בסתיו 1911 הציע קארל הרמן לגיסו, פרנץ קפקא, להצטרף אליו בהנהלת מפעל לייצור אזבסט שהקים לאחרונה. האפשרות של הכנסה נוספת עבור המשפטן שעבד ב"חברה הממשלתית לביטוח עובדים מפני תאונות" קסמה לו, על אף שראה בחובותיו במפעל מטרד בירוקרטי נוסף בחייו הבירוקרטיים ממילא. על סמך עובדה זו מיהרו ביוגרפים רבים של קפקא לבטל את תרומתו להצלחת המפעל וקבעו שהמשפטן והסופר ניצל כל הזדמנות כדי לחמוק מחובותיו המקצועיות.
מודעה שמצא לאחרונה ד"ר סטפן ליט, ארכיונאי בספרייה הלאומית, שופכת אור חדש על פעילותו של קפקא במפעל ועל הקשר המפתיע שבין פעילות זו ובין התנועה הציונית.
ביטוח, אזבסט וציונות בקונגרסים של וינה
שנתיים לאחר שהצטרף אל גיסו בהנהלת מפעל האזבסט, אנו מוצאים את קפקא בתקופת שפל חדשה בחייו. נאבק בנדודי שינה, מוטרד מפחדים שנבעו מהאירוסין הטריים לפליציה באואר וממחסום כתיבה שסירב להניח לו, השאיר קפקא את ארוסתו בברלין ועלה על רכבת. היעד שלו ושל שותפו למסע, הסופר אוטו פיק, היה וינה. התאריך – ספטמבר 1913.
פרנץ קפקא ופליציה באואר, תמונה משנת 1917. מקור: Mondadori Portfolio/Getty Images
בווינה, ביקש קפקא לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. ראשית, היה עליו להשתתף בקונגרס הבינלאומי השני לשירותי הצלה ומניעת תאונות מטעם עבודתו הממשלתית. שנית, הסתקרן להשתתף בקונגרס הציוני שנפתח כשבוע קודם לכן.
קפקא ופיק הגיעו לווינה מספר ימים לפני פתיחת קונגרס הביטוח. הם ניצלו את יומם הראשון בבירת האימפריה האוסטרו-הונגרית כדי לבקר את חברם, הסופר והמשורר האקספרסיוניסטי החשוב אלברט ארנשטיין. גם אם העדיף להעביר את שעותיו הראשונות בעיר לבדו ובאנונימיות מוחלטת, ידע קפקא כי עליו לבקר את ארנשטיין – מי שהיה המבקר הראשון של יצירתו הספרותית.
כתבות נוספות:
חשיפה: המחברת ללימוד עברית של קפקא
הפעם הראשונה בהיסטוריה שנעשה שימוש במילה "ציונות"
המברק ששלח מפקד הס"ס היינריך הימלר אל המופתי חאג' אמין אל-חוסייני
לאחר שהעבירו מספר ימים בבילויים שונים בעיר, פנה קפקא להשתתף בדיונים של הקונגרס הציוני ה-11. כמעט עשרת אלפים משתתפים הגיעו מכל קצוות העולם היהודי לקונגרס. אם עד אז ראה קפקא בציונות ביטוי מעורפל וחמקמק של לאומיות יהודית, עתה פגש את התנועה הציונית ככוח מאורגן ואקטיבי, גם אם לא חיובי במיוחד.
עד גילויו של ד"ר סטפן ליט, הסתכם הידע שלנו על פעילותו של קפקא בקונגרס הציוני ברשמים המעטים שסיפק קפקא במכתב לארוסתו ב-13 בספטמבר של אותה שנה. העדות של קפקא מהקונגרס מלמדת על יחס שהוא לכל הפחות לא מחמיא: "צרחות ללא קץ", מריבות קטנוניות ותיאור של עסקן ציוני טיפוסי כאדם בעל "ראש עגול קטן ולחיים קפואות". המשפטן והסופר לא התרשם כלל וכלל ממה שראו עיניו.
אך מסתבר שלא בכך הסתכמה תרומתו של קפקא לקונגרס. במהלך רפרוף אקראי בגיליון המיוחד שהוציא העיתון הציוני "Die Welt" לכבוד הקונגרס הציוני בווינה, גילה ד"ר ליט פרסום שמשך את תשומת ליבו: מודעה למפעל אזבסט "בבעלות הרמן ושותפיו" – אותו מפעל שהקימו וניהלו קפקא וגיסו הרמן משנת 1911. היות שלא היה לאיש ממשפחתו של קפקא קשר ממשי עם התנועה הציונית, ולאור העובדה שקפקא עצמו השתתף בישיבות הקונגרס לו הוקדש הגיליון, סביר שהיה זה הוא עצמו שקנה את המודעה והריצהּ בעיתון הציוני הנודע.
המודעה למפעל האזבסט של קפקא וגיסו הרמן, המודעה הופיעה בעיתון הציוני "Die Welt"
בעדנו או נגדנו? יחסו של קפקא לתנועה הציונית
במהלך עשרות השנים שעברו מאז מותו ממחלת השחפת ב-3 ביוני 1924, ניסו חוקרות וחוקרים רבים לספק תשובה החלטית לשאלת הציונות של קפקא: מה חשב על התנועה הציונית בתקופות שונות בחייו? האם תמך בה? האם התנגד לה? אנו יודעים שבשנת 1917, אותה שנה בה אובחנה מחלתו, החל ללמוד עברית. לקראת מותו אף ציין את רצונו לבקר ביישוב העברי בארץ ישראל – חלום שנקטע בגלל מחלתו הקשה. ועדיין, לא נתיימר לספק תשובות חד משמעיות, וייתכן שגם אין כאלה בנמצא.
המודעה שהתגלתה בעיתון ציוני כה חשוב, עיתון שהקים בנימין זאב הרצל עצמו, מלמדת אותנו שבדומה לרבים וטובים לפניו ואחריו – גם אחד מגדולי הכותבים המודרניסטיים במאה העשרים לא בחל בשילוב הסקרנות הפרטית שלו בנוגע לתנועה הציונית עם עסקיו הצדדיים.
הכתבה חוברה בעזרתו של ד"ר סטפן ליט, מחלקת ארכיונים בספרייה הלאומית.
