגב מים ולסמן את כולם במפה. במדבר חגג עדיין האביב, מסופר בביוגרפיה של אריה בן גוריון: "הגבים היו מלאים מים טריים, פרחים רבים פרחו בכל מקום, לגמלים לא חסר עשב, ובכל מלוא העין שקקו חיים: עופות, צבאים, זוחלים וחרקים למיניהם." "כאן הבנתי לראשונה את משמעות ה'מדבר' התנכ"י" חוזר אריה, כדרכו, אל המקורות – "מקום התנהלות הבדווי להשקות צאנו ומקנהו."

כשהגיעו הסיירים למצדה, טיפסו במעלה המזרחי התלול, כשהם מחברים אליו יתדות וחבלים לטובת המטפסים שיבואו אחריהם, וכובשים מחדש את "שביל הנחש" עליו סיפר יוספוס פלביוס.

נחל ערוגות תצפית לעבר עין גדי
אוסף אריה בן גוריון

 

כך הגיעו גם למקום שלא שמעו עליו ואף חוקר מערבי לא כתב עליו לפניהם, ככל הנראה. "הם באו בחושך, עלו למעלה וראו את מה ש(לטענתם) המציאו את שמו בו במקום, "המכתש", אשר יקרא אחר כך "הגדול", כדי להבחין בינו לבין המכתש הקטן, שגם הוא עוד לא היה מוכר אז… וזו היתה חוויה אדירה, כי מי ראה עד אז אבן חול צבעונית? וכאן אתה לוקח גרזן, דופק בו על קיר אבן החול, ובכל מכה – נשפך חול בצבע אחר", סיפר מנשק'ה הראל.

לאט לאט הושלמה מפת מדבר יהודה שנשאו עימם החברים, שתהווה בסיס למפה מפורטת של 1:100,000 אשר תושלם לאחר חזרתם למרכז הארץ. המפה הזו גם תהווה להם אסמכתא לקבלת החזר הוצאות המסע מטעם מוסדות ההגנה, עניין שאין לזלזל בו כשמדובר בקיבוצניקים עניים.

לאחר שבועיים הסתיים הטיול. על בסיס סיפוריהם של הסיירים ועל סמך המפה שציירו החלו מסעות המדבר הגדולים של הפלמ"ח ושל תנועות הנוער, הנמשכים בצורה זו או אחרת עד היום, ושווים סיפור ותמונה נפרדים.

ולנו, שמדבר יהודה פרוש לפנינו ברשת שבילים מסומנים במפות מפורטות ועם מעקות מסודרים, נותר רק לקרוא ולקנא בחוויית הראשוניות והגילוי המפעימים להם זכו סיירי קבוצת "החוגים" הצעירים.

התמונה מהווה חלק מהתערוכה "עין גדי בעין ישראלית" אשר תוצג במבואת הכניסה לשמורת הטבע נחל דוד בעין גדי.

(מקור הסיפור: עמירה הגני, בגוף ראשון רבים, הקיבוץ המאוחד, תש"ע – 2010)

 

לאוסף התמונות של אריה בן גוריון

גלו עוד אלפי תמונות ב"מראה עיניים":

הרשמה לניוזלטר של המוסך: מוסף מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה

הירשמו עכשיו וקבלו עדכון כל פעם שיוצא גיליון חדש

צבא ההגנה של ישראל גאה להציג: אלבום הניצחון

הר הבית בידינו ועיתון "במחנה" חוגג בגיליון מיוחד "למזכרת לכל החיילים שהשתתפו במערכה". בואו להריע.

"האפוס של הנצחון" בשלוש תמונות

מהו "האפוס של הנצחון"?

שלוש תמונות בפתיחת הגיליון המיוחד של עיתון במחנה ב-12.6.1967 מספקות את התשובה לשאלה זו: המפציץ אליושין בוער על המסלול בשדה-התעופה בסיני ("אחד מהמטוסים בהם איים נאצר להפוך את תל-אביב לתל להבות"), טנקים ישראליים דוהרים בסיני ("מעלים בדרכים באש את כל העומד בדרכם") ושחרור הכותל ("חיילים מגודלים בכו, פרצו בצווחות צהלה, דממו רגעים ארוכים, התנשמו בכבדות, נגעו באבניו המחוספסות והחמימות באצבעות מלאות רגישות"). העם הקטן, בעל החיילים המגודלים אך הרגישים, מנצח את אויביו הרבים הצרים עליו בכוחות עצמו.

 

"שיחה עם הרמטכ"ל", בדומה לאלבומי הניצחון שיבואו לאחר-מכן, רבין ומשה דיין מככבים לאורך הגיליון, אך כמעט לא נמצא התייחסות לראש הממשלה לוי אשכול

 

מסר זה עולה גם מריאיון שקיימו קצין חינוך ראשי אל"מ מרדכי בראון ועורך במחנה יצחק לבני עם רמטכ"ל המערכה, יצחק רבין. הרמטכ"ל בירך את חיילות וחיילי צה"ל על הניצחון הגדול ביותר בתולדותיה הקצרים של מדינת ישראל. אולם גם לנוכח תוצאות המערכה שמר רב-אלוף רבין על האיפוק הטבעי שלו. הוא לא שכח להכיר בתנאים האובייקטיבים שהובילו אל אותו ניצחון מפואר: המוכנות של צה"ל מול היעדר המוכנות של האויב (בעיקר המצרי), העליונות האווירית שהושגה ביום הראשון עם חיסול חילות האוויר של צבאות ערב והעובדה שגאמל עבדל נאצר נגרר אל המלחמה בגלל הרטוריקה המתסיסה והפעולות חסרות האחריות שיזם.

 

יצחק רבין וישעיהו גביש נפגשים "בעיצומה של המערכה"

 

בריאיון הקצרצר חושף רבין תובנה חשובה על מלחמת ששת הימים, תובנה שהוצנעה עם השנים: הייתה זו מלחמה שאף צד לא רצה בה. הרמטכ"ל נמנע מלפרט אך היסטוריונים חשפו כבר לפני עשרות שנים את הטעויות שהובילו לפרוץ המלחמה: מפלגת הבעת', מפלגת השלטון בסוריה, איימה על ישראל כדי לזכות באהדת העם הסורי; נאצר נגרר לצעדים הולכים ומחריפים מחשש שיצטייר כהססן ופחדן; הממלכה ההאשמית של ירדן חששה מהמיעוט הפלסטיני שדרש מלחמה עם ישראל ומדינת ישראל הרגישה שהיא חייבת להגיב על ההתגרות בריבונותה (עם סגירת מצרי טיראן לשייט ישראלי). רבין גם הפריך את הטענה של נאצר בנאום ההתפטרות המבוים שלו לאחר המלחמה: "ולא יועילו כל הניסיונות שינסה הוא, ומנסות מדינות ערב האחרות לתלות את כשלונן בהשתתפות של גורם זר: פעולה זו בוצעה, כמובן, על-ידי צה"ל בלבד."

זו הפעם הראשונה (והאחרונה) שסוטה הגיליון מהנימה ה"אפוסית" שלו. מכאן ואילך משובץ הגיליון במשפטים נמרצים הנסמכים על פעלים חזקים ומרשימים. וכך מתואר מהלך המלחמה: שעות לפני פרוץ המלחמה שעון-ההיסטוריה החל "מונה את השעות הגורליות", לנוכח הפצרותיהם החוזרות והנשנות של אומות העולם מיאנה ישראל להגיב, אך אפילו באי תגובה זו היה אלמנט מרתיע: "ישראל – קרת-רוח, מוכנה ודרוכה – חיכתה". כשגברו התגרויות האויב – במילים ובמעשים – עברה ישראל לפעולה. "בזה-אחר-זה המפקדים נתנו את הפקודה", "השריונים בנגב נעו בתגובה לתנועת שריון האויב" ו"הטייסים נחפזו אל מטוסיהם". לקחו שישה ימים כדי להבין ש"יום ב', ה-5 ביוני 1967, הפך ליום של היסטוריה".

 

"מטוסינו יצאו לגיחות שוב ושוב, ללא-מנוחה, במשך ימים רצופים, שבו ושוב יצאו, יצרו נוסף לשיאי-תעוזה ויכולת, גם שיאי הספק וזריזות"

 

"תמרות עשן כבדות – ומבעד להן, הלך ונמשך הקרב"

 

"סיני. כוח שריון ישראלי מתקדם. קצין עוקב אחרי תנועות האוייב שלפניו"

 

ולא רק יחידות צה"ל היו מתואמות ביניהן. אחדות יוצאת דופן שררה בקרב עם ישראל לפני ובזמן המלחמה: אזרחים ואזרחיות סייעו לחפור חפירות הגנה, אברכים מירושלים התגייסו לעזרת שאר תושבי העיר הנצורים ואפילו יריבים ותיקים ומרים, דוגמת מנחם בגין ודוד בן גוריון, נצפו מתחבקים.

 

"גם אברכים הרבו להתנדב"

 

האחדות הזאת עמדה בסתירה גמורה לפירוד שחווה האויב: השבויים ממעטים לדבר ביניהם, מדוכדכים "ובפניהם הבעת-תבוסה". ניכר ש"הבדלי הלבוש ומושגי רמת-החיים בין הטוראים לבין הקצינים הם גדולים מאוד".

הניצחון, ביקשו עורכי במחנה להבהיר, לא היה צבאי בלבד, אלא גם מוסרי. למרות שמדובר בעיתון צבאי שיצא לאור "למזכרת לכל החיילים שהשתתפו במערכה", שימש גיליון "האפוס של הנצחון" מקור השראה לאלבומי הניצחון שהופקו על ידי הוצאות לאור פרטיות והפכו (כמעט ללא יוצא מן הכלל) לרבי-מכר בארץ ובעולם.

 

"הם יצאו וידיהם על ראשם. טור של שבויים מצריים פוסע אל מקום הריכוז. הבדלי הלבוש ומושגי רמת-החיים בין הטוראים לבין הקצינים הם גדולים מאוד"

 

וכמובן לא לשכוח ל"שמור גיליון זה למזכרת"

 

כתבות נוספות שיעניינו אתכם:

כל בדיחות אשכול

אייבי מחכה לנאצר: הטיסה שנועדה למנוע את המלחמה הבאה

"משחק הניצחון": הכירו את מונופול ששת הימים

איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים

אך אנו עוד נקום: סיפורה של שיירת נבי דניאל

ממטולה ועד אילת: מסע הפלאים של גיל הקטן עם אווזי-הבר