מרים גולן
מתוך "קריעה"
1.
לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ כָּתַבְתִּי: מִמָּה עֲשׂוּיוֹת הַשָּׁנִים.
שְׁנֵי אֲנָשִׁים תְּנוּעָה מַקְבִּילָה בַּמֶּרְחָק.
קְלַסְתֵּר לְלֹא הֶרֶף
קְלִפַּת קוֹל
נְסִבּוֹת בְּמַסְוֶה הִגָּיוֹן.
חֲלוֹם עַל מְצִיאוּת הָיָה לִמְצִיאוּת
וּבְסוֹף כָּל הַדְּרָכִים חָזַר
אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמוֹ.
שְׁנֵי אֲנָשִׁים
תְּנוּעָה מַקְבִּילָה בַּמֶּרְחָק.
2.
בְּאוֹתָהּ מִדָּה יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת מִישֶׁהִי אַחֶרֶת.
דָּבָר בִּי לֹא הָיָה חָשׁוּב מִלְּבַד הָרָצוֹן
וְהָרָצוֹן הָיָה אֵין רָצוֹן
כְּמוֹ בְּתַשְׁדִיר יָשָׁן עַל הַיְלָדִים הַמְיֻחָדִים הַסְּגוּרִים בְּעוֹלָמָם.
הֵד מְלַוֶּה אֶת כָּל הַדְּבָרִים וּבְקֹשִׁי שׁוֹמַעַת
קִיר הַזְּכוּכִית, שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו
עִיר מִקְלָט מְבַקֶּשֶׁת עִיר מִקְלָט
חֲלוֹם מְבַקֵּשׁ חֲלוֹם
כְּאֵב מְבַקֵּשׁ כְּאֵב
יַד אֱלֹהִים בָּעוֹלָם אֲחוּזָּה בְּיָד
וְאֵין עוֹלָם
אֱלֹהִים,
מִישֶׁהִי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה יָפָה מִדַּי. בִּקַּשְׁתָּ
וְגַם: נִידָה וְכַשְׁרוּת וְשַׁבָּת.
עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נָשִׁים מֵתוֹת בָּעֵת לֵדָתָן
אֲנִי חָיִיתִי.
לֵדוֹת קָשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת וּבוֹדְדוֹת
אֲבָל חָיִיתִי
מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתָּ עָשִׂיתִי.
וְגַם יָפָה מִדַּי לֹא הָיִיתִי הָאֵל עֵדִי. וּבְכָל זֹאת
הַקִּנְאָה הָעֶצֶב הַחֲרָדָה.
לֹא הִפְרִיעוּ לִי לַחֲלֹם
מִגְרָשׁ גָּדוֹל וּפָעוּר חֶצְיוֹ חָפוּר צַנֶּרֶת
וְשֶׁלֶט כָּאן יִבָּנֶה בַּיִת
תַּאֲרִיךְ סִיּוּם
עָבָר אֲבָל הַדַּיָּרִים
3.
אֲנִי אַחֲרֵי הָאֵבֶל כְּבָר. אָמַרְתִּי לְךָ
וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מִי.
כְּמוֹ שֶׁלֹּא אוּכַל לוֹמַר הָאַהֲבָה מֵתָה
לֹא בִּגְלַל חִיּוּתָהּ
אֶלָּא בִּגְלָלָהּ.
אָהַבְתִּי אוֹתְךָ לְפָנֶיךָ
וְאֹהַב אוֹתְךָ אַחֲרֶיךָ
כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ הַחַיִּים
כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ הַחֲלוֹם
תְּנוּעָה מַקְבִּילָה בַּמֶּרְחָק
נִמְשֶׁכֶת אֶל נְקֻדַּת הַמּוֹצָא
שֶּׁהִיא נְקֻדַּת הַסּוֹף.
מרים גולן היא משוררת ירושלמית, מתגוררת במודיעין. ספר ביכוריה 'ללה מרי' זיכה אותה בפרסים רבים, ביניהם פרס טבע לשירה ופרס שרת התרבות. השירים בגיליון זה – מתוך ספרה 'אל העיר' שיראה אור השנה.
ענת שרון בלייס
בראשית
הִנֵּה קִיר
עָלָיו אַתְּ נִשְׁעֶנֶת,
כְּדֵי לְהַקְשִׁיב לִבְשַׂר הַבְּאֵר
שֶׁאַתְּ טוֹרֶפֶת כָּל יוֹם.
הַמַּיִם מְרַחֲפִים וְחֶבֶל חֲשֵׁכָה
מִשְׁתַּלְשֵׁל אֶל הַתֹּהוּ.
הַרְפִּי אֶת הַגַּב
הִכַּנְסִי אֶל הַשָּׂדֶה
רִכְנִי אֶל התְלָמִים צְרוּבֵי האוֹר
וְהָבִיאִי לָהֶם זֵעַת אָפַּיִךְ
וַיְהִי לֶחֶם
יוֹם אֶחַד.
•
יָנוּאָר
יוֹם רְבִיעִי
הַשָּׁעָה שָׁלשׁ.
הָאוֹר הַמַּכְמִיר שֶׁל הָעֵמֶק
מַצְהִיב וּמַאֲפִיר.
שָׂדֶה פָּרוּע
תְּלָמִים שׁוֹקְקֵי גֶּשֶׁם
הַשָּׁמַיִם נְמוּכִים
וְאֶפְשָׁר
לָגַעַת בַּחֶרֶב.
•
לָשִׂים מֶרְחַק בֵּינָהּ וּבֵינִי
לֹא לָרֶשֶׁת אֶת הַקוֹל
אֶת תְּנוּעַת הַיָדַיִם
לִבְחֹר בְּעֵשָׂו
לְוַתֵּר עַל הַבְּרָכָה
עַל הַבַּיִת
ענת שרון-בלייס פרסמה שני ספרי שירה: 'האדמה היא מרחק' (הקיבוץ המאוחד, 2004) ו'צדו של המרחק' (קשב לשירה, 2013). כלת פרס אקו"ם בעילום שם ופרס ברנשטיין לשירה. עורכת ומגישה תוכניות ספרות ותרבות ברשת 'כאן תרבות'. מנהלת תחנת הרדיו האקדמית 'קול יזרעאל'. מחזור שיריה "מכתבים לאורפיאוס" עובד למופע מחול תיאטרלי. חיה בעמק יזרעאל.
רונה ברנס
כדבר אל אנשים
אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶל בְּנֵי אָדָם.
עוֹמֶדֶת וּמְדַבֶּרֶת אֶל בְּנֵי אָדָם.
מֵעֵבֶר לַכְּתֵפַיִם אֲנִי רוֹאָה צִפּוֹר.
מַעֲקֶה עוֹמֵד בַּשֶּׁמֶשׁ.
יוֹנָה עַל סַף הַגַּג.
לְעִתִּים כְּשֶׁהַחַלּוֹן פָּתוּחַ,
אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶל עַצְמִי.
אֵיךְ הָיָה הַיּוֹם.
אֵיךְ עָמְדוּ שָׁמַיִם.
ביקור בקיבוץ
אֶפְשָׁר הָיָה לְסַפֵּר
בִּשְׁבִילֵי הַבֶּטוֹן שֶׁנִּבְקַע
וּבְרֵיחַ הַתּוּת שֶׁנָּדַף
מִן הַצְּלוֹחִית,
אַךְ כָּל שֶׁנּוֹתָר הוּא צְוִיחַת הָעוֹף הַדּוֹרֵס,
שֶׁנּוֹתֶנֶת לַלַּיְלָה אֶת שְׁמוֹ.
רונה ברנס היא משוררת, סופרת ועורכת שותפה בכתב העת 'עירובין', שגיליונו השלישי הופיע השבוע. נולדה בחיפה, חיה בירושלים. לאחרונה ראה אור ספרה הראשון 'חצץ אדמה' בהוצאת 'חבר לעט'.
תוכן עניינים – גיליון מס' 18
