בשנת 1954, הפך גמאל עבד אל נאצר למנהיג המדינה באופן רשמי לאחר התפטרותו של נשיא הרפובליקה מוחמד נגיב. הגנרל נגיב, היה אחד משני הקושרים הראשיים האחראים להפיכת הקצינים החופשים בשנת 1952, אשר הובילה לסילוקו של המלך פארוק הראשון. הקושר השני היה נאצר עצמו. לימים הושם נגיב במעצר בית עד מותו של נאצר.
מנהיג העולם הערבי גמאל עבד אל נאצר בבלגרד, שנת 1962
אולם כבר בשנת 1948 עורר גמאל עבד אל נאצר את עניינה של ישראל.
מי שייוודע לימים בתור "הרודן המצרי", שליטה הבלתי מעורער של הגדולה והמאיימת באויבותיה של ישראל בראשית קיומה, השתתף בקרבות בפלוג'ה בזמן מלחמת העצמאות הישראלית. מספר קצינים ישראלים ובראשם ירוחם כהן (מי שהיה שלישו האישי של יגאל אלון) פגשו אותו שם ושוחחו איתו ארוכות. כבר אז הייתה התחושה בחוגי המודיעין הישראלי שהקצין המצרי הספציפי הזה הוא מישהו יוצא דופן, מפקד שמוטב לקחת ברצינות כי הוא יכול להפוך לדמות מרכזית במצרים. אפשר שנאצר היה תחת עינו הבוחנת של המודיעין הישראלי לפני שעלה לשלטון במהפכת 1952. לאמיתו של דבר הוא היה אחד המצרים המוכרים ביותר בישראל עוד לפני ההפיכה הודות לפגישות פלוג'ה.
היו גם לא מעט אנשים בישראל, דוגמת העיתונאי אורי אבנרי, שקיוו שהקצין המצרי הנמרץ שאותו פגשו בפלוג'ה יתגלה כמישהו שעמו תוכל ישראל לקיים קשרים, ודרכו להשתלב במרחב שמסביב. ייתכן שכך גם ראה נאצר את הדברים בשלב מוקדם בחייו: הוא אף דיבר על ישראל כמודל אפשרי למצרים.
כתוצאה מכך, החלו מופיעים בספרות העברית סיפורים בהם התגלה שליט מצרים כדמות סימפטית. למשל בסיפור קומיקס מדהים של הסופר פנחס שדה שציירה אלישבע נדל –לנדאו "תגליתו הגורלית של יוסף ק.", אשר פורסם תחת שהשם הבדוי "י. אסיאל " והופיע ב"הארץ שלנו" בשנת 1961. באותו סיפור מצויר מגלה מדען מהכור הגרעיני בנגב כיצד לייצר תרופה סרטן באמצעות נמלים שהוגדלו למימדי ענק על ידי הקרינה הרדיואקטיבית של הכור. המדען משכנע את מנהיגי העולם השונים כולל קנדי וחרושצ'וב לפרק את נשקם תמורת התרופה לסרטן.
נאצר הפרגמטי, מתוך "תגליתו הגורלית של ד"ר יוסף ק."
מבין כל המנהיגים בסיפור מתגלה דווקא נאצר כמי פרגמטי ושקול המוכן לחתור לשלם עם ישראל כדי להשיג תרופה לסרטן. נאצר שבסיפור מוצג כפי שראה אותו אורי אבנרי, כמי שאפשר להשיג עימו שלום ולא במאמץ רב מידי.
התקווה הנכזבת שהיא נאצר
בשלב מסויים וכנראה בהשפעת והשראת העיתונאי המוכשר חסנין הייכל שהפך לאידיאולוג הראשי של משטרו, השתנתה האידיאולוגיה של נאצר לחלוטין. ניתן לומר שהייכל ביצע בו "שטיפת מוח". נאצר נטש את האידיאולוגיה הקודמת שלו – המדגישה את בנייתה של מצרים – בעבור האידיאולוגיה הפאן-ערבית.
כעת נוצרו בנאצר השאיפות האימפריאליות שלו להשלטת מצרים על העולם הערבי האפריקני והעולם השלישי כולו, והפיכתה לשוות ערך לארה"ב ולברית המועצות. חמוש באידיאולוגיה כזו, אפסו הסיכויים להסכם שלום עם ישראל. נאצר הפך לאויב מספר אחד בעולם של ישראל ומי שדיבר בכל עת על השמדתה. וכך, מגיבור אפשרי השתנתה דמותו של נאצר בספרות העברית לדמות ארכי-נבל אימתני!
התוצאה: בספרי ילדים בישראל של התקופה החל נאצר מוצג בדמות האויב הראשי, איש שיכול להיות מטופש ומצחיק אך גם מסוכן ומפחיד בעת ובעונה אחת. כך היה בראש ובראשונה בספריו של שרגא גפני בסדרות "הבלשים הצעירים" שחיבר תחת השם הבדוי "אבנר כרמלי", ושבכולם הופיע נאצר מאוייר בידי מ.אריה – הלא הוא אריה מוסקוביץ', הצייר הקבוע של גפני.
נאצר מופיע בצורה המובהקת והמרושעת ביותר ראשית בספר "הבלשים הצעירים – מתישבים בנגב הפרוע" (הוצאת זלקוביץ, 1958) שבו הבלשים הצעירים מחבלים בצורות שונות בפגישה של מנהיגי מדינות ערב, בראשם נאצר. פגישה חשובה זו, מטרתה להגיע להחלטה כיצד להרוס את ההתיישבות העברית בנגב. ובנוסף בספר "הבלשים הצעירים בתפקיד מיוחד בשנת העשור" (הוצאת זלקוביץ, 1958), שבו הבלשים הצעירים מעבירים את נאצר סדרת עינויים: הם הופכים אותו לקירח, עוקרים את שיניו ועוד ועוד. לכל זה מסכים נאצר בתקווה שיקבל בתמורה סודות ישראליים,. לבסוף משגרים הבלשים רקטה הפוגעת במצרים.
"הבלשים הצעירים מתיישבים בנגב הפרוע" מאת אבנר כרמלי
נראה ששרגא גפני התאהב ברעיון של נאצר כנבל על, היות שנאצר מופיע גם בשניים מספרי סדרת "דנידין הרואה ואינו נראה" שחיבר תחת השם הבדוי "און שריג". הראשון הוא "דנידין גיבור ישראל" (הוצאת מזרחי, 1965) , בו דנידין "משגע" את נאצר וחבורה של גנרלים מצריים בכירים עם כלי נשק ישראלים סודיים כביכול שכולם חסרי כל ערך, והספר השני הוא "דנידין בשירות המודיעין" (הוצאת מזרחי, 1968) שבו דנידין שוב מפריע למפגש של בכירים מצריים הכוללים את נאצר. גם כאן, בדומה לסיפור הבלשים הצעירים, עושה ממנו דנידין צחוק שוב ושוב, והרודן המצרי מתגלה כדמות מצחיקה ולא מאיימת במיוחד.
נאצר מאוכזב, מתוך הספר "דנידין – גיבור ישראל"
נאצר והגנרלים הבוכים, מתוך הספר "דנידין – גיבור ישראל"
היכן הופיע עוד? גם בספרו של אלוף צה"ל מוטה גור, "עזית בארמונות קהיר" (דפוס א. בן –חור, 1971), שבו הכלבה עזית חודרת לפגישה חשאית של נאצר וגונבת את סודותיו – כפי שעשה דנידין לפניה.
"עזית בארמונות קהיר" מאת מוטה גור
נאצר מופיע שוב אצל גפני, הפעם בסדרת הסיירת המיוחדת של "אבנר כרמלי" – בספר "הסיירת המיוחדת מכותרת" ( הוצאת מ.מזרחי " 1973) שבו חברי הסיירת המיוחדת חודרים למטחם מבוצר שלו בסיני לפני מלחמת ששת הימים וגונבים מטוס סודי.
עד מלחמת ששת הימים התאפיין העיסוק בנאצר כעיסוק הנועד להרגיע את הציבור, לאחר ששת הימים כמו התפרצו הסכרים, והרודן המצרי שעד אז פחדו ממנו כמנהיג האומה הערבית כיכב מכאן ואילך בקבצי בדיחות שלעגו לו ובשירים הומוריסטיים עליו ברדיו (כמו "נאצר מחכה לרבין" של חיים חפר, ו"איגרת לנאצר" של בני ברמן).
המנהיג המצרי עם השאיפות הגרנדיוזיות של שליטה בעולם הערבי, המוסלמי והשלישי, שעורר פחד רב בישראל בגלל שאיפותיו, הפך בסוף ימיו לדמות נלעגת ומבוזה בתרבות הפופולרית הישראלית. המשיח מקהיר התגלה כמשיח שקר. את הכישלון המוחץ שלו ב-1967, כאשר חלקים ניכרים מצבא מצרים הושמדו וחצי האי סיני נפל לידי צה"ל, כבר לא ניתן היה לתאר כניצחון. נאצר המשיך במלחמת ההתשה על גדות התעלה, אך מעמדו במצרים ובעולם הערבי הלך והידרדר. בספטמבר 1970 הוא מת מהתקף לב, רחוק מהגשמת חלומות הגדולה שלו.
בואו לבקר במולטי יקום של אלי אשד
כתבות נוספות:
מסמכים חושפים: כך ריגל ההגנה אחר בתי קפה ערביים בחיפה
הססנות, פחדנות וצה"ל ינצח! הקריקטורות שליוו את מלחמת ששת הימים
מה ההבדל בין לוי אשכול לג'יימס בונד?
