איך תרצה ללמוד את העברית שלך?

לוחות לשינון אלפבית, מקראות עמוסות שירים וספרי לימוד בשלל שפות: בראשית דרכה חיפשה העברית המתחדשת כל עזרה שרק יכלה לקבל

רמי קוב עברית

רמיקוב גרסת אותיות העברית. "אלף בית מטלטל", הוצאת J. Kauffmann, פרנקפורט, 1928

עד ראשית המאה העשרים, ובקהילות יהודיות רבות ברחבי העולם גם אחריה, ילדים רכים בשנים למדו עברית כשפה זרה, כשפת תפילה, כשפת לימוד. הם לא למדו אותה כשפה חיה, ווודאי לא כפי שילד לומד לקרוא ולכתוב בשפת אמו, כשפה שהוא מכיר מיום היוולדו. מחנכים יהודיים בכל רחבי העולם היהודי הגדול הבינו שעל מנת שתתעורר העברית מתרדמתה, זקוקים הלומדות והלומדים לשפע של חומרי לימוד בעברית – לוחות אלפבית, מקראות וספרי לימוד – שיסייעו להם במסע הלא פשוט שהם ניצבים בפניו.

בכתבה זו נציץ לכמה מחומרי לימוד העברית שהודפסו והופצו ברחבי העולם היהודי כדי להעיר את העברית מתרדמתה. מלבד הפריט הראשון, כל שאר הפריטים הודפסו במאה העשרים במקומות שונים ומשונים ברחבי העולם היהודי המפוזר.

 

כך ייעשה לתלמיד הסורר

 

1

1
לוח אלף-בית, שם היוצר ושם ההוצאה לא ידועים. ונציה, ת"ק / 1740

 

לכל קהילה דרכי לימוד העברית שלה. הקהילה היהודית באיטליה למשל, אהבה לוחות ללימוד האלפבית. דוגמה מייצגת ללוח כזה אנו מוצאים כבר במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה(!), בלוח ללימוד עברית שנדפס בשנת ת"ק (1740) בוונציה שבאיטליה. במרכז הלוח צורף ציור המתאר כיתת לימוד מלאה תינוקות של בית רבן. למעלה מלאך משליך פירות לתלמידים הטובים, ובצד שמאל המלמד/ המורה מכה בשוט את התלמיד הרע.

כבר בשנת תשמ"ח/ 1988 רכשה הספרייה הלאומית אוסף לוחות ללימוד האלף בית – רובם מיהדות איטליה. דפים אלו שימשו ללימוד קריאה ותפילה. המוקדם שבהם נדפס בשנת 1672, והמאוחר שבהם בשנת 1846. בכולם נמצאת הפרשה הראשונה של קריאת שמע, מספר פרקי תפילה וברכות (ביניהן ברכת המזון מקוצרת) ופרקי תהילים.

הציורים הקדומים הם מלאכת חיתוך עץ, בעוד המאוחרים שבהם (מן המאה התשע-עשרה) הם פיתוחי נחושת. כפי שמציין יצחק יודלוב במאמר שכתב על לוחות האלף בית האיטלקיים (קרית ספר, סב, שנת תשמ"ח / 1988), "הספרים הראשונים שיש לראותם כספרי לימודי לילדים נדפסו באיטליה".

 

עברית ב'גן הילדים'

 

1

1

1
"גן הילדים: ספר מקרא לילדים מבני שש עד בני שמנה", מאת שלמה ברמן. הוצאת "תושיה", תרס"א

 

מהמאה השמונה עשרה הרחוקה אנו מדלגים אל ראשית המאה העשרים, אז יצא לאור בעיר פטריקוב שבבלרוס הספר 'גן הילדים: ספר מקרא לילדים מבני שש עד בני שמ(ו)נה שנים (עם ציורים רבים)'. על אף השם שהעניק המחנך שלמה ברמן לספרו, הספר יועד לתלמידי השנה הראשונה בבית הספר. בתקופה זו גני הילדים – המצאה חדשה יחסית – טרם השתרשו בקהילות יהודיות ברחבי העולם.

מטרת הספר של ברמן לא הייתה להקנות את ידיעת האלף בית, אלא "להקל על התלמידים המתחילים לימוד שפת עבר, להעבירם מהקל אל הכבד לאט לאט, לחנכם על פי צרכם לבל יסורו ממנה גם בהזקינם כאשר יעצו כבר החכם מכל אדם". לדעת ברמן, מטרתו של לימוד העברית להקנות ליהודי רוסיה (באותה תקופה הייתה בלרוס חלק מהאימפריה הרוסית עצומת הממדים) מוסר וערכים יהודיים המרכזיים לחייהם.

 

עברית ב"גולדן מדינה"

 

1

1
"ספר התלמיד", מאת צבי שרפשטיין. הוצאת "לשכת החנוך העברי", ניו יורק, תרפ"ז / 1927

 

משנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד שנת 1914 משכה אליה ארצות הברית, שנודעה למדינת הזהב (וביידיש: הגולדן מדינה), מעל שני מיליון מהגרים יהודים ממזרח אירופה. גלי ההגירה ההמוניים הולידו מחדש את אותו צורך נושן: שמירת המסורת והעבר היהודי במקום מושבם החדש של המהגרים היהודים.

לשם כך גוייס מערך החינוך היהודי, שעבר בעשורים האחרונים תהליכי מודרניזציה מואצים. עתה היה על יהודי אמריקה להקים מערך חינוכי חדש באמריקה. שתי מקראות שראו אור בשנים 1918-1917 מספקות הצצה לתחילת המהלך: 'שחרית' שחיברו מ. מ. תומרוב, ב. הירש ושכנא שטיין, ו'ספר התלמיד' שחיבר צבי שרפשטיין. הספר הראשון ראה אור בבוסטון, והשני בניו יורק.

כבר בפתיחת 'שחרית' עונים המחברים על השאלה המתבקשת עבורם: האם חסרו לנו ספרי לימודי "כי אלו (המחברים של הספר הנוכחי) באים לזכות אותנו בספר חדש?", ומיד עונים, "הרי יש לנו כבר, ב"ה, תריסרים אחדים!

אולם אם יתבוננו היטב אל ספרי-הלימוד שנתחברו עד עכשיו בשביל מתחילים ואל מה שנחוץ לנו בארץ זו, יודו גם הם כי ספר לימוד המתאים לתנאי המקום אמנם חסרנו.

החינוך העברי באמיריקה (כך במקור) עודנו יצור חדש שלא נסתמנה צורתו, ועוד טרם תפש בחיים את המקום הראוי לו לפי ערכו: זה דורש טיפול רב וזהירות יתרה כדי להביא אותו לידי שכלול".

 

ובינתיים בעולם הישן

 

1 1

1
"לשון וספר: פרוזדור", ערך יעקב פיכמן. הוצאת "ספר", ורשה, שנת תרפ"ו/ 1925

 

בעולם הישן, באירופה, וספציפית בפולין, התקיים עד השואה היישוב היהודי הגדול בעולם, ולכן אין זה מפתיע שנשמרו מקהילה זו מקראות רבות. בשנת תרפ"ו/ 1925 פורסמה בוורשה המקראה "לשון וספר: פרוזדור" שערך וחיבר המשורר והעורך העברי יעקב פיכמן. בספר זה אנו מוצאים עשרות שירים וסיפורים, כולם כתובים עברית רהוטה ועם זאת נגישה המתואמת ללומדי עברית שנמצאים – אם לא ממש בתחילת דרכם, אז בשלבים מתקדמים מעט יותר. ככל שהספר מתקדם, כך עולה רמת העברית והסיפורים מתארכים.

 

אָלֶף בֵּית מִטַּלְטֵל

 

1

1
"אלף בית מטלטל", הוצאת J. Kauffmann, פרנקפורט, 1928

 

שנתיים לאחר מכן, בגרמניה של 1928 יצאה לאור 'קופסת הקריאה בעברית', הגרסה היהודית-גרמנית ל'רמיקוב'. ההוראות, הכתובות גרמנית, מזמינות "כל ילד לגזור את האותיות החדשות שהוא מכיר מהלוח ולשים בתא של הקופסה עצמה… הילדים נהנים להרכיב מילים באמצעות שינוי מיקום האותיות או באמצעות הוספת אותיות". "הקופסה", ממשיכים המו"לים, "מיועדת לשימוש ביתי ובית ספרי, והיא צריכה להיות בידי כל ילד וילד".

מפתה לקבוע שהקופסה הופצה בעיקר בחוגים ציוניים בגרמניה, אך כפי שהסביר לנו אוצר אוסף מדעי הרוח ד"ר סטפן ליט – בהחלט אפשר שהיא הופצה גם בחינוך היהודי המסורתי כדי לסייע לתלמידים ללמוד את שפת הקודש וכך, בין השאר, לקרוא בתנ"ך.

 

התבססות הדיבור העברי בארץ

 

1

1

1
"אלף בית: תוצרת ארצנו", מאת המרכז למען תוצרת הארץ. דפוס אחדות, תל-אביב, תש"א / 1941

 

ואם בציונות עסקינן: עם התבססות היישוב העברי בארץ ישראל אנו עדים לתופעה מעניינת: אם בחומרי הלימוד המסורתיים שירת לימוד העברית את הקריאה בספרות הקודש, במקראות ובספרי הלימוד שהנפיקה התנועה הציונית ותומכיה שימשה העברית לא רק שפה חיה, אלא דרך להנחיל לילדי ולילדות היישוב ערכים ואידיאלים ציונים מובהקים. במקרה שלפנינו, בספרון 'אלף-בית: תוצרת ארצנו' שהנפיקה הקרן הקיימת לישראל בשנת תש"א/ 1941, אידיאל עבודת האדמה וההנאה מתוצרתה עומדים במרכז.

לכל אות באלף בית העברי מוצמד שם עצם, ויחדיו הם מרכיבים שיר קצרצר הקשור בתוצרת הארץ.

בפתיחת הטקסט ציין המשורר העברי אברהם ברוידס, האמון על השירים בספרון, כי "גם השנה, כמו בשנים הקודמות, אנו באים להזכירכם על מצוות תוצרת הארץ שכולנו חייבים בה. והפעם אנו מטילים על כל אחד ואחד מכם תפקיד של כבוד: היה "נאמן תוצרת הארץ".

בשעה שאתם שותים כוס חלב בבית או אוכלים כל פרי וירק מתוצרת המשק העברי, בלבשכם בגדיכם או בהשתמשכם בכל דבר הנוצר בבית-חרושת יהודי – ידוע תדעו, כי בזה אתם מסייעים בידי המשק העברי לגדול ולקלוט עוד פועלים ופועלות, אשר יאכלו גם הם את לחמם לשובע".

בסוף הספרון הקצרצר הודפסה מפת ארץ ישראל המורחבת, ועליה נכתב כי "גם בזמנים קשים הוסיפה (הקרן הקיימת) עשרות ישובים חדשים".

 

1

 

באותה שנה (תש"א/ 1941) ראה אור בהונגריה, אז עוד בעלת בריתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, החוברת 'שפה חיה: ספר להוראת השפה העברית, דקדוקה וספרותה – לשיעורי-ערב ולמתלמדים'. בהקדמה לספרו, הקרויה 'דברים אחדים', פורש המחבר משה אברמוביץ את חזונו עבור "מנהלי קורסים עבריים ונותני שעורים פרטיים". וכך הוא כותב:

"מובטחני שכמוני כמוכם התעכבתם לא פעם ופעמים ושאלתם: מדוע השפה העברית […] בכל זאת לא הגיעה עדיין לא רק להיות שפת הרחוב היהודי-הציוני אלא אפילו להיות שפה מלומדת במידה הגונה! מדוע? חושבני ששני גורמים שהם אחד חייבים בדבר. א) כי עוד לא עלה בידינו להוכיח לאחינו שאך שקר הדבר ששפתנו היא שפה כה קשה עד שכמעט אי אפשר לרכוש אותה אפילו אחרי הרבה שנות-לימוד, ב) הגורם השני הוא לאמתו רק תשובה על המדוע של א' – חסר ספר שיטתי שישמש למתלמדים ולומדי שפתינו חוץ מכותלי בית-הספר. מוכרחים אנו, מרביצי שפתנו בתוך עמנו, להשתדל ולהתאמץ להוכיח במהירות הכי אפשרי שיכולים גם במשך של חצי שנה, כשלומדים שלוש פעמים בשבוע, לדעת לדבר, לקרוא ולהבין עברית.

למטרה זו, עלה בידי אחרי הרבה ניסיונות, לאסוף ולסדר חומר שניסיתיו בהרבה מקומות וארצות וכמעט בכל אתר ואתר ראיתי בו ברכה".

עיון בספרון המקסים הזה משכיח מאיתנו עובדה איומה: שלוש שנים מהדפסתו יובלו מרבית יהודי הונגריה אל מותם בידי הנאצים ועוזריהם ההונגריים עם כיבוש הונגריה במרץ 1944.

 

1

1

1
"שפה חיה: להוראת השפה העברית, דקדוקה וספרותה", מאת משה אברמוביץ. הוצאת המחבר, הונגריה, תש"א / 1941

 

כתבות נוספות

כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה

תדע כל אם עבריה: כך הוקמו גני הילדים הראשונים בעברית

אני מבשלת: ספר הבישול "לאישה העברית במדינה העברית"

עברית למתחילים עם קפקא

 

נס החנוכה של לוין קיפניס

סיפורו של שיר הילדים הראשון שכתב לוין קיפניס לחג החנוכה

8

דורית לבל, חנוכה 1953. אוסף משפחת לבל.

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה

"מאה וחמישים ספרים, מעל 1,200 סיפורים, למעלה מ-1,000 שירים, עשרות מחזות וחזיונות, משחקים לימודיים, מאות אגדות, משלים, פתגמים, חידות, ומעשיות שפורסמו במאות כתבי עת בארץ ובתפוצות, קובצו בלמעלה מ-550 ספרים ותורגמו לשפות שונות. כל ילד וילדה שגדלו בארץ הזאת, מכירים את לוין קיפניס. כבר חמישה דורות של ילדים שרים את שיריו, בעיקר את שירי החגים הרבים שלו. הוא המשורר ששיריו המולחנים והמושרים רבים יותר משל כל משורר אחר, בארץ, ואולי גם בעולם. לפעמים אנחנו שרים אותם ולא יודעים שהם שלו. מזמן הם עברו מרשות היחיד לרשות הרבים ונחשבים לשירים של המשורר הפורה מכולם, מר עממי."

(דברי חוקר הזמר העברי אליהו הכהן בערב מיוחד לכבוד קיפניס במלאות 95 שנה להולדתו 19.12.1989 במכללת לוינסקי, תל אביב)

המספר והמשורר לוין קיפניס נחשב לחלוץ ספרות הילדים העברית בארץ. הוא זכה בעיטור אנדרסן הבינלאומי, וב-1978 הוענק לו פרס ישראל. חמישה דורות ישראליים כבר גדלו על יצירותיו לילדים והוא מכונה "אבי ספרות הילדים העברית". אך את תחילת עבודת חייו בתחום הוא חב לחג החנוכה, שהצית בו את אור השראה וגילה לו את הנס הגלוי שהוא ייעודו – כתיבה לילדים.

אבל רגע. לפני נס החנוכה של קיפניס, המשורר של חג האור, נחזור רגע לתולדות חייו. לאה נאור, שכתבה על קיפניס ביוגרפיה נהדרת בשם "מלך הילדים", מסכמת כך את קורותיו עד החנוכה ההוא: "הוא לא ידע לדבר עד גיל שלוש, אבל לפני שמלאו לו 13 שנים כבר היה מורה 'מלמד' כמו שקראו לזה אז. בילדותו כבר התנסה בכל תחומי האמנות, ציור, מלאכת יד, כתיבת סיפורים שירים, מחזות, הלחנה, בימוי והפקה בעיירה שלו, אושומיר שברוסיה. כשהחליט לעלות לארץ ישראל, ללמוד ציור בבית הספר לאמנות 'בצלאל' ליוותה אותו העיירה כולה אל תחנת הרכבת. חודש אחד לאחר שעלה לארץ כבר שרו את שיר החגים הראשון שלו בגנים רבים בכל הארץ, בלי אמצעי התקשורת של היום."

8
לוין קיפניס הצעיר

ב-1913 עלה קיפניס ארצה והתחיל ללמוד בירושלים בית הספר לאמנות בצלאל. בשנה הזו גם נוסדו בתי ספר וגני ילדים עבריים. בעקבות "מלחמת השפות" הוקם בבית העם בירושלים סמינר מיוחד לגננות שניהלה חסיה פיינסוד-סוקניק, לצידו נפתח גן ילדים עברי לדוגמה. ליד הגן הזה היה קיפניס עובר בכל בוקר בדרכו ללימודיו בבצלאל. הוא שמע את השירים מעבר לגדר, ואהב לעצור, לעמוד ולשיר את המנגינה, אבל לא תמיד הצליח לתפוס את המילים. הוא היה מציץ בגננות ובילדים עד שהגננות הזמינו אותו להיות אורח בגן ולשיר איתן ועם ילדי הגן. קיפניס מספר:

"עד שפרצה מלחמת השפות והתקרבנו לחנוכה, ואני נכנסתי לשם ושמעתי ששרים שיר כל כך יפה, עם מנגינה כל כך יפה ושאלתי 'מה עם המילים?' מסתבר שזה שיר גרמני של חג המולד, ואת המילים של חג המולד התאימו לחג הנר. תכף נדלקה לי חנוכייה בראש. וכתבתי את השיר 'חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה', והבאתי את זה לגן, לחסיה סוקניק שהייתה המנהלת והיא קראה והתרגשה והיא רצה אל הכיתה, דפקה בדלת, פתחה את הדלת: 'בנות, יש לנו שיר!' והיא קראה את הטקסט בהתרגשות רבה עד שגם הבנות התרגשו. והיא נתנה את השיר לאידלסון, זה כבר היה קרוב לחנוכה, לא היה לו זמן לחבר לחן חדש והוא התאים את זה למעוז צור."

הנה לוין מספר את הסיפור בקולו לפזמונאי דן אלמגור:

זו הייתה היצירה הראשונה שלו לילדים עבריים בארץ, ובעקבותיה יבואו עוד אלפי יצירות לילדים.

קיפניס מצוטט באתר דף-דף: "השיר הזה, 'חנוכייה חנוכייה' שהיה מעין הצגה, נחטף ועבר מפה לאוזן, עד שנתפשט בכל ערי הארץ ומושבותיה, אחריו באו 'גליונות לגננות' שבהם פרסמתי שירים מסוגים שונים, דקלומים, סיפורים ומשחקים לגן הילדים, ובעקבותיהם יצאו לאור הספרים 'מחרוזת', 'אלף בית', ' מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת' ורבים אחרים."

8
אלף : ספר הבית לילדי כתה א’ / מאת לוין קיפניס ; החלק הדידקטי – דבורה קיפניס ; הציורים – איזה. ‬ תל-אביב : קרני, 1967

חוקרת ספרות הילדים זהר שביט סיפרה לרמה מסינגר בתוכנית "זו ילדותי: לוין קיפניס" (חינוכית, 2012): "אי אפשר לגדל ילדים בארץ בלי לוין קיפניס. הוא כתב כל כך הרבה, ערך את עיתון הילדים הראשון, את המקראה 'גן גני', שיצאה ב-47 מהדורות. שהוא תיקן. הוא כתב גם תחת פסבדונים. האיש היה חתום על הרבה יותר יצירות מאשר השם לוין קיפניס. לוין קיפניס כתב שירים שהפכו אחרי חמשדקות לשירי עם… הוא כתב הרבה מאוד שירים שיצרו את התשתית. הוא גם דאג להפיץ אותה. הגיע לגננות. לימד אותן את המילים. ודאג שהשירים יגיעו מהגנים הביתה. היה צריך ליצור משהו חדש לעם העברי החדש שנוצר בארץ ישראל. ולוין קיפניס במידה רבה דאג ליצירה הזו. הוא לימד את הילדים והילדים לימדו את ההורים."

8
לוין קיפניס ובנו שי

לאה נאור מסכמת: "האיש הקטן והצנוע הזה בנה כמעט בעצמו את מסורת החגים בגנים ובבתי הספר בארץ ישראל. לא הייתה שנה לאורך כל המאה העשרים שלא פרסם בה את יצירותיו. הוא יכול להגיע לספר השיאים של גינס גם במספר היצירות שכתב (קרוב לחמשת אלפים) ובמספר השנים שכתב (קרוב לתשעים שנה – משנת 1908, אז התפרסם שירו הראשון בתור ילד, ועד מותו ב-1990). במחקר שערכה עליו הפרופסור לספרות ילדים מירי ברוך, היא מצאה שיש לקיפניס יותר שירים שכל ילד בישראל מכיר אותם מאשר לביאליק וטשרניחובסקי ביחד. אין חגיגה בארץ ישראל עד היום שאינה נפתחת בשירי של לוין קיפניס."

8
חגי, לוין קיפניס. איורים: נחום גוטמן. הוצאת נ. טברסקי, 1949

הדבר נכון במיוחד לחג החנוכה, החג שלכבודו כתב קיפניס את שיר החג הראשון שלו. קיפניס הוא "המשורר של חג האור", אחרי "חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה" הוא חיבר גם את  "סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב" את "חֲנֻכָּה, חַג יָפֶה כָּל כָּךְ", "הָבָה נָרִימָה נֵס וַאֲבוּקָה", "לְבִיבוֹת" (קֶמַח קֶמַח מִן הַשַּׂק), "שִׂימוּ שֶׁמֶן", "נֵר לִי" ועוד שירים רבים אחרים.

8
שער "חנוכה", מתוך "חגי". איור: נחום גוטמן.

והנה הטקסט המלא של "חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה" לפי הלחן של "מעוז צור":

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
לִפְנֵי רַבּוֹת רַבּוֹת שָׁנִים
לִירוּשָׁלַיִם בָּאוּ יְוָנִים
אֲהָהּ! אֲהָהּ! צָרָה גְּדוֹלָה
צָרָה גְּדוֹלָה הָיְתָה שָׁם.

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שֵׁנִי שֵׁנִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
יְוָנִים הָרְגוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים
אָבוֹת אִמּוֹת וִילָדִים.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁלִישִׁי שְׁלִישִׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׂמוּ יְוָנִים
פְּסִילִים שֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֲבָנִים.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר רְבִיעִי רְבִיעִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
גָּזְרוּ יְוָנִים, אוֹיָה! נוֹרָא:
צָרִיךְ לִשְׂרֹף אֶת הַתּוֹרָה.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר חֲמִשִּׁי חֲמִשִּׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
קָם מַכַּבִּי עִם חֲמִשָּׁה בָּנִים
וְהֵם גֵּרְשׁוּ אֶת הַיְּוָנִים
הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד
נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם!

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שִׁשִּׁי שִׁשִּׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
שִׁשָּׁה הָיוּ הַמַּכַּבִּים
וְהֵם הָרְגוּ אֶת הַיְּוָנִים.
הֵידָד…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
אֶחָד הָאָב וַחֲמִשָּׁה בָּנִים
שִׁבְּרוּ כָּל פְּסִילֵי הָאֲבָנִים.
הֵידָד…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁמִינִי שְׁמִינִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
בִּטְּלוּ אֲזַי כָּל הַגְּזֵרוֹת
עָשׂוּ חַג הִדְלִיקוּ נֵרוֹת.
הֵידָד…

(הטקסט כפי שהופיע ב"ספר השירים – קובץ חדש, לגני ילדים, לבתי ספר עממיים ותיכוניים", יידישר פרלאג, ברלין, תרפ"ב, עמודים 9-8)

 

לקריאה נוספת

לוין קיפניס מלך הילדים, לאה נאור, הוצאת יד בן צבי, 2008

לוין קיפניס ביבליוגרפיה, אליהו הכהן

נס החנוכה באתר זמרשת

לוין קיפניס וחג החנוכה, הפנקס, כתב עת מקוון לספרות ילדים

הצצה לארכיונו של לוין קיפניס באתר "גנזים"

מכתב הבקשה של לוין קיפניס להתקבל ללימודים בבצלאל

 

כתבות נוספות

מי רוצה, רוצה לשמוע מעשה בלפת?

אני הרגתי את השיר הזה בגלל 'סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב'

"לכבוד החנוכה"": נתגלה לחן בן מאה שנה לשיר של ביאליק

 

בית הספר שעזר לילדים להחלים מזוועות השואה

בעיתון בית הספר נדפסו חלומות על חיים מהאגדות לצד זיכרונות רעב וכאב. העיתון שהעניק מקום לזיכרונותיהם של הילדים היהודים

ילדים יהודים מהקינדר-טרנספורט מגיעים ללונדון. פברואר, 1939

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, נעשה הצורך של יהודים להימלט מאירופה לדוחק יותר. האלימות וההרס ב"ליל הבדולח" בשנת 1938 המחישו בצורה מיידית יותר את היקף האיום שנשקף להם.

באנגליה פנתה קבוצת ראשי קהילות לממשלה הבריטית בבקשה לסייע ליהודים באירופה. עם הפונים נמנה גם הרב סולומון שונפלד, ראש קהילה ואחד מגיבוריה העלומים של התקופה האפלה ההיא, שהציל בני אדם רבים במהלך השואה ואחריה, תוך נטילת סיכון אישי גדול לחייו-שלו.

אחרי שאישרה הממשלה הבריטית את ה"קינדר-טרנספורט" ("משלוח הילדים" בגרמנית), הורחקו במהירות אלפי ילדים פליטים מן הסכנה, והועלו על רכבות ששמו פעמיהן לאנגליה. הילדים היהודים נשלחו לבתי אומנה מתנדבים בכל רחבי אנגליה. ילדים יהודים אורתודוקסים מצאו עצמם לפתע חיים בבתים לא-אורתודוקסיים ואף בבתים לא-יהודים. מורשתם ותרבותם הפכו אט-אט לזיכרון רחוק.

מתוך דאגה למורשתם של אותם ילדים, לקח על עצמו הרב שונפלד ליצור פתרונות דיור חלופיים לילדים האורתודוקסים – מקומות דיור שבהם יוכלו לשמור על מנהגיהם הדתיים ועל המסורות שלהם.

 

תמונה קבוצתית של תלמידי בית הספר התיכון היהודי בעיר שֶׁפוֹרְד (Shefford), 1941. התמונה לקוחה מתוך הספר “Throw Your Feet Over Your Shoulders- Beyond the Kindertransport” מאת פרידה שטולצברג-קורובקין שראה אור בשנת 2008

 

בעת שבלונדון התכוננו למלחמה, נשלחו ילדים מהעיר אל הכפר, כדי להבטיח את שלומם. הרב שונפלד שלח רבים מילדי ה"קינדר-טרנספורט" לתיכון היהודי (JSS), שעם פרוץ המלחמה העתיק את מקום מושבו לעיירה שפורד, כדי שישמש להם מקום מקלט שבו יהיו מוקפים בחיים יהודיים, בתרבות יהודית ובלימודים יהודיים.

אחרי המלחמה עברו הילדים ובית הספר היהודי ללונדון, ושמו של זה האחרון שונה ל"בית הספר 'אביגדור'". בשלב זה, בשנת 1946, החל הרב שונפלד לסייע לילדים ניצולים במחנות עקורים ברחבי אירופה. לילדים אלה, ששרדו את זוועות הנאצים ונזקקו למקום שבו יוכלו להתחיל מחדש ולפתוח בתהליך החלמה, היה ביה"ס 'אביגדור' לבית.

 

איור של בית הספר 'אביגדור', כפי שהופיע בעיתון בית הספר

 

הצטרפותם של הפליטים הפולנים לבית הספר, שכבר שימש באותה עת בית לילדים בריטים ולילדים פליטים גרמנים, חוללה דינמיקה חדשה בתכלית. פרידה שטולצברג, מילדי ה"קינדר-טרנספורט" שמאוחר יותר פגשה את הרב שונפלד, תיארה את כור ההיתוך שהיה ביה"ס 'אביגדור' אחרי שהגיעו אליו הילדים הפליטים בספר זיכרונותיה, Throw Your Feet Over Your Shoulder:

"אנחנו, הוותיקים, קראנו לחדשים, 'הילדים הפולנים'. חלקם היו פראיים וקשה היה להשתלט עליהם, בגלל החוויות שעברו במלחמה. רבים מהם סבלו מסיוטים, ופעמים רבות נמצאו מתהלכים בשנתם," תיארה.

"התחושות שלנו כלפי הילדים הפולנים היו די אמביוולנטיות… בשלב זה כבר ראינו בעצמנו בריטים וחשנו עליונות על הזרים הללו, שדיברו שפה מכוערת, בחיתוך גרוני. בואם שיבש את האיזון ואת שגרת חיינו, גרם למתחים ועורר טינה."

הצוות החינוכי ומנהלי בית הספר התאמצו להתמודד עם הטראומה שהגיעה למוסד יחד עם הילדים הניצולים. הוחלט, שכאמצעי ריפוי, יוכלו הילדים להביע ולחלוק את חוויותיהם ואת הסיפורים שלהם – לפרוק את הכאב שחשו, בניסיון לפתוח בתהליך החלמה. הילדים לא יושתקו ותחת זאת יעודדו אותם להיזכר, לכתוב, לספר את סיפורם.

 

עיתון בית הספר 'אביגדור', שראה אור לקראת ראש השנה בשנת 1947

 

עיתונו של בית הספר 'אביגדור' הפך למרחב שבו יכלו תלמידים להביע עצמם ולשתף בחוויותיהם. בגיליון שראה אור לקראת ראש השנה, בספטמבר 1947, ניכרים הדיכוטומיה והבדלי החוויות של קבוצות הילדים השונות שהתגוררו ולמדו בצוותא אחרי השואה.

במדור בעיתון שהוקדש לכתבות מקור ולשירים שכתבו תלמידים, נדפס שיר שכתבה אחת הילדות הצעירות על חלומה להפוך לנסיכה, שבו היא סועדת בחברת הנסיך הנועז שלה, ולצדו הופיעו כתבות של ניצולי מלחמה, שסיפרו על פחדיהם ועל החוויות שעברו עליהם. כתבה אחרת, שכתבה פרידה שטולצברג, גוללה את ההצלחה הגדולה שנחלו קבוצות בית הספר ביום הספורט: "יישר כוח, 'אביגדור'! גם השנה זכינו בפרס!" עמודים בודדים לאחר מכן, אנחנו מוצאים עדות שמחברה מזוהה רק בראשי התיבות ג"ס:

"לא יכולנו להישאר יותר באיטליה כי עכשיו, אחרי שהגרמנים פלשו למדינה ויכלו לשלוח אותנו למחנות ריכוז, זה היה לנו מסוכן מאוד… עכשיו אנחנו באנגליה, אבל אני חושב שלעולם לא אשכח את הקשיים שנאלצנו לשאת כמעט שמונה שנים."

 

"הטרגדיה היהודית", קטע מתוך עדות שפורסמה בעיתון בית הספר 'אביגדור'

 

סיפורי הזוועה שחוו הילדים הללו קמו לתחייה בכתיבתם. במאמר שכותרתו "הטרגדיה היהודית" כתב תלמיד אחר על חווית המעבר ממחנה אחד למשנהו בקרונות משא לבהמות.

"לעולם לא אשכח איך בשעת בוקר מוקדמת הגיעו אלינו קצינים גרמנים אל הגטו. הם ציוו עלינו לארוז צרור בגדים… כעבור עשר דקות נלקחנו לתחנת הרכבת והוכנסנו לקרון משא לבהמות, שבתוכו כבר התגודדו 95 איש… שלושה ימים ושלושה לילות לא יכולנו לישון, אפילו לא בעמידה; ילדים בכו כל היום; הם בכו מצמא, מרעב, מחוסר שינה ומפחד, עד שהגענו אל היעד, לאושוויץ, רבים מהאנשים כבר מתו."

 

עמודים 18 ו-19 מתוך עיתון בית הספר 'אביגדור'

באחת הכפולות מופיע שיר פרי עטה של ילדה בשם אדית, שמגולל את אהבתה לחורף הנפלא, ומתוארים בו כדורי שלג ונסיעות במזחלת כמקור לשמחה ולעליזות. בעמוד הנגדי באותה כפולה ממש, מופיע שיר כואב מאת מחבר לא-ידוע, שכותרתו "מותו של ורד", ובו הוא מספר על ורד מלבלב שנקטף באכזריות משיח פורח, ונזנח לנבול ולמות.

"עת מיהר בצעד חיש מהמקום
לאדמה נשמט הוורד מידו
שם הופקר, רמוס, מופשט מכל חינו,
כמהּ-כמהּ לשיח, שבעליזות צימחוֹ
פרח בר, שיד אדם חמסה
באשמתה כעת הוא נם
ולא יעור עוד לעולם
על גל חורבות עצום ומזוהם."

 

הסמיכות הרצופה בין שתי המציאויות הללו – מהתרגשותה של ילדה מימי החורף העליזים הקרבים אל זיכרונותיו המרסקים של ילד אחר, שנותק מכור מחצבתו – ממחישה כיצד שימש עיתון בית הספר מקור פורקן לילדים – יהיו אשר יהיו ההיסטוריה והחוויות שהם נושאים איתם.

העיתון היה לאתר שבו יכלו ילדים ניצולים לחלוק את הזיכרונות שלהם, את החוויות שעברו, את האימה שחוו ובמידה מסוימת – מקום שבו יכלו גם להתחיל ולהחלים. מנהלי בית הספר 'אביגדור' עמלו לכונן אווירה ייחודית ופתוחה של אחווה ושל הבנה, שרתמה ילדים מכל קצוות אירופה למשימת השיקום מהאובדן, מהכאב ומהטראומה, אותם הנחילה להם הטרגדיה האיומה ביותר שחוו יהודי אירופה.

 

למידע נוסף על חוויותיה של פרידה שטולצברג קראו את ספרה Throw Your Feet Over Your Shoulders- Beyond the Kindertransport מאת פרידה שטולצברג-קורובקין.

המאמר נכתב בעזרתו של ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית.

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

 

 



בימים ההם בזמן הזה: שירי החנוכה ששרו הילדים בזמן השואה

הקלטות נדירות מגלות את שירי החנוכה שנתנו תקווה לילדים בזמן המלחמה

חנוכה בשואה. צילום: יד ושם

הדלקת נרות חנוכה במחנה המעבר המשטרתי ליהודים וסטרבורק בהולנד, 1943. צילום: יד ושם

בזמן השואה חגגו היהודים את חג החנוכה בגטאות ואפילו במחנות בסתר. הקלטות נדירות מאוסף הספרייה מגלות את שירי החנוכה שנתנו תקווה לילדים בזמן המלחמה.

קיץ 1948. בן סטונהיל, יהודי אוהב יידיש ותרבות יהודית, סוחב ציוד הקלטה מקצועי וכבד ברכבת התחתית של ניו יורק. הגיעה אליו ידיעה שפליטים יהודים הובאו להשתכן במלון מרסי באפר ווסט סייד, והוא עושה את דרכו לשם. כשהוא מגיע למלון הוא מגלה לובי שנראה כמו תחנת רכבת אירופית עמוסה אחרי המלחמה: מבוגרים, צעירים וילדים ישבו שם על מזוודות, כולם ניצולי שואה. הוא מקים עמדה בלובי וקורא להם לשיר לו כל שיר שהם זוכרים ששרו לפני המלחמה. סטונהיל מקליט מפיהם יותר מ-40 שעות ויותר מ-1,000 שירים שכמעט אבדו לעולם.

נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, שרו לסטונהיל בעברית, ברוסית ובפולנית, אבל רובם שרו לו בשפת אמם – יידיש. ילדים וילדות הצטופפו סביב מכשיר ההקלטה והתחננו להזדמנות לשיר למיקרופון. הם רצו להקשיב לקולות של עצמם כשסטונהיל השמיע להם אחר כך את ההקלטה. הם היו מלאי התלהבות מפלאי הטכנולוגיה וגם נרגשים לשיר בידיעה שהשירים השמורים איתם מבית אמא ואבא, מבית הספר העברי, מהתנועה, מהגטו, מהמחנה או ממקום המחבוא – ישמרו, בקולות שלהם, לדורות הבאים. בהקלטות אפשר לשמוע לא רק את השירים אלא גם את הניצולים האחרים ברקע – בוכים, צוחקים ואפילו מצטרפים בשירה.

 

בן סטונהיל (במרכז) עם ילדיו, ניו יורק, 1948
בן סטונהיל (במרכז) עם ילדיו, ניו יורק, 1948

 

בין הילדים ששרו לסטונהיל היה גם ילד קטן בשם מאיר, ניצול שואה בן 9 שהגיע זה עתה לניו יורק. את השיר הראשון ששר על אדמת ארצות הברית הוא שר לסטונהיל והשיר היה שיר החנוכה "שימו שמן" שחיבר מרדכי בריסמן ושאת מילותיו העבריות כתב לוין קיפניס.

שִׂימוּ שֶׁמֶן, שֶׁמֶן זַיִת,
נֵרוֹת הַדְלִיקוּ, יְהִי אוֹר בַּבַּיִת!

אוֹר לָנוּ! דְּרוֹר לָנוּ!

לפני המלחמה חגגו את חג החנוכה בתנועות הנוער ובמשפחה, ובזמן המלחמה חגגו את החג בגטאות ואפילו במחנות בסתר. האמונה והתקווה שתקופת הסבל תיגמר והיהודים יצאו שוב לחופשי קיבלה חיזוקים מההיסטוריה של עם ישראל – וחנוכה הפך אחד הסמלים הבולטים בשואה.

 

ילדי רייפלד-ולנר חוגגים את חג החנוכה, 1936, מוזיאון השואה בוושינגטון, ארה"ב

 

השיר "אנטיוכוס" הוא אחד משירי החנוכה ששרו הילדים לפני וגם בזמן המלחמה. בהקלטה שר אותו ניצול מגטו לודז' בן 18 והוא מספר בשיר על כל הנסים שקרו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. את המילים כתב יצחק קצנלסון. לחן: אברהם צבי דוידוביץ'.

הָיֹה הָיָה
מֶלֶךְ רָשָׁע, מֶלֶךְ רָשָׁע,
חַרְבּוֹ חַדָּה
וּמְלֻטָּשָׁה, וּמְלֻטָּשָׁה –
אַנְטִיּוֹכָס!
אַנְטִיּוֹכָס!

 

האזנה להקלטות הנדירות של הילדים ניצולי השואה שהקליט בן סטונהיל, מרגשת ומגלה עולם ישן נשכח ודור שלם של אנשים, שכמעט ואבד.
למזלנו, בזכות בן סטונהיל, אנחנו יכולים לשמוע בזמן הזה מעט מהימים ההם.

 

הכתבה חוברה בעזרתה של ד"ר גילה פלם, מנהלת מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל הלאומי בספרייה. 
אוסף בן סטונהיל שנמצא בארכיון הצליל קוטלג כולו על ידי איימי סימון.

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

 

 

כתבות נוספות

״לכבוד החנוכה״: נתגלה לחן בן מאה שנה לשיר של ביאליק

שני היוצרים העיוורים שהפיצו את אור החנוכה

אני הרגתי את השיר הזה בגלל 'סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב'