יוסף ליבר "השדכן המודרני, הזריז והנודע, הפופולרי והמפורסם", לא היה השדכן הראשון ביישוב העברי שפרסם מודעות בעתונים, אך הוא פרסם את מודעות השידוכים שלו, מודעות מלאות קריאות נרגשות של נשים וגברים המחפשים אהבה, בדבקות ועם ניצוץ שכמוהם לא ראינו. ליבר ניסח את מודעותיו כמו קופרייטר מדופלם, ואחרי הפרסום גם איגד אותן והוציא אותן לאור בחוברות ובספרים שהציע למכירה. אומרים שלכל דור ודור יש טינדר משלו, ואם תרצו, המודעות של יוסף ליבר היו הטינדר של הימים ההם ואולי אפילו הטינדר של סבא וסבתא שלכם.

מודעותיו הרבות של ליבר אומנם פרושות על גבי עיתונים על עיתונים שאפשר לראות גם היום באתר עיתונות יהודית היסטורית, אך ידיעות על חייו של יוסף ליבר יש באותם עיתונים רק מעט. ובכל מקרה, מעניין יותר להתעכב על הכינוי שבחר לעצמו ולתמוה, מה בעצם מודרני במקצוע השדכנות עתיק היומין?

ליבר נכנס לעסקי השדכנות כבר בשנת 1929. אפשר היה לכתוב אליו אל משרדו בתל אביב (ולצרף בולים בסך 10 מא"י בשביל תשובה), לבוא למשרדו ואפילו למעונו הפרטי! מרגע שהיה אפשר, אדון ליבר שלנו היה זמין ללקוחותיו דרך הטלפון. "כל העניינים מתנהלים בסודיות גמורה ובאחריותי" הצהיר ליבר בפרסומיו.

מה היה "מודרני" בגישתו של ליבר לתחום השדכנות ומה משב הרוח הרענן שהביא איתו לרווקות ולרווקי ארצנו?

בקטע הפותח את ספרון מודעות השידוכים שפרסם בתל-אביב בשנות 1938 שטח אדון ליבר את משנתו בכל הנוגע לשדכנות. בתור שדכן קשוב ומודרני, מיהר להרגיע את לקוחותיו הצעירים כי מה שנתפס על ידי הוריהם בטעות כדרישות מוגזמות הן בעצם "שאיפות נעלות יותר מהדורות הקודמים". על הדור הצעיר, שאותו הזמין ליבר אל משרדו, אמר ליבר כי "יש לו אידיאלים", אך עם זאת, "אין הוא מוצא את האמצעים בכדי לגשם (להגשים) אותם".

כשהדבר נגע לענייני זוגיות, נמצאה ארצנו בעמדת חסרון מול אירופה המודרנית: "כאן פעלו אך השדכנים מהדור הישן, ששמו לבם אך ליחוס ולכסף מבלי שתהיה להם הבנה כל שהיא בפסיחוזה (בנפש) של המשתדכים." ולמקרה שתהיתם, הבהיר השדכן, "דבר זה הביא כמובן לצרות מרובות! בחיי המשפחה."

ליבר ראה את עצמו בתור מורה דרך לחיי נישואין מאושרים. בחיבור "שיחה קצרה אודות הנשואין" שפרסם ב"השדכן המודרני – מדריך מודרני לנישואין בארץ" כתב: "לעולם אל תשתדך למען כסף. כי הכסף מעוור את עיניך, ותמיד תחשוב: 'בגלל כסף נמכרתי'. וכשהכסף יאזל, תהרהר תמיד בנשים אחרות שנקרו בדרך חייך ותקלל את עצמך: 'מדוע נישאתי דווקא לזו? הן האחרת יפה ונעימה הרבה יותר! הבן נא כי עושר אינו אושר!"

ליבר פתח את משרדו בשנת 1929 והוא מספר עד כמה מורכב היה הדבר: "זוכר אני איך שנלחמתי בכדי לפתוח בתל-אביב משרד מודרני לשדכנות. לא יכולתי למצוא עזרה בשום מקום. ולהיפך. צחוק וקלס היו מנת חלקי, ואני אף לא יכולתי לכעוס עליהם על כך, כי הם לא הבינו שארץ ישראל  זקוקה לשדכנים".

תחילה היו מודעותיו של ליבר אינפורמטיביות לגמרי. עם השנים, פיצח ליבר את הנוסחה והצליח לנסח במילים מעטות פרופיל שכל משתמשי אתרי ההיכרויות של ימינו היו מתפעלים ממנו.

אך האם מצא ליבר בעצמו את אותו אושר שלם? אפשר שאחת הסיבות שליבר פנה לעסוק בשידוך קשורה לרצון למצוא לעצמו אישה. נראה שהוא נחל הצלחה כי ב-1935 נישא יוסף לבחירת לבו ברוניה.

ליבר התעקש לגשר בין המסורת לבין העידן המודרני. ממסורת השדכנות עתיקת היומן שימר את הקשר האישי בין הלקוח ובין השדכן. הוא נפגש עם לקוחותיו באופן אישי (לעתים יחד עם אשתו ברוניה ולעתים לבד), התעניין בדרישותיהם, הקשיב למאוויהם והתאמץ לרדת אל מעמקי נפשם וגם, אל עומק כיסיהם.

מרגע שסיים את עבודת התחקיר שלו, גייס את נפלאות המודרנה לשירותיו. הוא חיבר פרופיל מפתה מכל המידע שאסף, כזה שיצוד את עיני בן או בת הזוג הפוטנציאליים. אל הניסוח המשובב צירף מספר פרטים גנריים – הגיל, המצב הכספי ולעתים גם ארץ המוצא של הלקוח/ה או העדה. לרוב סיכם הכול בכותרת פיקנטית.

הפרטים המעטים שמצאנו על חייו הפרטים של ליבר מלמדים אותנו שהשדכן המודרני שמר על אותה דיסקרטיות שאותה הבטיח שוב ושוב ללקוחותיו. עם זאת, מידיעה שפורסמה בעיתון המשקיף ב-29 במאי 1946 אפשר להבין שאין דבר, ואפילו יהיה הדבר תקנה מנדטורית נגד תליית כרוזים, היכול לעמוד בפני השדכן שמבקש למלא את המדינה שבדרך בשמחת אהבתם של זוגות טריים:

נדמה שהלהט והחיוניות הכבירים שאפיינו את השדכן המפורסם ביישוב לא נבעו רק מרצונו בפרנסה טובה. במלאכתו ראה שליחות מן המעלה הראשונה. הוא האמין שמשרד השידוכים המודרני שלו הוא אמצעי חשוב כדי לאחד וללכד את העולים החדשים – זרים ובודדים, אנשים הגונים ממשפחות טובות שאין מי שמכיר אותם בארץ, ושהוא יוכל לפתוח בפניהם את שערי הנישואין. הוא קרא אל צעירי וצעירות היישוב המתקשים במציאת זיווג לפנות אליו "בלב שקט כדי שאמצא בשבילכם את האושר המלא ותעזרו לבנין ארצנו ולתקומת המדינה העברית החופשית!".

את ה"אני מאמין שלו" על חיי הנישואין והאהבה הוא חיבר בצורת שיר ופרסם בכל החוברות שלו:

ואם אתם הקוראים, אם לא מצאתם עדיין את הנפש התאומה שלכם, אולי תמצאו אותה ברשימה של ליבר "רשימה גדולה ומקפת של בחורים ובחורות מכל הסוגים העדות והמעמדות. עשירים, עניים, בעלי השכלה אקדמית והשכלת בית ספר עממי, בעלות מקצוע, בעלות בית ופועלות."

"ברשימה זו," מבטיח ליבר "תימצא, בלי ספק, הנפש המתאימה לכם, ואם לא – אל תיוואשו. במשרדי עוד נמצאות רשימות המכילות אלפי שמות."

לקריאה נוספת

ד"ר אורית יעל, "השדכן המודרני: מהפכת השדכנות העברית של יוסף ליבר", קשר 52

כתבות נוספות:

הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו": הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן-שטקליס

שירי האהבה של הגיבורות הנעזבות