הכירו את דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחת

'לוחמי' צה"ל קיבלו משימה מיוחדת: לנסות ולאתר 'דינה ברזילי' שתתאים כמה שיותר לדינה ברזילי המפורסמת מהשיר של להקת הנח"ל. הם עמדו במשימה בגבורה ובהצלחה (חלקית)

דִּינָה
דִּינָה בַּרְזִילַי
אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁשׁ שָׁלֹשׁ חָמֵשׁ אַחַת
צֶבַע עֵינַיִם כָּחֹל
צֶבַע שֵׂעַר עַרְמוֹנִי
הַגֹּבַהּ מֵאָה וְשִׁשִּׁים סֶנְטִימֶטֶר
מִשְׁקָל חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה קִילוֹגְרָם
דִּינָה
דִּינָה בַּרְזִילַי
אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁשׁ שָׁלֹשׁ חָמֵשׁ אַחַת

 

זה שיר הג'ובניקים המושלם. חבורה של פקידים מנצלים את העובדה שהמפקד יצא לאכול צהריים, ומחליטים לחטט בתיקים אישיים של חיילים. מי שהיה ג'ובניק (כמו כותב שורות אלה) יודע שהשעמום יכול להוביל גם למעשים שממש ממש אסור שייעשו.

ואז לפתע בין השמות, המספרים והפרטים האישיים, עיניהם נופלות על פרטים של חיילת אחת. דינה ברזילי שמה. הפרטים עליה דלים: מספר אישי, גובה, קצת תחביבים ונזיפה מהרס"ר, אבל זה מספיק להם כדי לפנטז קצת. והכול כאמור – כדי להפיג את השעמום.

מי שאחראי לשיר הוא חיים חפר, ואת הלחן נתן סשה ארגוב. וכאשר להקת הנח"ל ביצעה את השיר בשנת 1959… דינה ברזילי כבר הפכה לתופעה היסטרית.

 

 

ורק שאלה אחת נותרה פתוחה: האם קיימת חיילת בשם דינה ברזילי שעונה לקריטריונים של השיר?

הכירו את החיילים/העיתונאים של מגזין הנח"ל "במחנה נחל", שסיקר בהרחבה את גרעיני הנח"ל וגם את להקת הנח"ל. מערכת העיתון החליטה לפשפש ולנסות לגלות דינה ברזילי שמתאימה לשיר.

"גיבורת שירו של חפר עוררה בנו התעניינות", משחזר כתב "במחנה נחל' מרדכי נאור. "החלטנו לחפש נערה ישראלית הנושאת את השם דינה ברזילי… היה זה מבצע מסובך שרק עתה הגיע לסיומו".

אז מתברר, לפי 'תחקיר' העיתון כי היו קיימות בכל הארץ רק ארבע דינות ברזילי. אחת מהן – כך שמחו לגלות החיילים – התאימה בערך לנתונים של דינה ברזילי של חיים חפר. שמה היה עדינה ברזילי בת 21 מחדרה. הם יצרו עמה קשר ונערכה ההשוואה המתבקשת.

 

שער "במחנה נחל". 1 ביוני 1959. לחצו על התמונה לגודל מלא

שם:

דינה של חפר: דינה ברזילי

דינה מחדרה: שמה הפרטי בתעודת זהות הוא "עדינה", אבל כל חבריה ומכריה משמיטים את הע' וקוראים לה דינה

 

מספר אישי:

דינה של חפר: 496351

דינה מחדרה: 372128

 

צבע עיניים:

דינה של חפר: כחול

דינה מחדרה: כחול

 

צבע שיער:

דינה של חפר: ערמוני

דינה מחדרה: ערמוני

 

גובה:

דינה של חפר: 1.60 ס"מ

דינה מחדרה: 1.70 ס"מ

 

משקל:

דינה של חפר: 58 ק"ג

דינה מחדרה: "אין תגובה"

 

שנת לידה:

דינה של חפר: 20 באוגוסט 1940

דינה מחדרה: ככל הנראה 1938

 

תחביבים:

דינה של חפר: שחייה ופסנתר

דינה מחדרה: שחייה אבל גם לסרוג ולרקום

 

ואחר כך גם נערכה הפגישה המתבקשת בדירתו של חפר בתל אביב בין המשורר ל(ע)דינה ברזילי. במהלך הפגישה סיפרה ברזילי כי היא ביקשה להתגייס לתפקיד קרבי, ואחרי מלחמת סיני אפילו נפגעה ברפיח ממוקש.

 

דינה ברזילי בזמן ששרתה ביחידת תותחנים
דינה ברזילי בזמן ששרתה ביחידת תותחנים

 

מתברר שדינה הספיקה גם להתחתן חודשים ספורים לפני פרסום הכתבה. הבעל הטרי, צעיר מחדרה, מספרת דינה "לא שש לעניין (הפגישה עם חפר), אך גם לא התנגד לנסיעתי". כמובן שהשיר שנעשה ללהיט, גם שינה במשהו את חייה של ברזילי. "חברי פנו אלי ושאלו אותי: 'מה פתאום חיבר חיים חפר שיר לכבודך. עד היום מצביעים עלי ברחוב ואומרים: 'זוהי דינה ברזילי המפורסמת'".

 

חיים חפר מוזג כוסית יין לדינה ברזילי
חיים חפר מוזג כוסית יין לדינה ברזילי

 

במהלך הפגישה, גם חשף חפר עצמו כמה פרטים על הסיפור שמאחורי השיר. "לאחר שהציעו לי, פחות או יותר את הנושא של השיר, ביקשתי שימציאו לי ילקוט שירות של חיילת", מספר חפר. "עיינתי בפרטים ובסעיפים, גרעתי כמה, הוספתי אחדים משלי, וכך נולדה ארבע-תשע-שש-שלוש-חמש-אחת טוראית דינה ברזילי.

 

דינה ברזילי מקשיבה לשיר 'דינה ברזילי' מהפטיפון של חיים חפר
דינה ברזילי מקשיבה לשיר 'דינה ברזילי' מהפטיפון של חיים חפר

 

אבל הסיפור לא מסתיים כאן.

חולפות להן שנים, ואל מערכת עיתון "במחנה" מגיע סקופ של ממש: אל צה"ל מתגייס חייל הנושא את המספר האישי המפורסם של דינה ברזילי 496351!

ומכיוון שכבר ציינו שלג'ובניקים של צה"ל יש יותר מדי זמן חופשי – מתקיים הטקס החגיגי: ראיון עם החייל הטרי ופגישה יזומה עם חיים חפר שתוצאותיו פורסמו בעיתון "במחנה" ב-20 באוגוסט 1963.

ועכשיו, הכירו את המגויס דרור רוטנברג שזכה לקבל את המספר האישי הכי מפורסם בישראל. חוץ מהמספר, גם לדרור עיניים כחולות, אבל זהו בערך. שיערו בלונדיני ולא אדמוני, גובהו 1.70 ס"מ והוא שוקל יותר מ-58 ק"ג.

"איזה מין צבא זה? למה לא נתנו את המספר הזה לבחורה", זו הייתה התגובה הראשונה של חיים חפר שהתבשר כי דינה ברזילי שלו היא בכלל דרור רוטנברג.

 

חיים חפר בודק את הגובה, מספר אישי וצבע שיער של דרור רוטנברג

 

ומסכן דרור רוטנברג. המפקדים והחברים לא עשו לו את החיים הקלים עם מספר אישי כזה. כאשר חבריו למחלקה התפרעו קצת באימוני הכושר בטירונות מיד אחרי גיוסו, המדריכים היו קוראים לעברו ופוקדים עליו: "דינה ברזילי לרוץ 100 מטר! כל המחלקה אחריו!". הוא כבר השלים אז עם העובדה שאף אחד בצבא כבר לא יקרא לו דרור רוטנברג.

רוטנברג סיפר כי כאשר הגיע לראשונה לבסיס הטירונים כבר המתינה לו משלחת שלמה בראשות המג"ד, הסמג"ד, השליש והרס"ר והם כולם באו אליו בטענות. "הם היו די מאוכזבים", סיפר רוטנברג, "הם אמרו שהם רוצים לשלוח אותי חזרה, כיוון שלא עניתי על כל הנתונים של הכפילה שלי".

"כשכתבתי את השיר", סיפר חפר במפגש עם דרור, "הייתי משוכנע שיש כבר חייל במספר האישי הזה!".

 

השיר המקורי "דינה ברזילי" עם תיקונים בעט של חיים חפר. השיר נקרא בתחילתו "ילקוט השירות", ורק אחר כך שונה שמו ל"דינה ברזילי". מתוך: ארכיון חיים חפר בספרייה הלאומית. לחצו על התמונה לשיר המלא

 

בסיום המפגש שאל חפר את רוטנברג: "לפי הנתונים של השיר, היית מתאהב בבחורה כמו דינה ברזילי?". אך רוטנברג ממהר להשיב: "ראשית כל אני כבר מאוהב באחרת. פרט למשקל (האהובה שוקלת פחות) תואמים כל הפרטים המופיעים בשיר".

חוץ מלציין שהאהובה שלו מנס-ציונה, סירב רוטנברג לספק פרטים נוספים על אודותיה, כי אם יגלה את שמה "כולם ירוצו עכשיו אליה".

"דינה ברזילי". מילים: חיים חפר, לחן: סשה ארגוב

סֶגֶן גַּד רְפָאֵלִי הָלַךְ לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם
וַאֲנַחְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ נִשְׁאַרְנוּ לְבַד בַּמִּשְׂרָד
אֲרוֹנוֹת שֶׁל בַּרְזֶל
עֲרֵמוֹת שֶׁל תִּיקִים
וּסְבִיבֵנוּ אַלְפֵי יַלְקוּטֵי הַשֵּׁרוּת

כֵּן אֲנַחְנוּ הֵיטֵב מַכִּירִים אֶת כֻּלָּם
לְפִי הַטְּפָסִים בְּיַלְקוּט הַשֵּׁרוּת
מַכִּירִים אֶת כֻּלָּם מַכִּירִים אֶת כֻּלָּם
אַךְ מִכָּל יַלְקוּטֵי הַשֵּׁרוּת שֶׁהִכַּרְנוּ
אֶחָד לְלִבֵּנוּ נָגַע

דִּינָה
דִּינָה בַּרְזִילַי
אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁשׁ שָׁלֹשׁ חָמֵשׁ אַחַת
צֶבַע עֵינַיִם כָּחֹל
צֶבַע שֵׂעַר עַרְמוֹנִי
הַגֹּבַהּ מֵאָה וְשִׁשִּׁים סֶנְטִימֶטֶר
מִשְׁקָל חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה קִילוֹגְרָם
דִּינָה
דִּינָה בַּרְזִילַי
אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁשׁ שָׁלֹשׁ חָמֵשׁ אַחַת

סֶגֶן גַּד רְפָאֵלִי הָלַךְ לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם
וַאֲנַחְנוּ עִם דִּינָה נִשְׁאַרְנוּ לְבַד בַּמִּשְׂרָד
לֹא רָאִינוּ אוֹתְךָ
מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם
אַךְ דְּמוּתֵךְ כָּאן עוֹלָה מִמִּדְבַּר הַתִּיקִים

הִיא נוֹלְדָה בְּעֶשְׂרִים לַשְּׁמִינִי אַרְבָּעִים
הָיָה זֶה יוֹם קַיִץ בָּשֵׁל בְּוַדַּאי
אֶשְׁכּוֹלוֹת בַּכְּרָמִים תְּאֵנִים בַּבֻּסְתָּן
הַשְׂכָּלָה תִּיכוֹנִית שֵׁם הָאָב הוּא אֶפְרַיִם
שֵׁשׁ שָׁנִים מְנַגֶּנֶת פְּסַנְתֵּר

סֶגֶן גַּד רְפָאֵלִי הָלַךְ לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם
כָּאן בַּטֹּפֶס כָּתוּב שֶׁוִּתַּרְתְּ עַל תְּמִיכָה מִשְׁפַּחְתִּית
וְהַדֹּפֶק שֶׁלָּךְ
בִּישִׁיבָה הוּא שְׁמוֹנִים
וְהֶקֵּף הֶחָזֶה הוּא תִּשְׁעִים וְשָׁלֹשׁ

הָעִסּוּק הַסְּפּוֹרְטִיבִי שֶׁלָּךְ הוּא שְׁחִיָּה
הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ שׂוֹחִים עַל יָדֵךְ
צוֹחֲקִים לַגַּלִּים וְצוֹנְחִים עַל הַחוֹל
לָךְ הָיְתָה דִּיפְטֵרִית כְּשֶׁהָיִית קְטַנְטַנָּה
וְרָשְׁמוּ לָךְ פֹּה כָּף־קוּף אֶחָד

דִּינָה
דִּינָה בַּרְזִילַי
אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁשׁ שָׁלֹשׁ חָמֵשׁ אַחַת
צֶבַע עֵינַיִם כָּחֹל
צֶבַע שֵׂעַר עַרְמוֹנִי
הַגֹּבַהּ מֵאָה וְשִׁשִּׁים סֶנְטִימֶטֶר
מִשְׁקָל חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה קִילוֹגְרָם
דִּינָה
דִּינָה בַּרְזִילַי
אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁשׁ שָׁלֹשׁ חָמֵשׁ אַחַת

סֶגֶן גַּד רְפָאֵלִי הָלַךְ לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם
הַשָּׁעָה הִיא אַחַת הוּא כָּל רֶגַע עָלוּל לַחְזֹר
אַתְּ קִבַּלְתְּ נְזִיפָה
בִּשְׁמִינִי לָרְבִיעִי
אַךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי אָשֵׁם הָרָסָ"ר

הַצִּיּוּן הָאִישֵׁי בְּמִשְׁמַעַת הוּא בֵּית
חַוַּת דַּעַת כְּלָלִית אַתְּ בְּסֵדֶר גָּמוּר
עוֹד הָיִינוּ שָׁעוֹת מַחֲזִיקִים בַּיַּלְקוּט
אַךְ הַסֶּגֶן חוֹזֵר כְּבָר גָּמַר לֶאֱכֹל
וְגַם הוּא מִתְעַנְיֵן בְּתִיקֵךְ

דִּינָה
דִּינָה בַּרְזִילַי
אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁשׁ שָׁלֹשׁ חָמֵשׁ אַחַת
צֶבַע עֵינַיִם כָּחֹל
צֶבַע שֵׂעַר עַרְמוֹנִי
הַגֹּבַהּ מֵאָה וְשִׁשִּׁים סֶנְטִימֶטֶר
מִשֶּׁקֶל חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה קִילוֹגְרָם
דִּינָה
דִּינָה בַּרְזִילַי
אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁשׁ שָׁלֹשׁ חָמֵשׁ אַחַת

 

דינה ברזילי באתר "בית לזמר העברי"

דינה ברזילי – הלחן בכתב ידו של סשה ארגוב

 

כתבות נוספות

הטורים בחרוזים שכתב חיים חפר שסייעו לנצח במלחמת ששת הימים

יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר – הרעות של חיים גורי

"נעמי עשי זאת שוב": נעמי פולני חוגגת תשעים ומספרת כיצד התחילה לנגן

כששושנה דמארי סירבה לשיר את "כלניות"

 

את האמא הכי פולניה בעולם מצאנו בכלל בסוריה

"הלוא מה יכול להיות יותר קל מאשר לכתוב מכתב ולהרגיע את ליבי. אל תהרגני טרם זמני!" - אלף שנים חלפו אבל אמא נשארה אמא

"אני בריאה, ייתן לך אלוהים בריאות תמיד ברחמיו." הצצה למכתב המדובר

לקבוצה שלנו "סודות כתבי היד העבריים" כבר הצטרפתם?

 

מסכנה אמא. בנה – דוסא בן יהושע אל-לאד'קי – עזב את הבית בצפון סוריה והשתקע במצרים לרגל עסקיו אי שי בתחילת המאה ה-11.

וגם האח השני נסע.

וגם בעלה של האם  שהיה חזן, פייטן, משורר, שופט ומנהיג הקהילה היהודית ברקה, צפון סוריה, עזב.

וכך נותרה לה אמא לבד. בחושך.

ואם זה לא מספיק, דוסא בן יהושע אל-לאד'קי, לא חושב שיש צורך לכתוב לאמא ולדרוש לשלומה. שהיא תסתדר. לבד. בחושך. אבל לאמא, קצת נמאס – והיא מחליטה לכתוב לו, שיזכור שבעוד הוא מבלה במצרים, היא נותרת לבדה. בחושך.

 

המכתב המלא של האימא הפולניה מצפון סוריה

וזהו לשון המכתב:

"אני בריאה, ייתן לך אלוהים בריאות תמיד ברחמיו.

כבר נמאס לי, בני, לכתוב לך מבלי לקבל ממך תשובה, ואיני יודעת למה אתה מזלזל בקשרי המשפחה שלך. מאחיך, ישמרו האל, מגיעים כל הזמן מכתבים, ואין ביניהם אף מכתב ממך. הלוא אתם שניכם יחד באותו מקום!

האם אינך יודע שמכתבך, כאשר הוא מגיע אלי, הוא בשבילי כמו ראיית פניך? האם אינך יודע שליבי יוצא לקבל מכם ידיעות? והלוא מה יכול להיות יותר קל מאשר לכתוב מכתב ולהרגיע את ליבי. אל תהרגוני טרם זמני! (לא תקתלוני מן גיר חיני)…

אבקש מאלוהים, בני, שלא יחשב לי את שלוש השנים האלה מחיי…

כל מה שאני מבקשת ממך הוא בסך הכל שתכתוב מידי פעם מכתב, שאדע שאתה בקו הבריאות.

ישבתי וחיכיתי לקיץ שיבואו מכתביך. חלף הקיץ ולא קראתי מכתב ממך. רציתי שתודיע לי כמה תשהה בפוסטאט, להרגיע את ליבי לפני מותי… בשם אלוהים, אילו שלחת לי את כותונותיך המלוכלכות עם לכלוכן, הייתי משיבה בהן את רוחי.

אל תפסיק לכתוב לי… אני נשבעת באלוהים, אין לי קיום ולא חיים מאז שעזבת. מאלוהים אבקש שיאחדנו בקרוב, ותראה בני, ניפגש אני ואתה לפני מותי, ואהיה מאושרת שאראה אותך בטרם אראה אותו (=את האל) ובטרם מותי. והייתי מאושרת אילו היית קרוב אלינו, בירושלים או בארץ זו… ואם מתחשק לך, קנה לי כיסוי ראש בצבע תכלת, עם רקמה כחולה… כתבתי לך בעניין כיסוי הראש רק מפני שנמאס לי לכתוב לאביך, זה שנתיים, ולא שלח."

 

בסופו של דבר, דוסא חזר לביתו ברקה והתמנה לתפקיד חזן הקהילה. אחיו עלי חזר גם הוא והפך למנהיג הקהילה, שניהם גם חיברו פיוטים רבים, שנמצאו בגניזה בכתב ידו של עלי.

 

סוף-סוף קצת נחת לאמא.

 

(המכתב פורסם ותורגם ע"י משה גיל בספרו 'במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים', תעודה 89, וכן ע"י מרים פרנקל בכרך 11 של היספניה יודאיקה).

 

כתבות נוספות

מה מכיל מכתב היידיש העתיק בעולם? בדיוק מה שהייתם מצפים

מה עושים זוג הורים כשאין להם סכום מספיק לנדוניית הבת? כתב יד נדיר מהמאה ה-18 מספק את התשובה

הצצה אל התלונה היחידה שנמצאה בגניזת קהיר על החום הקופח

תוכי מהודו קורא 'שמע ישראל' בקהיר

כך תהפוך למשורר הלאומי בתשעה צעדים פשוטים

ביאליק, שייקספיר, סרוונטס, דנטה. יש רק אחד מכל אחד. אבל זאת לא סיבה להסתובב בכתפיים שמוטות! מה איתך?

מזל טוב לרוני סומק לרגל זכייתו בתואר המשורר הלאומי החדש. אנחנו לא יודעים אם הוא נעזר במדריך שלנו או לא, אבל הנה הוא – בשביל מתמודדות ומתמודדי העתיד. מדריך קצרצר שיעזור לכם להפוך למשורר הלאומי בתשעה צעדים פשוטים.

 

צעד ראשון: דאג להשיג לעצמך ילדות חשוכה

זה הבסיס להכל. נסה להעלות בדמיונך מבוגר שהייתה לו ילדות משמחת ובכל זאת כתב שירה קורעת לב כשהתבגר.

מצליח?

לא?

קח את הזמן.

זה לא שאנחנו ממהרים לאנשהו…

נכנע?

אוקיי.

חשוב על זה לרגע. צעצועים ודברים נוצצים מסנוורים אותך מהייעוד האמיתי שלך – לבטא את מורכבות העולם במילים.

ביאליק ברגע מלנכולי. מתוך אוסף התמונות של ביאליק בספרייה הלאומית

שלב שני: מצא לך מדינה או עם להתעלק עליהם

רצוי שבדיוק יתעוררו משינה ארוכה.

יודע מה? עזור להם בזה!

הרי מישהו צריך להפציר בהם לנטוש את המסורת ולהמציא את עצמם מחדש, או – אם רוח המהפכניות סחפה אותם רחוק מדי – לקרוא להם לחזור למקורות.

כשמגייסים (בלי רצונו) את "המשורר הלאומי" לשווק את "המשקה הלאומי". מתוך אוסף התמונות של ביאליק בספרייה הלאומית

 

שלב שלישי: שלוט בשפתך על בורייה

בשביל זה אתה צריך לחיות בשניים או יותר עולמות במקביל – ציוני נלהב שגדל בישיבה, אירי שהעביר את ימיו בלונדון, (איש מלאום אחר) שגילה (משהו במקום שלא היית מצפה).

הבנת את השטיק.

 

שלב רביעי: בשום פנים אל תקשיב לבני משפחה שלך כשהם מתחילים לקשקש על כך ששירה היא לא מקצוע

פשוט אל. מי בכלל רוצה לעבוד מתשע עד חמש במשרד ממוזג?

 

ביאליק מתרגל נונשלנטיות. מתוך אוסף התמונות של ביאליק בספרייה הלאומית

 

שלב חמישי: אל תשכח לכתוב גם לקטנטנים

כן, כן, אנחנו יודעים, זה לא הכי גזעי, ואתה מפחד שיטענו שהתמסחרת… חוץ מזה, מה כבר יש לך להגיד על קן לציפור ועל שלוש הביצים שבו?

הכל נכון, הכל מדויק, ועדיין – אם תשקיע בדור הצעיר תזכה למעריצים נאמנים לכל חייהם. טרם נולד האדם שחזק מספיק להתכחש לאהבה הראשונה שלו.

איור שאיירה תום זיידמן-פרויד עבור ספרו של חיים נחמן ביאליק בזמן עבודתם המשותפת והחלוצית בתחום ספרות הילדים בברלין. האיור לקוח מתוך הספר 'ספר הדברים: שישה עשר שירים'

 

שלב שישי: הסתובב בעולם הגדול

איך אתה מצפה לשמש קול לעם שלך אם לא שמעת קולות שמדברים בשלל שפות אחרות?

המסע האחרון לאירופה, ביאליק מקשקש עם הקפטן. מתוך אוסף התמונות של ביאליק בספרייה הלאומית

 

שלב שביעי: מצא לך מישהי שתהיה גם אם וגם אחות

אבל לא בקטע מוזר, כן?

סמוך עלינו, אם אתה רוצה שבעתיד יטענו כל מיני חוקרים ומביני דבר למיניהם שכל שירי האהבה שחיברת הם בעצם שירים לעם/מדינה/לאום/הדברים-האלה, זכור שגם משורר לאומי צריך מוזה.

אל תתנו לתמונה להטעות אתכם, ביאליק ואשתו היו חשוכי ילדים. מתוך אוסף התמונות של ביאליק בספרייה הלאומית

 

שלב שמיני: אל תפחד לעמוד על שלך

שמעו סיפור: דצמבר 1934. חיים נחמן ביאליק וחברו, י"ח רבניצקי, הלכו ברחובות תל אביב בדרך לבקר את חברם הגוסס. כשהגיעו השניים לרחוב אלנבי, נקטעה שיחתם הקולחת ביידיש על ידי בחור צעיר שניגש אליהם והפציר בהם לדבר עברית. ביאליק הנסער השיב לצעיר החצוף בעברית צחה: "אין זה עניין שלך. אין איש שואל אותך. לך לך לדרכך – לעזאזל! חוצפה!"

שם לא נגמר האירוע. הנער – שהיה חלק מ'גדוד מגני השפה', חבורת הצעירים ששמה להם למטרה לבער את השימוש בשפות זרות ביישוב העברי – נעלב עד עמקי נשמתו והגיש תביעה כנגד ביאליק לבית משפט השלום העברי. המשורר המפורסם שלח בתגובה מכתב לבית המשפט להצדיק את מעשיו. במכתב ביקש להסביר המשורר הנודע שאמנם ייתכן ובשוק המילה "עזאזל" היא מילת גנאי, אבל הוא בכלל התכוון להר עזאזל, הנמצא אי שם בהרי יהודה, בהחלט מקום ראוי לבחור צעיר לבקר בו.

כתבה שהתפרסמה ב-28 בדצמבר 1927 מתוך עיתון 'דאר היום'

 

שלב תשיעי (והחשוב מכולם): דאג שלא יהיה אף אחד לפניך, כי מה לעשות, משורר לאומי יש רק אחד

הו, כן, מתנצלים, עברית (לבנתיים) כבר תפוסה.

אבל היי, אם אתה מעוניין ללמוד איזו שפה עלומה שעדיין אין לה משורר – דות'ראקית זאת אחלה בחירה.

שיחון בסיסי בדות'ראקית, כי צריך להתחיל מאיפשהו

כתבות נוספות

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

ביאליק שלנו לא מספיק טוב לנובל?!

הרופא הצבאי טשרניחובסקי כותב מהמלחמה

ציונות ומרגרינה: 'סרט כחול' לילדים

סרט פורנוגרפי? ממש לא. פרסום (לא ממש) סמוי? בהחלט!

כשאומרים היום 'סרט כחול' מתכוונים למשהו שהוא בפירוש לא לילדים.

אבל בשלהי שנות השלושים של המאה הקודמת עוד לא חדר הביטוי 'סרט כחול' לשפה העברית, ולכן לחברת 'בְּלוּ-בָּנְד', שהתמחתה בייצור מרגרינות, לא הייתה בעייה למתג את מוצריה בשם זה. מה גם שהמילה 'סרט' התייחסה בסך הכול לפס הכחול שנדפס על העטיפה, ולא חלילה לסרט קולנוע פורנוגרפי.

חברת 'בלו-בנד' הבינלאומית הגיעה ארצה בשנת 1938. ד"ר ארנולד הילדסהיימר (1955-1885), שקיבל את הכשרתו במפעלי 'יוּנִילְוֶור' בגרמניה, הקים מפעל במפרץ חיפה וקרא לו בשם 'בלו-בנד'. באותה שנה נמכר המפעל לחברה ושמה 'תוצרת מזון ארץ ישראל'. המרגרינה לא הייתה מוכרת קודם לכן בארץ וההצלחה הייתה גדולה – היא הייתה זולה בהרבה מהחמאה, ולכאורה גם טעימה ומזינה לא פחות. מי ידע אז מהו שומן טרנס ומי חשש מכולסטרול?

 

דבר, 20 בינואר 1939

 

אבל חברת 'בלו-בנד' הארץ-ישראלית לא הסתפקה במרגרינה, והחליטה להעניק לצרכניה גם קצת קולטורה, בדמות עיתון מנוקד לילדים שאמור היה להתפרסם בכל שבועיים. כבר אז הבינו שכדאי להשקיע בילדים ולפתח אצלם 'נאמנות' למותג. הילדים הרי יגדלו וימשיכו למרוח מרגרינה גם בבגרותם ותמיד ישמחו להיזכר בעיתון שקיבלו חינם והיה אהוב עליהם בילדותם.

 

לאשה, 14 בדצמבר 1959 (סמליל)

 

ביולי 1939, חודש מנחם אב תרצ"ט, הופיע הגיליון הראשון של 'סרט כחול' ולו ארבעה עמודים. שם העורך אינו נזכר, אך בעמוד האחרון צוין שמו של האחראי, ד"ר א. הלדסהיימר, הלא הוא ארנולד הילדסהיימר מייסד המפעל.

בפתח הדבר נמסרה הבטחה כי העיתון יופיע בקביעות בכל שבועיים והוא יוענק חינם לכל מי שירכוש חבילת מרגרינה גדולה. כמו כל עיתון ילדים באותה תקופה, שביקש לחנך את קוראיו, גם עיתון זה כיסה את המניע הפרסומי במחלצות חינוכיות.

וכך, במדור 'במולדתנו' אפשר לקרוא דיווח קצר על 'תערוכת המזון והחקלאות' מתוצרת הארץ שנפתחה בתל אביב ומוכיחה ש'אין כמעט שום תוצרת מזון שאינה מיוצרת בארץ ואין לנו צורך עוד לבזבז כספים לחוץ לארץ'. כן מדווח כאן על בואם ארצה של ילדים מגרמניה במסגרת 'עליית הנוער' (נשים לב כי העיתון ראה אור חודשיים בלבד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה).

 

 

בעמוד השני מובאת כותרת נוספת המבשרת על 'בית חרושת חדש בחיפה'. כאן מספר העורך לקוראיו כי סוף סוף הגיעה לארצנו 'המרגרינה המפורסמת ביותר בעולם', הלא היא 'סרט כחול' (בלו-בנד). עד כה הביאו אותה מאנגליה, אבל עכשיו נפתח בחיפה בית חרושת שייצר את המרגרינה בארץ. המרגרינה גם טעימה, גם מזינה וגם זולה, ויש לה עוד יתרון על פני החמאה – אפשר לאכול אותה עם מאכלי בשר! והעיקר שבעיקרים, 'בימים קשים אלה למולדתנו – חשובה מאוד הקמת בית חרושת זה אשר יוסיף עבודה לפועלי ארצנו ומאות ואלפי לירות, אשר זרמו לחוץ לארץ לקניית מרגרינה, יישארו בארץ לתועלת ולברכה ליישוב העברי במולדתנו הנבנית'. מה יש לדבר? ציונות ומרגרינה!

במדור 'מכאן ומכאן' מובאות חדשות מן העולם הגדול: שלוש צוללות טבעו לאחרונה באופן מסתורי ובלתי מוסבר. תיאוריות קונספירציה כבר צצו ויש החושדים כי יד מכוונת הייתה במעשה. גם מידע חיוני על הערים הגדולות בתבל (העיר הגדולה בעולם היא ניו יורק ומספר תושביה – תשעה מיליון).

 

 

במדור 'מקרא עונג' מובא חלק ראשון מאגדת עם יפנית – 'המשך יבוא'.

 

 

ובעמוד האחרון, כנהוג, 'פרפראות'. כאן הובאו חידות ובדיחות קרש ברוח התקופה, שאיכשהו קשורים בסרט הכחול של בלו-בנד, וכמובן שיש גם פרסים לפותרים נכונה. הפרסומת כאן אינה סמויה כלל אלא גלויה וחסרת בושה.

 

 

העיתון אינו רשום בקטלוג הספרייה הלאומית ומן הסתם גם לא שמור במחסניה. ניסיתי למצוא רמזים נוספים לקיומו. חפרתי במרחבים האין-סופיים של האינטרנט ומצאתי אזכור שלו ברישיון שניתן להילדסהיימר, ב-8 ביוני 1939, להוציא עיתון לילדים בעברית ובאנגלית, בהתאם ל'פקודת העיתונות' של ממשלת המנדט:

 

 

תוספת מספר 2 לעיתון הרשמי, גיליון 895, עמ' 365 (נבו)

 

האם יצאו גיליונות נוספים? האם מישהו מן הקוראים זוכר את העיתון הזה?

 

אוטו בלו-בנד בירושלים בשנות הארבעים (צילומי פוטו שוורץ; באדיבות נדב מן, 'ביתמונה')

 

_________________________

תודה לד"ר הילה טל-קריספין שמצאה את העותק של הגיליון הראשון בעיזבון סבתה שרה כרמית-טמקין.

הכתבה פורסמה במקור בבלוג 'עונג שבת' (עונ"ש)

 

כתבות נוספות:

למבוגרים בלבד: סיפורו של שיר הסקס מהמאה ה-18

סיפורו של ספר החינוך המיני הראשון (והגנוז) בעברית

כשאשת הנשיא קציר רצתה לשלוח גליונות פלייבוי לחיילים התשושים