שישה שוקולדים ספרותיים לכבוד יום השוקולד הבינלאומי

"היופי הצרוף והבוהק של לוח שוקולד שלם, לפני שחורצים בו את הריבועים, והצניעות המפתה שבה הוא מתכסה בנייר כסף נוצץ..." – ב-7 ביולי חל יום השוקולד הבינלאומי. לכבודו אספנו בשבילכם שישה תיאורי שוקולד ספרותיים שיגרו אתכם לפתוח ספר או חפיסה

מתוך אוסף "מסע בזמן", הספרייה הלאומית

"'מריר מיוחד!' מריעה אורה (שכן אף בחלום אינה אוהבת לאכול שוקולד מתוק). לי פורסת מן הגדר חתיכה גדולה של שוקולד. 'חלב-אגוזים!' מודיעה היא בחמדנות." העדפת שוקולד שונה היא רק אחד ההבדלים בין אורה לתאומתה לי, בספרו המפורסם של אריך קסטנר, אורה הכפולה, אך היא מסמלת יפה את טיב השוני ביניהן. את השוקולד בחלום הן לא נוגסות כי הוא מורעל, וגם כוס השוקו החם שמגישה העלמה גרלך במציאות, בהמשך הספר, נשארת מיותמת.

 

אורה הכפולה (הוצאת אחיאסף)
אורה הכפולה (הוצאת אחיאסף)

 

כמו הומברט הומברט מ"לוליטה", גם הרמן, גיבור הספר ייאוש של ולדימיר נאבוקוב, עומד לבצע פשע, ואולי כדי לחבב אותו מראש על הקורא מעניק לו הסופר מקצוע ממיס לב: יצרן שוקולד. לכאורה חי הרמן חיים מתוקים – חיי בורגנות נוחים עם אשתו היפה. אך הוא מתכנן את הרצח המושלם כדי לחמוק מהם – רצח הכפיל שלו. למרבה הצער, חרף תמונת העטיפה המפתה של הגרסה העברית, הספר נזירי מאוד בתיאורי שוקולד. אבל אפילו איש כהרמן מצהיר: "דבר טוב הוא השוקולד. יש עלמות שאינן אוהבות אלא את הסוג המריר… אנינות טעם מתחסדות שכמותן."

 

ייאוש (הוצאת כתר)
ייאוש (הוצאת כתר)

 

גיבור סיפורה של סביון ליברכט, הניצחון של גנרל מונטגומרי (בספר צריך סוף לסיפור אהבה), מקבל מסבו שתי שורות קוביות שוקולד על כל עשר תשובות נכונות: "לעתים רחוקות היה זוכה בשוקולד שלמילויו הוורוד טעם של פטל, ולמראה העטיפה שציור של פטל מתנוסס עליה היה פיו נמלא ריר של השתוקקות. אבל גם את השוקולד הפשוט, שקיבל על־פי־רוב, אכל ברצון, ותמיד היה עורך את הפגנת השמחה הקטנה למען סבו, מגרגר בקול רם מרוב הנאה ופותח את פיו להראות איך מתמוסס השוקולד בתוך החך. סבו, עומד מעליו כרופא־שיניים, נהנה הנאה גדולה ממה שראו עיניו בתוך פיו הפעור של נכדו. 'טעים?'"

 

צריך סוף לסיפור אהבה (הוצאת כתר)
צריך סוף לסיפור אהבה (הוצאת כתר)

 

משקה השוקולד החם המקורי של האצטקים נשמע פחות טעים כשמגלים כי הם נהגו לתבל אותו בצ'ילי חריף. אבל תומס, גיבור הספר בת מונטסומה מאת הנרי ריידר הגרד, ידע להעריך אותו. אחרי הכול, תומס עובר הרפתקאות רבות בממלכה, מעקידה על המזבח ועד הכרזתו כאל, ואין כמו שוקו מוקצף בגביע זהב כדי להירגע מכל אלה. בסצנה שמשחזרת רגע מכונן שרובנו שכחנו – הרגע שבו טעמנו לראשונה את הטעם השמימי, הוא מספר כי הוגש לו "משקה טעים להפליא, מכוסה בשכבת קצף חומה ומבעבעת." מממ.

 

בת מונטסומה (הוצאת כתר)
בת מונטסומה (הוצאת כתר)

 

ביקור במפעל לייצור שוקולד גורם לגיבור יש ילדים זיגזג מאת דויד גרוסמן לעצור הכול ולפרוץ בווידוי שכל כולו אהבת שוקולד:

"חייב אני לעשות הפסקה קטנה כדי להבהיר עניין חשוב: יש אנשים, אנשים גסי רוח וערלי-נפש וחסרי חוש אמנותי, שבשבילם סיור כזה הוא שעמום אחד גדול. ואפילו אם במקרה הם אוהבי שוקולד, הם מעוניינים רק במוצר הסופי. בתוצאה המוגמרת, הקרושה. אבל אותי ואת גבי משך תהליך יצור השוקולד בחבלי קסם: הצינורות, הבריכות, המנפים שהעבירו את השקים עם פולי הקקאו, התופים הענקיים שבהם קלו את הפולים לפני טחינתם, משפכי הענק שמתוכם נמזג הנוזל המכשף, היופי הצרוף והבוהק של לוח שוקולד שלם, לפני שחורצים בו את הריבועים, והצניעות המפתה שבה הוא מתכסה בנייר כסף נוצץ, ואחר-כך עוד עוטה על עצמו עטיפה צבעונית – מה יפה הוא מחזור החיים בטבע! אני מתנצל על שאני מאריך כל-כך בתיאור הזה. אני בהחלט ער לאפשרות המחרידה שבין קוראי הספר הזה יש גם אחד או שניים המחוסנים בפני כוח פיתויו של השוקולד. גם בריות כאלה יש בעולמנו, ועלינו לקבל זאת ברוח טובה, כחלק מהתופעות שאין להן הסבר מדעי… ואילו אני – לפעמים אני משוכנע כי בעורקי זורם שוקולד סמיך (בטעם דובדבנים). עד היום, כשאני נפגש עם אנשים כמוני, מבוגרים לכאורה, לארוחות-עסקים חשובות, אני יודע בסתר ליבי, כי כל הארוחה, כל הדיונים והלהג, הם רק המס שאני חייב לשלם כדי להגיע בסופו של דבר אל הקינוח. וכשהוא מגיע, אוה! בפנים אדישות, תוך פטפוט סתמי לכאורה, אני מגליש לתוכי את מוס השוקולד הדשן, את עוגת 'חלומות מתוקים' האִימַהית… והאיש או האישה היושבים למולי באותה ארוחת-עסקים אינם מעלים בדעתם כי בתוכי, בתוך בן-שיחם המנומס והמאופק, מגיחים מבין מחשכי הזיכרון שניים: ילד קטן וגזוז שיער-צהוב, ואשה גדולה, בשמלה שחורה ומרזה, ושניהם, בלי הרבה חוכמות, עטים על השלל, נוגסים ומלקקים ומתמרחים בו עד אובדן חושיהם… ואני מבקש לעשות עוד הפסקה קצרה בשטף הסיפור, לנצל את הרגע הזה, רגע של גלוי-לב נדיר, של קירבה מתוקה בין כותב לקורא, כדי לשטוח פה את בקשתי האחרונה עלי אדמות, את צוואתי הרוחנית: אני רוצה להיקבר בארון עשוי שוקולד. ימתקו לי רגבי עפרי."

יש ילדים זיגזג (הוצאת הקיבוץ המאוחד)
יש ילדים זיגזג (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

 

דויד גרוסמן מבליח לרגע בסרט "יש ילדים זיגזג" (במאי: וינסנט באל, על פי הספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד)
דויד גרוסמן מבליח לרגע בסרט "יש ילדים זיגזג" (במאי: וינסנט באל)

.

ואם כבר אנחנו מדברים על אהבה, תשוקה ושוקולד, מה מתוק יותר מחיבור בין שלושתם? כך מתארת את זה המשוררת האמריקאית עטורת הפרסים, ריטה דאב בשירה שוקולד:

 

 

נשארתם עם טעם של עוד? ספרו לנו בתגובות על שוקולדים ספרותיים נוספים.

 

רוצים לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכם!

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 7


      
      
      
      

לגיליונות הקודמים:

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 6

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 5

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 4

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

 

 

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

ואיך הצליחה תמר בורנשטיין-לזר, להכניס את כל בני משפחתה כולל היא עצמה (וגם לא מעט שכנים), לתוך סדרת הסיפורים המצליחה?

"קופיקו האורח", כריכת הספר הראשון בסדרה הארוכה ביותר בספרות העברית, יצא בהוצאת א. זלקוביץ

שכונת עין גנים החלה את דרכה בתור ניסוי סוציאליסטי-אוטופי של צעירי העלייה השנייה, שמאסו ב"מנהלי העבודה" של פתח תקווה. כל המי ומי של תנועת העבודה עברו שם: שמואל דיין, יוסף חיים ברנר ודוד בן גוריון היו בין תושביה הראשונים.

כדרכו של עולם, נבלע לבסוף המושב הסוציאליסטי על ידי העיר פתח תקווה בשנת 1940 – עובדה שסייעה לצנן סופית את הלהט המהפכני שעוד נותר במקום. אך אם חששו התושבים המקוריים ששמו של עין גנים יישכח מלב עם הפיכתו של המושב לעוד שכונה משכונות "אם המושבות", לחיילת המשוחררת והסופרת המתחילה תמר בורנשטיין-לזר היו תכניות אחרות.

 

מהמעברה אל עין גנים

 

הסיפור הראשון שפרסמה תמר בורנשטיין הופיע בעיתון "דבר לילדים" בשנת 1951. הוא עוקב אחר כוכב מנצנץ ממרום, המסייע לילדה קטנה וחולנית ממעברה ששמה לא נודע להשיג חלב כדי להבריא. הסיפור בן העמוד שכנע את עורכי העיתון שלא מעט כישרון ספרותי גלום במורה הצעירה משכונת עין גנים. גם כשחזרה בורנשטיין אל מחוזות מוכרים יותר, וסיפרה לקוראיה על המתרחש במושב שהפך לשכונה בו נולדה וגדלה, שמרה על אותה מידה של חירות אמנותית.

 

סיפורה הראשון של תמר בורנשטיין-לזר מעיתון "דבר לילדים", שנת 1951

 

בעמוד הראשון של הגיליון המיוחד לחג הפורים שהוציא עיתון "דבר לילדים" לשנת תשי"ד (1954-1953), התפרסם הסיפור הראשון של בורנשטיין בסדרה ארוכה של סיפורים אודות קוף מחמד מיוחד מאפריקה, שזכה לשם "קופיקו". הסיפור נקרא "הקוף שהתחפש", ובדומה לסיפור הולדתו של פו הדוב, גם קופיקו נולד מבובה שהעניק בעלה של בורנשטיין לבתה.

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

 

כבר באותו סיפור ראשון נחשפים הקוראים הצעירים לכוח העל של גיבור הסדרה: יכולת אין-סופית להמציא תעלולים בו-במקום. בניגוד למתיחות היצירתיות שילך וישכלל קופיקו ב-165 הספרים בסדרה, המתיחה הראשונה שהגה הקוף השובב לא התאפיינה במורכבות יתרה: בזמן שאפרת החמודה יוצאת אל הגן, מחופשת לאסתר המלכה בבגדי מלכות, קופץ קוף המחמד שלה ממיטתו, מחטט בין שמלותיה של אפרת, מוציא חצאית אדומה, סנדלים לבנים ומטפחת סגולה ומורח שפתון על שפתיו, לחיו וקצה אפו. משם עושה את דרכו אל הגן, לזכות בתחרות התחפושות עליה הכריזה הגננת.

 

הסיפור הראשון של קופיקו התפרסם בגיליון פורים של שנת תשי"ד

 

דמותו של הקוף השובב מצאה חן בעיניו של עורך העיתון, אוריאל אופק, כמו גם בעיניי הקוראים הצעירים. העורך הפציר בבורשטיין לשלוח לו עוד סיפורים על מעלליו של קופיקו. סיפורים אודות הקוף השובב חזרו והופיעו גם בגיליונות נוספים של "דבר לילדים".

 

הסיפור השני של קופיקו שהתפרסם ב"דבר לילדים", תשי"ד

 

כשחיפש המוציא לאור, א" זלקוביץ, סיפורים חדשים לקובץ סיפורים לילדים שערך, נתקל באחד מסיפורי קופיקו וצירף אותו (מבלי שביקש רשות מהסופרת) לקובץ שערך.

בורנשטיין גילתה את הקובץ עם הסיפור שלה כמעט במקרה. תחילה שקלה לטפל בהפרה הזו בכלים משפטיים, אך במקום זאת הגיעה עם המוציא לאור לעסקה יוצאת דופן: הוצאת הספר הראשון של קופיקו על ידו. וכך, לאחר שזכתה בורנשטיין ב"פרס יציב" לסופרים צעירים שלוש שנים קודם לכן, יצא לאור בשנת 1958 הספר הראשון בסדרת קופיקו, ושמו "קופיקו האורח".

 

"קופיקו האורח", כריכת הספר הראשון בסדרה הארוכה ביותר בספרות העברית, יצא בהוצאת א. זלקוביץ

 

מעניין להשוות בין הסיפור הבוסרי של בורנשטיין ב"דבר" לבין עלילות הספר. שמה של הבעלים של קופיקו בסיפור, אפרת, משתנה לנגה (שמה של בתה הקטנה של בורנשטיין, ומי שהופיעה בסיפורים מאוחרים של קופיקו ב"דבר לילדים"). כמו אפרת לפניה, גם נגה מקבלת במתנה את קופיקו מהדוד המלח שלה, ועכשיו אנחנו אפילו יודעים מהיכן הגיע הקוף בדיוק – המדינה הדמיונית חונטוזה שבאפריקה.

תעלול הפורים של קופיקו אמנם נזכר בספר, אך מוצא את מקומו רק בפרק החמישי – לאחר שהספיק הקוף האפריקני להשיג לעצמו שם של עושה צרות מקצועי. מסתבר שבארבע השנים שעברו מאז פרסום הסיפור הראשון, למד גיבורנו לדבר כמו בן אדם. לגבי ההליכות והנימוסים ששולטים בשכונת עין גנים, השכונה בה גרה נגה ומשפחתה – זוטות משמימות שכאלה אין לו זמן ללמוד. מעניין לציין שכל בני משפחתה של תמר בורנשטיין-לזר, כולל היא עצמה (וגם לא מעט שכנים), מופיעים בסדרת הסיפורים המצליחה.

`;