שישה שוקולדים ספרותיים לכבוד יום השוקולד הבינלאומי

"היופי הצרוף והבוהק של לוח שוקולד שלם, לפני שחורצים בו את הריבועים, והצניעות המפתה שבה הוא מתכסה בנייר כסף נוצץ..." – ב-7 ביולי חל יום השוקולד הבינלאומי. לכבודו אספנו בשבילכם שישה תיאורי שוקולד ספרותיים שיגרו אתכם לפתוח ספר או חפיסה

מתוך אוסף "מסע בזמן", הספרייה הלאומית

"'מריר מיוחד!' מריעה אורה (שכן אף בחלום אינה אוהבת לאכול שוקולד מתוק). לי פורסת מן הגדר חתיכה גדולה של שוקולד. 'חלב-אגוזים!' מודיעה היא בחמדנות." העדפת שוקולד שונה היא רק אחד ההבדלים בין אורה לתאומתה לי, בספרו המפורסם של אריך קסטנר, אורה הכפולה, אך היא מסמלת יפה את טיב השוני ביניהן. את השוקולד בחלום הן לא נוגסות כי הוא מורעל, וגם כוס השוקו החם שמגישה העלמה גרלך במציאות, בהמשך הספר, נשארת מיותמת.

 

אורה הכפולה (הוצאת אחיאסף)
אורה הכפולה (הוצאת אחיאסף)

 

כמו הומברט הומברט מ"לוליטה", גם הרמן, גיבור הספר ייאוש של ולדימיר נאבוקוב, עומד לבצע פשע, ואולי כדי לחבב אותו מראש על הקורא מעניק לו הסופר מקצוע ממיס לב: יצרן שוקולד. לכאורה חי הרמן חיים מתוקים – חיי בורגנות נוחים עם אשתו היפה. אך הוא מתכנן את הרצח המושלם כדי לחמוק מהם – רצח הכפיל שלו. למרבה הצער, חרף תמונת העטיפה המפתה של הגרסה העברית, הספר נזירי מאוד בתיאורי שוקולד. אבל אפילו איש כהרמן מצהיר: "דבר טוב הוא השוקולד. יש עלמות שאינן אוהבות אלא את הסוג המריר… אנינות טעם מתחסדות שכמותן."

 

ייאוש (הוצאת כתר)
ייאוש (הוצאת כתר)

 

גיבור סיפורה של סביון ליברכט, הניצחון של גנרל מונטגומרי (בספר צריך סוף לסיפור אהבה), מקבל מסבו שתי שורות קוביות שוקולד על כל עשר תשובות נכונות: "לעתים רחוקות היה זוכה בשוקולד שלמילויו הוורוד טעם של פטל, ולמראה העטיפה שציור של פטל מתנוסס עליה היה פיו נמלא ריר של השתוקקות. אבל גם את השוקולד הפשוט, שקיבל על־פי־רוב, אכל ברצון, ותמיד היה עורך את הפגנת השמחה הקטנה למען סבו, מגרגר בקול רם מרוב הנאה ופותח את פיו להראות איך מתמוסס השוקולד בתוך החך. סבו, עומד מעליו כרופא־שיניים, נהנה הנאה גדולה ממה שראו עיניו בתוך פיו הפעור של נכדו. 'טעים?'"

 

צריך סוף לסיפור אהבה (הוצאת כתר)
צריך סוף לסיפור אהבה (הוצאת כתר)

 

משקה השוקולד החם המקורי של האצטקים נשמע פחות טעים כשמגלים כי הם נהגו לתבל אותו בצ'ילי חריף. אבל תומס, גיבור הספר בת מונטסומה מאת הנרי ריידר הגרד, ידע להעריך אותו. אחרי הכול, תומס עובר הרפתקאות רבות בממלכה, מעקידה על המזבח ועד הכרזתו כאל, ואין כמו שוקו מוקצף בגביע זהב כדי להירגע מכל אלה. בסצנה שמשחזרת רגע מכונן שרובנו שכחנו – הרגע שבו טעמנו לראשונה את הטעם השמימי, הוא מספר כי הוגש לו "משקה טעים להפליא, מכוסה בשכבת קצף חומה ומבעבעת." מממ.

 

בת מונטסומה (הוצאת כתר)
בת מונטסומה (הוצאת כתר)

 

ביקור במפעל לייצור שוקולד גורם לגיבור יש ילדים זיגזג מאת דויד גרוסמן לעצור הכול ולפרוץ בווידוי שכל כולו אהבת שוקולד:

"חייב אני לעשות הפסקה קטנה כדי להבהיר עניין חשוב: יש אנשים, אנשים גסי רוח וערלי-נפש וחסרי חוש אמנותי, שבשבילם סיור כזה הוא שעמום אחד גדול. ואפילו אם במקרה הם אוהבי שוקולד, הם מעוניינים רק במוצר הסופי. בתוצאה המוגמרת, הקרושה. אבל אותי ואת גבי משך תהליך יצור השוקולד בחבלי קסם: הצינורות, הבריכות, המנפים שהעבירו את השקים עם פולי הקקאו, התופים הענקיים שבהם קלו את הפולים לפני טחינתם, משפכי הענק שמתוכם נמזג הנוזל המכשף, היופי הצרוף והבוהק של לוח שוקולד שלם, לפני שחורצים בו את הריבועים, והצניעות המפתה שבה הוא מתכסה בנייר כסף נוצץ, ואחר-כך עוד עוטה על עצמו עטיפה צבעונית – מה יפה הוא מחזור החיים בטבע! אני מתנצל על שאני מאריך כל-כך בתיאור הזה. אני בהחלט ער לאפשרות המחרידה שבין קוראי הספר הזה יש גם אחד או שניים המחוסנים בפני כוח פיתויו של השוקולד. גם בריות כאלה יש בעולמנו, ועלינו לקבל זאת ברוח טובה, כחלק מהתופעות שאין להן הסבר מדעי… ואילו אני – לפעמים אני משוכנע כי בעורקי זורם שוקולד סמיך (בטעם דובדבנים). עד היום, כשאני נפגש עם אנשים כמוני, מבוגרים לכאורה, לארוחות-עסקים חשובות, אני יודע בסתר ליבי, כי כל הארוחה, כל הדיונים והלהג, הם רק המס שאני חייב לשלם כדי להגיע בסופו של דבר אל הקינוח. וכשהוא מגיע, אוה! בפנים אדישות, תוך פטפוט סתמי לכאורה, אני מגליש לתוכי את מוס השוקולד הדשן, את עוגת 'חלומות מתוקים' האִימַהית… והאיש או האישה היושבים למולי באותה ארוחת-עסקים אינם מעלים בדעתם כי בתוכי, בתוך בן-שיחם המנומס והמאופק, מגיחים מבין מחשכי הזיכרון שניים: ילד קטן וגזוז שיער-צהוב, ואשה גדולה, בשמלה שחורה ומרזה, ושניהם, בלי הרבה חוכמות, עטים על השלל, נוגסים ומלקקים ומתמרחים בו עד אובדן חושיהם… ואני מבקש לעשות עוד הפסקה קצרה בשטף הסיפור, לנצל את הרגע הזה, רגע של גלוי-לב נדיר, של קירבה מתוקה בין כותב לקורא, כדי לשטוח פה את בקשתי האחרונה עלי אדמות, את צוואתי הרוחנית: אני רוצה להיקבר בארון עשוי שוקולד. ימתקו לי רגבי עפרי."

יש ילדים זיגזג (הוצאת הקיבוץ המאוחד)
יש ילדים זיגזג (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

 

דויד גרוסמן מבליח לרגע בסרט "יש ילדים זיגזג" (במאי: וינסנט באל, על פי הספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד)
דויד גרוסמן מבליח לרגע בסרט "יש ילדים זיגזג" (במאי: וינסנט באל)

.

ואם כבר אנחנו מדברים על אהבה, תשוקה ושוקולד, מה מתוק יותר מחיבור בין שלושתם? כך מתארת את זה המשוררת האמריקאית עטורת הפרסים, ריטה דאב בשירה שוקולד:

 

 

נשארתם עם טעם של עוד? ספרו לנו בתגובות על שוקולדים ספרותיים נוספים.

 

רוצים לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכם!

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 7


      
      
      
      

לגיליונות הקודמים:

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 6

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 5

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 4

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

 

 

כשמארי קירי הבריזה לחברים כי בדיוק זכתה בנובל

במכתב משנת 1911 שנמצא בספרייה, כותבת קירי בפולנית לחברים, כי לצערה לא תוכל לבקר אותה, מפני שהיא צריכה לטפל בעניין אחר באותם תאריכים. (שהוא קבלת פרס נובל השני שלה, בשטוקהולם). זו הייתה דרכה של מארי כל חייה: עדינה, עקשנית, סקרנית וצנועה.

"מאדאם קירי היא היחידה בין האנשים המפורסמים, שהתהילה לא העבירה אותה על דעתה, שידעה להתבונן כבן-אדם זר במהלך-חיי-עצמה, ישרה, אמיתית, אדישה כמעט לגורלה המופלא." כך אמר על מארי קירי אלברט איינשטיין, שהכיר אותה היטב, ואהב להתווכח איתה בצרפתית ובגרמנית על בעיות בפיזיקה.

המדענית מארי קירי הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נוֹבֶּל, והאדם הראשון שזכה בו פעמיים! בפעם הראשונה, בשנת 1903, זכתה קירי יחד עם בעלה פייר בפרס נובל לפיזיקה, ושמונה שנים לאחר מכן, זכתה בפרס על תרומתה בתחום הכימיה – גילוי הרדיום והפולוניום.

מארי, ששמה המקורי היה מריה, הייתה ילידת פולין, אך כיוון שלא יכלה ללמוד באוניברסיטה בארצה היא נסעה עד הסורבון בפריז כדי ללמוד פיזיקה. היא הייתה הסטודנטית הראשונה בסורבון שקיבלה תואר ראשון בפיזיקה, והאישה הראשונה בצרפת שקיבלה תואר דוקטור. בתקופה שבה עדיין כל המרצים היו גברים, היא הייתה גם למרצה הראשונה בסורבון.

במכתב משנת 1911 שנמצא בספרייה (ונקי מרדיום ככל הידוע לנו), כותבת קירי בפולנית לחברים, כי לצערה לא תוכל לבקר אותם במורגס שבשוויץ, מפני שהיא צריכה לטפל בעניין אחר באותם תאריכים (שהוא קבלת פרס נובל השני שלה, בשטוקהולם). זו הייתה דרכה של מארי כל חייה: עדינה, עקשנית, סקרנית וצנועה.

מארי קירי פרצה את הדרך לנשים בעולם המדע. בתה הבכורה אירן, שמוזכרת במכתב כמי שליוותה אותה בנסיעה לקבלת הפרס, הצטרפה אליה בהמשך לעבודת המחקר, וזכתה גם כן בפרס נובל לכימיה, כמו אמה. זה היה ב-1935, שנה אחרי מות מארי קירי מלוקמיה, מחלה שבה חלתה בעקבות העבודה עם החומרים הרדיואקטיביים שגילתה, וששינו את פני העולם.

 

פריז, 24 בנובמבר, 1911

גבירתי הנכבדה,
אני מודה לך מכל הלב על המברק ועל ההזמנה שנמסרה לי באופן אישי גם ממר לנטיס עצמו.
אשמח מאוד לבוא למורגס מיד, אך לא אוכל לעזוב את פריז בזמן הזה, כיוון שעלי לטפל בעניין ידוע לך. קרוב לוודאי שאסע לשטוקהולם ב-8 בדצמבר ואשאר שם עד ה-12 או ה-13 בחודש. אני מתכוונת לקחת איתי לנסיעה את בתי אירן (בת 14). לא אוכל להגיע למורגס לפני ה-19 בחודש ואני חוששת שבגללי, את ומר פדרבסקי תאלצו לדחות את נסיעתכם המתוכננת לוורשה. לכן, נראה שאצטרך לדחות את הביקור אצלכם במורגס לזמן אחר.
אני אסירת תודה לכם, עד מאוד, חברי היקרים, על אדיבותכם ועל לבביותכם, שלעולם לא אשכח.
שלך, בכבוד רב ובחיבה,
מ. קירי

 

 

מכתבי מארי קירי שמורים באוסף אדלשטיין. תודה לגברת חיה מאיר-הר מנהלת אוסף אדלשטיין, לד"ר שטפן ליט ממחלקת הארכיונים ולבטי הלפרן-גדז' ממחלקת אוספים. 

 

ציור העטיפה של ספר חדש לילדים על המדענית מארי קירי. סדרת "קטנות גדולות", הוצאת צלטנר, 2017

כתבות נוספות:

מריה סיבלה מריאן: המדענית והציירת שהפריכה את טענת אריסטו

איירן הרנד: האישה שיצאה נגד היטלר

הנערה היהודייה שמאחורי פסל החירות

פנחס שדה מתנצל בפני טרזן: סליחה שהוצאתי אותך מהג"ונגל

החיים כמשל: מה קורה כאשר "רעבים ללחם"? פנחס שדה החליט לכתוב סיפורים על "טרזן ותעלומת האטום", למרות שלא ממש קרא על הגיבור, וגם לא ממש סבל אותו.

"טרזן והמהפכה בג'ונגל". כרזת סרט. אוסף עיריית תל אביב.

"הדברים שיסופרו להלן התרחשו לפני זמן לא רב, בשנת 1957, ועד כה לא הגיע שמעם לידיעת הציבור הרחב. לפי מיטב ידיעתי ואמונתי, ספר זה מביא לראשונה בפני קהל הקוראים את פרטי הפרשה המוזרה בקשר לטרזן, פרופסור ג"ופרי אלן-ג"ון, העלמה אליזבט, אינספקטור מק-גילן, והתכנית האטומית השטנית… תכנית שסיכנה את כל העולם!"

בשנת 1960 התפרסם במגזין לילדים "הארץ שלנו" סיפור בהמשכים בשם "טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הלוא הוא הסופר הידוע פנחס שדה.שדה הרבה לכתוב במגזין, הוא היה הכתב הפוליטי וגם כתב בו לא מעט סיפורי הרפתקאות בהמשכים וסיפורי קומיקס בהמשכים תחת שם בדוי. סיפור זה על טרזן הוא יוצא דופן מבין היצירות של שדה בכך שהוא סיפור מקורי על דמות ידועה מהתרבות הפופולרית העולמית, טרזן איש הג"ונגל.

בסיפור נאבק טרזן בכנופייה של שודדי אורניום ומגלה שמאחוריה עומדת מזימה של מיליונר להשתלט על העולם בעזרת קרינה רדיואקטיבית שתופעל על המין האנושי ותהפוך את רובו לאידיוטים. בסוף הסיפור טרזן מתאהב בבחורה שבה פגש לראשונה במהלכו, ושאיננה ג"יין אהובתו ואשתו בסיפורים המקוריים, ומתעתד להינשא לה.

 .

"טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הארץ שלנו גיליון 19, 2.2.1960. לחצו להגדלה

שנתיים אחר כך, בשנת 1962, הפכו הסיפורים בהמשכים שהתפרסמו ב"הארץ שלנו" גם לספר. 

עטיפת הספר "טרזן ותעלומת האטום", הוצאת "עמיחי", 1962. מאייר לא ידוע

רק פעם אחת התראיין פנחס שדה על הספר "טרזן ותעלומת האטום". נראה כי זו הייתה גם הפעם היחידה שבה דיבר בפומבי על אחת מיצירותיו המרובות בהמשכים במגזין "הארץ שלנו". מראיון קצר זה לאיתן בר-יוסף  (שפורסם ב"עיתון תל אביבי, 6.5.1992) אפשר ללמוד הרבה על הדרך שבה ראה שדה את עבודתו בתור כותב לילדים:

"שדה: הבט, אין לי שום יחס לטרזן, וגם כשהייתי ילד הוא לא היה גיבור שלי. יהודי שמרחף באוויר ושואג לא תפס אותי [השחקן ג"וני וייסמילר ששיחק את טרזן בקולנוע היה יהודי]. אני העדפתי את הבלשים בפרוטה שמכרו אז. טרזן היה בתחום השרירים, וזה לא כל כך הרשים אותי. אני אפילו לא זוכר אם ראיתי סרט שלו. העובדה ששמי מופיע ליד הפסבדונים בספריה שבה חיפשת, מעידה רק על טמטומו של הספרן שם, לא יותר. אני רעבתי ללחם פשוטו כמשמעו, ונאלצתי לכתוב ספרי ילדים כדי לאכול, וברור כי לא יכולתי לחתום עליהם בשמי."

בר-יוסף: "לא קראת אף פעם טרזן ולא הכרת אותו, אז איך כתבת את הספר?"

שדה: "אני חושב שאתה פשוט מגזים בהערכה שלך לטרזן. עם כל הכבוד, לא צריך דוקטורט. בסך הכול יהודי לא לבוש, או לבוש חלקית, מרחף מעל עצים ומציל נפשות בצרה, לא מרבה בדיבור וגם ההשכלה יכולה לזכות בשיפור. לגבי הספר שבכתיבתו חטאתי, אולי זו ההזדמנות לבקש את סליחתו של טרזן, אם אכן חטאתי ולא עמדתי בסטנדרט הראוי. אני משוחח איתך בכנות מוחלטת ובהתנצלות למרות שאיני חייב התנצלות לאיש. אבל טרזן היה דבר תמים מאוד, נקי. אם שימחתי את הקורא, אם הילד שכח לכמה דקות את הצרות בבית, הרי שזהו דבר תמים לגמרי, כמו טיול בחיק הטבע או אכילת תפוח זהב."

שדה אולי לא אהב את סיפור טרזן שלו ואת סיפורי ההרפתקאות האחרים שלו בהמשכים לילדים ולנוער, אך סיפורים אלה, מלאי פעולה, דמיון עשיר והומור מיוחד, העניקו שעות רבות של הנאה לדורות שלמים של ילדים ובני נוער שגדלו עליהם.

"טרזן ותעלומת האטום", הסיפור על ה"תכנית האטומית השטנית… תכנית שסיכנה את כל העולם", בהחלט עולה על הרוב המוחלט של למעלה מ-1000 סיפורי הטרזן המקוריים שהופיעו בישראל בשפה העברית בשיא ימי תהילתו של טרזן בארץ הקודש. 

"טרזן ותעלומת האטום" – הכריכה האחורית של הספר

נראה שב-1960 נהנה טרזן משיא הפופולריות שלו אי פעם בישראל ולכן החליט "הארץ שלנו" לחבק את הגיבור בגיליונותיו באותה שנה. מלבד הטרזן של פנחס שדה, הופיעה גם סדרת הקומיקס בהמשכים על טרזן של הצייר דני פלנט.  מה לא עושים כדי למשוך אל קהל הקוראים את אוהבי טרזן המרובים? 

טרזן בקומיקס מאת "דני פלנט", פורסם ב"הארץ שלנו", 1960. לחצו להגדלה

 

בונוס: ההקדמה לסיפור "טרזן ותעלומת האטום"

"השקעתי זמן, וטורח רבים באיסוף הידיעות המובאות בסיפור זה. ההתחלה הייתה מקרית לגמרי… בשנת 1958 הזדמנתי ללונדון, והוזמנתי לסעוד בחברתו של ידיד נושן, מר ג. וילסון בראון, עורך העיתון Good News. תוך כדי שיחה, השמיע ידידי הערות אחדות, שעוררו את סקרנותי. ביקשתי שיספר לי את כל הפרשה, אך הוא התנצל ואמר שאינו יודע אלא פרטים מעטים. יתר על כן – העניין הוא סודי ביותר! אך הוא יעץ לי (ואף נתן לי מכתב המלצה) לפנות למטה הבולשת – ה"סקוטלנד יארד" – ולנסות את מזלי. "תפנה למפקד, סיר ג"ון מוריס" –  אמר.

פניתי ל"סקוטלנד יארד", ומפקד הבולשת (בשמעו שאני מעוניין לכתוב ספר על הפרשה ובהיותו מוקיר ספרות וסופרים) הואיל להראות לי את כל המסמכים הנוגעים בדבר.

הללו נמצאים בתיק שחור, המסומן בסימונים אלו:  8TS A – 852 X 

ככל שהתעמקתי בקריאת המסמכים, גיליתי שאין די בכך; ושאם ברצוני לקבל פרטים מלאים – עלי להוסיף ולטרוח. היה עלי לבקר גם את הבסיס האטומי S   X  2  ולשוחח שם עם הסגל המדעי . לבסוף עמדתי בפני התפקיד הקשה ביותר, ואף אותו ביצעתי:  נסעתי לקונגו הבלגית, כדי לשמוע את פרטי הסיפור מפי שניים מגיבוריו הראשיים – טרזן והעלמה אליזבט אלן-ג"ונס. שלושה שבועות שהיתי בקונגו, ומיד ישבתי לכתוב את הסיפור.

אודה ולא אכחד: קוראים מסוימים ישתוממו מאוד בקראם את פרטי הפרשה. ואכן אינני מאשימם! צמרמורת חלפה בגבי, כאשר נודע לי, לפתע פתאום, לפני איזו סכנה איומה עמד העולם כולו (מבלי לדעת כלל!) בשנת 1957. תודה לאל שהאיום הוסר מעל ראש כולנו, וזאת כתוצאה מעוז-נפש עילאי, הקרבה ותבונה." 

(מתוך ההקדמה לסיפור בהמשכים "טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הארץ שלנו גיליון 19, 2.2.1960. ההקדמה כתובה בסגנונו של מחבר סיפורי טרזן המקורי אדגר רייס בוראוז) הכתבה פורסמה במקור פה. עוד על הגרסאות "כחול לבן" של טרזן, ב"מולטי יקום של אלי אשד" כתבות נוספות:כך פתרתי את תעלומת המערה החשמלית של חבורת חסמבהכך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו" – הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן שטקליסמוזמנים לבקר בפרויקט המיוחד שלנו "כך התחלנו": תחילת דרכם של גדולי הסופרים, המשוררים וגיבורי הילדות שלנו

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

ואיך הצליחה תמר בורנשטיין-לזר, להכניס את כל בני משפחתה כולל היא עצמה (וגם לא מעט שכנים), לתוך סדרת הסיפורים המצליחה?

"קופיקו האורח", כריכת הספר הראשון בסדרה הארוכה ביותר בספרות העברית, יצא בהוצאת א. זלקוביץ

שכונת עין גנים החלה את דרכה בתור ניסוי סוציאליסטי-אוטופי של צעירי העלייה השנייה, שמאסו ב"מנהלי העבודה" של פתח תקווה. כל המי ומי של תנועת העבודה עברו שם: שמואל דיין, יוסף חיים ברנר ודוד בן גוריון היו בין תושביה הראשונים.

כדרכו של עולם, נבלע לבסוף המושב הסוציאליסטי על ידי העיר פתח תקווה בשנת 1940 – עובדה שסייעה לצנן סופית את הלהט המהפכני שעוד נותר במקום. אך אם חששו התושבים המקוריים ששמו של עין גנים יישכח מלב עם הפיכתו של המושב לעוד שכונה משכונות "אם המושבות", לחיילת המשוחררת והסופרת המתחילה תמר בורנשטיין-לזר היו תכניות אחרות.

 

מהמעברה אל עין גנים

 

הסיפור הראשון שפרסמה תמר בורנשטיין הופיע בעיתון "דבר לילדים" בשנת 1951. הוא עוקב אחר כוכב מנצנץ ממרום, המסייע לילדה קטנה וחולנית ממעברה ששמה לא נודע להשיג חלב כדי להבריא. הסיפור בן העמוד שכנע את עורכי העיתון שלא מעט כישרון ספרותי גלום במורה הצעירה משכונת עין גנים. גם כשחזרה בורנשטיין אל מחוזות מוכרים יותר, וסיפרה לקוראיה על המתרחש במושב שהפך לשכונה בו נולדה וגדלה, שמרה על אותה מידה של חירות אמנותית.

 

סיפורה הראשון של תמר בורנשטיין-לזר מעיתון "דבר לילדים", שנת 1951

 

בעמוד הראשון של הגיליון המיוחד לחג הפורים שהוציא עיתון "דבר לילדים" לשנת תשי"ד (1954-1953), התפרסם הסיפור הראשון של בורנשטיין בסדרה ארוכה של סיפורים אודות קוף מחמד מיוחד מאפריקה, שזכה לשם "קופיקו". הסיפור נקרא "הקוף שהתחפש", ובדומה לסיפור הולדתו של פו הדוב, גם קופיקו נולד מבובה שהעניק בעלה של בורנשטיין לבתה.

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

 

כבר באותו סיפור ראשון נחשפים הקוראים הצעירים לכוח העל של גיבור הסדרה: יכולת אין-סופית להמציא תעלולים בו-במקום. בניגוד למתיחות היצירתיות שילך וישכלל קופיקו ב-165 הספרים בסדרה, המתיחה הראשונה שהגה הקוף השובב לא התאפיינה במורכבות יתרה: בזמן שאפרת החמודה יוצאת אל הגן, מחופשת לאסתר המלכה בבגדי מלכות, קופץ קוף המחמד שלה ממיטתו, מחטט בין שמלותיה של אפרת, מוציא חצאית אדומה, סנדלים לבנים ומטפחת סגולה ומורח שפתון על שפתיו, לחיו וקצה אפו. משם עושה את דרכו אל הגן, לזכות בתחרות התחפושות עליה הכריזה הגננת.

 

הסיפור הראשון של קופיקו התפרסם בגיליון פורים של שנת תשי"ד

 

דמותו של הקוף השובב מצאה חן בעיניו של עורך העיתון, אוריאל אופק, כמו גם בעיניי הקוראים הצעירים. העורך הפציר בבורשטיין לשלוח לו עוד סיפורים על מעלליו של קופיקו. סיפורים אודות הקוף השובב חזרו והופיעו גם בגיליונות נוספים של "דבר לילדים".

 

הסיפור השני של קופיקו שהתפרסם ב"דבר לילדים", תשי"ד

 

כשחיפש המוציא לאור, א" זלקוביץ, סיפורים חדשים לקובץ סיפורים לילדים שערך, נתקל באחד מסיפורי קופיקו וצירף אותו (מבלי שביקש רשות מהסופרת) לקובץ שערך.

בורנשטיין גילתה את הקובץ עם הסיפור שלה כמעט במקרה. תחילה שקלה לטפל בהפרה הזו בכלים משפטיים, אך במקום זאת הגיעה עם המוציא לאור לעסקה יוצאת דופן: הוצאת הספר הראשון של קופיקו על ידו. וכך, לאחר שזכתה בורנשטיין ב"פרס יציב" לסופרים צעירים שלוש שנים קודם לכן, יצא לאור בשנת 1958 הספר הראשון בסדרת קופיקו, ושמו "קופיקו האורח".

 

"קופיקו האורח", כריכת הספר הראשון בסדרה הארוכה ביותר בספרות העברית, יצא בהוצאת א. זלקוביץ

 

מעניין להשוות בין הסיפור הבוסרי של בורנשטיין ב"דבר" לבין עלילות הספר. שמה של הבעלים של קופיקו בסיפור, אפרת, משתנה לנגה (שמה של בתה הקטנה של בורנשטיין, ומי שהופיעה בסיפורים מאוחרים של קופיקו ב"דבר לילדים"). כמו אפרת לפניה, גם נגה מקבלת במתנה את קופיקו מהדוד המלח שלה, ועכשיו אנחנו אפילו יודעים מהיכן הגיע הקוף בדיוק – המדינה הדמיונית חונטוזה שבאפריקה.

תעלול הפורים של קופיקו אמנם נזכר בספר, אך מוצא את מקומו רק בפרק החמישי – לאחר שהספיק הקוף האפריקני להשיג לעצמו שם של עושה צרות מקצועי. מסתבר שבארבע השנים שעברו מאז פרסום הסיפור הראשון, למד גיבורנו לדבר כמו בן אדם. לגבי ההליכות והנימוסים ששולטים בשכונת עין גנים, השכונה בה גרה נגה ומשפחתה – זוטות משמימות שכאלה אין לו זמן ללמוד. מעניין לציין שכל בני משפחתה של תמר בורנשטיין-לזר, כולל היא עצמה (וגם לא מעט שכנים), מופיעים בסדרת הסיפורים המצליחה.