נסיעה קצרה | "כתר בראש" – פרגמנט

"הזהב שבכיפת הארמון החדש, חצי טונה אמרו לי. וגם בכתר ששמו לו, ראית בטלוויזיה? הוא אמר שזה בהפתעה, מחתה אמי בניסיון חלוש אחרון." שתי קשישות מדברות על המלך החדש ביצירה קצרה מאת אילנה וייזר-סנש

Still Life, Auguste Herbin

מטושטש משהו המלך שנבחר, אמרה זויה לאמי. הן ישבו במטבח הארוך והצר שדמה יותר למסדרון ולעסו עוגיות שקדים ששלפה אמי זה עתה מהתנור. למה את מתכוונת? שאלה אמי, פירור של עוגייה דבוק לשפתה התחתונה. זויה קירבה אצבע והסירה משם את הפירור, הכניסה אותו בהיסח הדעת לפיה ולעסה אותו. אני מתכוונת לזה שהוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. רואים עליו שהוא מבולבל, שאין לו אג'נדה ברורה. אמי נשפה על עוגייה נוספת, שאדים לחים היתמרו ממנה, ואחר כך הניחה אותה בחזרה בצלוחית הפורצלן ואמרה, לחיהּ האחת סמוקה כאילו ספגה מכה או פריחה עלתה בה פתאום, אג'נדה? ממתי מלכים צריכים אג'נדה? מספיק להם כתר בראש. לא לא, קטעה אותה זויה, מזדקפת על כיסא העץ הישן שהשמיע חריקה צורמת וערער עוד את עצביה הרופפים. מלך מאוד צריך שיהיו לו בראש רעיונות איך לשפר. תראי איך את חיה כבר שנים בחדר הקטן והעלוב הזה שאפילו אור לא נכנס בו, ואחרי כל מה שאת עברת וכל מה שנתת, את חושבת שלמלך לא צריך שיהיה אכפת מאחת כמוך? אולי צריך, התרצתה אמי באחת, מהורהרת, והרימה יד ללטף את לחְיהּ האדומה שהייתה עכשיו זרועה פצעונים. אולי צריך, חזרה שוב, אבל לא יכול. אין לא יכול! הרימה זויה את קולה וגרסה בזהירות שקד בשיניה החלשות. שתי זקנות כמונו שאף אחד לא מתעניין בשלומן. הזהב שבכיפת הארמון החדש, חצי טונה אמרו לי. וגם בכתר ששמו לו, ראית בטלוויזיה? הוא אמר שזה בהפתעה, מחתה אמי בניסיון חלוש אחרון. שהוא בכלל לא ידע שיתנו לו, הוסיפה ודחפה את צלוחית העוגיות לעבר זויה. קחי עוד אחד, לחשה, כבר התקררו. חרשה באצבעות גרומות, מגובננות, את לחיהּ הבוערת. תעזבי, ואת מאמינה להם? ירקה זויה פירור לח, שחום, שצנח על הצלחת המעוטרת בפס זהב. אמי לטשה בפירור מבט נבוך, וזויה המשיכה ואמרה, הרי אפשר היה לתקן את השיניים של כל הזקנים, ולפתוח חלון בחדרים הקטנים האלה ששמו אותנו. את לא חושבת? היא התרוממה מעט וקרבה עוד את כיסאה אל השולחן ושבה והתיישבה, פולטת אנחה למשמע אנקתו היבשושית. היא בחנה בתשומת לב את פניה של אמי ואמרה, אולי נלך לרופא שיראה את הלחי שלך? צריך שם משהו אנטיביוטי. אמי עצמה את עיניה, צחקה ואמרה, שמעתי שהמציאו קרם עם זהב אמיתי, זושינקה. זה קרם שעושה אותך צעירה. מה את אומרת? שנקנה ונמרח?

 

הרומן 'על בהונות' מאת אילנה וייזר-סנש ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד לפני כשנה. קדמו לו 'מתוך הגוף' (הקיבוץ המאוחד, 2001) ו'חלונות כפולים' (ידיעות אחרונות, 1995). כמו כן כתבה את התסריט ל'אמא של ולנטינה' (בשיתוף עם אריק לובצקי) ואת המחזה 'השתיקה' לתיאטרון חיפה (בשיתוף עם ניב כהן). סיפורים, מאמרים וביקורת פרי עטה פורסמו בירחונים ומוספי הספרות. זכתה בפרס על מחזה הילדים 'פחד' שהוצג בפסטיבל מחזאות לילדים ונוער בפלורידה.

 

 תוכן עניינים – גיליון מס' 18

   

   

   

   

 

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכזת מערכת: יעל אברבוך ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו