כל מי שהיה ילד וטרם הספיק לשכוח זאת, יודע שבכל משחק – שטותי ופשוט ככל שייראה לנו המבוגרים – מסתתר משהו עמוק בהרבה. כי משחק, כל משחק, הוא לא רק עוד דרך להעביר את הזמן, אלא גם, ואולי מעל הכל, דרך להבין את העולם. ואם המשחק מוצלח, ניתן אף לבנות אותו מחדש – לפי העדפות המְשַׂחֲקִים או יוצרי המִשְׂחָקִים.
את העיקרון הבסיסי הזה ביקשו יצרני משחקים בתקופת היישוב והמדינה לנצל לצרכיהם: לילדים המשחקים הם הבטיחו שעות של הנאה, בעוד שלהורים נושאי הארנקים הם מכרו את הרעיון של חינוך גם בשעות הפנאי של ילדיהם.
בכתבה זו יצאנו למסע קצרצר בעקבות כמה ממשחקי הקלפים החינוכיים המעניינים ביותר שראו אור בארצנו בניסיון להבין – לא איך שיחקו הילדים במשחקים שלהם (המידע הזה אבד בערפילי הזמן), אלא כיצד תכננו המבוגרים שילדיהם ישחקו ואילו מסרים חינוכיים היו אמורים אותם המשחקים לעודד. בכתבה זו נתמקד במשחקי קלפים, אך סביר להניח שחלק מהמסקנות שנגזור יתאימו גם לסוגי משחקים אחרים שראו אור באותה תקופה.
חמור-חמורותים
בתוך קופסת פלסטיק שקופה-ירוקה נשמר אחד ממשחק הקלפים החינוכיים המוקדמים ביותר שראו אור בארץ ישראל המנדטורית – משחק שנקרא "חֲמוֹר חֲמוֹרָתַיִם". את חמור חמורתים הוציא לאור מו"ל לא ידוע בשנת ת"ש/1940. למרבה הצער, בעותק השמור בספרייה לא נשמרו הוראות המשחק, לכן נוכל רק לשער כיצד שיחקו בו ילדי וילדות הארץ.
עם זאת, היות שחפיסת הקלפים מכילה 24 קלפים מאוירים ביד אומן המחולקים לזוגות של חיות (מרת פרה ומר פר, מר גמל ומרת בכרה ועוד), המטרה החינוכית של המשחק מובנת מאליה – להכיר לילדים את שמות הזכר והנקבה של חיות שונות. על פניו מדובר בנושא תמוה למשחק בתקופה שבה היישוב העברי נערך להקמת המדינה, אך מאחר שמדובר גם בתקופת הגיבוש של העברית החדשה בפי תושבי הארץ, קשה לחשוב על כיוון ציוני יותר למשחק קלפים מאשר לימוד עברית.
המשחקים של ברלוי
עשר שנים מאוחר יותר, בשנת תש"י/1950, אנו מוצאים מספר משחקים שונים שראו אור בהוצאת המו"ל הישראלי בנימין ברלוי. ברלוי התמחה בהוצאת ספרים ומשחקים לילדים, בהם נמנים "עולם החי", "גן צמחים" ו-"הספרן". כל המשחקים הללו, ומרבית המשחקים החינוכיים שייראו אור בעתיד, משתייכים לסוגה הנקראת 'משחקי רביעיות' – משחקים המכילים 28 קלפים או יותר המחולקים לרביעיות בנושאים שונים. מטרת השחקן היא לאסוף כמה שיותר מן הרביעיות האלה.
"הספרן", למשל, הוא המשחק בעל השם המובן פחות מבין השלושה; הוא מפגיש את השחקנים עם שמות הסופרים העבריים בני דור התחייה ועם כמה משמות היצירות המרכזיות שלהם. אפילו עטיפת המשחק גויסה למטרות החינוך, ובשני צדיה נדפסו שני הפסוקים התנכ"ים: "כבד את אביך ואת אמך" הלקוח מעשרת הדיברות ו"הזורעים בדמעה ברינה יקצרו" הלקוח ממזמורי תהילים.
צביון יהודי יותר
משהפך חלום המדינה העברית למציאות, נדמה שסוגים שונים של משחקי קלפים החלו לשגשג ולפרוח. משחקי קלפים בעלי צביון יהודי יותר החלו מתפרסמים משנות השישים ואילך, כשהמוקדם שבהם היה ככל הנראה המשחק "מעולם התורה"; משחק רביעיה המוקדש לסצינות מאוירות מן התנ"ך. הסצנות כוללות, בין היתר, אירועים מחיי דוד המלך, משה רבינו, שמשון הגיבור ועוד. המשחק ראה אור בהוצאת הספרים "חיים", שהוציאה באותה השנה לאור שני משחקי קלפים נוספים: "סופרים וספרים" ו"מה השעה?".
משנות השמונים ועד אמצע שנות התשעים ניצחה הוצאת פלפוט המוכרת מהרצליה על הוצאת מרבית משחקי הקלפים החינוכיים בארץ. בין המשחקים שראו אור באותן שנים ניתן למנות את "נופי הארץ", "פרחי ארץ ישראל" ו"מפניני חכמינו". בעוד ששני המשחקים הראשונים הוקדשו לחשיפת ההוויה הישראלית העכשווית, המשחק האחרון הוקדש לאמרות השפר שניתן לדלות מספרות חז"ל, שהרי כמו שנכתב על עטיפת החפיסה, "אין קמח – אין תורה".
ברוח דומה הוציאה הוצאת "מסורת" את משחק הקלפים שנקרא על שם ההוצאה. אף הוא חילק את חגי ישראל, השבת וימות השבוע לארבע קטגוריות/ ארבעה קלפים שעל השחקן לאסוף. שוב, בתקווה שכך ילמד המשחק את כמה מעיקרי מצוות המסורת היהודית.
מאמצע שנות התשעים הלכו ונעלמו משחקי הקלפים החינוכיים (כשהכוונה, כפי שראינו, לחינוך ציוני/יהודי-דתי/שניהם ביחד) ואת מקומם תפסו משחקי קלפים אחרים – טעונים בהרבה פחות להט אידיאולוגי, ובהרבה יותר רוח משחק טהורה.
כתבות נוספות
נוסטלגיה: מחדשים את תכולת הקלמר
